אור ברסלב
ברוך מרדכי חלק ב ברכות › דף כא.

ברוך מרדכי חלק ב· רבי מרדכי פריד

ברכות · דף כא.

דף כ:

ברכות דף כא/ב:

גמרא מיתבי השמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטנה אמנה המגביה קולו בתפלתו הרי ואנכי עדיין לא הבנתי דבריו הקדושים כיון דתפלין של ראש בהא דעיבוד לשמה איירי ע"כ בתפלין של ראש שכתב כבר השין עליו וא"כ כבר גוף קדושה על של ראש גופ' בשין שעליו וא"כ איך שייך בחדתי להוריד מקדושה ולעשות מזה של יד ולומר בעיבוד הקלף ע"כ יותר קדוש אז זה רק הקלף שעיבוד וזה אז כבר קלף שכתיב עליו הרי גם בתפלין של ראש כבר הוא כתיב עליו לשמה השין והוי השין שעליו עיבוד לשמה וכתב השין להדיא ואיך שייך אז להוריד לקדושה קלה לשל יד אף בחדתי הרי זה שין שכתב עליו על של ראש ע"כ מעלה אותה לקדושה של ראש בשין שעל הבית וזה בוודאי הוא קדוש ביותר מבית של תפלין יד וא"כ איך שייך להורידה: וגם כן אנכי מתמה על ביאור מרדכי שהקשה לב"י דקאמר היכא דבעי עיבוד לשמה צריך דווקא לאותו קדושה חמורה שהיא ולא מהני לקדושה חמורה אם עבדו לקדושה קלה וא"כ גבי תפלין של ראש צריך עיבוד לשל ראש ולא מהני עיבוד לשל יד מפני דתפלין ש"ר קדושה חמורה א"כ קשה הא דמשני במנחות דהא שנקט עור תש"ר ומניחו על היד מיירי בחדתא והזמנ' לאו מילתא הא ע"כ עבדו התם לשם תש"ר (ומניחו על היד מיירי בחדתא והזמנה לאו מילתא) ותרי עיבוד עדיף מהזמנה דאף אי הזמנה לאו מילתא עיבוד מילת' תיא לפירש תוס' הנ"ל, ותירץ הביאור מרדכי וצריך לומר דגבי תפלין כיון דשל יד ושל ראש הכל שם תפלין עליהם לא מקרי לענין הא ק"ח לקדושה קלה ומדחה בהן הב"י דאין צריך עיבוד לשם תש"ר דווקא וסגי ליל כשעבדו לשם תפלין סתם או אפי' עבדו לשם יד אפ"ה יוכל לעשותו תפלין של ראש ואע"ג דלענין שלא להוריד מק"ח לק"ק הוי תפלין של ראש חמורה נגד של יד מ"מ לענין להצריך העיבוד לשם של ראש דווקא הו"ל שם תפלין חד הוא עיין עכ"ל:

ולענ"ד הא עדיין קשה הא צריך לכתוב השין שצריך להיות בשל ראש וא"כ בזה דעשו השין של ראש בהך בוודאי הוה העיבוד לשם ראש כי שין לא יעשה בשל יד וכיון דכבר נעשת של ראש אם כן איך מורידין לתפלין של יד וא"כ אף בחדתי הוי תעיבוד לשל ראש וא"כ איך שייך להוריד מקדושת חמורת וצ"ע ולענ"ד הבית יוסף נקט דינא שכתב אבל אם עיבוד לשמה לשם ס"ת מהני לכתוב בו תפלין דקדושת ספר תורה חמורה מקדושת תפלין ונקט הך דיני מגמרא פה דנקט בחדתי מותר לשנות משל ראש לשל יד וטעמא דמילתא הוא כל היכא דלא תניח לא מקרי מוריד מקדושה דעדיין לא הו' חל הקדוש' בפועל כי אם בעיבוד ובהזמנה אבל עדיין לא הניחו וחדשים הם ולא עבדו בהן מצותן בה"ג לענ"ד לא מקרי מוריד מקדושתן כן צ"ל וכן סובר הב"י והן לפירש רש"י שמפ' בסנהדרין דמאן דסובר הזמנה מילתא צריך עיבוד לשמן בתפלין ומאן דסובר הזמנה לאו מילתא סובר דלא בעי עיבוד לשמן א"כ ניחא פה הגמרא דשפיר מתרץ הגמ' בחדתי והזמנה לאו מילתא וא"כ כיון דהזמנ' לאו מילת' ממילא לא צריך עיבוד לשמן כלל בתפלין וא"כ בחדתי עדיין אינו קדוש כלל כי לא הי' גם העיבוד לשמן עיין: הנה יש לי נסתפקתא בהא דקאמרינן פה במנחות בעתיקא אין רשאי להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה ועתיקא היינו בהניחם כבר ומעתה אם הניח זה התפלין מופלא הסמוך לאיש קטן טרם שנתגדל דאמרינן דקטן היודע לשמור תפלין מניח תפלין אם זה מקרי עתיקא דהנחת קטן מקרי הנחה או היה כלא היה דקטן הוא והנחת קטן לאו כלום נחשב למקרי בזה קדושה כי דווקא מי שהוא בר חיובא להניח תפלין זה מקדיש אותו בהנחתו אבל מי שהוא אינו בר חיובא אף אם הניחו ובירך עדיין מקרי חדשות או דילמא כיון גם אם קטן הניחו ולובש לא הוה חדתי דהקטן כבר בירך עליה וספק גדול הוא אצלי:

ונראה לענ"ד כמו היכא דקטן שכתבו ספר תורה או תפלין דלא מהני ופסולין הם ואף בקטן שהגיע לחינוך כמבואר שיטת מרדכי בוודאי לענ"ד לא מהני נמי אם הניחם דלהוי עתיקא ועדיין מקרי חדשי' ויוכל להוריד לקדושה קלה לתפלין של יד וא"כ בקטן שהגיע לחינוך דהוא מדרבנן בתפלין אעפ"כ לא מקרי בזה עתיקא כיון דמדאורייתא פטור ולא מקרי מוריד מקדושה חמורה דעדיין מדאוריי' לא חל עלי' הקדושה של תפלין: ובהיות כן יש לי גם נסתפקתא בסומא דפטור מכל המצות שבתורה אלא מדרבנן חייב אם הוא הניח תפלין חדשים אם יוכל לשנות משל ראש לשל יד אם פה יש לחלק ולומר ג"כ כיון דרק חיובא מדרבנן הוא לא שייך דעשה לקדושה של ראש כיון דמדאורייתא פטור הוה עדיין כאלו לא הניחו ומותר לשנות:

או דיש לומר כמוכח התוס' מגילת דף י"ט ע"ב בד"ה ור' יהודא מכשיר וסיים שם תוס' ויש לומר דסומ' עדיף מקטן שהרי נתחייב כבר מדאורייתא משא"כ בקטן וא"כ בסומא יש לומר כיון דכבר הי' חייב מדאוריי' אם סומ' לובש אותו מקרי עתיק' אבל בסומ' שנולד עדיין הספק:

הנה הרמב"ם פסק דהזמנת לאו מילתא הוא וגבי עיבוד לשמת פסק בס"ת דבעי עיבוד לשמת וכן בפרשיות שבתפלין אבל בבתי התפלין פוסק דלא בעי עיבוד לשמה כת"ק וכבר כתב במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"א דה"ט משום דמחלק בין תשמישי קדוש' לגוף קדוש' ובתר תפלין הוי רק תשמיש קדושה וס"ל כפירש רש"י דהעיבוד לשמה הוא מטעם הזמנה ובגוף קדושה אמרי' הזמנה מילתא הוא ולכן צריך בספר תורה ובפרשיות של תפלין עיבוד לשמה משא"כ בבתים הזמנה לאו מילת' הוא ולא צריך עיבוד לשמה:

והקשה בביאור מרדכי תינח תפלין של יד אבל של ראש הא איכא שין, והנה באמת זה הוא קושית תוס' דכתב דאין לחלק בין עור של תפלין לקלף של ספר תורה משום דכתבו שין והיא הלכה למשה מסני והוא ביאור ביותר ואין לומר כסבר' הרמב"ן בגוילין ביותר יוכל לומר כסברת הרמב"ן דאגב כ' הוא דקדשי אבל בתפלין בשין הו"ל איהו עצמו גופא קדושה והשין הוא כאן בגוף הבתים ממש:

ולענ"ד ביותר יש לתמה הא ברצועות פסק הרמב"ם דבעי עיבוד לשמן והנה הרצועות המה בוודאי רק תשמישי קדושה כמוכח להדיא בנמוק"י וא"כ ראינו להדיא בתשמושי קדושה נמי סובר הרמב"ם דבעי עיבוד לשמן וכיון דפסק הזמנה לאו מילתא הוא א"כ למה הרצועות צריכין להיות עיבוד לשמן ומאוד תמוה הרמב"ם באלה:

ולפי תירוץ של הביאור מרדכי נעלה שהוא מתרץ דהרמב"ם סובר איפכא כסברת התוספות אם הזמנה מילתא אז אין צריך עיבוד לשמה ורמב"ם סובר כסברת הרמב"ן דגוילין אגב הכתב הוא דקדשי והוי ליה רק תשמישי קדושה ובתשמישי קדושה אמרינן הזמנה לאו מילתא הוא ואם כן שפיר דצריך עיבוד לשמה משא"כ בתים של תפלין של ראש דהוא גופא קדושה בהא אמרינן הזמנה מילתא הוא ולכן לא צריך עיבוד לשמה. ולפי"ז שפיר ברצועות של תפלין דרק תשמישי קדושה אמרינן הזמנה לאו מילתא באמת פוסק הרמב"ם דצריך עיבוד לשמן אלא גם הוא בעצמו הביא לפי דבריו קשה מתפלין של יד דתפלין של יד הוה רק תשמישי קדושה ובזה הזמנה לאו מילתא הוא א"כ יהיה צריך תפלין של יד עיבוד לשמה שוב מצאתי בביאור מרדכי בהלכות קטנות שמפ' כן להדיא וברוך שכיונתי:

ועל המחבר ניחא לי היטב דמחבר בסי' ל"ב פסק דבתים צריך עיבוד לשמה והיינו כסברת התוס' דפסקינן הזמנה לאו מילתא הוא ולא צריך לחלק בין גוף קדושה לתשמישי קדושה תמיד אמרינן הזמנה ל"מ הוא ולכן צריך עיבוד לשמ' ובכן גמי שפיר פסק ברוצעו' לקמן בסי' ל"ד שגם הרצועות צריכין להיות מעובד לשמן אבל על הרמב"ם קשה מ"ש הרצועות דבעי עיבוד לשמן ובתים של תפלין דלא בעי עיבוד לשמן ובפרט אם מחלקין בין גוף קדושה לתשמישי קדושה דבגוף קדושה הזמנה מילתא ולכן בתים לא צריכים עיבוד כסברת רש"י ובתים לא מקרי גוף קדושה וא"כ קשה מרצועות למה עיבוד לשמה וגם כן מתפלין של ראש דמקרי גוף קדוש' ומאוד צ"ע:

והן אמת לפי דברי ביאור מרדכי כבר ביארתי דניח' אך לפי דבריו עדיין צריך עיון דקשה מתפלין של יד דהוא רק תשמישי קדושה ובנמוקי יוסף סנהדרין משמע להדיא דכל שני הבתים של תפלין מקרי גוף קדושה וז"ל עוד כתב כל מה דאמרי' הכא היינו הזמנ' דמשמשין אבל הזמנה בגוף הדבר עצמו כגון עיבוד עור הקציצה של תפלין ועיבוד הקלף עצמ' אי עבדינן לשמה אסור להשתמש בהן חול בהך הזמנה גרידותא ולענין עיבוד קל דלא שנא תפלין ומזוזות צריכין עיבוד לשמה אבל רצועות של תפלין לא בעי עיבוד לשמה דתשמישי נינהו, והנה ראינו מנמוקי יוסף דכל הבתים של תפלין מקרי קדושה עצמה אבל לפי דבריו גם ספר תורה מקרי קדושה עצמה כי גם הקלף עצמ' מקרי לפי דבריו קדושה עצמה, ולפי דברי ביאור מרדכי ע"כ הקלף לא מקרי קדושה כי הוא תופס סבר' דגויל אגב כתב הוא דקדשי א"כ ממילא גם תפלין של יד בוודאי לא מקרי קדושה עצמה, ולענ"ד גם תפלין של ראש יוכל לומר לא מקרי קדושה עצמה לסברת הרמב"ן הנ"ל כמוכח במחצית השקל דע"כ בעור הבתים יוכל לומר דאגב שין הוא דקדשי ולא מקרי קדושה עצמה יעיין מחצי' השקל סי' מ"ב סק"ו בסוף דבריו שם:

ומה שנראה לענ"ד בישוב הרמב"ם הזה הנה תופס כסברת ביאור מרדכי דהרמב"ם סובר כסברת התוס' אם הזמנה מילתא לא בעי עיבוד לשמה ואם הזמנה לאו מילתא צריך עיבוד לשמה, ולפ"ז בגוף קדוש' דאמרינן הזמנה מילתא לא צריך עיבוד לשמה והרמב"ם סובר כסברת הרמב"ן דגוילין אגב כתב הוא דקדשי וא"כ ספר גויל לא הוה גוף קדושה ולכן צריך עיבוד לשמה כסברת התוס' וא"כ שפיר נמי רצועות דהוה רק תשמישי קדושה בה"ג אמרינן הזמנה לאו מילתא וצריך בהן עיבוד לשמה ובתים של תפלין דפסק דלא בעי עיבוד לשמן היינו טעמא לענ"ד כיון דהרמב"ם סובר דבתים לא צריך עיבוד כלל אה כן בוודאי דלא צריך להיות עיבוד לשמן כי העיבוד לא מעלה ולא מוריד ולא צריך בהן עיבוד כלל לכן סובר דל"צ עיבוד לשמן וזה שנקט בלשונו פ"ג מהלכות תפלין הלכה ט"ו העור שמחפין בו התפלין ושעושין ממנו רצועות הוא עור של בהמה וכו' ועור הרצועה צריך עיבוד לשמה אבל בעור שמחפפין בו אינו צריך עיבוד כלל אפילו עשהו מצה כשר ומקומות הרבה נהגו לעשות אותן בעור מצה ועור מצה פירש דלא מליח ולא קמיח ולא עפיץ עיין:

הרי מאותה הלכה מבואר דלא צריך בבתים עיבוד לשמה והנה הוא גילה טעמא ונמוקי שכתב דלא צריך עיבוד כלל וא"כ אף דמקרי רק תשמישי קדושה ובה"ג הזמנה לאו מילתא הוא ואם כן היה מן הדין להיות העיבוד לשמה אבל מאחר דלא צריך עיבוד כלל א"כ שפיר דעסק לא בעי כלל עיבוד לשמה כי העיבוד ללא צורך הוא אבל רצועו' של תפלין צריך עיבוד לשמה מאחר דצריכה עיבודה ובה"ג כיון דהזמנה לאו מילתא הוא א"כ ע"כ צריך עיבוד לשמה כסברת התוס' ודוק. שוב לאחר כתבי זאת מצאתי זאת מפורש בבית יוסף בשם בדק הבית סי' ל"ב דה"ט דהרמב"ם משום דסובר דלא צריך עיבוד כלל וכלל ובזה מתורץ הרמב"ם עיין היטב ובריך שכיונתי: אך לפי דברי הב"י שביארתי והב"י ביאור בשם בדק הבית דה"ט דהרמב"ם בבתים דלא צריך עיבוד לשמן משום דגם בלא עיבוד כשר א"כ קשה לי מאוד גמרא סנהדרין דקאמר שם סנהדרין מ"ח תנאי היינו אם אמרינן הזמנה מילתא או לא הוא תנאי דתני' ציפן זהב וכו' עור בהמה טהורה כשירות אעפ"י שלא עבדו לשמן רשב"ג אומר אף עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדו לשמן וזהו תנאי לשיטת התוס' דע"כ ת"ק סובר הזמנה מילתא הוא לכן לא צריך לעבדן לשמן, ולדעת הרמב"ם קשה מהיכא מוכח דתנאי פליגי בהזמנה מילת' דילמא גם ת"ק מודה הזמנה לאו מילתא והא דסובר דלא צריך עיבוד לשמן משום דהוא סובר דלא צריך בבתים עיבוד כלל וכלל ולכן לא צריך לשמה משא"כ רשב"ג סובר דבבתים צריך עיבוד ולכן צריך לשמה ואיד' ואיד' סוברים הזמנה לאו מילתא הוא:

ואי תימא א"כ הו"ל לת"ק לומר רבותא יותר אעפ"י שלא עיבדן כלל דיש לומר דזה גופא קמ"ל דהו"א דאף דאינו צריך עיבוד אבל עכ"פ אם עבדו צריך להיו' לשמן זה גופא קמ"ל כיון דלא צריך עיבוד כלל א"כ ג"כ אם עבדו לא צריך לעבדו לשמן וקשה מאוד וצ"ע ועל הכסף משנה שם הלכה ט"ו תמהתי לכאורה עיין ד"ה העור שמתפיל בו וכתב פרק נגמר הדין ת"ר ציפן זהב וכו' עור בהמה טהורה כשרות אף עפ"י שלא עבדן לשמן רשב"ג אומר וכו' ופסק כת"ק וקשה מאוד אם רבינו פסק כת"ק למה פסק דאין צריך עיבוד כלל הלא הת"ק רק אמר דאין צריך עיבד לשמה ואי הת"ק סבר דאין צריך עיבוד כלל הלא א"כ הו"ל דלא צריך אעפ"י שלא עבדן כלל ומדלא אמר הכי ש"מ דת"ק סובר דעכ"פ עיבוד בעי וא"כ איך קאמר הכ"מ דפסק כת"ק וע"כ צריך לומר כאשר ביארתי וכסברת ב"י דכל טעמא דת"ק הוא דלא צריך עיבוד לשמן משום דלא צריך עיבוד כלל וזה גופא קמ"ל כיון דלא צריך עיבוד א"כ גם אם עיבוד שלא לשמן לא אכפת לנו אבל א"כ קשה האיך מוכח לע"ז דתנאי בהזמנה דילמא טעמא דת"ק משום דהוא סובר דלא צריך עיבוד כלל ומאוד צריך עיון:

ובאמת בעין משפט לא ציין כלל על הא דאמר בגמרא אעפ"י שלא עיבדו לשמן לא ציין רמב"ם רק ש"ע סי' כ"ז וע"כ כוונתו דהרמב"ם באמת לא אמר דינו של הת"ק כי הת"ק אמר דלא צריך עיבדן לשמן והרמב"ם סובר דלא צריך עיבוד כלל וזה אינו כאשר בגמרא לכן לא ציין רמב"ם אבל הכ"מ מפרש דרמב"ם ע"כ כת"ק וא"כ קשה כהנ"ל:

ולחומר המילתא אמינא אנא לדעת התוס' דאביי דהקשה לו מהך דאומן דראינו דהזמנה לאו מילתא הוא יש לומר הוא סובר כתנאי אנא דאמרי ה"ט דרשב"ג דצריך עיבוד לשמה משום דסובר הזמנה ל"מ וה"ט דת"ק דסובר אעפ"י שלא עיבדן לשמן מהאי טעמ' דהוא סובר דהזמנה מילתא הוא ולא צריך עיבוד לשמן אבל עיבוד בעי דאל"ת הו"ל לומר דלא צריך עיבוד כלל כן סובר אביי לתרץ דנפשי אבל באמת לדידן דפסקינן כרבא הזמנה לאו מילתא הוא יש לומר באמת גם ת"ק יוכל ללמוד הזמנה לאו מילתא וטעמא דת"ק הוא דלא בעי עיבוד כלל וזה דעת הרמב"ם וכאשר יורה לנו הדרך בית יוסף בדק הבית שמור וקיים וה' יאיר עינינו בתורתו הקדושה בשתי ידים:

מצאתי בבעל מלחמות ה' פרק ראשון סוכה שכ' דקיימ"ל כת"ק דעור טלאי אינו צריך עיבוד לשמן אפילו עיבוד לעצמו אין צריך דאפילו רשב"ג לא מצריך ליה אלא משום דלעבד מעשה בגופא לשמן ולאו עיבוד דהא לא מקום כתיבה הוא דלבעי עיבוד כל דהוא דלית ליה לשמן לא צריך כלום עיין: ולענ"ד א"כ יהיה קשה מדוע לא נקטו הת"ק דלא צריך עיבוד כלל כאשר הקשתי לעיל וע"כ צריך לומר כאשר ביארתי דכל טעמא דלא צריך עיבוד הוא משום טעמא דלא צריך עיבוד לשמן לבעל המלחמות אבל לדידי אף עפ"כ מסברא כאשר ביארתי וכאשר מוכח בב"י להרמב"ם דה"ט דלא צריך עיבוד לשמן משום דלא צריך עיבוד כלל ולא יהיה גרע ללא עבדו לשמן ללא עיבדו כלל כמוכח במחצית השקל וכן יוכל לומר ואביי סובר דע"כ מוכח דהזמנה מילתא הוא מת"ק דאל"כ דלא סגי בהזמנה היה צריך להיות עיבוד לעשו' בזה לשמן דלעבוד ביה מעשה גופא לשמן או יש לומר כאשר פירשתי דאביי סובר דע"כ בעי עיבוד דא"כ הו' לי לומר דלא בעי כלל עיבוד:

וכן ראיתי בבעל מלחמות שגם הוא מפרש בדרך אחר דהא דאמרינן בפרק נגמר הדין תנאי הוא אביי הוא דאמרי ולא תנאי הוא ת"ק ורשב"ג אלא אדלעיל קאי דמותיב בגמרא עליה דאביי ופריך תנאי הוא דר"ש ב"ג איכא דקאי כוותיה דקבעי רשב"ג עיבוד לשמה וכו' ולת"ק באמת נמי הזמנה מילתא הוא והא דלא בעי משום דאפשר להן בהזמנה אחריתא עיין והרי לומד מאלה דלא צריך להיות תנאי פליגי אלא אביי לנפשי סובר כן דע"כ איירי חד תנא דקאי כוותי' ודוק היטב, הנה דעת הנמוקי יוסף בסנהדרין דבתים צריכים עיבוד לשמן וטעמא מפורש והובא במג"א סימן מ"ב ס"ק ו' דמודה רבא בגוף הקדושה הזמנה מילתא וקציצה היינו הבתים מקרי גוף קדושה ולכן צריך עיבוד לשמה אבל רצועות של תפלין דרק משמשי נינהו בהם אין צריך עיבוד לשמן כי בתשמישי קדושה הזמנה לאו מילתא, והנה כבר הוכיח המג"א וכן מוכח דהנמוקי יוסף ע"כ ס"ל כדעת רש"י דאם הזמנה לא מילתא לא צריך עיבוד לשמה כיון דנקט הרצועות הואיל וגבייהו הזמנה לאו מילתא לכך לא בעי עיבוד לשמה ע"כ כרש"י ס"ל דלדעת ר"ת אדרבה הסברא להיפך דאי הזמנה לאו מילתא לא סגי בהזמנה ובעי עיבוד לשמה אלא ע"כ כרש"י ס"ל וכן מוכח במחצית השקל שם ומעתה הקש' המחצית השקל:

וכן ראיתי להקשות בביאור מרדכי א"כ לדעת הנמ"י דבתים מקרי גוף קדושה ובגוף קדושה הזמנה מילתא א"כ מ"ט דת"ק דסובר דלא צריך לעבוד לשמן הא בתים גופא קדושה ובהם כ"ע מודה דהזמנה מילת' הוא וא"כ כיון דהזמנה מילתא הא צריך עיבוד לשמן לדעת רש"י ומאוד קשה וכל אחד וא' מתרצים כפתור ופרח בחריפות:

ולענ"ד הקלושה נראה לתרץ בפשיטות עפ"י דעת בעל מלחמות ה' ר"פ סוכה שם בסוכה לך לשם חובך דקאמר דלית הלכת' כרשב"ג ההיא דאמר בפרק נ"ה תנאי הוא אביי דאמר כן ולאו תנאי היא ת"ק ורשב"ג אלא אדלעיל קאי דמותיב בגמרא עלי' דאביי מדתניא עשה לת"ק וכו' ולת"ק נמי הזמנה מילתא הוא והא דלא בעי עיבוד משום דאפשר להו בהזמנ' אחרית' לאחר עיבוד אלא בהא פליגי מר סבר בעינן כל עשיותיו לשמה ומר סבר בחדא סני אם כן טעמא דת"ק משום דלית להו לשמן בתפלין כלל אפילו בכתיבה וכיוצה בזה תנא הוא חד ברייתא דתיובתא וחד בריי' דאידך בפרק ב' ביצה וכן בפרק כל כתבי הקודש וכן הרב' עיין היטב:

ולפי"ז ספיר מתורץ הנמוקי יוסף דיוכל לומר לת"ק לא בעי עיבוד לשמה ואף בגוף קדוש' לכ"ע הזמנה מילתא וגם שהבתים הם גוף קדושה והא דסובר הת"ק דלא בעי עיבוד לשמה היינו טעמא כמבואר בבעל מלחמות שהבאתי דטעמא דת"ק דסובר דסגי בהזמנה אחריתא אחר העיבוד וסובר דלא בעי כל עשי' לשמה או דסובר דלא צריך כלל לשמן אף הכתיבה דבוודאי גוף קדוש' היא וזה טעמ' דת"ק ואביי רק מתרץ נפשיה דע"כ רשב"ג דסובר דבעי עיבוד לשמן ע"כ סובר הזמנה מילתא הוא לדעת רש"י ואנא דאמרי כר"ש ב"ג ודוק היטב וברור לתרץ כן הנמוקי יוסף ובכן שפיר להלכה פסק הנמוקי יוסף דכתיבה בעינן לשמה וגם כל עשיותיו ופסק דגוף קדושה בעינן לשמה שפיר בגוף קדושה כיון דהזמנה מילתא היא פסקינן דבעי עיבוד לשמן כרשב"ג ודוק היטב ודלא כת"ק דסובר גם כתיב' לא בעי לשמה ונכון חזור בה והפוך בה:

וגם כאשר ביארתי לעיל אמרתי היטב לתרץ דעת הנמוקי יוסף דאמרתי וביארתי להרמב"ם ה"ט דמשום דלא בעי עיבוד כלל בבתים לכן לא צריך עיבוד לשמה והוא תירץ ב"י בשם בדק הבית וא"כ יש לומר גם לדעת רש"י כן אם גם הזמנה מילתא היא וצריך עיבוד לשמה אבל לת"ק סובר דלא צריך עיבוד כלל בוודאי דלא צריך עיבוד לשמה כי לא יהיה גרע מלא עיבדו כלל כמוכח מחצית השקל, והנ' שפיר יש לקיים ולומר גם ת"ק מודה בגוף קדושה הזמנה מילתא ובתים מקרי גוף קדושה והא דלא צריך עיבוד לשמן משום דבבתים גופא לא צריך עיבוד כלל וכלל ואביי דמתרץ רק מתרץ נפשיה כסברת בעל מלחמות דעכ"פ מוכח דרשב"ג דסובר דצריך עיבוד לשמן ע"כ סובר הזמנה מילתא היא כדעת רש"י ושפיר אביי כרשב"ג דהזמנה מילתא ותנא הכי כוותי' כמוכח בבעל מלחמות ודוק היטב:

ודע דהנמוקי יוסף זהיר בלשונו הטהור הדק היטב דנקט וז"ל בסהנדרין כל מה דאמרינן הכא הזמנה דמשמשין אבל הזמנה דגוף הדבר עצמו מהני כגון עיבוד עור הקציצה של תפלין ועיבוד הקלף עצמה אי עבדינן לשמה אסור להשתמש בהן חול בהך הזמנה גרידותא דל"ש ספרים ול"ש תפלין ומזוזות צריכין עיבוד לשמה אבל רצועות של תפלין דמשמשי נינהו לא בעי עיבוד לשמה עיין:

והנה הא דנקט אי עבדינן לשמה אסור להשתמש בהן חול בהך הזמנה גרידותא ונראה דע"כ הוכיח לפרש כן דרק אסור להשתמש בהן חול אבל להוריד מקדושה חמורה לקדוש' קלה בגוף הקדוש' כשאי דאל"כ אם אמרינן גם כן בגוף קדושה דאסור להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה יהיה מאוד קשה גמרא מנחות ל"ד אהך דאם אין לו תפלין של יד ויש לו שני תפלין של ראש שטולה עור על אחד מהן והקשו הגמ' מהך דקתני מתפלין של ראש אין עושין של יד דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ומשני דאיירי בחדתי והקשה הגמרא ולמ"ד הזמנה מילת' הוא דאתניי' עלייהו מעיקרא עכ"ל, ולהנ"ל קשה לי לפי דברי נמ"י דבתים מקרי גוף קדושה א"כ בהך כ"ע מודה דהזמנה מילתא הוא א"כ קשה מאי מתרץ הגמרא בחדתי ניחא ודווקא לאביי קשה הא גם בלא אביי קשה הא בבתי' כ"ע מודה דגוף קדושה הזמנה מילתא היא אלא ע"כ היקדם הנמוקי יוסף בדבריו דווקא הזמנה מילתא לענין תשמיש של חול אסור אבל להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה רשאי וא"כ שפיר פה במנחות דהוי רק להוריד מק"ח לק"ק רשאי שפיר ניחא ורק לאביי מקשה:

והנה כבר הקשה בביאור מרדכי דגם לאביי קשה מאי מקשה הגמ' לאביי דילמא אביי רק סובר הזמנה מילתא להשתמש בהן חול אבל להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה באמת מותר וכן הקשה בעבודת הגרשוני סי' ס"ה ועבודת הגרשוני דייק מהך דאף לענין להוריד מקדושה חמורה נמי אמרינן הזמנה מילתא:

וראיתי בספר ישועות יעקב אורח סימן ל"ב סק"י שהביא בתשובה הארכתי בזה ע"ד קלף שנתכבד לשם ס"ת אם מותר לכתוב עליו תפלין הנה הרב"י סתם כאן דמותר לכתוב עליו תפלין ואף גוף הקדושה ס"ל ה"מ היינו לענין לכתוב עליו דבר חול אבל לענין ק"ק מותר לכתוב אף שהזמנ' לק"ח וטעם הדבר נראה לי דלענין לכתוב עליו דבר חול מקרי הורדה מקדושתו דע"ע הי' הקלף מעבד לשם ס"ת דיש בו מקצת קדוש' ועתה יכתוב עליו דבר חול משא"כ כשכותב עליו תפלין אין זה הורד' דפשיטה דתפלין עצמו יש בהן קדושה יותר מן קלף שנתעבד לשם ספר תורה דהרי עד עתה לא היה רק קלף ועתה הרי הן תפלין שנכתב בקדושה וזה ברור ובזה אמרתי ליישב מה שהקשה בעבודת הגרשוני סימן ס"ה והביא ראי' דאף לענין להוריד מקדושה חמורה לקלה ה"מ והא דקאמר בש"ס מנחות אהך דאם אין לו וכו' ויש לו שני תפלין של ראש שטולה עור וכו' והא אין מורידן מקדושה חמורה ומשני דאיירי בחדתי ולאביי דאמר ה"מ דאתני עלייהו מעיקרא מבואר מזה דאף לענין להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה ג"כ אמרינן הזמנה מילתא היא, ולפמ"ש אתי שפיר דשם שכבר נגמרה התפלין של ראש אלא שעדיין לא הניח אותן וכשעושין אותן של יד מוריד אותן מקדושה אבל בזה שכתב תפלין על קלף המעובד לשם ס"ת מעלה אותן מקדושה קלה לקדושה חמורה אלא שהן עומדין לכתוב עליהן ס"ת דקדושתו חמורה בזה אמרינן דהזמנה לא הוי כאילו כבר כתב אלא שהקלף אין לו רק כקדושת קלף המעובד לשם ס"ת ותפלין שכבר כתבו קדשן יותר מקלף אין זה הורידה מקדושתו עיין היטב עכ"ל:

ולענ"ד לפי"ז יהי' קשה הנמוקי יוסף דסובר בתים מקרי גוף קדושה וכאשר הבאתי פה תנמ"י וכתב להדיא כגון עיבוד עור הקציצת של תפלין ועור הקלף עצמו אי עבדינן לשמה אסור להשתמש בהן והרי דסובר דעור הקציצה היינו הבתים דמקרי גוף קדושה ואעפ"כ גם בבתים של תפלין היחלט דרק להשתמש בהן חול אסור אבל מקדושה חמורה לקדושה קלה מותר הרי להדיא דסובר אף בתפלין דווקא תשמיש חול אסור ולדעת ישועת יעקב בתפלין אף להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה מקרי הורדה לסברת הנ"ל ולדעת נמוקי יוסף מוכח דלא כישועת יעקב:

ולדעת הנמוקי יוסף מאוד קשה דהוא ע"כ מחלק גם בגוף קדושה דווקא תשמיש של חול אסור ומפרש להדיא גם בבתים דמקרי גוף קדושה דווקא תשמיש של חול אסור והרי ע"כ מוכח הכא דאל"כ קשה למה הקשה דווקא לאביי כהנ"ל אלא ע"כ צריך לומר דווקא להשתמש בהן חול אסור וגם בבתי' להוריד' מותר ובחדתי להוריד מותר ולפ"ז לדעת המ"י קשה כיון דע"כ סובר זה א"כ קשה מאי מקשה הגמרא לאביי אף אי סובר הזמנה מילתא דווקא לתשמיש חול אבל לא להוריד ומאוד צ"ע:

ועיין בה"ג מהך דע"כ אף להוריד מקדושה חמורה לק"ק אמרינן הזמנה מילתא יהיה קשה לדעת הנמוקי יוסף דע"כ הוא דייק מהך מדהקשה רק לאביי דע"כ להוריד מקדושה חמורה לק"ק לא אמרינן ה"מ:

וע"כ צריך לתרץ לענ"ד תירוצו של ביאור מרדכי וזה יהיה עולה גם לדעת הנמוקי יוסף ומרדכי דורש טוב וז"ל של הביאור מרדכי ויש לומר וודאי לדידן דס"ל הזמנה לאו מילתא ולא ילפינן מע"ע כדהוי ס"ל לאביי אלא לרב' דילפינן ממשמשי ע"ז דלא נאסרו בהזמנה ורק בגוף קדושה ילפינן מע"ע לכן אמרינן כיון דחזינן דהתורה הותרה אע"ג דאזמיני היכא דאינו גוף קדושה ה"ה גבי גוף קדושה על כ"פ לענין הורדה הזמנה ל"מ הוא דלא גרע הורדה מגוף ק"ח לק"ק מהוצאה לחול בתשמישין אבל לאביי דיליף מע"ע דאף תשמישי קדושה יאסרו בהזמנה ולא יליף מידי ממשמשי ע"א לדידי כמו דלא מחלק בין גוף קדושה לתשמישי קדושה כן לדידי כמו דמצינו הזמנה מילתא הרי שלא להוציא לחולין ה"ה שלא להורידו דלא מחלקין בסברא באיסורא דאוריי' אם אין ראיה להתיר הזמנה בשאר מילי ומכ"ש די"ל כיון דלאביי הזמנה מילתא בתשמישי קדושה דן מיניה גוף קדושה דאפילו להוריד הזמנה מילתא היא והתם בתפלין של ראש הוי גוף קדושה עיין עכ"ל הטור: הנה לדעת הראשון של ביאור מרדכי באנו לנידון אשר לפנינו הסוגיא הזה אשר פה אתנו ברכות בעזרת המקבץ נדחות ועושה ישועות ונפלאות:

הביאור מרדכי היחלט לאביי כמו דלא מחלק בין גוף קדושה לתשמישי קדושה נמי לאביי הזמנה מילתא אפי' שלא להוריד מקדושה חמורה לקדושי קלה אפילו בתשמישי קדושה דלא מחלקין בסברא דאו' וא"כ לפי"ז פה בסוגיא שלפנינו דקאמר הגמרא ולאביי דאמר הזמנא מילתא הוא אזמני אע"ג דלא צר ביה צר ביה אי אזמני אסור אי לא אזמני לא, והנה יש לי ספק בסודרא דתפלין דאזמני לתפלין דאסור למיצר בי' זוזי מאי הדין אי רשאי למיצר ביה מזוזה דתפלין קדושתן חמורה ממזוזה כמוכח בב"י פה סי' ל"ב ואם כן לדעת ביאור מרדכי וכאשר מוכח לאביי אם אמרינן הזמנה מילתא אף מקדושה חמורה לקדושה קלה אסור א"כ אסור למיצר ביה מזוזות ואם כן קשה לי על הגמרא דקאמר לאביי דאסור הזמנה מילתא היא אי אזמני אסור משמע דאסור למיצר ביה זוזי היינו של חול הא לאביי דסובר הזמנה מילתא אפילו של קדושה אסור למיצר בי' כיון דקדושתו קל מתפלין אסור למיצר ביה: וגם על רב חסדא יש להסתפק בענין הזה דקאמר צר ביה תפלין אסור למיצר ביה פשיטה באזמני וצר דאסור לרב חסדא מדוע נקט רק פשיטה הא כיון דצר ביה א"כ אפילו דבר של קודש רק קדושתו קל מתפלין נמי אסור למיצר ביה אלא ע"כ יהיה מוכח מרב חסדא דווק' של חול אסור להשתמש בו אבל לענין להורידה לקדושה קלה שרי וא"כ יש לומר לעולם לאביי להוריד לקדושה קלה נמי אסור בהזמנה והא קאי אדלעיל ולרב חסדא לכן נקט סתם אסור אבל לעולם לדידיה אפילו בקדושה קלה אסור להשתמש בו:

ולתירץ אידך של ביאור מרדכי שקאמר כיון דלאביי הזמנה מילתא כת"ק דין מינה בגוף קדושה אפילו להוריד הזמנה מילתא היא והתם בתפלין של ראש הוי גוף קדושה, ולפ"ז יש לומר אבל בתשמישי קדושה גם אביי מודה אף דהזמנה מילתא מ"מ להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה שרי וא"כ בהאי סודרא פה בהזמנה רק אסור למיצר ביה דבר של חול כגון זוזי דנקט אבל תשמישי קדושה אף דקדושתו קל מתפלין רשאי להשתמש בו:

ולדינא דאנן פסקינן הזמנה לאו מילתא לאו נ"מ באלה אלא לענין צר ביה פסקינן באמת לדינא וכן הוא במחבר צר ביה תפלין חד זימנא אסור למיצר ביה זוזי משמע אבל להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה שרי אף בצר ביה ואזמני:

והן ככה למדתי מברייתא שהוב' סנהדרין ע"ח ע"ב ת"ק אמר לאומן עשה לי תיק של ספר או נרתק של תפלין עד שלא וכו' נשתמש בהן קודש אסור להשתמש בהן חול דע"כ דווקא דאסור להשתמש בהן חול אבל באמת קודש אף דקדושתו קל מותר להשתמש בו אבל יש לומר פה בברייתא איידי דנקט ברישא ורוצ' לאשמעי' מותר להשתמש בהן חול נקט נמי בסיפא חול:

הנה הבאתי כבר לעיל הנמוקי יוסף ואשר הקשה עליו הביאור מרדכי והמחצית השקל יעיין בתי' מחצית השקל ועיין תמצית דבריו שהיחלט דרש"י דלא כהרמב"ם ועור הבתים מקרי גוף קדושה וצריך עיבוד לשמן הא הרמב"ם לא נקט דל"צ עיבוד לשמן אלא דרק נקט דלא צריך עיבוד כלל ואם כן יש לומר אף דגוף קדושה מ"מ כיון דלא צריך עיבוד לכן לא צריך עיבוד לשמה כמוכח במחצית השקל הנ"ל שהובא סימן ל"ב דלא יהיה גרע מלא עיבוד כלל ואם כן גם רש"י יוכל ללמוד דלא צריך עיבוד כלל ולא צריך עיבוד לשמן ובאלה באמת אני ביארתי לתרץ הנמ"י עיין לעיל היטב שוב ראיתי דבר נחמד שתירץ ביאור מרדכי הנמוקי יוסף דר"ל דלת"ק דלא בעי עיבוד לשמה לא דלא בעי עיבוד כלל אלא עיבוד לשם תפלין או לשם מזוזה עכ"פ צריך אלא דלא צריך לשמן מאחר דת"ק סובר הזמנה לאו מילתא ואף דגוף קדושה הזמנה מילתא מ"מ רשאי להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה וא"כ כיון דרשאי להוריד ממילא אין צריך עיבוד לשם חמורה דלא פעל כלל דיכול להוריד וכיון דיכול להוריד לא צריך עיבוד לשמה לשם חמורה אבל לרבי שב"ג דסובר הזמנה מילתא וא"כ אין יוכל להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה כאשר הבאתי לעיל בשם ביאור מרדכי לאביי ע"כ מוכח דלא חולק בין קדושה חמור' לקודוש' קלה גם זה אינו רשאי כיון דסובר תשמישי קדושה גם כן הזמנה מילתא וכיון דסובר כן ממילא צריך שיעבדו לשמן דווקא לשם חמורה כיון דפועל דלא יוכל להוריד עיין היטב ושפיר מתורץ הנמוק"י והא דנקט הנמוקי יוסף דצריך שיעבדו לשמן בגוף קדושה סובר הזמנה מילתא יש לומר כוונת הנמוקי יוסף לדעת ביאור מרדכי רק לשמן לשם קודש אבל אף לקדושה קלה אם יזמינו די:

ובלישנא דנמוקי יוסף צריך לדייק היטב דנקט אבל הזמנה דגוף הדבר עצמו מהני כגון עיבוד עור של תפלין ועיבוד הקלף עצמו אי עבדינן לשמה אסור להשתמש בהן חול בהך הזמנה גרידותא, והנה לשון דנקט עבדינן לשמה משמע כולו לשמה לשם ק"ח ומב"מ משמע דל"צ כול' לשמה אלא קצתו וקצת קשה הלשון עיבוד לשמן משמע כול' לשמן לשם ק"ח כמבואר פה בגמרא וכפירש ביאור מרדכי וצריך עיון:

ובדברי ביאור מרדכי דנקט בגיטין ס"ת דלא עבדו לשמן גווילין שלו ע"כ כוונתו שלא עבדו לשמן לשם קדושתן דאי עיבוד רק לשם מזוזה לדידן דקיימ"ל הזמנה לאו מילתא ורק בגוף קדושה הזמנה מילתא ע"כ לא צריך עיבוד לשם חמורה כהנ"ל וע"כ זה שנקט שלא עבדת לשמן הכוונה פה שלא עבדת כלל לשם קדושה וגם זה הלשון קשה קצת דהו' ליה לומר גווילין שלו לא עבדתי לשם קדושה לא עבדתי לשמן משמע דווקא לשם ס"ת לא עבדי:

עינתי בסוגיא הזה להקשות על הגמרא דמנחות דהקשה ולאביי דאמר הזמנה לאו מילתא הוא מאי מקשה הגמרא הלא ע"כ אסיק מגמרא פה סנהדרין כתנאי וא"כ גם שם יוכל לתרץ כתנאי וזה המ"ד דסובר משל ראש לעשות של יד סוברים הזמנה לאו מילתא הוא ואביי סובר כתנאי דסובר הזמנ' מילתא ובאמת זה התנא חולק ולומד דלא רשאי לשנות אף בחדשים וא"כ ביותר טוב מתרץ אף דלא כתנאי הא זה אביי ע"כ סובר תנאי הוא וכבר מצינו ברייתא דמחולק על אביי בסנהדרין וא"כ דקארי ליה ליה מאי קארי ליה וצ"ע:

ובמג"א סימן מ"ב ס"ק ד' סודר דאזמני למיצר תפלין לעולם וצר ביה חד זימנא אסור למיצר ביה זוזי ויעיין מג"א סק"ד שכתב נ"ל דקטן שצר בו תפלין אסור אבל בדבר הנאסר בהזמנה לחוד לא נתסר בהזמנת קטן כדאיתא בחולין דף י"ג דיש להן מעשה ואין להן מחשבה, ועיין מחצית השקל בדברי מג"א די"ל אם הימן הקטן וצר ביה הקטן חד זימנא שוב אסור דזה מקרי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אם היזמן וצר כי גם הקטן בה"ג מחשבתו מועיל אבל אם היזמן בלחודא הקטן אף שצר ביה הגדול אינו קדוש:

ולפי דברי מג"א הנ"ל יש לי להקשות מאי מקשה הגמרא סנהדרין מ"ח על אביי דאמר הזמנה מילתא מהך ברייתא אמר לאומן עשה לי תיק של ספר וכו' מותר להשתמש בהן חול נשתמש בהן קודש אסור להשתמש בהן בחול אלמא הזמנה לאו מילתא דילמא איירי פה זה האומן הוא קטן ובקטן הזמנה לאו מילת' וזה קמ"ל רק גוונא היכא בהזמנה לאו מילתא אעפ"כ בהשתמש בלחודא אף בלא הזמנה אסור להשתמש בהן חול או דקמ"ל כמוכח פה מחצית השקל אם זה הקטן אז משתמש בהן קודש מוכח מחשבתו מתוך מעשיו ומנ"ל מברייתא להקשות דילמא איירי בה"ג. ויש לומר דגמרא משמע ליה ברייתא דנקט אומן משמע סתם דאינו קטן בכל אומן שרי וסתם אומן גדול הוא:

ובהדי דביארתי דסתם אומן אינו קטן הוא וי"ל נמי לתרץ דקדק אחד מדוע לא נקט הבריי' עשה תיק של ספר או נרתק של תפלין מדוע נקט דווקא אומן ולעמיד ע"כ זה הברייתא רוצה לאשמעינן דהזמנה לאו מילתא הוא וא"כ אם היה נקט עשה תיק הוה יוכל לאוקמי דברייתא איירי בקטן ולכן נקט אומן סתם אומן אינו קטן וקטן אינו אומן:

ואין לומר בהדי דאמר לו עשה לי תיק של ספר הוא מזמין התיק לספר זה לא שייך כי לא ינתן לו עכשיו כלום ככה משמע רק אמר דהוא יקח בגד ויעשה תיק או נרתק וכי שייך הזמנה בדבר שלא ראה ולא ידע עוד וע"כ כוונת הזמנה הוא שעשה:

ולאחר העיון באתי קצת להוסיף תבלין לסוגיא הזה לתרץ קושית התוס' סנהדרין ד"ה אעפ"י שלא עיבוד לשמן פירש הקונטרס הזמנה לאו מילתא ולא איכפת לן בה וקשה לר"ת דקיי"ל בהזמנה מילתא כרבא ובעיבוד לשמה קיימ"ל כרשב"ג וכו' ספר תורה צריך עיבוד לשמה ואין לחלק בין עור של תפלין לגויל של ספר תורה דהא של תפלין הלכה למ"מ:

והנראה לענ"ד על פי מה שראיתי ולמדתי בספר מלחמות ה' דרוצה לומר דת"ק נמי סובר הזמנה מילתא והאי דלא בעי עיבוד משום דלא אפשר ליה בהזמנה אחריתא לאחר עיבוד, והנה זה דוחק לומר כיון דכבר תלה עור עליהם יש לומר אפשר בזה שתלה עור עליהן בזה הזמין העור לשם תפלין וא"כ מ"ט דר' שמעון ב"ג כיון דסובר בהזמנ' מילת' צריך דווק' העיבוד לשמה ולא סגי בזה דתלה עור עליהן ובמה דנעשה אח"כ ובעל מלחמות ביאור בזה צריך על עשיה הזמנה ולזה סגי בחד וזה דוחק לענ"ד:

והנראה לענ"ד בוודאי צריך עיבוד לשמה למ"ד הזמנה מילתא ולא סגי בהזמין בעלמא אלא צריך לעשות איזה מעש' לשמה בעור והזמנה לחוד לא סגי כן צריך לומר לפירש רש"י, ומעתה יש לי לקיים דברי התוס' לחלק בין גוף קדושה בקלף של ס"ת בין התפלין דאינו גוף קדושה אך הקושיא מהך תפלין של ראש דשין עליו ויש לומר ע"כ תפלין של ראש מבואר במרדכי האיך שייך דתלא עור עליהן הא צריך שיהיה השין נראה מבחוץ וצריך לומר כדמשמע בב"י וכאשר ביאור הביאור מרדכי דקוצץ מקום השין שיהי' נרא' מהבתי' שהיו מקודם א"כ העור שתלה עליהן צריך ע"כ לקצוץ וזה קציצה צריך שיעבדו לשמן באמת ואם כן יש לומר שפיר קאמר הת"ק אין צריך עיבוד לשמן כי תפלין יד אינו גוף קדושה ואי תפלין של ראש די במה דקוצץ וזה קציצה יעשה לשמן ודי בזה, ור"ש ב"ג סובר ע"כ דצריך שיעבדו לשמן כי הוא סובר הזמנה מילתא הוא וא"כ גם תפלין של יד בעי עיבוד לשמן ופלוגת' בתפלין של יד או דיש לומר גם בראש מחולקים אלא בגוף קדושה הא דאמרינן הזמנה מילתא הוא די וסגי באיזה דבר שיעשה אבל אם אמרינן כאביי בכל מקום הזמנה מילתא הוא צריך באמת כל עשיותיו לשמה ואם כן גם בשל ראש אף בקוצץ צריך עיבוד לשמה, ואמת גם הרמב"ם באלה מיושב ורמב"ם סובר כסבר' רש"י ומחלק בין קדושת הגוף לתשמיש קדושה ותפלין של ראש בלאו הכי צריך לקצוץ השין ודי בזה עשיה לשמה ונכון: עוד רגע אדבר בקיצור נמרץ לתרץ קושי' התוס' הנ"ל הנה בהתחלת הסוגיא פלפול נעים הבאתי בשם ביאור מרדכי ונסתפק בהך דהזמנה מילתא אם צריך דווקא דיבור או סגי במחשבה ועיין בביאור מרדכי בשם ספר התרומת דמשמע דספוקי מספקי ליה ובעיבוד אזלי' לחומרא והצריך דיבור וכאן לאסור לשנותו יש לומר דאזלינן לחומרא גם במחשבה נאסרת:

ומעתה יש לי לומר אם אמרינן הזמנה לאו מילתא ולא צריך עיבוד לשמה אלא בגוף קדושה אמרינן דצריך עיבוד לשמה יש לומר די וסגי במחשבה דהרי חזינן דתורה גילה בהזמנה לאו מילתא ולא צריך עיבוד לשמה אלא דאנן מחמרינן ואמרינן בגוף קדושה צריך הזמנה והזמנה מילתא אמרינן הא דצריך לשמה די בעיבוד במחשבה וא"כ יש לומר לעולם תפלין של ראש מקרי גוף קדושה ואעפ"כ יש לקיים חילוק התוס' בין גוף קדושה לקדושה עצמה בהך קדושה צריך עיבוד לשמן והיינו עכ"פ במחשבה, ולפ"ז הא דאמר פה ת"ק אין צריך עיבוד לשמן כוונתו דבדיבור אין צריך לשמן דדי במחשבה ולרשב"ג צריך אפילו עיבוד לשמן להוציא בשפתיו, ולפי"ז לא קשה מהך דקאמר גוילין שלו לא עיבדתי לשמן דייקא אפילו במחשבה לא היה ליה תה כ"ע מודה בגוף קדושה דצריך מחשבה:

ובהיות כן יהיה נמי הנמוקי יוסף יפה לפרש הא דקאמר ת"ק אין צריך עיבוד לשמן אף דבגוף קדושה כוונתו רק באמיר' אין צריך אבל במחשב' באמת צריך והא דקאמר הנמוקי יוסף דצריך עיבוד לשמן כוונתו באמת במחשבה נמי סגי ודוק באלה הדברים אשר יש בהם עוד לדבר טובים וישרים ועל המבין להבין ולהרחיב כיד ה' הטובה:

עוד נראה לכאורה להביא ראיה דע"כ לאביי דאמר הזמנה מילתא אין חילוק בין דיבור למחשבה דאל"כ מאי מקשה הגמרא לאביי מהך דאומן הא ע"כ באמירתו שאמר לאומן לא עשה ולא כלום כאשר פירשתי וכל קושית הגמרא דאמר לאומן שעשה לתפלין הוא הוא היזמן לתפלין ובזה האומן יש לומר דילמ' איירי במחשב' ובה"ג הזמנה לאו מילתא הוא גם לאביי ואפשר לומר דבזה דאמר לו עשה לי תפלין זה שאמר באמירה שלו התנן אלא ע"כ פשיטא דבריי' לא משמע כן דיהי' לקח בגד בידו דמשמע דלא נתן לו כלום אלא אמר לאומן לעשות וצ"ע:

שוב יש לי להתבונן מאי מקשה הגמרא במנחות על אביי דילמא איירי שם בזה התפלין של ראש דרק במחשבתו עשה לשמן ולא בדיבור ומחשבה סובר אביי הזמנה לאו מילתא ואפשר לומר אם במחשב' לאו מילת' א"כ לא מהני העיבוד במחשבה ורק דווקא שם בהזמנ' מילתא בה"ג צריך העיבוד וזה נכון, הנה הרמב"ם פסק במזוזה דלא בעי עיבוד לשמה היינו הקלף של מזוזה ועיין בכסף משנה שכבר הקשה עליו חכמי לוניל ומה שהשיב להם המה בנ"מ שם הלכות תפלין פ"א:

ומצאתי וראיתי בירושלמי מס' יומא פרק שלישי הלכה ו' בתלמודא שם עור שעיבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה רשב"ג אומר וכו' ומפ' הקרבן עדה שם דטעמא הוא דתנא קמא סובר מזוזה אין צריך עיבוד לשמה ורשב"ג דאוסר סבר דבעי עיבוד לשמה ועיין בשיר' קרבן ד"ה עור שעיבדו ח"ל פסק הרמב"ם פ"א מהלכות תפלין שאין מזוזה צריך עיבוד לשמה ולא מצאו לו ראיה ולפי הנמצא כתב וכו' אבל לפי סוגיא ראיתי מבוררת פסק כת"ק דרשב"ג בירושלמי דל"צ במזוזה עיבוד לשמה:

ועיין בשלום ירושלים דכתב בזה מיושב קושי' ביאור מרדכי שהקשה לשיטת הרמב"ם מהא דאמרינן סוף מגילה בירושלמי מזוזה שבלה אין עושין תפלין למה שמעלים בקודש ולשיטת הר"מ בלאו הכי אסור לעשות תפלין דהא לא בעי עיבוד לשמה וגם אי עבדו לשמה לשם מזוזה לא מהני כמ"ש הב"י, ולפי הסוגיא דהכא יש לומר דהך ברייתא אתיא כרשב"ג ומסייע לי' לשמואל וכו' אבל הרמב"ם פסק כת"ק דרשב"ג במזוזה באמת לא פסק כברייתא בירושלמי וסיים ונראה ברור בכוונת הירושלמי דפלוגתיין דווקא בעיבוד לשם קמיע דהוי כמו שפי' להדי' שלא לשמה וכמ"ש הרר"י בסוגי' דכוס' דשכר' דאם היה לו כוונה מתנגדת גרע מסתמא עיין ביש"ש חולין פ"ק אע"ג דקיימ"ל שחיטת חולין לא בעי כוונה אם מתכוין כוונה המתנגד גרע ובזה אומר רשב"ג דאסור לכתוב עליו מזוזה אבל מודה רשב"ג דלא בעי עיבוד לשמה ודברי הרמב"ם נכונים לכ"ע:

ולפי דברי שלום ירושלים אמרתי בפשיטו' לתרץ קושי' התוס' סנהדרין דהקשה הא אנן קיימ"ל כרבא דהזמנה לאו מילתא וע"כ לא צריך עיבוד לשמה ואיך יפרנס שם גמרא גיטין דפסקינן אם אמר גוילין שלו לא עיבדתי לשמן וכו' הא הזמנה לאו מילתא הוא ולא צריך עיבוד לשמן יש לומר להנ"ל באמת עיבוד לשמן לא בעי אבל עכ"פ צריך להיות שלא יהי' לשם קמיע כוונ' להיפך ויש לומר זה שאמר לא עבדתי לשמן כוונתו הוא דהיה לו כוונה להיפך בה"ג פסול הספר ונכון ועיין בביאור מרדכי בהגהות על המרדכי עוד דברים טובים בזה הענין ולקצר אני צריך וה' הרחמים יורנו נפלאות מתורתו הקדושה:

סוגי' דמחזיר פניו שהנני ה' בזה:

רש"י ד"ה אפילו אשתו עמו שיחזיר פניו דכל זמן שהן פונים פנים נגד פנים פשיטא לי' דאסור דאיכ' הרהר נגיעת ערוה ע"י וכו' דברי רש"י הנ"ל צריך עיון מדוע מפרש רש"י פנים נגד פנים פשיטא ליה דאסור הא גם פנים נגד גביו ג"כ אסור כך משמע בגמרא דנקט שזה יחזור פניו ויקרא וזה יחזור פניו ויקרא משמע כל אחד צריך לחזור פניו לקרות ק"ש הלא די אם רק חד מחזיר פנים אלא ע"כ תרווייהו צריכים לחזור פנים וע"כ לא רק פנים מלפנים אסור אלא ג"כ פנים לגביו ג"כ אסור ודברי רש"י צ"ע: ומעתה יש לי להתבונן מאי מקשה רב יוסף אשתו ולא מבעי אחר אדרבה אשתו כגופו אחר לאו כגופו דילמא שמואל הא קמ"ל ואפילו אשתו עמו נמי צריך החזרת פניו דהו"א אשתו כגופו ולא צריך אפילו החזרת פניו קמ"ל שמואל ואפילו אשתו עמו נמי צריך החזרת פניו וזה האדרבה שמקשה רב יוסף יש לומר שעכ"פ רב יהודא דהשיב לו הכי אמר שמואל אפילו אשתו עמו משמע לדידיה כ"ש הוא אם אשתו מותר ודכ"ש אחר דעל אבעי דידיה הכי השיב ועל זה מקשה רב יוסף היכא דייק מינה דילמא אחר באמת אסור ורק אשתו מותר ומהך גופא אם נמי תאמר דאשתו הא קמ"ל דאף כגופו צריך החזרת פנים אבל עכ"פ מוכח דבאשתו ביותר סברא דמותר וא"כ מנ"ל דאחר מותר:

ולפ"ז יש לנו עוד קול' לומר אם באמת אמרינן דאשתו כגופו א"כ יהי' מותר באשתו אפי' בלא חזרת פנים אל פנים מותר נמי לקרות ק"ש וראינו דרש"י מפרש ואפילו אשתו עמו שיחזור פניו דכל זמן וכו' פשיטא לי דאסור דאיכא הרהר נגיעת ערוה ע"י וכו' ומשמע מרש"י החזרת פנים בע"כ צריך גם באלה וליכ' שום הו"א דלא צריך ולמה מפרש זאת רש"י ומניין לי ומדוע מפרש כן וצ"ע כל אלה:

והנה ראיתי בכ"מ ספ"ג הלכות ק"ש שאמר להדיא חזר' פנים בשם הר"ר מנוח היינו שיחזרו שניה' אחוריה זה מול זה דאלו פנים אל פנים או פנים באחור א"א דליכא הרהר וכן הובא במג"א ריש סימן ע"ג בחזרת פנים פירש שיחזיר שניהם אחוריהם זה לזה כ"ע ועיין מחצית השקל שם שכתב שמדוייק מלשון שם היינו כאשר ביארתי מלשון הגמרא פה דכתיב שנים וכו' זה מחזיר פניו וזה מחזיר ודווקא אי שניהם מחזירים פניהם אבל פנים נגד אחור אסור ודברי רש"י פה צריך עיון דמפ' דווקא פנים מול פנים: ואפשר לומר דרש"י מפ' כן על אשה ואפי' אשתו עמו שפיר מפרש רש"י דיוכל לומר כיון דאשתו כגופו דווקא פנים מול פנים אסור אבל באשתו פנים נגד אחור מותר דלא הוה כ"כ הרהר ערו' שנים אחרים בוודאי זה מחזיר פניו תה מחזיר פניו אבל הר"ר מנוח כתב ג"כ על אשתו, ועיין מחצית השקל שקאמר מלשון שם משמע דדווק' אי שניה' מחזיר פניהם ועל כרחיך כוונתו מגמרא מוכח כן דנקט זה יחזור פניו וזה יחזור פניו, ולענ"ד מגמרא רק מוכח משנים אחרי' בלא אשתו אבל באשתו דכגופו אפשר יש להקל בחזרת פנים לבד אחור ודי:

וכשאני לעצמי תמיהתי פה על הגמרא דנקט מיתבי שנים שהיו ישינים במטה אחת זה מחזיר פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא וכו' בשלמא לרב יוסף ניחא הא באשתו היינו דקתני זה מחזיר פניו וקורא איירי באשתו הא נשים פטורות מק"ש ולא צריך לקרות כלל ואיך שייך מחזיר פניו וקור' וזה מחזיר פניו וקורא דתרווייהו מיקרא ק"ש הא רק הבעל חייב בק"ש ולא האשה אלא ע"כ דאיירי בתרי אחרינ' באנשי' ושפיר שייך זה מחזיר פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא לאחר כתבי זאת האיר ה' את עיני ומצאתי כי כיונתי בזה לדעת בעל מגן גבורים שהקשה בסי' ע"ג סק"א שהקש' אכתי גם לרב יוסף מי ניחא הברייתא ולמה תקרא האשה הא נשים פטורות מק"ש ואף לשיטו' בה"מ שהיא יכולת לחייבת עצמה במצות עשה שהז"ג למה תתחייב בכה"ג וכתב במגן גבורים להוכיח מזה דעת בעל אוהל מועד דמחייב בפסוק ראשון אכתי קשה לשאר פוסקים וגם לשון וקורא משמע כל הק"ש ותירץ ודייק מינה דהחזרת פנים סגי בכל אחד די בחזרת פנים כל מי שמחזיר פנים או האיש או האשה שפיר קורא ותרוויי' קאי על איש הקורא ולא על אשה עיין:

ובעל מנן גבורים מחדש עוד שיטה א' ואופן אחר דמ"א כתב בהחזרת פנים פירש שיחזור שניהם אחוריהם זה לזה מכ"מ וכתב מלשון כ"מ אינו ראיה דהוא רק כתב פנים בפנים ופנים באחור א"א דלא יהיה הרהר עכ"ל, ומעתה אפשר לומר בפנים באחור היינו זה שקורא בפנים לאחור אבל אחוריו לצד פני אשתו אפשר דליכא איסור וכ"כ בברכי יוסף דכן משמע מלשון הפוסקים דלא הקפידו אלא בחזרת פני איש ורק משום דתרווייהו בעי לקרות לכך אמר זה מחזיר פניו וזה מחזיר פניו וכ"כ כתב הגאון מהאר"י זצ"ל בביאוריו עיין שם היטב:

אבל מסתימת המג"א משמע דווקא שיחזור שניהם אחוריהם זה לזה (דהנה לפי דעת מג"א דווקא שיחזור שניהם אחוריהם זה לזה אבל אם אחוריו לצד פני אחרינא או לצד פני אשתו ומכ"ש בפני אחרינא דאסור אם כן קשה לי מאוד מאי מקשת הגמרא הך ברייתא.) והנה גם כאשר היסכם בעל מ"ג גם הכ"מ לכל הפחות לזה מודה פנים בפנים ופנים באחור א"א דלא יהיה הרהר וא"כ קשה לי קושיא חמורה מאי רמיא הגמרא ברייתא אהדדי שנים שישנו במטה זה מחזיר פניו וקורא ובאחרינא תניא הישן במטה ובניו ובני ביתו בצדו הרי זה לא יקרא ק"ש בשנים שפיר איכא גוונא לקרות ק"ש בזה מחזיר פניו וזה מחזיר פניו לחוץ אבל בשלשה ששוכבין יחד זה ששוכב באמצע בשום אופן לא יוכל לקרות ק"ש כי כל היכא דמחזיר פניו או שיהיה פנים לפנים או פני' לאחור לחד מינייהו וא"כ זה הבריי' דנקט הישן במטה וב"ב ובניו בצדו ע"כ משמע כל אחד בצידו בניו מצד זה ובני ביתו מצד זה והוא שוכב באמצע ובפרט דיוכל לאוקמי בת"ג פה ואי אפשר לשוכב באמצע וא"כ לזה צריך פה טלית מפסקת ביניהם קמ"ל גוונא היכא דלא שייך חזרת פנים סגי בטלית מפסקת ביניהן:

אך לכאורה יש לומר א"כ מאי מהני בטלית מפסקת דמשמע מגמרא בחד טלית סגי תרי צריך שני טליתים דמפסקת כיון דהוא שוכב באמצע צריך ב' טליתי' דמפסיק בין בניו ובין בני ביתו אלא ע"כ דלא איירי דווקא דהוא שוכב באמצע אלא הוא שוכב מן הצד ואם כן שפיר דמקשה הגמרא אבל יש לומר דעדיין סגי בטלית אחד מפסיק והוא חוזר נמי פניו חתר בחד צד ובחד צד צריך טלית מפסיק אבל גם זה דוחק בה"ג דא"כ הי"ל לומר נמי דצריך חזרת פנים וטלית מפסיק:

אבל הקושיא עדיין במקומה דטלית מפסיק לאו דווקא חד טלית אלא קמ"ל פה אינו גוונא כי אם בטלית מפסקת וה"ה גם מצד זה וגם מצד זה טלית מפסיק צריך וזה טלית מפסיק ביניהן תמיד בכל לד ביניהן כדרך צריך טלית מפסיק ועדיין צ"ע אלא ע"כ זה מדוייק מאלה דדווקא פנים לפנים דאסור אבל פנים נגד אחור מותר ואפשר מזה דייק רש"י דנקט ומפרש דווקא פנים נגד פנים אסור ועדיין צריך עיין הלא רוב הפוסקים ס"ל בפנים נגד אחור נמי אסור ובפרט לפירש מג"א דדווקא באחריים זה לזה מותר וצ"ע והן אמת פרקדן נמי אסור כמוכח לעיל בדברי רב יוסף פרקדן אסור לקרות ק"ש וגם בפנים למטה ואחור למעלה לענ"ד לאו אורח עראי למיקרא ק"ש:

ואף מלשון הבריי' ככה משמע דנקט דווקא שנים שישנים במטה אחת זה מחזיר פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא ומשמע אבל יותר משנים אם המה שלשה כבר לא שייך דכל אחד יחזור פניו וקורא כי לאמצע עכ"פ צריך להיות פנים מול אחור ולא שייך דיקרא אלא זה בחזרת פנים וזה בחזרת פנים ולכן דווקא שנים ולא יותר:

אך לאחר העיון אמינא דבר חדתי ואמרתי להיפך מהך דנקט זה מחזיר פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא אדרבה מוכח בחזרת פנים של אחד די ואף אי פנים מול אחור נמי רשאי רק פנים נגד פנים אסור מדקאמר זה יחזור פניו ויקרא ק"ש וזה יחזור פניו ויקר' ק"ש הול"ל ככה זה יחזור וזה יחזור פניו ויקרא ק"ש למה לחלק בנתיים אלא ע"כ דדי בחזרת פנים של אחד מהן אז כבר יוכל לקרות ק"ש והיינו זה יחזור פניו ויקרא ק"ש אם זה מחזיר פניו יקרא ק"ש כל א' מהן וגם זה יחזור ויקרא ק"ש כל היכא דאיכא אחד דמחזיר יקרא היינו כמו דקתני או זה יחזור פניו או זה יחזור פניו יקרא ק"ש:

והנראה לענ"ד לומר דהנה כבר הקשה במגן גבורי' אם איירי זה שנים שישנים במטה אחת דזה יחזור פניו וזה יחזור פניו וקורא דאוקמ' רב יוסף באשתו האיך שייך זה יחזור וקורא הא אשתו פטור מק"ש נשים פטורות ולא שייך בה"ג כלל לחייב עצמו בק"ש וכבר הבאתי לעיל ומשני דחזרת פנים לחוד סגי א"כ כל מי שמחזיר פניו או האשה שפיר קורא ותרוי' קאי על איש הקורא עיין וגם הוא פירש כן זה יחזור פניו וקורא דקאי על אחד דקורא וסגי בחזרת פנים לחוד ואפשר נמי לומר בגמרא מהו שזה יחזור פניו ויקרא היינו אם זה יחזור פניו דיוכל לקרות וזה יחזור פניו או שזה יחזור פניו דיוכל לקרות גם על אותו אחד היינו כל אחד יוכל לקרות בחזירת פנים אחת:

ולחדודי יש לומר הוא השיב לו זאת א"ל הכי אמר שמואל אפילו אשתו עמו היינו הכי אמר שמואל בזה הלשון באשתו עמו זה מחזור פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא וא"כ איך שייך באשתו לומר זה הלשון זה מחזיר וקורא וזה מחזיר וקורא הא נשים פטורות מק"ש אלא ע"כ כוונתו כתירץ מגן גבורים דקורא קאי על בעל אלא סגי בחרת פנים אחד לחודא שהוא מחזיר פניו או שהיא מחזרת פניה ויוכל הבעל לומר ק"ש:

ומאוד צדקו רש"י בפירושו שמפרש אפילו אשתו עמו שישזור פניו דייקא בהחזרת פנים לחוד דכל זמן שהם פונים פנים נגד פנים אזי פשיטא ליה דאסור דווקא אז אסור אבל מהך מדוייק כיון דאמר בזה הלשון ואפילו אשתו עמו זה מחזיר פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא ע"כ דכולהו רק על בעל קאי ובחזר' פנים לחוד סגי או שהוא חוזר פניו או שהיא חוזרת פניה ונכון:

ומעתה הקשה רב יוסף אשתו ולא מבעי אחר דבאחר נמי הדין כן דבחזרת פנים לחוד סגי אדרבה אשתו כגופו והנה די באשתו כיון דהיא כגופו סגי בחזרת פנים לחוד אבל אחר לאו כגופו וצריך דווקא חזרת פנים תרווייהו ולא סגי בזה יחזור פניו וקורא וזה יחזור פניו וקורא אלא זה וזה צריך לחזור וקורא, על זה הקשה הגמ' מיתבי שנים שישנים במטה אחת זה מחזיר פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא ותני' אחריתא הישן במטה ובניו ובני ביהו בצדו הרי זה לא יקרא ק"ש אלא א"כ הית' טלית מפסקת ביניהם ובאלי מתורץ קושיא שלי שהקשתי דילמא פה איירי בשלשה דווקא בניו ובני ביתו והוא באמצע אז ע"כ לא שייך דיחזור פנים אבל בשנים שפיר נקט זה יחזור פניו וקורא הא כבר הוכחנו כיון דנקט זה מחזיר פניו וקורא תה מחזיר פניו וקורא ע"כ מדוייק בחזרת פנים לחוד סגי דאל"כ הו"ל למנקט זה מחזיר פניו תה מחזיר וקורא אלא ע"כ דדי בחזרת פנים של אחד מהם וא"כ עדיין קשה הברייתא הישן במטה ובניו ובני ביתו וכו' וא"ת הא בשלשה והוא באמצע אינו רק גוונא כי אם חזרת פנים לחוד אבל פנים מול אחור צריך להיות הא ע"כ מהך ברייתא דשנים שישנים דדי בחזרת פנים לחוד ושפיר מקשה בחזרת פנים לחוד גם בשלשה שייך וע"כ ראינו דלא מהני דצריך טלית מפסקת, על זה מתרץ לר"י לא קשיא הא באשתו הא באחר דייקא הא באשתו הא דנקט דדי בחזרת פנים לחוד באשתו דאשתו כגופו וכפירש רש"י וליכא הרהר כולה האי אף דאיכא נמי הרהר אלא כולה האי ליכא ובחזרת פנים לחוד סגי אבל הא באחר ע"כ צריך דווקא להיות בחזרת פניהם תרווייהו פנים מול פנים ופנים מול אחור נמי אסור ולפי"ז כיון באחד בה"ג אסור א"כ שפיר בישן במטה ובניו ובני ביתו בצידו לא יקרא ק"ש דהוא באמצע וע"כ לא יוכל לקרות דלא שייך דלא יהיה פנים מול אחור ורק צריך טלית מפסקת ביניהן אבל לשמואל דלא מחלק בין אשתו לאחר קשה ועל זה קאמר הגמרא אמר לך שמואל לרב יוסף מי ניחא והא תניא היה ישן במטה ובניו ובני ביתו במטה לא יקרא ק"ש וכו' ובני ביתו ע"כ אשתו בכלל ביתו וא"כ ע"כ דאיירי באשתו מצד אחד ובניו מצד אחד והוא שוכב באמצע והא באשתו מודה רב יוסף דסגי בפנים מול אחור וא"כ שפיר דיוכל לקרות הבעל ק"ש בניו פונים מול חוץ והוא הבעל פונה פניו מול אשתו ואשתו נמי פונה פניה מול חוץ והוא פונה מול ערפה בה"ג באשה שריא וא"כ קשה למה צריך טלית מפסקת אלא ע"כ מאי אית לך למימר אשתו לרב יוסף תנאי הוא ויש לומר תנאי הוא בזה מחולקי, תנאי אם באשתו נמי צריך דווקא זה מחזיר פניו לחוץ וגם האשה מחזיר פניה לחוץ ולא סגי אם הבעל מחזיר פנים או האשה יחזיר פניה אלא פני הבעל מול עורף אשה נמי אסור לקרות בזה תנאי הוא חד תנא סובר אשתו כאחר לענין זה כי היכ' באחר צריך דווקא אחוריהן זה מול זה כן באשה נמי ולפיכך זה הברייתא דקתני גם באשתו טלית מפסקת בבניו ואשתו בצדו איירי כתנאי הזה דגם באשתו הבעל מול אחור באשתו אסור לקרות וא"כ לא שייך דיקרא ק"ש וזה דקתני בשנים שישנים דזה מחזיר פניו דגם סגי בחזרת האשה פניה לחוד זה אתיא כתנא דסובר כן באשה נמי סגי בחזרת פני' ואם כן לרב יוסף תנא הוא לדידי נמי תנאי הוא בין אשתו ובין אחר פלוגת' דהני תנאי הוא אם מהני בה"ג בחזרת פנים לחוד או דווקא זה מחזיר פניו וזה מחזיר פניו ודוק לחדודי לחדד השכל:

ומעתה יש לי לתרץ קושית הביאור מרדכי שהקש' למרדכי שהוב' הך גירסא דהר' יוסף והתני' היה ישן במטה ואשתו בצדו לא יחזור פניו ויקרא אלא א"כ היתה טלית מפסקת ביניהן מאי נפקא מינה לדינא אם הגירסא כמו ברש"י דגרס נמי בני ביתו היינו אשתו עיין, ולהנ"ל נ"מ גדולה איכא אם פסקינן כהך ברייתא בתרייתא לדעת התוס' דגרסי' רק היה ישן במט' ואשתו ישנא בצדו לא יחזור פניו ויקרא ע"כ מהך בריי' מוכח דאפילו בחזרת פנים האיש וגם האשה לא מהני דהא רק איירי דהוא שוכב עם אשתו וא"כ שפיר למה טלית ומפסיק הא איכ' גוונ' הוא חוזר פניו לחוץ והיא חוזרת פני' אלמא אף בזה תנאי הוא דלא מהני וא"כ אם פסקינן כהך ברייתא והיה אשה אסורה אף בפנים לחוץ משא"כ לדעת רש"י דהגירסא רק ובניו וב"ב וא"כ איכא שלשה במטה ורק מוכח כאשר ביארנו פנים מול אחור נמי אסור באשתו להך ברייתא אבל באמת יש לומר בזה פונה לחוץ וזה פונה לחוץ באשתו מותר ואם נמי פסקינן כהך ברייתא דאסור דווקא פנים מול אחור יש לומר אסור לקרות אבל בשניהם פניהם לחוץ מותר ונ"מ גדולה איכא, ובפרט כמוכח בראש שכ' שרבינו יצחק פסק כיון דלא אפסק הלכתא לא כשמואל ולא כרב יוסף עבדינן לחומרא כברייתא דפליגי אדרב יוסף ולא יקרא אפילו אשתו עמו אם אין טלית מפסיק וא"כ להנ"ל שפיר איכא נ"מ לגירסא רש"י יש לומר דהברייתא רק דחולק בבניו ובני ביתו היינו שלשה ואיירי בגוונא דהוא באמצע הנ"ל אפילו באשה לא מהני חזרת פנים הבעל לחוד אבל באמת אם היא ג"כ מחזרת פני' ושוכבים רק תרווייהו בה"ג מותר באשתו ולגירסא הב"י אפילו עם אשתו לא מהני אפילו היא מחזרת פניה לחוץ והוא לחוץ כהנ"ל ונ"מ גדולה איכא, ואני מרדכי הקטן באתי ליישב קושית הביאור מרדכי על המרדכי ויהי' חלקי עם הקדושים ויזכר לטוב: ולכאורה היה נראה לי לומר עוד חידוד נאה להנ"ל דהגמרא שפיר מקשה אמר לך שמואל לרב יוסף מי ניחא דלכאורה קשה תחילה מאי קסבר ולבסוף מ"ק בתחילה קסבר בני ביתו לאו אשתו ואח"כ מקשה ב"ב זו אשתו, ולהנ"ל י"ל דכל אלה דיוכל לומר הא באחר היינו דאיכ' שלשה במטה והוא שוכב באמצע אז ל"ש חזרת פנים בלא שיהי' לאחור של א' מהם ואנכי דקדקתי זאת דמוכח כן מלשון דנקט בצדו משמע כל חד מונח בצדו, אבל בברייתא בתרייתא דמקש' הגמ' היה ישן במטה ובניו ובני ביתו במטה שם לא קתני בצדו וא"כ רק במטה ואם כן יוכל לאיירי דהוא שוכב מבחוץ בפנים לחוץ ואם כן שפיר איכא גוונא דגם זה ששוכב ג"כ מחזיר פניו תה ג"כ מחזיר פניו אלמא אף עפ"כ דיוכל להחזיר פנים כל התרווייהו אעפ"כ אסור:

אבל זה ליתא כי עדיין יוכל לתרץ הא באשה הא באחר ובאחר באמת אסור אפילו פניו מול לחוץ וזה ג"כ בפנים לחוץ משא"כ באשה בה"ג מותר ולמה לאסיק לתנאי אלא ע"כ דגמרא סובר אף שנאמר במטה מ"מ יוכל לאוקמי זה הברייתא דאיירי דהוא שוכב באמצע ועיקר קושית הגמרא מבני ביתו דהיא אשתו כאשר ביארנו ואעפ"כ יש בדרך הזה ליישב חקור ותמצ' וידי כבידים מלכתוב עוד להוסיף:

הנה כל אלה כתבתי לחדודי וקב"ה חדי בפלפולא אבל האמת יורה דרכו משמעות כל הפוסקים דרב יוסף דמחולק סובר באשתו מותר באחר לגמרי אסור וכן פסק הרי"ף וז"ל וקיי"ל כרב יוסף דאמר אשתו כיון כגופו מותר לחזור פניו ולקרות אבל אחר כגון בניו ובני ביתו כיון דלאו כגופו הוא אסור לקרות ק"ש עד שתהי' טלית מפסקת ומרי"ף משמע באשתו מותר בחזרת פנים של בעל לחוד דנקט מותר להחזיר פניו ולקרות ומשמע דסגי בזה אבל באחר לא מהני כי אם טלית מפסקת וגם על קושיתי אשר הקשתי לעיל יש לומר או בניו או בני ביתו כוונת הברייתא, אבל אף עפ"כ יש להקשות כאלה ויוכל לומר כהנ"ל והוא כפתור ופרח חקור בה והפוך בה:

והנה הרי"ף פסק כרב יוסף דבאשתו מותר ובאחר אסור וכבר ביאור בעל ביאור מרדכי דע"כ הרי"ף מפרש דאבעי דרב כהנא לא היה באשתו דא"כ הרי השיב ר"א היכא דלא אתמר לא אתמר ומשמע דאסור ע"כ הדין אינו מפורש כפירש רש"י אלא הא דאבעי הא דשרי לשמואל באחר מכ"ש באשתו דאחר הוא כ"ש ע"ז קמבע"ל לרב כהנא ומסקינן דלא אתמר הלכה ומחמרינן באחר: והנה ראיתי דבר נחמד שמפרש הביאור מרדכי לתרץ המרדכי שהובא הגירסא דרבינו יוסף מאי נ"מ לדינא אם כגירסא הרש"י דבניו ובני ביתו או כגירסת רבינו יוסף וכתב דיש נ"מ גם לגירס' הרי"ף דהוא ע"כ מפרש האבעי רק באחר דהרא"ש כתב הרי חולק ארי"ף ואוסר בין באשתו בין באחר משום דאולי לא ידע הבריי' דאוסרת ואילו היה יודע האמורה בברייתא לא הוה פליג עליה, והנה זה לגירסת רבינו יוסף דהא דאמרינן שמואל לר"י מי ניחא והתניא וכו' הא ברייתא דמפרש זו היה אוסר באשתו וכ"ש באחר לסברת רב יוסף דאחר גרע מאשתו אבל לגירסת רש"י דגרס ב"ב ומשמע בתוס' דלפי רש"י היא היא הברייתא שכבר הביא הש"ס בס"ד למידק מינה כר"י ומשים דאיהו מפרש ב"ב לא מיירי רק באחר והדר קאמר הש"ס א"ל שמואל לרב יוסף מי ניחא משום דשמואל מפרש ב"ב כולל גם אשתו כדפי' רש"י א"כ גם ר"י ידע הבריי' הב' ורק דפליגי אדשמואל בפירש דב"ב אי אשתו בכלל או לא ממילא אין לדחות דברי ר"י כלל דשרי באשתו דהא יש לומר הבריי' מיירי רק באחר וע"כ הרי"ף אפשר גירסתו כרש"י ע"כ פוסק כר"י אבל הר"י גורס כגירסת רבינו יוסף ואפשר שהר"י שכתב הרא"ש הוא רבינו יוסף ולדידי יש לומר דר"י לא ידע הבריי' הב' ונקטינן כברייתא ב' לאסור אף באשתו עמו וזה עיקר עכ"ל ודברי נחמדים המה: אבל הנראה לענ"ד דאי אפשר לומר כן בעניית שכלי כדעת התוס' דהיא היא הברייתא דע"כ גם לפירש רש"י היא ברייתא אחרת כמוכח בפני יהושע בברייתא ראשונה נקט בניו ובני ביתו בצדו ובברייתא אחרונה נקט ובניו ובני ביתו במטה פה במטה ופה בצדו ועוד בברייתא לעיל מפליג בבניו בין גדולי' לקטני' ופה לא מפליג ועיין בפ"י שקאמר לשיטת רש"י מהכא דייק המקשה בהא דאידך ברייתא הוי אשתו בכלל ביתו ומ"ה לא מפליג גדולים לקטני' באשתו בוודאי אין לחלק כלל דבכל ענין אסור ומ"ה נמי אין שייך לומר בצדו כי רק בניו דרכן בצדו באינו קירוב בשר כל כך מה שא"כ באשתו הוא במטה בקירב בשר עיין פ"י ולפי אלה במחילת כבודו נדחה דברי ביאור מרדכי מהלכה כי להלכה עדיין יש לפני זה הברייתא בשינו הלשון וע"כ בריי' אחרינא הוא ויש לומר דלא ידע זה הברייתא כלל:

ואנכי הרואה כי גם לדעת רש"י הוא בריי' אחרינ' דרש"י רק גרס בברייתא אחרונה היה ישן במטה ובני ביתו ולא גרס ובניו ובני ביתו ובברייתא ראשונה נקט בניו ובני ביתו, שוב ראיתי ג"כ בצל"ח שמע' דברייתא אחריתא הוא ברייתא לעיל מסיים ואם היה בני וכו' קטנים מותר וודאי לא קאי ב"ב על אשתו דאיך שייך באשתו אם היא קטנה דמותר איך שייך באשתו שאינו מתאוה לה לתשמיש והכל יודעים למה נכנס לחופה אבל ברייתא שמביא באמר לך שמואל לא מסיים הך סיומא שאם הי' קטנים שפיר מפרשינן דבני ביתו היינו אשתו דאל"כ מה לי בניו ומה לי בני ביתו ובשלמא בברייתא דלעיל איכא למימר בניו היינו זכרים אסור וב"ב הוא רבותא שאם היו קטנים אפילו עם נקיבות מותר אבל בברייתא שניה ששנינו רק לצד איסור א"כ עם זכרים אסור ק"ו עם נקיבות או דב"ב היינו אשתו ויש בה מקום להקל כדברי רב יוסף ויש בה מקום להחמיר כשמואל ותרוויי' צריכ' עכ"ל הצל"ח עיין:

ולענ"ד התינח אם היה לרש"י הגירסא בברייתא שניה בניו ובני ביתו אבל המעיין ברש"י יראה ויבין כי לרש"י היתה הגירסא היה ישן במטה ובני ביתו ויש לומר באמת בני ביתו קאי רק על זכרי' וצריך עיון:

ולענ"ד מהך דייק רש"י דע"כ ב"ב פה אשתו בכלל דאל"כ קשה מדוע נקט בני ביתו הו' ליה למנקט נמי ובניו במטה מדוע הישמט בניו אלא ע"כ באחר מותר אעפ"י אינו טלית מפסיק ודווקא באשתו אסור וכן בנקיבו' בביתו ואשתו דאסור לכן הישמט בניו בשלומא לעיל קאי בפירוש ובניו ובני ביתו וכיון דנקט ובניו ע"כ ראינו גם בשני זכרים דצריך טלית מפסיק א"כ שפיר יוכל לומר הא דנקט בני ביתו משמע הנקיבו' אבל לא אשתו דאשתו באמת מותר דהיא כגופו אבל פה כיון דהישמט בניו ורק נקט בני ביתו משמע דאשתו אבל עדיין קשה דילמא רק בנותיו אסור אבל באמת אשתו מותר ועדיין צ"ע:

ומה שנראה לענ"ד לבאר על פי דברי ישועת יעקב שראיתי פה דבר נחמד בסי' ע"ג סק"א שהבי' הספק איך הדין אם בדיעבד שכבו יחד בלי הפסקת טלית איך הוא הדין אם צריך לחזור ולקרו' והבי' כדעת הרמב"ם בק"ש בבית הקברות דאם קרא דלא יצא וחוזר וקורא והטעם שקנסו אותו חכמי' שלא יהי' רגיל לעשות כן א"כ ה"ה בזה כיון דאסור לקרו' אבל בדיעבד לא יצא:

ואמר ראיה גדולה דהנה הקשה במג"א עם הגדולי' דאסור לקרות ק"ש היינו בבת י"א שנה והקשה הא בלאו הכי אסור לשכוב עמה בקירב בשר בבת הגדולה, ולהנ"ל נעלה בה"ג אם רק מצד זה האיסור יהיה רק לכתחילה אסור לכן אסור לקרות ק"ש דאז גם בדיעבד אסור אמנם כתב סברא כל אלה דהרמב"ם אוסר גם בית הקברות אף בדיעבד מטעם דלא יהיה רגיל לעשות כן לכתחילה אבל פה בלא"ה אסור מצד דאסור לשכוב עם בתו הגדולה בקירב בשר א"כ עכ"פ אין הדבר שכיח ומעתה מהיכא תיתי נימא דלא יצא בדיעבד כיון דבלאו הכי אין הדבר רגיל לשכוב עמה אמנם כיון דאסרו לקרות ק"ש אף בשבניו עמו ובזה אף בדיעבד אסור דלא יבוא לכלל לכתחילה א"כ בכלל זה גם אם שוכב עם בתו וקורא ק"ש אף בדיעבד לא יצא וא"ש הברייתא לדברי הרמב"ם וכתב ובזה נראה לי ליישב דברי רש"י ז"ל שתמהו עליו רבותינו בעלי תוס' דבש"ס ברכות אהך דשרי שמואל שיקראו וקאמר הש"ס ולר"י מי ניחא והא תני הישן וכו' ותמה התוספו' מה ענין אשתו לבני ביתו ובזה א"ש דבאמת בניו היינו זכרים ובני ביתו היינו הנקיבו' וכמו דקאמר הש"ס שם אמר מר וכו' וא"כ בנקיבות בלא"ה אסור משום איסור שכיבה ביחיד וצ"ל הנ"מ לענין דיעבד דכיון דאוסר מצד ק"ש אז אפילו בדיעבד אסור אמנם הרי בלא"ה אסור לשכב יחד עם בתו הגדולה ומה ענין לאסור בדיעבד כיון דלא יבוא לידי לכתחילה ובכלל גזירת בניו לא ס"ל לרש"י כן יש לומר וע"כ צריך לומר כיון דבאשתו מותר לשכוב יחד ואינו אסור רק בק"ש וממילא דאף בדיעבד לא יצא וא"כ אשה בכלל כל אשה בכלל אף אינו אשתו וממילא דאין חילוק אף בשאר נקיבות גזרו אפי' בדיעבד בהדי אשתו והיינו אי נימא דבאשתו יש איסור אבל אי נימא כר"י דבאשתו אין איסור אשתו אינו בכלל בני ביתו א"כ לא היה לו לומר ולאסור אפילו בדיעבד כיון דלא שכיח לא גזרו בה רבנן עיין שם היטב:

ולענ"ד עדיין קשה לפי דבריו ודקארי ליה מאי קארי ליה האיך היה רוצה לומר בתחילה הא באשתו הא באחר גם בברייתא דנקט הלשון במטה בניו ובני ביתו בצדו דאיירי באחר הא ע"כ קשה כהנ"ל דא"כ אם אינו איירי באשתו ובאשתו מותר אם כן לא היה לחז"ל לומר שלא יצא ידי חובתו בדיעבד וע"כ גם שם ל"ל בני ביתו הבנות א"כ בלאו הכי אסור לשכוב עמהן וע"כ צריך לומר אפילו דיעבד אסור ולמה ומדוע אז ניחא לרש"י דווקא אשתו ורק בגמ' לעיל ניחא כן ועדיין צריך עיון:

(שוב יש לי עיון לדברי ישועת יעקב קשה עדיין מאי מתרץ הגמרא אלא מאי אית לך למימר אשתו לרב יוסף תנאי הוא.) שוב יש לי עיון על ישועת יעקב ובמחילת כבודו לא הבנתי דבריו היקרים במה דהקשה לרש"י קשה קושית מג"א האיך שייך בני ביתו המה הנקיבות הבנות הא בלא"ה אסור לשכוב עמהן משום ערוה:

והנראה לענ"ד לרש"י לא קשה כלום הנה ראשון באתי לדון ולעיין במג"א פה שהביא סי' ע"ב סק"ב ובשנת י"ג מותר כ"כ בטור וצ"ע דבטור א"ע סי' כ"א כתב דאם יש לבת י"א שנים ולבן י"ב שנה זה ישן בכסותו וזה ישנה בכסות' ולא חולק בין ב' שערו' אף דלא הביא ב' שערות נמי אסור וכמו שכתב הרא"ש שם הקר' שדים נכונ' ושערך צמח כלומר שהם קרובי' להיו' שדים נכונים והכא כתב דאם לא הביא ב' שערות מותר והרא"ש למד שם מכאן ק"ש ואם כן צריך שיהיה שוין לדינא ועוד דאם היה אסורה לישן אצלו בקירב בשר אם כן ואי צריך לומר דאסור לקרות וגם דברי הרא"ש קשין אהדדי וצ"ע רב עכ"ל המג"א עיין:

והנה מה שכיון דברי הרא"ש קשין אהדדי כוונתו היינו ששם בקידושין מפרש הרא"ש אפילו לא היה ב' שערות אלא בקרוב לב' שערות נמי אסור ופה בברכות הביא הרא"ש די"ב לתינוק וי"א לתינוקת צריכה דווקא ב' שערות אידי ואידי עד דאיכ' ב' שערו' ולהרא"ש דמדמי אהדדי דדין אחת להם קשה למה בק"ש צריך דווקא ב' שערות ובייחד ערוה לא בעי ב' שערו' זה כוונת מג"א:

ולכאורה הוכחתי דלא כהרא"ש דדין אחת להם כאשר רוצה והבין המג"א דהך דהכא בק"ש ושם בקידושין לענין ערוה דין אחד להם הא רב חסדא סובר פה כמוכח אמר מר וכו' אמר רב חסדא תינוקת בת שלש שנים ויום אחד תינוק בן ט' שנים ויום אחד וזה יהיה קשה לגמרא קידושין דף פ"א ע"ב שם איתא היגדלו זה ישן בכסות וכו' וכמה אמר רב"א אמר רב אמי תינוקת בת תשע שנים ויום אחד תינוק בן שלש עשרה שנה ויום אחד איכא דאמרת תינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד תינוק בן שלש עשרה שנה ויום אחד וכו' זה וזה עד כדי שתהיה שדים נכונה וכו' ועל זה קאמר אמר רב פפא משום רב חסדא לא שני אלא שאינו בושה לעמוד לפניו ערום אבל בושה לעמוד לפניו ערום אסור וא"כ מזה חזינא אבל באינו בושה לעמוד לפניו ערום מודה רב חסדא לדין שלפניו דתינוקת לכל הפחות בת תשע שנים ויום אחד הוא דאסור ובדין הפשוט בוודאי קאי אשלפניו שסיים אלא א"כ דאסרו דתינוקת בת שתים עשרי שנה אבל אם גם תאמר דקאי ארב אסי עכ"פ תינוקת בת תשע שנים לזה מו"ה רב חסדא ופה לגבי ק"ש סובר רב חסדא דק"ש כבר אסור לקרות מג' שנים רום אחד ואילך אלא ע"כ מוכח מרב חסדא דק"ש חמור פה מאיסור ייחד ערוה ושם בקידושין וקשה להרא"ש דסובר דענין אחד הוא:

אך הרא"ש לשיטתו ניח' דהנה הרא"ש הובא בקידושין שם דגירסא משובשת הוא דהא דנקט קטנה בת ט' שנים קשיא דלא מצינו בשום מקום גבי תינוקת בת ט' שנים, ונראה דגירסא משובשת הוא ובפרק מי שמתו גבי קיש קתני וכו' עד כמה תינוקת בת ג' שנים רום אחד תינוק בן ג' שנים ויום אחד איכא דאמרי תינוקת בת אחת שנה ויום אחד ותינוק בן י"ב שנה רום אחד ולדבריו הגירס' בקידושין כמו בברכו' ובקידושין נמי הגירסא עד ג' שנים ויום אחד לרב אסי ובאיכא דאמרי דגירסא תינוקת עד י"א שנה ותינוק עד י"ב שנה וענין אחד להם עם פה ורב חסדא שפיר קאי אשלפניו דמודה באינו בושה עד ג' שנים ויום אחד ודא ודא אחת הוא וניחא: עוד ביותר מרוח להרא"ש המעיין פה סוגיא ברכות בהרא"ש שהיה לו הגירס' אמר רב חסדא תינוקת בת אחת עשרה שנה וכו' תינוק בן שתים עשרה ויום אחד וע"כ היה לו הגירסא דרב חסדא ככה סובר פה והיינו משום דהרא"ש הבין נמי דרב חסדא שם בקדושין אשלפניו ממש אאיכא דאמרי ולהרא"ש הגירס' שם באיכא דאמרי כמו פה תינוקת בת י"א שנה ותינוק בן י"ב שנה וע"כ שפיר דרב חסדא קאי אשלפניו דמר' לאיכא דאמרי באינו בושה לאיכא דאמרי שם והכי נמי קאמר כן רב חסדא וחדא נינהו עם פה: אבל בכל אלה ראיתי בהרא"ש הגירסא שלא כסדרן פה בברכות גרס רק אמר רב חסדא תינוקת בת אחת עשרה וכו' ולא גרס כלל איכא דאמרי ושם בקידושין הביא הרא"ש תחילה תינוקת בת ג' וכו' ואז בשם איכא דאמרי תינוקת בת אחת עשר ולא הביא כלל זה בשם רב חסדא ופה בברכות הביא רק אופן אחת בשם רב חסדא וצריך עיון, וצריך לומר דהרא"ש היה סובר דאיכא דאמרי פלגינן אליבא דרב חסדא איכ' דאמרי דהכי אמר רב חסדא וגם זה דוחק: אבל לאחר כל אלה לגירס' הרא"ש שגירס' משובשת היא הרא"ש לשיטתו שפיר יוכל לפרש דדין אחד להם והכא לגבי ק"ש והתם לגבי ייחד ערוה יוכל דחדא נינהו וא"כ להרא"ש שפיר הקשה המג"א איך שייך לאסור משום איסור ק"ש באב עם בתו ושפיר מקש' ועוד דאם היה אסור לישן אצלו בקירב הבשר א"כ מה פריך לומר בנות אסורו' משום ק"ש הא בלא"ה אסור לישן משום קירוב בשר וזה אלה קשה רק להרא"ש:

אבל לפי גירסת רש"י בברכות פה ושם בקדושין דרש"י גרס שם להדיא בקידושין תינוקת בת ט' שנים וי"א בת ט' שנים וי"א שהביא שערות אבל קודם לכן שומא ותינוק בן י"ב שנה ר"א היגדל ואח"כ סיים רש"י וללשנא בתרא הוי שומא עד בת שתים עשר' שנה ויום אחד וע"כ חזינא לרש"י היה הגירסא נכון כאשר לפנינו ובאמת הא דהקשה הרא"ש דלא מצינו תינוקת בת ט' שנים כבר הקשה במקנה דאינו מובן דהא מצינו גם בתינוקת שיעור השערות כשהיא בת ט' שנים דהא ברייתא דלעיל דף מ"ז ע"ב דאוקמינהו בנדה דף מ"ב בתינוקת עיין היטב וא"כ לכשר בוודאי היה הגירסא נכונה וגם פה בברכו' גרס רש"י כאשר לפנינו לרב חסדא בת שלשה ובן ט' וללישנא בת י"א ובן י"ב והנה ע"כ סובר רש"י דק"ש חמורה מאיסור ייחד והכא לגבי ק"ש חמורה משם בקידושין ובכן נמי ניחא רב חסדא שם באיסור ייחד מודה דלכל הפחות בת ט' ופה סבירא דלגבי ק"ש חמור ומבת ג' יום אחד כבר אינו רשאי לקרות אצלה ק"ש:

ומצאתי תנא דמסייע הוא המקנה שמעי ומדקדק ברש"י שם בקידושין ברש"י ד"ה זה וזה וכו' מפרש בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא הנה בברכות דף כ"ד גבי ק"ש דאם היה בניו ובני ביתו קטנים מותר ועד כמה אמר רב חסדא בתינוקת בת ג' שנים ויום אחד וכו' א"ד תינוקת בת י"א ותינוק בן י"ב אידי ואידי עד כדי שדים נכונה ופירש רש"י שם בד"ה בת י"א זמן שהן באות לכלל שערות עכ"ל נראה דפירש כן לפי הענין דהתם ליכא לפרושי דאידי ואידי קאי על תינוקת לבד ועל שני הלשונות דתינוקת בת שלש בוודאי לא שייך סמנים בפחות מבת ט' ובשמעתין לא רצה לפרש דקאי שערך צמח על תינוק דהכא הזמן הוא בן י"ג שנה לא שייך בו כדי שיהיה דהיינו אף שאין בו איסור כיון שהוא ראוי להיות בו שתי שערות דהא קיי"ל במס' נדה דאפילו אין בו שערות חיישינן שמא נשרו וע"כ פירש דקאי על תינוקת דבתינוק' שפיר שייך ואעפ"י שיודע שאין בו סימן דשדים נכונים אפ"ה כיון שבאו לכלל ראוי להיות שדים נכונים והנה לפי גירסת רש"י משמע דק"ש חמורה מאיסור ייחד עכ"ל במקנה, הרי גם הוא היחלט דדעת רש"י ע"כ ק"ש חמורה מאיסור ייחד, ולע"ד בוודאי כן צריך לומר לשיטת רש"י אשר הביא הגירסא בפירוש אות לאות כאשר הובא בגמ' קידושין וא"כ שם קל ביותר בין למ"ד ראשון ובין לאיכ' דאמרי מהכא כאשר ביארנו דשם למ"ד ראשון בקטנה עד ט' שנים ובקטן עד י"א שנה ובאיכ' דאמרי בקטנה עד י"ב שנים ובקטן עד י"ג שנה ופה בברכות למ"ד ראשון בקטנה עד שלש שנים ובקטן עד ט' ואיכ' דאמרי בקטנה עד י"א שנה ובקטן עד י"ב שנים כן ברור כאשר הי' הגירסא לרש"י עיין היטב:

ולפי"ז לרש"י לא קשה כלל קושית מג"א שהקשה אייך לומר לומר בברייתא דהוא איסור' משום ק"ש הא בלאו הכי אסור לשכוב בנותיהן אצל אביהן משום איסור ערוה זה אינו לגירסת רש"י דרש"י סובר כגירסת הגמרא נכון אשר לפנינו וא"כ ק"ש חמור ביותר דאם מצד טעמא דאיסור ערוה לרב חסדא רק אסור עד ט' שנים ומצד ק"ש כבר אסור יותר מג' שנים ויום אחד ואז עוד מותר מצד ערוה ולאיכא דאמרי לענין ערוה מוכח בגמרא רק אסור בתינוקת מבת י"ב שנים ואילך ופה לענין ק"ש כבר אסור לקרות ק"ש מבת י"א ואילך דאז עדיין מותר לשכוב עמה משום ערוה ומשום ק"ש אסור ולא קשה כלל קושית מג"א לגירסת הגמרא אשר לפנינו וכאשר הוא גירסת רש"י כביארנו לנכון ועיין בב"י בטור א"ע סי' נ"א שהובא כן היא גירס' רש"י ורי"ף עיין שם היטב והמג"א דמקשה הוא מקשה רק להלכתא אליבא דטור א"ע דפסק להדיא לגבי ערוה דאסור בבת י"א שנה ואם כבר נאסר ע"כ קשה א"כ למה קאמר הברייתא בנות הלא בלאו הכי אסור מי"א שנה וע"כ להטור היה הגירסא כאשר הובא ברא"ש בקידושין דגירסא משובשת היא וכך נקט הטור ועיין שם בב"י לרש"י ולרי"ף היה הגירסא שם כל י"ב שנה ובקטן י"ג שנה רק להרא"ש הגירסא משובשת וא"כ להטור שפיר מקשה המג"א:

אבל כאשר גרס רש"י לפנינו לא קשה כלל כאשר ביארנו לנכון, ולפי"ז דברי ישוע' יעקב נדחן ממקומן לרש"י לא קשה כלל האיך שייך לאשמעינן בניו בבנותיו הא בלאו הכי אסור לשכוב אצל אביהן משום איסור ערוה זה אינו אצל אביהן משום איסור ערוה רק אסור למ"ד ראשון עד ט' שנים וללשון אחרון שם עד י"ב שנים אבל לענין ק"ש כבר אסור למ"ד ראשון מג' שנים ולא"ד מי"א שנים ועדיין ליכא איסור ייחד ערוה עד י"ב שנים ולא שייך במחילת כבודו כל דבריו דהוא הבין דרש"י ככה דייק דאיירי באשתו דלרש"י קשה קושית מג"א איך שייך בנותיו הא בלאו הכי אסור משום איסור ערוה, ולהנ"ל לרש"י לא קשה כלל קושית מג"א והבין, ולהרא"ש דהיה לו גירסא אחרת ומיישב וסובר דק"ש וערו' דין אחד להם וא"כ לרא"ש יש אולי מקום לדברי ישועת יעקב דלרא"ש קשה קושית מג"א וכו' אבל להרא"ש ל"צ כלל לדברי ישועת יעקב הרי להרא"ש לא היה הגירסא בברייתא אחריתא דמקשה מינה מבניו ובני ביתו אלא עיין ברא"ש דהיה לו הגירסא דגמרא מקשה כמו מבריי' דנקט להדיא הישן במטה ואשתו בצדו עיין ברא"ש ולא צריך כלל לדברי ישועת יעקב והבין, וישועת יעקב באמת רק לרש"י רוצה ליישב ולרש"י לא קשה כלל כהנ"ל ולאחר העיון אמרתי גם למג"א שהקש' על הרא"ש י"ל דרא"ש לא סתר אולי הרא"ש סובר כאשר מבואר במקנה דק"ש קל מאיסור ייחד ואיסור ייחד בקידושין חמור ולענין זה חמור שם בקידושין סגי אם הגיע לכלל שנותיו היינו לכלל סמנים ואף דליכא עוד שני שערות והכא דווקא עד דאיכא שתי שערות וכן הוא בגירסת הרא"ש פה לפנינו עיין, וכיון דשיעור איסור ייחד חמור שפיר הבי' מפה ראי' דעכ"פ השני' צריכין להיות כמו בק"ש כיון דהוא חמור מק"ש לא יהי' השנים טובא והבין:

ולרש"י באמת היה הגירסא איפכא פה בברכות עד כדי שדים ומפ' רש"י זמן שהן באות לכלל שנים שערות ושם בקידושין מפרש רש"י דאינו ממש והיינו דרש"י סובר קריאת שמע חמור יותר משם באיסור ערוה והבין:

גמרא אמר מר אם היה בניו ובני ביתו קטנים מותר ועד כמה וכו' אידי ואידי עד כדי שדים ושעריך צמח ועיין בב"י סימן ע"ג שפסק כן עד כמה חשובים קטנים התינוק עד שיהי' לו י"ב שנים והתינוקת עד שיהיה לה י"א שנים ואפילו הביא ב' שערות מותר ובשנת י"ג ובשנת י"ב לתינוקת אם הביא ב' שערות אסור בלי הפסק ואם לא הביא ב' שערות מותר, והנה יש לי ספק אם לא ידענו אם הבי' ב' שערות או לא דמסופק אם מותר לקרות ק"ש נגד זה אם מקרי קטן או גדול ובאמת דיוקים של הב"י סותרים אהדדי תחילה נקט אם הביא ב' שערות אסור משמע דווקא בטוח אם יודע שהביא ב' שערות אסור אבל בפחות מזה היינו במסופק אז מותר ואח"כ נקט ואם לא הביא ב' שערות מותר משמע דווקא שידעינן דלא הביא ב' שערות אבל במסופק חייב ולעדיין ספק אצלינו. בשלמא בתינוק בשנת י"ב ואילך מוקמינן אחזקה דרבא אבל קודם לכן ע"כ אינו חזקה וגם זה הספק באיסור ערוה בקידושין בגמ':

תוכן העניינים

ברוך מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה