אור ברסלב
ברוך מרדכי חלק ב ברכות › דף כה.

ברוך מרדכי חלק ב· רבי מרדכי פריד

ברכות · דף כה.

דף כא.

ור"ח אמר אסור לקרות ק"ש וכו' דכתיב כל עצמותיו תאמרנה ה' מי כמוך ובזה ביארתי דברי קהלת סוף דבר את אלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם והיינו ככה יובן את אלהים ירא ומצותיו שמור ודע כי זה כל אדם המצוה שיעשה האדם כל אדם בכלל כל איברים של אדם בכלל המצוה הוא ונ"מ פהנ"ל פה רב חסדא:

עוד ביותר שמעתי לפרש פסוק הנ"ל והיינו כל בן אדם ישתבח במעלות באותו ענין שיש בו המעלה למשל אם הוא מנגן טוב בידים יאמר לו שיש לו יד טוב אם הוא חכם יאמר לו שיש לו ראש טוב וכן כיוצא בזה בכל אותו אבר אשר בו יעשה מעלתו באותו אבר ישובח אבל יראת ה' ומצות ה' כמוכח פה כל עצמותיו תאמרנה ובמצוה כל האברים בכל וכולם משובחי' וזה את אלהים ירא ומצותיו שמור כי זה כל אדה דייקי גזה משובח כל האדם מכף רגל ועד ראש והבין:

בעי מיניה רב ששת ריח רע שאין לו עיקר וכו' אמר להו וכו' דהוי גני והני גרס רש"י ואעפ"י שדרך הישנים להפיח ומסיק הנ"מ בדברי תורה ומהך גמרא יהיה מוכח דלא כדעת ב"י בסי' נ"ח סק"ו שהובא שם דין אם אחד מעשרה ישן אפילו הכי מצטרף עמה' ולהנ"ל קשה איך יתפלל נגד מי שישן הא מוכח בק"ש לא והנה דרך הישנים להפיח א"כ איך שייך לצרף הא בק"ש אסור וגם תפלה לענ"ד עוד יותר חמור מק"ש ומוכח לעיל מינה אמר ר"ה הית' טלית חגורה וכו' עיין ולא די שלא יצרף אלא אפילו איכא עשרה חוץ מי שישן ג"כ אסור להתפלל נגדיו כי דרך הישנים להפיח ויהיה מוכח כטו"ז דע"כ אסור לצרף אבל גם לטו"ז קשה כי משמע אבל איכא עשרה חוץ מהישן מותר להתפלל נגדי ולענ"ד גם זה אסור כהנ"ל ולפירש רש"י דמפרש אבל לק"ש יצא לחוץ ויקרא וא"כ בוודאי מי שישן הא יוכל לנעור משנתו וא"כ להנ"ל בוודאי אסור להתפלל ובפרט מלומר ק"ש כדרך התפלה גם ק"ש בתוכו וצ"ע על הב"י:

מתני' זב שרא' קרי ונדה שפלט' שכבת זרע והמשמשת שראתה נדה צריכן טביל' וכו' דקדקתי במתני' למה לא נקט נמי ובעל קרי שראה זב וא"ת דזה פשיט' מכח כ"ש הא אפילו זב שראה קרי דמעיקרא לאו בר טבילה הוא בוודאי צריך טבילה א"כ קשה למה נקט גבי נדה שפלטה שכבת זרע והמשמשת שראתה נדה הרי זה כ"ש הוא למה נקט והמשמשת שנאתה נדה הא מוכח בגמרא המשמשת וראתה נדה כבעל קרי שרא' זיבה דמיא ולמה נקט כלל, תו קשה ברישא לא נקט רק זב שראה קרי ובסיפא לגבי דידה נקט נמי והמשמשת ראתה נדה ואי תימא דנקט משום רבותא דר' יהודא לאשמעינן אפילו במשמשת שראתה נדה ר' יהודא פוטר שר אסיק הגמרא מהך לפשוט על ר' יהודא כבעל קרי שראה זיבה דע"כ פוטר א"כ קשה לי למה למנקט גוונא בדידה בנדה ולא נקט מיד גוונ' זב שראה קרי וב"ק שראה זיבה צריך טבילה ור"י פוטר קאי אכולהו. שוב מצאתי קושיא זו בתוס' יו"ט אבל כאשר הקשתי פה עדיין צ"ע:

סליק חידושי פרק שלישי בה' תתהלל נפשי, חושה לעזרתי ד' תשועתי, ותורתך יהי בתוך מעי, גם בפרק הרביעי:

השמטה מפרק זה מה שהבאתי לעיל בגמרא דף י"י ברב יוסף דמתרץ הגמרא אדם חשוב שאני ותמהו כולם על הרי"ף ורא"ש דלא הביא זה התירץ אדם חשוב ונתרצים בזמן הרי"ף ורא"ש לא היה אדם, וקשה לי מאוד מאוד הא הרי"ף וגם הרא"ש מבי' לקמן בפרק אלו דברים באור של בית המדרש הביא הר"ף וגם הרא"ש לא קשי' הא דאיכא אדם חשוב הא דליכ' אדם חשוב וצ"ע: השמטה על הא דקאמר קול באשה ערוה הקשה לי תלמיד חכם אחד על גמ' לקמן דף כ"ז ע"ב ג' ומשיבן דעתן של אדם קול ומראה וריח ומפרש רש"י קיל של מיני זמר או קול ערב של אשה, והקשה הא קול באשה ערוה, ותו הקשה מדוע מפרש רש"י דווקא קול ערב של אשה הלא יש איש שקולו ערב, והשבתי לו שכוונת רש"י על אשתו אז אינו ערוה כמו שנקט שם מיד ג' דברים מרחיבן דעתו של אדם דירה נאה ואשה נאה וע"כ איירי באשתו, ומה שנקט רש"י קול ערב של אשה יעיין במס' נדה דף ל"א סוף פירקא ע"ב בגמרא שם מפני מה קול של אשה ערב ולא קול של איש זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה עיין רש"י זה ממקום שנברא אדמה וזה מעצם נמשכין בו קולו נשמע עיין היטב וזה שנקט רש"י קול ערב של אשה ונכון:

פרק רביעי מתניתן תפלת השחר עד חצות וכו' כבר עמד הפנ"י והצל"ח מדוע נקט תפלת השחר הלא תמיד ערבין תחילה ומדוע לא מתחיל בתפלת הערב כדכתיב ויהי' ערב וכו' ובדברי תוספו' יו"ט יש יישב ריש פירקא משנה ד' בד"ה מברך שתיים לפניה שם קאמר התוי"ט הכא דאיירי בברכות דלא כתיבי בקרא ניחא לי' למנקט בשחר בריש' כדאשכחן גבי תמיד דכתיב בקרא תחילה בקר אבל ריש פירקן דמיירי בק"ש דקאי אקרא נקט ברישא דערבית יעיין ולפי"ז תפלת השחר דלא כתיב בקרא ובפרט דנגד תמידן תקנו שפיר דנקט שחרית בתחל', אבל שם תמהתי בתמוה רבה על התוי"ט שקאמר לכן נקט שחר מברך שתיים משום דלא כתיב בקרא למה זאת לתרץ מדוע נייד מתירץ הגמרא ריש פרק א' דקא מקשה כזאת ומתרץ תנא פתח בערבית והדר תנא בשחרית עד דקאי בשחרית פירש מילי דשחרית והדר פירש מילי דערבית ולמה לתוספ' יו"ט תירץ אחרינא, ולהנ"ל י"ל לכן מתרץ התוי"ט תירץ אחר כיון בתירוצו ג"כ מתורץ מדוע נקט פה תפלת השחר שחר ברישא ולפי תירץ הגמ' לעיל קשה זאת פה דענין בפני עצמה היא ולכן בחר התוי"ט בתירץ כל היכא דלא כתיב בקרא אז ניח' לי נמי מדוע נקט פה שחר ברישא כדאשכחן גבי תמיד ולא כתיב בקרא, וראיתי פה תפלת השחר ציין התוס' יו"ט עיין פרק קמא משנה ז' וע"כ לזה כיון דלכן נקט פה שחר ברישא כמו שפי' שם וגם מתרץ עצמו דמשום מתניתן פה נקט שם תירץ אחר מאשר איתא בגמרא ודוק היטב:

והצל"ח והפנ"י הקשו פה כאלה ותמה אני שלא הביאו התוי"ט דזהו קושית תוי"ט וגם תירץ התוס' יו"ט לעיל עולה יפה אך מה שיש לעיין על תוס' יו"ט פה הו"ל ליישב ככה כי לעיל לא צריך כי כבר שם תירצו בגמרא: והנה גם הפנ"י תירץ משום תמידן וזה הוא תירץ תוס' יו"ט לעיל אך הפנ"י תירץ עוד תפלת אבות תקנו ואברהם תיקן שחרית לכן נקט תחילה שחר וכן תירץ הצל"ח אברהם הוא הראשון ולפי"ז קשה לי מאי מקשה הגמ' לעיל ריש פרק מאמתי אי הכי בשחר מברך שתיים לפני' אם הברכו' לא שייכות לק"ש כמוכח ברשב"א ושייכי לתפלת שחרית הא שחרית אברהם תיקן וצ"ע וצ"ל הגמ' בלא"ה משני שפיר:

ולאחר העיון אמרתי להקשות על תירץ פנ"י וצל"ח דלכן נקנו שחר בריש' משום דאברהם תחלה תיקן שחרית על אברהם גופא קשה אם כן שהוא בערב תחילה קשה מדוע המתין אברהם להתפלל בבקר ולא התחיל להתפלל ערבית ואף דאברהם רק תפל' א' תקנו מדוע לא היה זריז והתפלל בערבית, שוב האיר ה' את עיני וראיתי בספר מאמר מרדכי פרשת פנחס דף צ"ח שהובא קושי' זו בשם הילקוט וז"ל ראיתי בילקוט אברהם תיקן תפלת שחרית וקשה הלא כתיב ויהי ערב ויהי בוקר ע"כ היה לאברהם לתקן תפלת ערבית תחילה ותירץ אברהם התפלל על מקדש הראשון שהוא כמו שחרית יצחק על מקדש שני שהוא כמו מנחה שהוא בזמן שש ויעקב מתפלל על מקדש שלישי ולכן זמנה כל הלילה שהוא ערבית וכל הלילה שהוא אריכות הגלות, ולענ"ד לא הבנתי קושיתו במחילת כבודו קדושת הילקוט הא אברהם לא מיד תיקן משבא עד שבא בלבבו ובשכלו הטהור להתפלל ואם כן יש לומר בשחרית עלה פעם ראשונה שראוי להתפלל ותיקן תפל' שחרית שמיד שעלה בלבבו להתפלל התפלל, ואפשר לפרש וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה, הנה מילת שם הוא מיותר די אם אמר אל המקום אשר עמד וידענו שהוא שם, ולדעתי לזה כיון שם חידוש התפלה להתפלל ולא מקודם שם עלה בלבבו ובשכלו הקדוש להתפלל ושם מיד התפלל תפלת שחרית וזה שאמר הקרא לתרץ מדוע לא התפלל ערבית ע"ז השיב שם, שם חידוש להתפלל שם תיקן ומיד התפלל ומשם ואילך היה תמיד מתפלל שחרית:

וחביב עלי דברי הילקוט שדבריו להבת אש ורוח ה' דיבר בו גם לדבריו פירשתי הקרא הזה שמתרץ דאבות התפללו על שלשה מקדשים ובוודאי יפה כיון כי בכל פעם אשר נזכר בתורה הקדושה תפלתם מרמז שהיה במקום מקדש כמוכח רש"י פרשת ויצא בית אל שהיתה עיר אלקים קראו בית אל והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם והוא השדה שהתפלל בו יצחק וביעקב ויפגע במקום כשעבר יעקב אל בית המקדש מדוע לא עיכבו שם איהו לא יהיב לבו להתפלל במקום שהתפללו אבותיו ומן השמים עכבוהו עד תכן אזל וכו' ומכל אלה מוכח דאבות כל אחד ואחד עמד בתפלתו במקום מקדש ושם התפללו אל המקדש, וזה הפירש לענ"ד וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה וקשה לקרא מדוע לא התפלל מיד בערבית על זה קאמר אל המקום אשר עמד שם זה הוא עיקר תפלתו אל המקום והמקום היה מקום המקדש ושם התפלל על המקדש הראשון ולכן התפלל שחרית ולא ערבית ושם עמד במקום המקדש וכן יצחק בתפלתו נגד מקדש ב' הוא מנחה, וכן יעקב נגד מקדש ג' והתפלל ערבית ודברי הילקוט ישרים ונכוני' ובלא"ה כיון דרק התפלל עבור המקדש רק אז תיקן תפלתו בעת שפגע במקום המקדש ואז היה בבקר בשחרית והבין לכן תיקן שחרית דווקא, וביארתי אז הי' הציוי לאברהם להבי' לקרבן עול' בנו, והנ' חשב אברהם כל אלה הוא מפני שאין מקדש ואין קרבן ואין כהן לכן ציוה הקב"ה שהוא יהיה הכהן ויצחק הקרבן ולכן התפלל מיד אברהם לפנות מקדש שיבנה מהרה אז ל"צ יצחק לעולה או שאר אדם אלא תמידן כסדרן וקרבנות כהלכתן וכהן בעבודתו, ובאלה נראה לענ"ד לתרץ קושית הצל"ח למה מוספין באחרונה גם לתפלת ערבית הא ערבית רשות ותפלת מוספין חובה ולהנ"ל יש לומר דלכן התחיל בשחרית שהוא נגד אברהם והו' הכל נגד אבו' ולכן מוספין באחרונה כי האבות לא תקנו אלא שחרית מנחה ומערב ומוספין רק לאחר זמן תקנו נגד קרבן מוסף ותנא מה דתקנו האבות בהדדי בזה קדם התנא:

וקצת יש לי רמז נכון באמירת שמע ישראל שמע ר"ת שחרית מנחה ערבית וזה תפלת כל ישראל. ולכן לסדר הקרא הזה שמו"ע נקט במתני' שוב האיר ה' את עיני ומצאתי בסידור נהר' שלום ד"א שמע נוטריקן ש"או מ"רום ע"ינך למי ש"די מ"לך ע"ליון אימת שחרית מנחה מעריב ואם תעשה כן כן אז תקבל עליך ע"ול מ"לכות ש"מים שהוא שמע למפרע, ומעתה פשוט הוא בעיני על סדר שימ"ע נקט מתניתן שחרית מנחה מעריב ואפשר לומר לכן מוסף באחרונ' שאינו בסדר שמע אבל המ"ם יוכל לכוין נמי מוסף ויש לומר אימת ש"חרית מ"וסף וזה גם מנחה מ"עריב:

ובני הנחמד יקר לי הרבני המופלג וחרוץ בתורה תם עם תמימי' מו"ה שלמה ליב פריד אשר למדתי עמו מס' ברכו' השיב לי שגם האבו' יוכל לומר תקנו תפלו' נגד תמידן כי גלוי להם העתידות וידעו את הכבש האחד תעשה בבקר תחילה בקר וכן תיקן אברהם רק שחרית תחילה ואף עפ"כ אמרו תנאים תפלות האבות תקנו אבל טעם האבו' הוא משום תמידן ולקמן הפלוגת' אם תפלה נגד תמידן או אבות תקנו היינו הפלוגתא אם האבות תקנו נגד תמידן או דלא תקנו אבות כלל אלא אנחנו תקנו משום תמידן ויפה כיון ויפה דיבר: אבל לפ"ז הקשתי על הגמרא לקמן דמקשה לר"י בר חנינא ומתרץ אמר לך ריב"ח לעולם אימ' לך תפלות אבות תקנו ואסמכוהו רבנן אקרבנות מדוע לא משני בפשיטות כמוכח בגמרא גם למ"ד תפלות נגד אבות תקנו אסמכוהו רבנן אקרבנות וכיון דאסמכוהו אקרבנות ע"כ של שחר קודם כדכתיב את הכבש האחד תעשה בבקר וצ"ע:

רש"י ד"ה עד הערב עיין לקמן בגמ' השתא איתמר מה שפירשתי שם: גמרא וכ"ע עד חצות ותו לא והאמר ר' עיין במהרש"א שהקשה מדוע לא אוקמא במתני' במזיד ובמזיד מוכח לקמן אין תשלומין ותירץ דמתניתן לא איירי בדיעבד במזיד מדלא קתני בה שביטלו כמו שקתני ברייתא לקמן אלא הכא דיני תפלה קתני בה ודברי מהרש"א קשה לי להבין הא אדרב' מוכח ממתני' להיפך דלא איירי בשוגג דמתניתן נקט לכתחילה הדין איך יוכל לעשות ומשמע ממתני' תפלת השחר עד חצות עד חצות היינו ביש לו זמן עד חצות אבל אם לא התפלל עד זמן הזה אין לו להתפלל מאוחר מזה כי אז אין לו תקנה ועדיין קשה מה מקשה הגמרא ותירץ המהרש"א אינו מובן לע"ד והאיך שייך למנקט מתניתן שבטל הא מתני' נקט איך הדין לכתחילה להתנהג:

תו נראה לי להקשות הא ע"כ מוכח לאחר ב' תפלו' לא יוכל להשלים תפלתו הנשכח ואם כן ע"כ צריך למנקט במתני' זמן התפלה עד חצות ונפקי מינה אם שכח תפלת מעריב עד חצות עוד לא יוכל להשלים תפלת מעריב מחצות ואילך דעבר זמן תפלת שחרית שיכול להתפלל ב' תפלות בה"ג לא שייך להשלים וצ"ע גדול:

והנראה לענ"ד דקושית הגמרא הוא דהו"ל גם זאת לאשמעינן במתניתן דאם טעה ולא תתפלל דיוכל להשלים תפלתו בתפלה שאחריו ולענ"ד זה סידר הגמרא תחילה הקשה הגמרא ורמינהו מצותו עד הנץ החמה ותירץ הגמרא כי תנא האי לותיקן יעיין רש"י וכי תנן מתני' שלא יאחר יותר מחצות משם ואילך עבר הזמן וא"כ כיון דנקט במתניתן למאחרים וא"כ הו"ל נמי ליתנו הדין להטועי' ושוכחי' שיתפלל תפלת' בזמן האחרונה וזה שהקשה ולכ"ע עד חצות ותו לא הו"ל לאשמעינן דאיכא עוד גוונא ותירץ הגמרא במתני' רק נקט שכר תפלה בזמנה וזה שמאחרין ג"כ מקבלין שכר תפלה בזמנה עד חצות יזה שקיבל שכר תפל' לא קתני וככה יובן שכר תפלה בזמנו קתני במתני' אבל גם שכר תפלה יקבל אבל לא שכר תפלה בזמנו ולחומר המילת' פירשתי עד כאן ורוחב לבב בתורה ירחיב:

גמרא עבר זמנו בטל קרבנו ילדרוש למיסר השכל לשבת תשובה דרשתי לעמי כיד ה' הטיבה וביארתי על זה היסוד עבר זמנו בטל קרבני שיהי' הבן אדם זרת ונזכר בזרתות למצות ה' ולבל יאחר ויאמר עוד פנאי עוד היום גדול או בכך ושוב ולמחר אעשה אדרבה ישוב ללבבו הזמן קצר הולך ועובר כצל עובר והיום הולך ואיננו ומי ישיבנו ובפרט במצות התשובה להשיב לה' בתשובה שלימה אדרבה ישוב היום שמא ימות למחר ובחטאו יאבד גבר וטוב אם יצר הטוב יגבור:

וביארתי בזה פסוקי התורה פרשת נצבים כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא רחוקה היא ממך ולא נפלאת היא ממך לא בשמים היא לאמור מי יעלה לנו השמימה וכו' כי קרוב הדבר אליך בפיך ובלבבך לעשותה. והנה זה הוא נאמר על מצות התשובה מצוה הזאת היא מצות התשובה להשיב לה' בכל לבבו, ועפ"י גמרא שבת ביארתי שבת דף קנ"ג שוב יום אחד לפני מיתתך וכי אדם יודע מתי ימות אלא אדרב' ישוב היום שמא ימות למחר וכך אמר שלמה בכל עת יהי' בגדיך לבנים ושמן על ראשך לא יחסר וכו': והנה מוכח מגמרא כך מצות התשובה ישוב היום שמא ימות למחר ויהי' עבר יומו בטל קרבנו מצות התשובה למחר לא יהיה עוד בידו להשוב כי לא המתי' יהללי'. וזה שביאור הקרא כי המצו' הזאת אשר אנכי מצוך "היום" זה מצות התשובה דייקא "היום" הוא ישוב היום ואל ימתין למחר לא רחוקה היא ממך ולא נפלאת היא ממך היום בידך ולא יפה להמתין ולא צריך להמתין לא בשמים ולא מעבר לים היא אלא היום הוא העת דעונה שתוכל להשוב ומונח לפניך כי קרוב אליך הדבר מאוד קרוב אליך הדבר היום היא קרוב אליך הדבר היום שאתה חי וקיים היא קרוב אליך זה היום היא קרוב בפיך ובלבבך רק צריך בפה להתוודות ולב טהור להתחרט ולשוב לעשותו תוכל אתה לעשותו:

ואמר אז בקרא שאחריו העדותי בכם היום שתשמרו בתשובה "היום" ולא ידחה למחר החיים והמות נתתי לפניכם לכן תשובו היום שמא ימות למחר כי החיים והמות' שמא ימות למחר נתתי לפניכם ואין אתה יודע מתי יהיה לכן רק היום תשובו ובכן אל תדחו למחר, עוד יש לומר העדותי בכם היום החיים והמות נתתי לפניכם גם ביום הזה ביום אחד שחי בשחרית ועד הערב אנני ובחרת שבחיים היינו להשוב לה' בחיים עוד בו נשמתך ורוחך להשוב אל ה' ואל תדחו למחר ובזה ביארתי פסוק' התורה כי תשא ויעבור ה' אל פניו ויקרא ה"ה אל רחום וחנון וכו' וימהר משה ויקד ארצה וישתחוה ועיין מה שפירשו המפורשים וימהר משה כדי שלא יגמור הקב"ה:

ולענ"ד נראה על פי גמרא ראש השנה כ"ה ה' ה' אני ה' קודם שיחטא האדם ואני ה' לאחר שיחטא האדם ובלבד שיעשה תשובה ומוכח מזה ה' ה' שהקב"ה ג"כ אני ה' לאחר שיחטא האדם ורק אם עש' תשוב' ע"ז נאמר "וימהר" משה היינו וימהר משה לעשו' תשוב' היינו הראה בתשוב' הוצרך למהר ולא לדחו' למחר ויקד ארצה וישתחוה הראה לארץ לאדמה כי משם לקח עפר אתה ואל עפר תשוב ושמא ימות למחר בטל כן צריך למהר בתשובה, וביארתי בזה עוד פסוקי התורה פרשת עקב ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם וביארתי על דרך הנ"ל כמאמר שלמה אל תאמר לרעיך לך ושוב ולמחר אתן באשר יש לאל ידך לעשות היינו רעיך ורעי אביך אל תעזוב הוא הקב"ה ה אל תאמר לרעיך היינו מה שציו' לך הקב"ה לך ישוב ולמחר אעשה המצוה אם יש לאל לעשות היום היום לאל של ולמחר אתה איני יודע וזה שאמר הקרא ושמרת את המצוה וכו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם דייקא היינו היום לעשותם ולא לדחות למחר וזה היום קאי יחדיו על לעשותם היינו היום לעשותם ולא לדחות למחר, ובזה יובן הגמ' ערבין דף כ"ב והיינו דאמר ריב"ל אשר אנכי מצוך היום היום לעשותם ולא למחר לעשותם והבין:

ובזה ביארתי למיסר השכל מה שאמר הלל הזקן אם אני אין לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי וביארתי אם אני לא מתעורר עצמי אל התירה ועבודה מי לי עוד הפעם אם אני אין לי אם אני אינו עוסק בתורה מי לי מי יוכל לי ככה לעשות הלא החיוב עלי רמיא לעבוד את ה' וכשאני לעצמי כשאני רק לעצמי לעבוד את ה' ורק מעורר אותי עצמי מה אני הלא צריך אני נמי להטיב אחרינא ואם לא עכשיו אימתי דייקא אם לא תמיד עכשיו מיד ואם אני אומר לך ושוב ולמחר אעשה אימתי שמא ימות למחר ותמיד צריך עכשיו לעשות המצוה וזה למוסר פה עבר יומא בטל קרבנו אם עבר היום ולא עשה מצוה אלא למחר אעשה בטל קרבנו למחר לא יוכל להשלי' יום שעבר ולא עשה מצוה ולא עשה תשוב' בזה היום בטל קרבנו זה היום לא בא לחזרה ע"כ ישוב היום היום לעשותם והבין למוסר השכל: תוס' ד"ה תפלת השחר וכו' ולהכי מקדים תפלת המנחה לתפלת המוספין משום שהוא תדיר בכל יום עיין צל"ח שהקשה עדיין קשה למה להקדים תפלת ערבית לתפלת המוספין ערבית רשות ומוספין חובה, ולענ"ד יש לתרץ דמתני' קאי למ"ד תפלת אבות תקנו ואף שחרית מנחה מעריב קדמה הרבה לתפלת המוספין כי הג' תפלות הללו אבות תקנו ומוספין רק לאחר זמן כדי אז לקיים ונשלמה פרים שפתינו לכן נקט מוסף באחרונה ובפרט לתי' פ"י וצל"ח לכן התחיל בשחרית משום תפלות אבות תקנו ואברהם תיקן שחרית בוודאי מה שתקנו אבות תנא זה אחר זה:

וראיתי בצל"ח שהוא מתרץ לכן לא מקדים תפלת המוספין דלא רצה להפסיק דין מנח' למעריב להורות שאם שכח תפלת המנחה שיוכל להשלימ' במערב אך לפי"ז קשה א"כ מאי קא מבעי בגמרא אי תפלת מנחה יש לה תשלומין בערבית הא ע"כ מוכח דיש לה תשלומין דאל"כ הוה ליה לאקדומי תפלת המוספין קודם מעריב וכמו שהקשה בצל"ח לקמן על מה שרוצה לומר דלכן נקט כל היום משום דמוסף אין לה תשלומין ומנחה יש לה תשלומין, והקש' לפ"ז מאי קמבעי הגמ' א"כ פה קש' מאי קמבעי אך עדיין י"ל כתירוצו דילמא לעולם אין תשלומין ורק מפני שהנך ג' תפלות אבות תקנו לכן נקט בהדדי אבל אי כקושית הצל"ח דערבית רשות ומוספין חובה וא"כ מתני' סבר בוודאי ערבית רשות, ולפי"ז גם תירוצו לא עולה יפה דע"כ בה"ג לא יוכל ללמוד המתניתן תפלת אבות תקנו אם סובר ערבית רשות כי דבר זה אי תפלת ערבית רשות או חובה לענ"ד תליא באידך פלוגתא אם תפלות אבות תקנו או נגד תמידן ואם אמרינן אבות תקנו אז בוודאי לענ"ד תפלת ערבית חובה כמו שחרית ומנחה ומ"ש יעקב משאר אבות אבל אם אמרינן נגד תמידן תקנו בה"ג רק תמיד של שחר ושל ערב חובה משא"כ תפלת מעריב לילה הוא רק נגד איברו שלא נתעכלו מבערב אבל מה נתעכלו ביום לא צריך הלילה ואז שפיר ערבית רק רשות, שיב לאחר כתבי זאת מצאתי כן בפני יהושע והלבנה לי לאורה בלילה פני יהושע כפני לבנה וכן ישר ונכון:

ובזה נראה לענ"ד ניחא הרמב"ם דפסק ריש פרק הלכות תפלה תפלות נגד תמידן תקני לכן באמת פסק תפלת ערבית רשות ולענ"ד הא בהא תלי' ולפ"ז אם המתניתן פה סובר כתירוצי דתפלות אבות תקני א"כ ע"כ סובר המתני' תפלת ערבית חובה וזה לא שייך במתני' דנקט ותפלת הערב אין לה קבע ומפ' בגמרא כמאן דאמר תפלת ערבית רשות ועדיין צריך עיון ומחוורתא כתוס' תפלת ערבית רשות רק לגבי מצו' אחרת והיא עוברת אבל בלאו הכי גם תפלת ערבית חוב' ולכן בדין הוא שיקדים ערבית למוספין ביון דערבית היא תדיר וגם היא חובה ולכן בדין הוא שיקדים, אך מה שקאמר במתניתן ותפלת הערב אין לה קבע ע"כ כוונתי היינו לדחו' הוא רק רשות ולכן נקט אין לה קבע רש"י ד"ה במנחה היינו אחר חצות מה בעי רש"י בזה ומדוע מפרש רש"י אחר חצות דילמא מנחה קטנה, ולענ"ד נרא' דאל"כ קשה מאי מקשה הגמ' שחרית מתפלל מנחה שתים דילמא דווקא במנחה משום שאינ' זמן תפלת מנחה אז רשאי להתפלל גם שחרית אבל באמת שלא בזמן תפלה אסור להתפלל אלא עד חצות וכמו כן הקשה הטו"ז סימן פ"ט סק"א לדברי הב"י דילמא אין הכי נמי עד חלות אלא דבמנחה עדיף טפי כיון שהוא זמן תפלה, ויעיין פנ"י שהקשה כן דמשמע דווקא מיירי בזמן תפלה ומנחה קטנה על זה פירש רש"י מנחה היינו אחר חצות מיד אחר חצות דייקא מיד אחר חצות איכא זמן תפלת מנחה אם כן שפיר מקשה הגמרא דע"כ רשאי להתפלל אחר חצות מיד ומדוע קאמר עד חצות הא גם מיד לאחר חצות רשאי להתפלל שחרית כיון שהוא זמן תפלת מנחה הא ומיד אחר חצות מתחיל תפלת מנחה וכמו שמפרש המג"א סימן פ"ט סק"ה דמתחיל הזמן מנחה מיד אחר חצות וראיה למג"א מפה רש"י לאפוקי אם היה מתחיל רק חצי שעה אחר חצות אז לא היה הגמרא יוכל להקשות דהייתי אומר דווקא בזמן תפלת מנחה רשאי להשלים תפלת ערבית אבל שלא בזמן תפלת מנחה לא ונ"מ חצי שעה לאחר חצות לזה פירש רש"י מנחה מיד אחר חצות מתחיל וא"כ אין נפקא מינה כלל ושפיר מקשה ודוק היטב:

תוס' ד"ה טע' ולא התפלל וכו' עוד קש' דאמר לקמן טעה ולא התפלל יעלה ויבוא בלילה אין מחזירין אותו משום דאין מקדשין החודש בלילה ולמה האי טעמא תיפוק ליה תפלת ערבית רשות, והנראה לענ"ד דמבואר בגמרא דתפלה יש לה תשלומין דהיינו לא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ראשון לשם ערבית ושנית לשם מנחה ומבואר באורח חיים אם שכח ער"ח להתפלל מנחה צריך להחזיר גם בתשלומין במערב שמתפלל שני פעמים אחד לשם מנחה וצריך גם בזה להזכיר יעלה ויבוא, ולפי זה אמרתי בה"ג אם שכח בזה להתפלל לשם מנחה יעלה רבוא אז צריך לומר דאין מחזירן משום דאין מקדשין החודש בלילה ואי רק טעם משום תפלת ערבית רשות ע"כ מחזירין אותו דעכשיו הוא חובה דהתפלל לשם מנחה ומנחה חובה היא על זה פירש הגמרא משום דאין מקדשין החודש בלילה ואפילו בה"ג אין מחזירן אותו ודוק ולקמן בגמרא באותו ענין שם הרחבתי וביארתי יותר ומשם תדרשו וראיתי בספר ישועת יעקב סי' קפ"ח הלכות בהמ"ז שרוצה להביא ראיה מהך לשיטת הסוברים אם חל ר"ח בשבת ולא היזכר של ר"ח בברכת המזון ואף בשבת אין מחזירן אותו והביא ראיה מהך דמקשה פה התוס' והרי"ף מהך דנקט ערבית אין מחזירן אותו בר"ח משים דמ"ה בלילה למה לי הך טעמא תיפוק ליה תפלת ערבית רשות וקאמר לכאור' יש נ"מ לענין ערבית בברכת המזון דאם שכח ערבית בברכת המזון של ר"ח אין מחזירן אותו משום דאין מקדשין החודש בלילה ובברכת המזון הוא חובה וצריך לומר בלאו הכי אם שכח של ר"ח בברכת המזון אין מחזירן אותו דליכא חיוב לאכול פת ואמנם קשה דיש נמי נ"מ אם חל ר"ח בשבת דמחוייב לאכול פת משום שבת וממילא אף בשבת אינו חוזר וא"כ יש נ"מ אלא וודאי סבירא ליה לכל הני פוסקים דאף בשבת אם שכח ולא הזכיר של ר"ח בבהמ"ז אף ביום אין מחזירן אותו וא"כ ליכא נ"מ ושפיר הקשו עכ"ל הטהור:

ולענ"ד תמה אקר' על דבריו הלא הגמ' קאמר זה המימרא דאין מקדשין החודש בליל' דמשום זה אין להזכיר אם שכחו יעלה ויבוא בשם רב והתוס' דהקשה על רב הקשה דהוא סבר תפלת ערבית רשות ורב לשיטתו הרי בהדיא סבירא ליה לקמן פ"ג שאכלו מ"ט ע"ב לרב דאם טעה בר"ח שחל להיות בשבת ולא הזכיר יעלה ויבוא דמחזירן אותו והקשה הגמרא אלא מעתה שבתות וי"ט דלא סגי דלא אכל ה"נ דאי טעה הדר א"ל אין דקאמר רב שילא אמר רב טעה חתר לראש וכו' אבל פתח חוזר לראש עיין וא"כ רב להדיא סובר בשבת בר"ח חוזר וא"כ עדיין הקושיא הא זה המימרא דאין מחזירן בר"ח בלילה משום דאין מקדשין וכו' הוא בשם רב ועדיין קשה מאי מקשה התוס' והרי"ף הא אליבא דרב שפיר יש נ"מ טובא בשכח בר"ח שחל בשבת בלילה מלומר יעלה ויבוא דאז מצד ברכת המזון חובה צריך להזכיר ולהחזיר אבל משום דאין מקדשין וכו' בשבת ג"כ אין מחזירין אותו ועדיין צריך עיון:

והישועת יעקב קיים שם דמדברי הרי"ף והתוס' נראה דאף בשבת שמחוייב לאכול פת אם היזכר בשבת ולא ר"ח אינו חוזר וכו' וע"כ מהך מוכח מדלא תירצו כן. ולענ"ד תמה אקרא הלא לרב שפיר יוכל לתרץ כן דרב בפירש סובר בשבת ר"ח חוזר ודבריו הקדושים מאוד צ"ע ורוחב לבב ירחיב ליישב ומה שצריך לי עוד בלעדי זה הלא מוכח ע"כ מרב דאין מחזירן בר"ח בלילה משום דאין מקדשין החודש בלילה וקשה לי מגמרא שבת דף כ"ד דתני רב אושעי' ימים שבהן קרבן מוסף כגון ר"ח וחוה"מ ערבית שחרית ומנחה מתפלל שמנה עשרה ואומר מעין המועד בעבודה ואם לא אמר מחזירן אותו אלמא רב אושעי' סבר גם בערבית בר"ח מחזירן אותו ולמה הא אין מקדשין החודש בלילה וצ"ע, ואפשר לומר דקאי רק אשחרית ומנחה אבל זה דחוק הלא בפירש נקט ערבית ואפשר דנקט ערבית משום חול של מועד (גם זה דחוק ושם לא שייך אין מקדשין החודש בלילה.) ולענ"ד אם באמת תפלת ערבית רשות ומה"ט הי' ראוי שלא לחזור בלילה כמוכח בתוס' א"כ גם בתפלת שבת או בתפלת מועד או חול של מועד אין מחזירן בלילה כיון דרשות הוא, והי' נראה לי לתרץ גם אידך קושית התוספו' דהקשה לרב דאמר תפלת ערבית רשות למה מחזירן בשחרית להתפלל שתים וע"כ צריך לבאר כוונת התוס' דאם גם בשחרית צריך להתפלל שתים למ"נ אמר רב תפלת ערביה רשות ולהנ"ל יש לומר באמת כיון דתיקן חכמים להתפלל ערבית אף דהוא רשות א"כ אם לא התפלל עבר על ציות החכמי' בשוגג על כן יתפלל שחרית שתים ואית א"כ למאי נ"מ אמר רב שהוא רשות יש לומר לענין זה דאם שכח להתפלל בתפלת ערבית בחוה"מ להזכיר מעין המועד בה"ג אין מחזירן אותו כיון שתפלת ערבית רשות דינא אם לא התפלל כלל אז בשחרית להתפלל שתיים אבל אם לא היזכר יעלה ויבוא והוא התפלל תפלת מעריב בה"ג לא מחזירן כיון דכל תפלה הוא רשות וכן בשבת אם התפלל בשבת בלילה חול יצא בתפלת ערבית כיון דהוא רשות והא דקאמר בר"ח לפי שאין מקדשין החודש בלילה י"ל כאשר תירצתי ופרשנו לעיל לתרץ ונכון וישר:

ולענ"ד יש לומר תוס' דמקשה פה ועוד קשה שאמר לקמן טעה ולא התפלל יעלה ויבוא אין מחזירן משום דאין מקדשין החודש בלילה תיפוק ליה דהוה רשות, ולכאורה צריך להבין הלא הקושיא הזאת לא שייך פה כלל וכלל אלא הקושיא היא על רב דסבר ת"ע רשו' והא קאמר לקמן לפי שאין מקדשין החודש בליל' ואינו ענין פה כלל ולקמן הו"ל לתוספ' להקשות ואין לו שייכות פה כלל ופה רק קושיא ראשונה שייך אבל הקושיא שניה הוה ליה לקמן להקשות ואין פה שום שייכות:

ולהנ"ל יש לומר דיש שייכות דלכאור' יוכל לתרץ כאשר הבאתי אם לא התפלל יתפלל שחרית שתים כיון דחכמים תקנו להתפלל ערבית ויהי' ג"כ כמו תפלת מעריב רשות גם למחר בשחרית מתפלל שתים ג"כ רשות, אבל לפי זה קשיא למנ"מ אמר רב תפלת ערבית רשות הלא לכתחילה. ע"כ צריך להתפלל מעריב כתקנת החכמים ואם שכח יתפלל עוד הפעם כמו אם שכח תפלת שחרית אבל יש לומר דאמר משום זה רשות דאם טעה ולא היזכר בחוה"מ מעין המועד במעריב או בשבת בלילה בה"ג כיון דהתפלל אין מחזירן אותו אבל לכן הקשו התוספ' גם זה ליתא הרי חזינן מצד תפלת ערבית רשות ע"כ צריך להחזיר בה"ג נמי ועוד קשה לקמן אמר טעה ולא התפלל יעלה ויבוא בלילה אין מחזירן דאין מקדשין החודש בלילה ותיפוק ליה דתפלת ערבית רשות הלא ע"כ מצד ערבית רשות אעפ"כ מחזירן אותו וה"ט יש לומר כאשר תירץ הרי"ף כיון דכבר צלי משוי עליו חובה ואם כן ע"כ לא שייך לומר בה"ג נ"מ דלכן אמר תפלת ערבית רשות ואם כן קשה מהך דהכא כיון דגם טעה ולא התפלל כלל מתפלל שחרית שתים וא"כ גם לענין זה אין נ"מ, וקשה א"כ למנ"מ אמר תפלת ערבית רשות וע"כ הוא כיון לזה דאם טעה ולא התפלל כלל דאז לא משוי עליו חובה בזה הלילה אין צריך לחזור ולהתפלל שחרית שתים ושפיר הקשה ושייך זה עוד לקושיא ראשונה ודוק:

על זה תירץ התוס' הא דאמרינן תפלת ערבית רשות לנפקא מינה אחרינא דיש מצוה אחרת והיא עוברת דאז אמרינן דידחה תפלת ערבית מפניה אבל לחנם אין לו לבטל:

וכאשר אני תירצתי לא צריך זה הנ"מ כי יש לומר לעולם הנ"מ אם לא היזכר בחול של מועד בערבית לא מחזירן בלילה כיון שהוא רשות ולא שייך דעשו חובה דהוא מתפלל רק לרשות וכן בשבת וכן ביו"ט לא מחזירן ולכן נקט תפלת רשות והא דקשה א"כ למה קאמר לפי שא"מ החודש כבר תירצתי בחול בערב חודש ושכח מנחה אז מתפלל בתפלת תשלומין יעלה ויבוא ונכון כי בה"ג צריך טעמא דאין מקדשין החודש בלילה ודוק היטב בכל אלה ותבוא למכוין:

גמרא מ"ש דאמר רב הונא אמר ר"י טעה ולא התפלל מנחה מתפלל בערבית ב' והקשה הפ"י א"כ הך מימרא דר"י טעה ולא התפלל שחרית ולא התפלל ערבית למה לי הרי שמעינן מכ"ש מהכא ממנחה, והנראה לענ"ד ליישב דהנה הקשתי על הגמ' פה דהקשה מעות לא יוכל לתקן וחסרון דלא יוכל להמנ' מאי מקשה הגמרא הא ר' יוחנן סובר דע"כ צריך למסמך גאולה לתפלה בערבית ושחרית ואם כן הכא איירי דרק ביטל תפלת י"ח ואם כן שפיר גאולה לתפלה לא יוכל להשלים מה שלא הסמיך וא"כ מסמיך גאול' לתפל' היפסד ואם גם דמתפלל עוד הפעם לא סמך גאולה לתפלה וזה לא יוכל לתקן וראיתי בספר שם אהרן שגם הוא צידד כסברא הזאת דזה הוא הפסד דלא יוכל למסמך גאולה לתפלה:

ולולא דמסתפינא הייתי אומר כיון דבסוף שמונה עשרה סיים יהיה לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך צורי "וגואלי" ור' יוחנן תיקן דזאת יאמר בסוף ובזה יסיים יהי' לרצון לבסוף יאמר יהי' לרצון ומיד מתחיל התפל' של התשלומין ככה הדין תחילה לשם חובה ואחר זה מיד לשם תשלומין וא"כ עדיין הוא מסמיך גאול' לתפלה מקיים צורי וגואלי ומיד מסמיך תפלת שמנה עשרה והוי התפלה סמוך לצורי וגואלי, ובהיות כן יש לי לומר להכי תיקן רבי יוחנן גם בסוף לומר יהיה לרצון וכו' צורי וגואלי להיות אם שכח להתפלל שחרית ישלים בתפלת מנחה דיהי' בתשלומין נמי מסמיך גאולה לתפלה והא דלא תיקן ר' יוחנן מעיקרא לומר יהיה לרצון או דיתקן אז אם יחזור התפלה לתשלומין שיאמר אז מעיקר יהיה לרצון אמרי פי הוא כמו שביאור גמ' לעיל משום דדוד נמי אמר י"ח פרשת עיין:

ומזה ראיה לשיטת דתשלומין התפלה לא יאמר עוד הפעם אשרי דאם יאמר אז לא הוי מסמיך גאולה לתפלה וכן נוהגין דלא אמרי' עוד הפעם אשרי: ובהיות כן נראה לי טעם נכון דלכן פסקינן דראשון צריך להיות לשם מנחה ואחר כך לשם תשלומין דשחרית דאז שפיר שסיים תפלת המנחה יהיה לרצון וכו' צורי וגואלי הוי נמי גאולה לתפלה בהשלמה אבל אם הראשון לשם תשלומין דשחרית א"כ אין כאן סמיכת גאולה לתפלה בהשלמה אבל אם הראשון לשם תשלומין דשחרית אם כן אין כאן סמיכת גאולה לתפלה ולכן ראשון לשם חובת ודוק:

ובהיות כן מתורץ היטב קושי' פ"י הנ"ל דיש לומר דהא גופא קמ"ל דהו"א דווקא תפלת מנחה יש תשלומין כי בתפלת מנחה לא שייך למסמך גאולה לתפלה לכן יש להשלים תפלת מנחה במערב משא"כ בתפלת שחרית ותפל' מערב דצריך סמיכת גאולה לתפלה לזה אין תקנה להשלים לכן קמ"ל גם לזה יש תקנה בתשלומין כי גם זה יוכל למסמך ע"י תפלה בסוף יהיה לרצון צורי וגואלי ואף אם גם יאמר בסוף עושה שלום יש לומר דהוי כגאולה אריכתא כי בגאולה ע"כ צריך השלום ועל ידי השלום יבוא הגאולה כמוכח בבשורת אליהו מבשר שלום משמיע ישועה:

ובהדי זה אמרתי ליישב תמיהת הצל"ח שהצל"ח הובא נסתפקתא בשכח ולא התפלל מנחה שמתפלל ערבית שתים איזה מהן יקדים לדידן דקיימ"ל תפלת ערבית רשות וא"כ יש מנחה מעלה שהוא חובה זמנה אתה עדיף עיין, ולכאורה ע"כ תפלת מערב צריך להקדים דאז שפיר מסמיך גאולה לתפלה אבל אם תחילה מתפלל עבור מנחה אז במנחה לא צריך למסמך למערב לא יוכל למסמך בתפלה השניה כי היפסק בנתים רב בשמנה עשרה שהתפלל עבור מנחה ולהנ"ל עדיין שפיר יוכל לקיים נסתפקתא גם אם יתפלל שנית לשם מעריב שפיר מאחר דסמך ה' צורי וגואלי הוה מסמך גאולה לתפלה:

אמנם גוף הנסתפקתא של הצל"ח כבר הובא בצל"ח שדבר זה הוא מפורש בברייתא ע"ב דמבדיל בראשונה הרי צריך להקדים ערבית ברישא ואמר שיש לדחות אולי ברייתא זה ר' גמליאל הוא דס"ל לקמן לקמן דף כ"ז ע"ב גם ערבית הוא חובה אבל ר"י דסובר רשות יש להסתפק יעיין:

ולענ"ד נראה דע"כ גם זה ליתא דאם אמרי' דזה הברייתא כר"ג תפלת ערבית חובה קשה לי מאי מקשה הגמרא לקמן למימרא כיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה ורמינהו טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירן אותו וקשה לי דילמא סובר זה הברייתא כמ"ד תפלת ערבית רשות ובריי' זה סובר כמוכח בצל"ח דחובה וכיון דרשות אין מחזירן אותו אלא ע"כ דהגמרא היה מקשה אליבא דמ"ד ת"ע רשות שהוא להלכה כן וצ"ע:

ראיתי נסתפקתא הובא בפרי מגדים אשל אברהם סי' ק"ח סק"ב וז"ל נסתפקתי בספק התפלל שחרית או לא ועבר הזמן שחרית אם במנחה משלימה או לא דשמא לא תקנו רק בוודאי לא התפלל השלמה אבל בספק לא נהי בזכר בזמנו חוזר ומתפלל אבל עבר זמנה אעפ"י ששגג בזה לא תקנו השלמה על הספק ועיין ולענ"ד לכאורה היה נראה לפשוט מדהקשה הגמרא מיתבי מעוות לא יוכל לתקן וכו' זה שבטל ק"ש או תפלה של שחרית ולהנ"ל יש לומר דילמא אייר' בה"ג דבשחרית הי' מסופק אם התפלל או לא התפלל והיה הדין לחזור ולהתפלל והוא ביטל זה ולא חזר והתפלל בזמנה בה"ג הוי מעוות לא יוכל לתקן דבה"ג על הספק לא תקנו ורק השלמה על וודאי תקנו אבל יש לומר אף אם ביטל במזיד יש לו תקנה בתשלומין והכא איירי שביטל במזיד אלא דרק ביטל הספק דהיה לו ספק אם התפלל בה"ג לא משלים ואין לו תשלומין אלא ע"כ נראה בה"ג נמי תקנו דיוכל להשלים תפלתו:

ובזה נראה לי עוד יותר כי יש לי ספק יותר דהנה בפרי מגדים רק הביא הספק אם עבר זמן שחרית ולא נזכר עד המנחה זה הספק שלו, ולע"ד אף אם בה"ג אמרינן דתקנו דמשלים בתפלת מנחה ועדיין יש לי ספק הא במזיד מוכח פה דאין לו תשלומין ואך בה"ג אם היה מסופק בשחרית אם התפלל או לא ונזכר עוד בזמנו שספק לו ולא התפלל עוד הפעם בה"ג אם יש לו תשלומין במנחה אם מקרי זה כמזיד אשר לא התפלל כלל ובה"ג נקרי פושע או לא דלא מקרי מזיד גמור מאחר דספק לו אם התפלל או לא ולא הוה כמזיד גמור אשר לא התפלל כלל ובה"ג יש לו תשלומין ולהנ"ל ע"כ גם זה מוכח דבה"ג יש לו תשלומין דאל"כ הוה לי' לתרץ דאיירי בה"ג במזיד מדקאמר סתם דביטל במזיד דוקא בה"ג בלא התפלל כלל אבל במתפלל בספק לו יש לו תשלומין וכל אלה צ"ע ואולי דומיא דק"ש דתנא שם דאיירי בוודאי ולא בספק א"כ לפ"ז גם במסקנא קשה הא ק"ש אף בשוגג אין לו תשלומין יעיין בצל"ח:

אך לאחר העיון אמרתי עדיין נסתפקתא של פרמ"ג במקומ' עומדת והוא לשיטתו שפיר מסופק דפרמ"ג סי' ק"ז באשל אברהם סק"א כתב ויראה בערבית בה"ג בספק אם התפלל וודאי יש לומר אין חיוב לחזור ולהתפלל דקבעו חובה בוודאי אבל לא בספק ולענ"ד נראה ראיה לדבריו מלישנא דר' יוחנן לעיל דאמר והלואי שיתפלל אדם כל היום כולה מילת כל היום מוכח דווק' כל היום יוכל להתפלל עוד הפעם אבל לא בלילה דבלילה תפלת ערבית רשות וכל היום בא למעט הליל' והנה לפ"ז עדיין יש לומר בספק התפלל שחרית דלא יוכל במנחה להשלים בה"ג לא תקנו להשלים, וא"ת א"כ מאי מקשה הגמרא מעוות לא יוכל לתקן בספק התפלל בה"ג לא הוה יוכל לתקן כהנ"ל הא פה ע"כ קתני תפלת ערבית ובתפלת מעריב ע"כ לא יוכל לאיירי בספק אם התפלל מעריב הא בספק אפילו בזמנה לא צריך לחזור ולהתפלל כי תפלת ערבית לא קבעי חובה בספק אם התפלל כפרי מגדים הנ"ל:

ובהיות כן נראה לי ראיה לפר מגדים הנ"ל דבספק אם התפלל מעריב לא מתפלל עוד הפעם כיון דתפלת ערבית רשות הוא דאל"כ קשה מנ"ל הגמרא פה להקשות ולא מתרץ כהנ"ל אלא ע"כ מוכח בספק במעריב לא צריך לחזור ולהתפלל:

הצל"ח הקשה על תוס' דחידוש לן דאחר ב' תפלות אין תשלומין ולפי זה קשה מאי קא מקש' הגמרא מברייתא דמעוות לא יוכל לתקן דלמא הך ברייתא מיירי שעבר ב' תפלות, ולענ"ד נראה בטוב טעם לתרץ דהתוספ' במתק לשונו שפיר היקדם וסיים בדבריו כאשר אמר כדי שלא יהיה קשה כהנ"ל ויעיין פ"י שקאמר דצריך עיון מדוע אחר ב' תפלת לא יוכל להתפלל ומתרץ דהוה כפושע בשביל ששכח יעיין שקאמ' ב' פעמים הוה כפושע כדאשכחן בביצה בעובדא דהאי סמיא בשביל ששכח ב' פעמים קרא לי' פשע כ"ש דהוי בשני פעמים ששכח פושע ולפי"ז אמר הפ"י דאתי שפיר המשך התוס' דאסקי אפילו תפלה אחת דביטלו כמזיד קרי לי' מעוות לא יוכל לתקן ונראה מזה שנתכוונו למאי דאמרינן דתפלה אחת במזיד ושכח שני פעמים בשוגג חד טעמא וחד דינא אית להו יעיין פ"י וגם בפרי מגדים סימן ק"ח במש"ז סק"ה כתבו עיין תוס' ברכות כ"ו ד"ה טעה כתבו שלא מצינו שתקנו במזיד אפי' פעם אחת משמע דהא דעבר זמן ב' תפלות פושע מקרי דלא נזכר בב' זמנים כמו בביצה וכו' הרי ג"כ מכוין להדיא כפ"י הזה:

ולפ"ז מתורץ קושית הצל"ח דהקשה דילמא הך בריי' איירי בביטל שני תפלות בה"א דעדיין לא ידענין מתירן הגמרא דהכא איירי שבטלו במזיד וע"כ הוא סובר אין חילוק בין מזיד לשוגג כמו במזיד אין תקנה כן נמי בשוגג אין תקנה וע"כ לא יוכל לתרץ דאיירי דעבר ב' תפלות א"כ קשה מ"ש שני תפלות וחדא אם יוכל לתקן בפעם אחת ה"ה שתים ורק למסקנא דסבר ואסקינן דיש חילוק בין ביטל שוגג לביטל במזיד דמזיד אין תקנה שפיר ג"כ אמרינן בביטל שני תפלות לא שייך לתקן דגם זה הוה כמזיד כסברת התוס' ודוק היטב:

ולענ"ד נראה עוד מילתא בטעמא דאם אמרינן גם במזיד יוכל להשלים א"כ בקל יבוא לידי עבירה שיאמר עוד פנאי למחר להשלים ולהתפלל וגם למחר יאמר כן וכבר אמרי' עד חצו' כדי להרחיק מן העביר' כן נראה סברא פה לומר דאם במזיד יוכל להשלים אז נמי אחר שני תפלות יוכל להשלים ותמיד ידחה מדחי אל דחי עד שלא יתפלל כלל ובכן ממ"נ יבוא לידי קלקל אם יתקנו אם מזיד ולא התפלל בלילה יתפלל למחר להשלים יבוא קלקל מצד אחר כי יאמר עוד פנאי ואם יאמר דלא ישלים במזיד אזי הקלקל בזה התפלה וזה הפירש מעוות לא יוכל לתקן דאם יאמר ביחיד עוד יתפלל אזי מעוות באידך גיסא דיאמר עוד פנאי למחר וידחה מלהתפלל וזה הוא הלשון דלא יוכל לתקן והבין והיינו במזיד אבל לשוגג לא גזרינן דהא שוגג הוא ובוודאי אל ידחה וישלים מיד בתפלה שלאחריו:

ותוס' בחר לתלות אחר שני תפלות הוה כמזיד דאם אמרי' דלא ישלים במזיד אזי גם אחר שני תפלו' אפי' בשוגג דכל טעמא דלא יוכל לתקן דאם לא יתפלל במזיד אזי אז לא יתפלל ג"כ אחר שני תפלות אפי' בשוגג דכל טעמו דלא יוכל לתקן משום דגם אחר שני תפלות לא יתפלל אבל אם גם במזיד היה מותר רק אחר שני תפלות אבל לא ביותר א"כ עדיין אינו קלקל כי דמתירא דיפשע גם למחר וישכח ואז לא יוכל עוד להתפלל אלא ע"כ סברת התוס' אם במזיד מותר אז בוודאי אחר כמה תפלות נמי מותר ואם כן שפיר שייך מעוות לא יוכל לתקן לכן אמרו במזיד אסור וה"ה דאפילו אחר שני תפלות דהוה כמזיד אבל בשוגג יוכל להשלים בתפלות למחר ולא שייך דיפשע דבשוגג לא גזרינן וע"כ לא יפשע דבמזיד באמת לא רשאי להתפלל ודוק וחזור תוס' כסדרן ותבין כוונ' התוס' שסיים במזיד הוי מעוות שלא יוכל לתקן וכיון להנ"ל כאשר ביארתי וזה סמיכת התוס' ודוק לחדודי ואי דזהר משום זה משום דשכר תפלה בזמנה לא קיבל זמנין תריד ולא איכפת לי' בקבלת שכר תפלה:

ולפי עניית דעתי יש נספקתא חדשה בזה הענין מאחר שמוכח מע"י ובפ"מ דטעמ' דתוס' היא דלא יוכל להשלים אחר שני העלות דהו' כמזיד יש לי ספק הנה מוכח בדין בשעת התשלומין צריך הראשונה להיות לשם חובה והשני יהיה לתשלומין ואם היפך לא יצא כן משמע מגמרא לקמן כגון דלא הבדיל בקמייתא גלי דעתו וכן באורח חיים סימן ק"ח סק"א טעה או נאנס מתפלל שתים הראשונה לשם מנחה והשניה לשם תשלומין ואם היפך לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין וצריך לחזור ולהתפלל אותה:

ולפי"ז אם הוא היפך תפלתו והתפלל בראשונה לשם תשלומין אז ע"כ הדין דיחזור ויתפלל אותה שהיא לתשלומין ואם טעה שכח אותה תפלת של תשלומין שצריך לחזור ולהתפלל והוא שכח ולא התפלל אם יוכל להשלים אותה בעת מעריב וכגון ששכח להתפלל שחרית ואז הדין שצריך במנחה להשלים להתפלל הראשונ' לשם שחרית והשניה לשם מנחה צריך לחזור ולהתפלל לשם תשלומין ושכח לא ולא התפלל לשם תשלומין ונזכר רק בתפלת מעריב אם בהאי גוונא אמרינן דיחזור ויתפלל שתים כיון דעיקר החיוב תפלה שלו הוא ששכח שחרית והרי כבר עבר שני תפלות או דילמא כל היינו טעמא רק משום דהוה כמזיד טעה ב' פעמים הוה מזיד, ויש לומר דווקא אם גם בפעם שני לא התפלל כלום אבל אם גם בתשלומין היה מתפלל שני פעמים רק דטעה בסדר ולא נתגלה לו עד המעריב בה"ג מקרי רק שוגג ויש תשלומין אף בתפלת מעריב בתר שני תפלות וספק אצלי ורוחב לבב ירחב וה' הרחמים יאיר עיני בתורתו הקדושה:

הנה לפי מאי דביארנו לעיל בשם פ"י ובפר"מ דה"ט דלאחר ב' תפלות דלא ישלים עוד משום דשכח ב' תפלות חשיב כמזיד נראה לי לומר דין חדש לדעת הטור סי' רל"ד שהבי' דברי הגאון דאף אם היזד יש לו תקנה להתפלל ולהשלים כתב הב"ח שם היינו דווקא במנחה משום שטריד בעסקיו כל היום א"כ אף שפשע ולא התפלל מנחה הוה כשוגג ולכך יש תשלומין אף במזיד משא"כ ערבית ושחרית דאסור לו לעסוק במלאכה עד שיתפלל א"כ מזיד הוא ואין לו תשלומין כן ראיתי בספר מגן גבורים שהבי' דברי הב"ח ומעת' לפ"ז יש לי לומר דין חדש אם שכח מלהתפלל שחרית וטעה בשחרית ולא התפלל ואז ג"כ במנחה לא התפלל תשלומין אם רשאי במעריב להתפלל תשלומין של שחרית שיש לומר אף ששני פעמים הוה כמזיד אבל בתפלת מנחה אף דהוה מזיד גמור אף על פי כן מותר לו להשלים בתפלת מעריב א"כ הכי נמי דאף אם שכח שני פעמים הוה כמזיד הא מזיד גמור ג"כ בתפלת מנחה יוכל להשלים תפלתו במעריב וא"כ ה"ה הכא דלא מקרי מזיד גמור אף בשכח שני פעמים משום שטריד בעסקיו כל היום הוה כשוגג ורשאי אף לאחר שני תפלות להשלים או דילמא כיון דבשחרית כבר טעה והיה לו פנאי כל היום מ"מ מקרי מזיד וגרוע יותר מאשר מזיד בתפלת מנחה משום טרדות אבל אעפ"כ חשב כשוגג משא"כ אם כבר שחרית לא התפלל הו"ל ליקח מועד כל היום ולהתפלל מנחה גדולה ולהשלים תפלת שחרית וצ"ע:

תוכן העניינים

ברוך מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה