ברוך מרדכי חלק ב· רבי מרדכי פריד
ברכות · דף יט:
גמרא מתקיף לה רבא הא זבח רשעים תועבה והקשתי הא מפה משמע אף דתפילה דרבנן מ"מ תועבה מפני זבח רשעים תועבה ואם כן קשה לי על רבא בסוכה דף ל' שם קאמר הגמרא ר"י א"ש דגזול ביו"ט שני שפיר דמי ולא סובר ביו"ט שני מצוה הבב"ע והקשה מתקיף לה וכו' ומהדר רבא לתרוצי ומשמע להדיא דגם רבא סבירא ליה גבי יו"ט שני לא איכפת ליה מצוה הבא בעבירה ויעיין שם תוס' דמחלק בין דרבנן לדאורייתא וקשה הא גם תפלה דרבנן פה ואעפ"כ אמרינן זבח רשעים תועבה וא"כ גם ביו"ט שני יהי' לולב הגזול פסול מצד זבח רשעים תועבה:
ובכן יש לי נמי תמוה על הרמב"ם דפסק הלכות לולב דלולב הגזול ביו"ט שני כשר ובהלכה ט"ו שם פסק נמי ביו"ט הראשון פסול אפילו לאחר יאוש וע"כ צריך לומר דהרמב"ם סובר דאוריי' מצוה הבא בעבירה אבל לא בדרבנן ובדרבנן לא חיישינן למצוה הבא בעבירה וא"כ קשה פה פ"ד הלכות תפלה הלכה ט' פסק הרמב"ם התפלל ומצא צואה במקומה הואיל וחטא ומפני שלא בדק עד שלא התפלל חוזר ומתפלל וא"כ כיון בדרבנן לא אמרינן מצוה הבא בעבירה למה חוזר ומתפלל וע"כ סובר פה ג"כ בדרבנן זבח רשעים תועבה וא"כ למה יוצא ביו"ט שני בלולב הגזול ואף שיש לומר הרמב"ם סובר תפלה דאורייתא הוא כאשר פסק ריש הלכות תפלה אבל כבר מוכח שם דאין מנין התפלות דאורייתא ואם כן הרמב"ם פה נקט ופסק סתם אף בתפלת המנחה הוא כן אף שהתפלל כבר פעם אחת והוא אז רק תפלת המנחה דרבנן וצ"ע:
והנראה לענ"ד לתרץ את אלה כמו שמתרץ שם הלחם משנה הלכות לולב בהלכה א' דהרמב"ם וודאי סובר כשמואל דהוי מצוה הבא בעביר' ורק ביום טוב ראשון דהוי דומיא דקרבן ומקרבן נפקא מצוה הבא בעבירה ואם כן בקרבן נמי לאחר היאוש פסול כן נמי בלולב הגזול אבל ביו"ט שני אף עפ"י שהוא במקדש דאורייתא מ"מ שאני ליה מקרבן דביו"ט שני יוצא בשאול ובכמה פסולים משא"כ בקרבן וא"כ לא חיישינן נמי למצוה הבא בעבירה יעיין: וא"כ יש לומר הרמב"ם בהלכות תפלה פ"א פסק דמנין התפלות נגד הקרבנו' ונגד תמידן תקנו וא"כ צריך להיות דומיא דקרבן ושפיר אמרינן זבח רשעים תועבה אבל ביו"ט שני גבי לולב גזול מותר כיון דשאני ליה מקרבן לענין שאול א"כ גם לענין מצו' הבא בעבירה שני ליה וגם מזבח רשעים תועבה לא שייך דשני ליה ביו"ט מזבח דלולב השאול ושאר פסולים כשר משא"כ בקרבן א"כ נמי לא חיישינן למצוה הבא בעבירה ודוק:
ובהיות כן גם על רבא מתורץ באלה וביו"ט יש לומר ה"ט דלא אמרינן זבח רשעים תועבה משום דבי"ט שני לולב אינו דומה לקרבן כהנ"ל דשאול כשר וא"כ גם מצוה הבא בעבירה כשר ולפ"ז שפיר דרבא הביא ראיה מזבח רשעים תועבה דלכאורה מה ענין זבח אצל התפלה ולהנ"ל גם תפלה הוא זבח נגד קרבנות תקנו ואגב זה אמרתי ראיה ברורה לתירץ לחם המשנה שם מגמרא סוכה שקאמר ריב"י לא שנא אלא ביו"ט ראשון אבל ביו"ט שני מתוך שיצא בשאול יצא נמי בגזול ולכאורה לפי פירש התוס' דהיינו משום דהיא מדרבנן ולמה זה מתוך שיצא בשאול הא שאול טעמא הוא משום לכם ולא שייך ביו"ט שני מה שא"כ גזול גם ביו"ט שני שייך דמצוה הבא בעבירה הוא וע"כ משום דרבנן הו"ל מתוך שהוא דרבנן יצא ולפי דברי לחם משנה נעלה מאוד דע"כ משום ה"ט יוצא משום דשני ליה מקרבן ע"כ בשאול כיון דלאו דומיא דקרבן היא ממילא נמי שני ליה לענין מצוה הבא בעבירה, וזה שקאמר מתוך שיצא בשאול וע"כ שני ליה מקרבן א"כ ה"ה נמי דיוצא בגזול ולא ילפינן נמי לענין מצו' הבא בעבירה כדברי לחם משנה ודוק היטב ורבא ע"כ רק ביו"ט שני סבר כן דתירץ דשני ליה מקרבן אבל פה בתפל' יש לומר דכיון דבמקום קרבן תיקון וצריך להיות דומיא דקרבן וזבח רשעים תועבה ודוק:
אך מה שנראה לענ"ד לתמוה למה שם בסוכה לומר באריכות גזל דומיא דפיסח ומזה ללמוד מצוה הבא בעבירה דאסור הלא מדוע לא הביא הפסוק זבח רשעים תועבה מהך מוכח דחיישינן למצוה הבא בעבירה ופה לא יוכל ללמוד מהך דשם מגזל ומשונא גזל בעול' י"ל כתירץ תוס' שם דדווקא מצוה הבא בעבירה דמחמת עבירת הגזל בא המצו' לידו אבל הני אטו מחמת עביר' שנעשו בו נפקא ביה וא"כ הכי נמי בתפלה אטו מחמת עבירה שהי' במקום אינו טהור להתפלל הלא בלאו הכי גם כן יוכל להתפלל ולא שייך פה לומר מצוה הבא בעבירה וכן הביא זבח רשעים תועבה משם משמע כיון דהוא רשע אף בזבח הזה יוכל להיות בלא לשעו' הזה מכל מקום כיון שהוא רשע תפלתו תועבה ודוק, ובכן לא אמר סתם פה הא מצוה הבא בעבירה הוא ורק מזבח רשעים תועבה, והיוצא מכל הנ"ל דרבא פה סובר אף שתפלה דרבנן מ"מ כיון דתפלה במקום קרבן תיקון וכמו בזבח ובקרבן בעבירה פסול ותועבה הוא כמו כן בתפלה ואף בדרבנן פסול מצוה הבא בעבירה והא ביו"ט שני כבר ביארנו דה"ט משום דבלאו הכי אינו דומיא דקרבן מצד שאול ודוק: ובהיות כן יש לי לומר דבר חידוד בדברי רבא שקאמר אלא אמר רבא הואיל וחטא אף עפ"י שהתפלל תפלתו תועבה והקשה הסמיכת חכמים דאעפ"י שהתפלל אין לו שום פירש דהתפלל הואיל וחט' מאי אעפ"י שהתפלל דנקט הא החטא הוא שהתפלל במקום הזה כך הי' לו לומר הואיל וחטא שהתפלל או לא הו"ל למנקט כלל שהתפלל אלא הואיל וחטא תפלתו תועבה עיין בסמיכת חכמים עכ"ל:
ולענ"ד נראה בזה דהנה באמת מוכח ברמב"ם דתפלה דאורייתא הוא בפרק ראשון מה' תפלה דנקט מצות עשה מן התורה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדת את ה' אלקיך וכו' אך כתב אין מנין התפלה מן התורה ואין משנה התפלה הזאת מן התורה יעיין וא"כ הרי מוכח להדיא אם כבר התפלל פעם א' ביום אז התפלה השני' אינו מן התורה אם רק התפלל מעט כבר שאר תפלה דרבנן. והנה יש לומר זה קמ"ל רבא פה דלא תימא דווקא בדאורייתא אמרינן מצו' הבא בעבירה וזבח רשעים תועבה דווקא בדאורייתא תועבה ויש לטעות ולומר דתפלה דהוא דאורייתא בה"ג תועבה אבל רבא אשמעינן אף בדרבנן זבח רשעים תועב' כאשר ביארנו פה וא"כ זה שאמר אמר רבא אעפ"י שהתפלל דייקא כבר התפלל בלא חטא פעם אחת באותו יום וכבר התפלל וזה שהתפלל עכשיו במקום הזה תפלתו שני הוא והו"א בה"ג שכבר התפלל פעם אחת וזאת היא תפלת מנחה בה"ג הוא דרבנן ובה"ג לא מקרי תועבה קמ"ל אעפ"י שהתפלל וכעת תפלתו הוא רק דרבנן אעפ"כ תפלתו תועבה דזבח רשעים תועב' ותפלה על סדר הקרבן תקנו ובה"ג זבח רשעים דומיא דקרבן הוא ותועבה הוא ודוק היטב:
ומכאן יש סיעתו להרמב"ם דפעם אחת ביום היא דאורייתא התפלה ואז שפיר נעלה הלשון של רבא כאשר ביארנו בזה דקאמר אף עפ"י שהתפלל ורק פעם אחת ולא יותר ונכון היטב בדברי רבא:
שוב יש לומר לתרץ את אלה עפ"י סברת הרשב"א במצוה הבא בעבירה דקאמר שם והביא בשם התוס' דלא אמרינן מצוה הבא בעביר' אלא בדבר שהוא בא לרצות ולכפר כגון קרבן ושופר ולולב וכיוצא בזה אבל בסוכה שאין בה ריצו ליכא משום מצוה הב"ע ולפי"ז גם פה ניחא בתפלה דבמקום קרבן הוא גם כן בא לרצות בה"ג שפיר שייך זבח רשעים תועבה, אבל לפי"ז יש לי לומר אם כבר התפלל פעם אחת בתורת חובה ורוצה אז עוד הפעם להתפלל ופסקינן אם יוכל לחדש דבר יתפלל עוד הפעם ורבי יוחנן אמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו ופירש ע"י חידוש ואם כן תפלתו השני הוא אינו במקום קרבן כי רק בתור' נדב' ולא בא לכפר לא לרצות ויעיין בספר החיים שגם הוא מפ' הלכות לולב בקונטרס מיוחד שונ' גזל בעולה משנה י"ז שכתב שם לענין תמורה דרק דורן בעלמא בה"ג לא בא לא לכפר ולא לרצות יעיין:
וא"כ הו"א בתפלתו השני שהוא במקום נדבה בה"ג דאינו תפלתו חובה וזה תפלת במקום צואה הוא תפלתו שני דהוי בתורת נדבה אעפ"כ הואיל שחטא תפלתו תועבה הוא ואפילו לנדבה לא מקבל דזבח רשעים תועבה משמע אפילו בתורת נדבה ודוק:
ויש לומר דזה פשיטא ליה לרבא במקום קרבן דבא לכפר בוודאי אינו מכפר כמו שאמר רבא עצמו בתמורה איך מתכפרת בדבר עבירה וזה דווקא תפלת חובה אבל תפלת השני במקום נדבה הו"א יקובל קמ"ל אעפ"י שהתפלל כהנ"ל תפלתו תועבה גם לנדבה לא יקבל ודוק:
אך פירש השני הזה לא יעלה לרצון לפירש הרי"ף דהרי"ף נקט בלשונו הואיל וחטא אעפ"י שהתפלל אינו תפלתו תועבה אלא צריך לחזור ולהתפלל ואך גם לרי"ף קשה הלשון אעפ"י שהתפלל שנקט ואין לתרץ דאיירי במקום נדבה א"כ מה סיים צריך לחזור ולהתפלל וע"כ להרי"ף צריך לומר כפירש הראשון אעפ"י שהתפלל כבר והוי תפלתו עכשיו רק דרבנן ודוק. א"נ להרי"ף יש לומר כיון דנקט צריך לחזור ולהתפלל יש לומר דקא הואיל וחטא אעפ"י שהתפלל על סוף דבריו צריך לחזור ולהתפלל:
פה אני אבוא לזכר אהבה להזכר בספר לזכרון מה שפלפול ושעשע עמי באותו ענין ידידי ורב חביבי הרב המה"ג מובחר בפחניונים חריף עצום בתורה בנן של קדושים כבוד מו"ה עקיבא סופר נ"י בהגאן דק"ק פרעסבורג נ"י עוד בימי בחרותו. וזה לשונו הטהור בעזהי"ת פה פ"ב יום שנכפל בו כי טוב לסדר "והיה ברכה" שנת תרנ"ז:
ד' הטוב ירוק שפע ברכתו מעל עד בלי די על ראש כבוד הרב הגאון המובהק, זקן שקנה חכמה ובינה, שמו הטוב נודע בשערי' המעויינים בהלכה לשם ולתהלה, כקש"ת מו"ה מרדכי פריר נ"י רב דקהל מארטיענס- בערג תע"א:
מוצא שפתי שמרתי ויצאתי היום בעטי עט סופר להשיב להדר"ג נ"י מפני הכבוד כי רב הוא על קושית העצומים הערוכים אלו במכתבו היקר לי ובמקום גדולתו שם ענותנותו כי מה להדר"ג להשתעשע בשעשועי אוריי' אם צעיר וקטן כמוני ומה להדר"ג נ"י כי בי חפץ אבל לעשות רצונו חפצתי ואען ואומר מה שנראה לדעתי הקלושה ביישוב קושי' ואם טעיתי ושגיתי ימחול נא להודיעני בתורה היא וללמוד אני צריך זה החלי בעזהי"ת:
הנה הקשה לשאול הדר"ג נ"י על הגמ' ברכות דף כ"ב ע"ב על הא דאיתא שם מתקיף לה רבא הוא זבח רשעים תועבה וכו' והקשה הדר"ג נ"י הא רבא לי"ל מצוה הבא בעבירה בדרבנן אם נאמר כתוס' כמוכח בסוכה ר"פ לולב הגזול והא תפלה ג"כ דרבנן ואעפ"כ אסור משום האי קרא וא"כ יפסול גם לולב הגזול ביו"ט שני משום זבח רשעים ראשון תחילה אומר שהאי קרא זבח רשעים תועבה אין לו שייכת כלל למצו' הב"ע דהא טעמא דאין מביאין מצוה הב"ע הוא משום דאין קטיגור נעשה סניגור כמו שהביא גם כן הרמב"ן והר"ן וזבח רשעים תועבה הוא אפי' הקרבן שלו לגמרי וקנהו בדמים יקרים אפ"ה תועבה היא אבל אם גזול לולב אטו משום שעבר עבירה אחת ורוצה לעשו' המצו' עם הלולב תועבה הוא או אם חזר בתשובה יפסול הלולב משום זבח רשעים אבל משום מצהב"ע אכתי פסול דמחמת עבירה היא באה והא דאם התפלל במקום צואה שצריך לחזור ולהתפלל הוא מפני שהתפלל ברשעתו שלא בדק היטב וע"י המצוה עושה עבירה שע"י שמתפלל במקום צואה עושה עבירה וחוטא וזה מתועב לפני הקב"ה אבל בגזול לולב ויוצא בה המצוה עצמה נעשת בהכשר וע"י העבירה עושה מצוה והעבירה כבר עבר בשעת עשיי' המצו' זה לא מתועב לפני הקב"ה והענין מבואר לענ"ד הקלושה:
והנה דברי התוס' שהביא הדר"ג נ"י במכתבו הבעי' ששמואל סובר בדאוריי' מצהב"ע רק בדרבנן לא סובר מצהב"ע דברי תוס' הנ"ל קשי' הבנה דבאיזה טעם וסברה פליגי ר"י ושמואל, ונלע"ד דהנה ר"י גמר מצוה הבא בעבירה מקרא דהבאתם גזול דומיא דפיסח ולמה ליה להביא עוד קרא למילף מצהב"ע מפסוק אני' ד' אוהב משפט שונא גזל בעולה ולומר המשל ממני ילמדו, אבל נ"ל לפי מה שחילקו התוס' דדווקא במצו' דאורייתא אמרינן מצוה הב"ע אבל במצוה דרבנן לא סבר שמואל מצוה הבא בעבירה וכן מסתבר דמצו' דרבנן קיל טפי ולפ"ז דלכן היה מביא ר"י קרא דהבאתם את את הגזול דומיא דפיסח דהיתי אומר דווקא במצוה דאו' אמרינן מצהב"ע ולא במצוה דרבנן לכן מביא פסוק אני ד' אוהב משפט והביא המשל ומוכח מזה דאפילו במצו' דרבנן אמרינן מצוה הבא בעבירה דאם נאמר דווקא בדאוריית' א"כ לא שייך ממני ילמדו בני ויברחו עצמן מן הגזל דהא באמת במצוה דרבנן יוכל להביא אפילו מצהב"ע ומוכח מפסוק אני ד' אוהב משפט וכו' דאפי' בדרבנן שייך מצהב"ע כמובן, ושפיר צריך להביא השני דרשות אבל שמואל לא דרוש כמו ר"י וא"כ מוכח רק בקרבן דאו' גזל דומי' דפיסח וכן סבר מתוך שיוצ' בשאול ויוצא במצוה דרבנן במצהב"ע:
ולפי"ז דברים הכתובים למעלה נ"ל ליישב קושי' א' שקשה לכאורה על רש"י ד"ה אימא סתם גזילה יאוש בעלים הוי קמ"ל דעד דשמענא שאמר ווי לן לחסרון כיס לא יצא ולכאורה דברי רש"י תמוהים דהא מרש"י ד"ה א"נ יאוש קונה מוכח דסובר כר"ת דאפילו לאחר קנין הוה מצהב"ע וא"כ למה לרש"י לדיוקי דעד דשמענא דאמר ווי וכו' לא יצא למה לא מפ' בפשטות אימא סתם גזל יאוש בעלים הם ויוצא קמ"ל דאסור משום מצהב"ע כאשר באמת צריכים אנו לפרש כן אליב' דתוס' דסברו שמואל סבר משום מצהב"ע בדאוריי' ונ"ל ליישב דהנה שיטת ר"ת הוא אפילו לאחר קנין הוי' מצהב"ע ומוכח זה מגמ' הא קני ביאוש ובאמת תוס' מקשין עליו כמה חבילות קושי' מהא דאוונכרי ועוד כמה קושיות, אבל לענ"ד מוכח כפירש ר"ת דאפי' לאחר יאוש הוי מצהב"ע. מה דאיתא בגמרא ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל כן גירסת רש"ל בחכמת שלמה, וכבר כתב הכפ"ת דזה כפירש ר"ת וא"כ יש לר"ת ראי' מפורשת מהגמ' דאפילו לאחר קנין הוי מצוה הב"ע אף דסברא נותנת לכאורה דדווקא קודם קנין הוי מצהב"ע דלאחר קנין הוי דידית לגמרי וכבר הסתלק שם גזל ממנו והנה כל זה אם אמרינן המשל ממני ילמדו בני ויבריחו עצמם מן הגזול מוכח כר"ת דאפילו לאחר קנין מצהב"ע כאמור אבל אי לא אמרינן המשל לא מוכח דלאחר קנין ואמרינן דווקא קודם קנין וכר"י באמת ובאמת לא סבר עולא יאוש קונה רק כפירוש הר"י והנה שמואל סבר מתוך שיוצא בשאול ולא סבר מצוה הב"ע בדרבנן וא"כ ע"כ לא ס"ל המשל ממנו ילמדו בני כמו שכתבתי וא"כ לא מוכח נמי לאחר דקנין הוי מצהב"ע לכן כתב רש"י דווקא עד דשמענא אבל לאחר כך אם שמענא באמת לא הוי מצהב"ע כן נ"ל עד"פ ונכון:
אבל עדיין חל עלינו חובת ביאור דברי תוס' בהא דסברו התוס' דבדאורייתא כ"ע אית להו מצו' הב"ע ותקשה פנ"י ב"ק על תא דקאמרי תוספות ואי תימא ר"ה לא סבר מצהב"ע הא תוס' לשיטתם כ"ע סברי מצהב"ע, ולענ"ד דלכאור' קשה על דברי תוס' למה להו לדחוקי דשמואל סבר דבדאוריי' מצהב"ע הא מוכח מקרא לכם בהוציא את השאול ואת הגזול דלא אמרינן מצהב"ע אפילו בדאורייתא ואם משום תירץ משום שאול נקט מה לצרה הזאת אליבא דשמואל, אבל נ"ל דלכאור' יש ליישב קושית תוס' עפ"י שיטת האורחות חיים דסבר דדווקא לגבי דידיה הוי מצהב"ע אבל אם נתנו לאחר לא הוי מצוה הבא בעבירה יש לאוקמי הקרא בכה"ג כשנתנו הלולב הגזול לאחר דליכא מצהב"ע אבל משום לכם אסור אם לא היה מייאש ומיושב קושי' תוספות, (ולאחר שחידשתי זאת מצאתי כעין זה בשע"מ הלכה פ"ז מהלכות לולב) וקשה לתוס' למה לא תירצו הכי אבל נ"ל דטעמא של או"ח דמשום הכי לא הוי לאחר מצהב"ע דדווקא לגבי הגוזל הגזילה תמיד במצו' השבה ובכל שעה ושעה בשעת עשיית המצוה עובר על והשב את הגזילה לכן אמרינן מצהב"ע אבל לגבי האחר לא שייך מצות השבה דהא הוא לא גזל רק אם הנגזל תובע צריך להחזיר משום שלא קנה לכן לא הוי מצוה הב"ע לגבי וכבר כתב הח"ס ז"ל והכ"ס זצ"ל שזה טעמו של הר"י דדווקא קודם קנין שייך מצהב"ע אבל לר"ת דאפילו לאחר קנין פסול ליכא למימר כנ"ל וא"כ אפילו לאחר הוי מצהב"ע כמובן והתוס' ד"ה ד"מ משום דהוי מצהב"ע אזלי אליבא שיטת ר"ת כדמוכח משהקשו מלולב של אשירה דשם כבר נעשה העבירה ואינו עובר עתה בשעת עשיית המצוה א"א להו לתרץ כשיטת או"ח דהא הר"ת לא סבר שיטת או"ח וא"כ ע"ש נ"ל דמשום שאול נקטי לפי"ז לא אמרינן דשמואל סבר מצהב"ע בדאוריי' דהא מוכח מדאמרי' לכם להוציא את הגזול אבל התוס' מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול וכו' אזלי אליבא שיטת הר"י ויש לתרץ קושיא מלכם להוציא את הגזול כאו"ה דמיירי לגבי אחר שפיר כתבו דשמואל אית ליה מצוה הבא בעבירה בדאורייתא כמוכח מקרא והבאתם גזול, והנה התוס' שם מקשה על ר"ת מר"ה ובשיטת ר"ה שפיר אמרו ואי תימא ר"ה לית ליה מצהב"ע דהא ר"ת סבר דשמואל ל"ל מצהב"ע כנ"ל נכון לענ"ד: והנה אם נאמר דשמואל לית ליה מצהב"ע בדרבנן עכצ"ל דלא ס"ל קא פסיק ותני כמו ר"י ובאמת טעמא בעי למה לית ליה קא פסיק ותני, ולפרש נ"ל דהנה הגמ' מקשה ולקני' בשינו מעשה ומשני שינוי מעשה החוזר לא שמיה שינוי ומקשין התוס' הא שינוי החוזר קונה מדרבנן ותירצו מה שתירצו אבל באמת ביו"ט שני קונה שינוי החוזר כמו שכתב ג"כ הכפ"ת, לפי"ז קשה על מתניתן דקתני לולב הגזול כמו שפירש רש"י קשה קושית הגמרא ולקני בשינוי מעשה כמובן והנה כל זה קשה לשיטת הר"י דסובר שלאחר קנין לא הוי מצוה הב"ע קשה כנ"ל אבל לר"ת לא קשה מידי דאפילו אם קנה שייך מצהב"ע, ונ"ל בשיטת ר"ת דהא דקאמר ר"ת דשייך מצהב"ע אפילו לאחר קנין זה דווקא אם נאמר דיאוש קונה מוכח מקרא הא קני ביאוש דאפילו לאחר קנין אבל אם יאוש אינו קונה לא מוכח לאחר קנין ואמרינן דיו אם קודם קנין אסור מצהב"ע, והנה ר"י לשיטתו סובר יאוש קונה לר"ת ואם כן סובר דאף לאחר קנין הוי מצהב"ע לכן קאמר קא פסיק ותני ולא קשה ולקני בשינוי מעשה החוזר ביו"ט שני אבל שמואל סובר יאוש לא קני (כמו שאמר באמת הפנ"י על רש"י אימא סתם גזילה עיי"ש) וא"כ מוכח כר"י דווקא קודם קנין הוי מצהב"ע ואם כן אי אפשר לומר קא פסיק ותני דלפ"ז קשה לקני' בשינוי מעשה דחוזר ביו"ט שני דלא שייך מצהב"ע לאחר קנין לכן לא סבר קא פסיק ותני וסובר דווקא בדאורייתא אבל ביום טוב שני יוצא מתוך שיוצא בשאול כן נראה לי נכון בעהשי"ת:
עוד יש לי דברים בסוגיא זו אבל אין רצוני להיות למשא להדר"ג נ"י ואם ישרו דברי בעיני הדר"ג ב"י ישמח לבי גם אני הראתי מכתב הדר"ג לאאמו"ר הגאון נ"י והוא טרוד בטרדו' שונות ובפרט עתה בתחיל' עת האסף צאן קדשים ואם יהי' פנוי מעסקיו בוודאי ישוב להדר"ג נ"י והנ' חותם בכל חותמי הברכו' השם הטוב. וחזקהו ויאמצהו למען שמו ותורתו ויהי' בריא כאולם ועוד יעמוד חי לפני המקום עד ביאת גואל צדק בב"י כחפץ מוקירו ומכבדו כערכו הרם והנשא, מחכה על תשובתו הרמתה ה"ק עקיבא בהגאון מהרשב"ס שליט"א בעהשי"ת מארטיענסבערג ה' לסדר ונברכו בך כל משפחות האדמה תרנ"ז לפ"ק:
רב שלומים לחמד בחורים אהובים וברורים, דובר מישרים, ידידי חביבי הבחור המופלג צורבא מרבנן חריף ושנון צעיר לימי' ועמו דעת זקנים שבע ודשן בתורה והלכה בר אבוהן מגדולי אבות כבוד מו"ה עקיבא סופר נ"י בק"ק פרעסבורג:
קבלתי יקרת מכתבו מלא תורה וחכמה ובו ראיתי כתוב משלומו ומשלום אביו הגאון הגדול נ"י יוסף ה' לכם ככה לאריכת ימים ושנים והנני להשיב מפני רב כבודו וגדלו בתורה ובפילפולא דידידי נ"י אני חפץ לשעשע עמו באהבת התורה וכן עשינו (בבאדען) על פלגי מים שם ישבנו והיה לנו שעשועי אורייתא בחוקי חיים קב"ה חדי בפילפולא והי' לי במשיבת נפש חידושי ידידי נ"י אשר בהשכל נאמרים שערי תורה לו פתוחים וכמעיין המתגבר יביע אומר צינא מלא ספרא אשריך רבי עקיבא שמוזומן להיות אור גדול בישראל:
ובאתי להשיב על דברי תורתו, ראשון מה שתירץ קושיתי ואומר בפעם אחת לא נעשה רשע זה לא הבנתי הא גזלן פסול לעדות ויעיין בחו"מ אם רק גזול פעם אחת ולא השיב הגזילה גזלן גמור מקרי ובכן פה בלולב הגזול וגזילה בידו רשע גמור הוא ובוודאי זבח רשעים תועבה מקרי כי מצוה הבא בעבירה הוא וכל מצוה הב"ע תועבה לפני ה' ואף בסברת התוס' קצת לחלק אם ע"י עבירה בא המצוה אבל רבא כאן כיון זבח רשעים תועבה אף בהאי גוונ' ואין לחלק ועדיין צ"ע:
ומה שאני תרצתי אודיע לכ"ת נ"י (והנה זה כתוב פה בחיבורי) ואגב זה אמרתי דבר נאה לסוגיא דמצהב"ע אשר כעת עוסקים שמה בישיבה גדולה נ"י ואמרתי ראיה ברורה ללחם משנה זה (שהזכרנו פה לעיל) מגמרא דקאמר ל"ש אלא ביו"ט ראשון אבל ביו"ט שני מתוך שיצא בשאול יצא נמי בגזול, ולכאורה האיך שייך להדדי ולפירש התוס' הו"ל לומר מפני שהוא בדרבנן יוצא נמי בגזול הא שאול טעמא משים יו"ט שני לא שייך לכם:
ולהנ"ל מאוד נעלה לפי דברי הלחם משנה דקאמר ע"כ משום ה"ט ביו"ט שני גזל מותר יען שכל מצוה הבא בעבירה מקרבן ילפינן ויו"ט שני אינו דומה לקרבן דשני ליה מקרבן דכיון דשאול כשר וגם שאר פסולין ממילא אינו דומה לקרבן ואינו יוכל למילף מצוה הב"ע כיון דאינו דומה, ובכן לענ"ד זה שקאמר מתוך שיצא בשאול וע"כ אינו דומה לקרבן וממילא יצא בגזול דלא שייך מצהב"ע כיון דלא יוכל למילף מקרבן וראי' לדברי לחם משנה והוא נכון בעזהי"ת:
ובהיות כן אמרתי טוב טעם לתרץ קושי' התוס' למה ללמוד מלכם להוציא את הגזול הא ת"ל מצוה הבא בעבירה היא, ולהנ"ל מאוד ניחא אם לא שילמוד מלכם דשאול הוא פסול הייתי אומר גם ביו"ט ראשון שאול כשר ואם כן אז אינו דומה לקרבן כלחם משנה וממילא ג"כ מצוה הב"ע לא שייך ללמוד מקרבן דאינו דומה:
ולפי"ז מאוד ניחא דלכאורה הקשתי בגמ' ואמרו לכם להוציא את הגזל תינח קודם יאוש אבל לאחר יאוש דקני ביאוש לפי דעת הגמרא פה דלאחר יאוש מקרי לכם וקני ומקרי שלו איך קאמר בגמ' סתם לכם להוציא את הגזל תינח קודם יאוש אבל לאחר יאוש דקני ביאוש ע"כ מקרי לכם ומגמרא משמע בין לפני יאוש בין לאחר יאוש דנקט סתם להוצי' את הגזול והוא תמיה רבה, ולהנ"ל מאוד נעלה באמת לאחר יאוש אף דקני מ"מ הוה מצוה הב"ע ואמר מה"ט דגזל דומי' דפיסח בין וכו' וה"ט משום מהב"ע אך אם ביו"ט הראשון הי' שאול מותר אז הי' אינו דומה לקרבן אז גם מהב"ע לא יוכל ללמוד מקרבן דאינו דומה כדברי לח"מ תה שקאמר הגמ' לכם להוציא את השאול ואת הגזול היינו כיון שלכם הוציא את השאול דאינו יוצא ביו"ט ראשון א"כ דומה הוא לקרבן וממילא הוצא נמי את הגזול אז גזל אסור משום מהב"ע אפילו לאחר היאוש דהא בהא תליא ואף לאחר יאוש דמיקרי גזל לכם אף עפ"כ כיון דלכם ממעט את השאול דלא יוצא ממילא נמי ממעט את הגזול דלא יוצא והיינו משום מהב"ע וע"כ צריך טעמא דמצוה הבא בעבירה כי לאחר היאוש מקרי לכם ודוק היטב כי כפתור ופרח:
ובאלה ישבתי את הרש"י במתניתן דמפ' גזל פסול דכתיב לכם משלכם וקשה הלא טעמא הוא משום מצוה הבא בעבירה דמצד לכם יהי' רק פסול ביו"ט ראשון כקושי' הגמ' ולהנ"ל יפה כיון רש"י דצריך זה מצד לכם משלכם דשאול פסול אז ממיל' דומ' לקרבן ושייך מצוה הבא בעבירה ואי לאו לכם אז שאול כשר ולא הוה דומיא דקרבן הידוק היטב:
ומעתה אבוא לחדושי ידידי החרי"ף נ"י מה שכתב דקדק שלו למה לנו עוד קרא אני ה' שונא הלא כבר מוכח מצוה הבא בעבירה מהך קרא והבאתם את הגזל וכו' יפה דקדק ותירוצו הוא מתוק שמקרא אני ד' וכו' רוצה דגם בדרבנן מצוה הב"ע אסור וסברתו נכון הקב"ה רוצה שיברח מן הגזל א"כ גם בדרבנן יבריח ואז יהי' סגולה טובה דיבריח מגזל לגמרי ורוצה לתלות בזה פלוגתא דשמואל והאריך בזה ליישב תמיהת על רש"י והיא דבר נחמד ראוי לאומרה ובאמת תמיהתו הוא תמוה גדולה למה לרש"י לפרש קמ"ל בה"ג מדוע לא מפרש בפשיטות קמ"ל אף אי קנה מהב"ע הוא אף לאחר הקנין כן משמע מגמ' לעיל, אבל אהובי נ"י לא על רש"י לדקדק כי אם על הגמרא ומדוע לא מקשה ידידי על הגמרא אימא סתם גזילה יאוש בעלים הוא למה זה הי"ל לומר אבל גזל לאחר יאוש הא קניא ביאוש וכדדי דמי ומתני' סתם נקט ומשמע בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ובפרט דנקט דומיא דיבש דאין לו תקנה רש"י מפ' רק כוונת הגמ' של ר"ה כיון הגמרא שקאמר אימא סתם גזילה יאוש בעלים הוא אבל על הגמ' קשה דהול"ל כהנ"ל כאשר אני דקדקתי אלא דהגמרא לא לר"ה כיון אם כן גם בקמ"ל לא לזה כיון ועל הגמ' רק קשה כאשר דקדקתי, ותי' ידידי כ"ת נ"י עולה יפה גם על גמ' ליישב דלשמואל קאי ושמואל לא דרש הדרש כן כיון דסובר בדרבנן לא אמרינן מהב"ע, אך אני אוהב משפט ומשפטים אדבר אם באמת כוונת שמואל דלאחר שקנה ביאוש לא הוה מצוה הבא בעבירה אם כן איך נקט סתם במתני' גזל פסול הא לאחר היאוש אינו פסול ודווקא נקט דומיא דיבש דאין לו תקנ' אך באמת לשמואל נמי קשה קושי' הגמרא קא פסק ותני וצריך זאת ליישב וממילא דברי ידידי נמי מיושב:
אך לאחר העיון האיך ידענו דשמואל לא דרש זה הדרש משום דבדרבנן אינו שייך מהב"ע הא לפ"ז יוכל מיד לדרוש שונא גזל על דאורייתא ואם כן למה לנו עוד קרא הא יש טובא גוונא ליישב, ובשיט' י"ל דקרא טובא אתי אפילו על גזל גוי כדי שיבריח מן הגזל גם גזל גוי אסור ואינו יוצא, והארכתי קצת בזה ואין ידי משגת לכתוב מכח חולשת ידים, ה' יחזקנו לבריאה תמימה למען תורתו ועבודתו, והנה דבריו אף עפ"כ נחמדים ויקרים כמותו ירבה בישראל והנני אוה"נ בלב ונפש ומכבדו ה"ק מרדכי בהגאון מהר"ם פריד זצוק"ל:
ולזכר אהבה לידידי וחביבי הרב הגאון המופלג תלמוד חכם גדול כבוד מו"ה יצחק שוויינער נ"י ראש ב"ד ותופס ישיבה בק"ק טאפאלטשאן יע"א, אביא פה מה שהשיב לי במכתב ידידות ופלפולא בזה העיון וזה לשונו היקר, בין גאולה לגאולה, יצמיח צדקה ותהלה, על ראש אהובי וידיד נפשי הרב דגאון חריף ובקי ראשו כתם פז גן הדסים בנן של קדושים כש"ת מו"ה מרדכי פריד נ"י אב"ד דק"ק מארטיעסבערג והגלילות יע"א בעל מחבר ספר "ברוך מרדכי":
קבלתי מכתב קדשו ושמחתי מאוד לראות שלומו ושלום תורתו ובפרט שרוצה לדפוס חלק שני מספרו ברוך מרדכי וה' הטוב יברכו מעשיהו ויפיצו מעינותיו חוצה ויגדיל תורה ויאדיר, ומה שבדק לן מר וחונן דבריו מדוע בדרבנן אינו אומרה מצוה הב"ע מ"ש גבי רבא פה דאמרינן זבח רשעים תועבה ותפלה הוא דרבנן. נלע"ד הקלישה דרבא אתיא לשיטתו דהנה ר"פ הגוזל ס"ל לאביי דר"א ב"י ס"ל שינוי אינו קונה דס"ל גבי חלה טחנה ולישה ואפאה אין זה מברך אלא מנעץ ורבא שם חולק דלכן הוא מנעץ משום מהב"ע וכתב תוס' בשם ר"י דלאחר יאוש שינוי לא הוה כלל מצוה הבא בעבירה ע"כ קשה מהך דרבא ומתרץ דרבא ס"ל להזכיר ש"ש ולברך הברכ' שאני ואביי חולק וט"ל כיון דשינוי קונה מותר ג"כ לברך ועיין בש"ע לב"ק א"כ אביי ורבא חולקים בהך סברא וא"כ רבא לשיטתו אף דלא אמרינן מהב"ע בדרבנן מ"מ בתפלה לברך חי ברכות שאני כמו דס"ל גבי חלה דהוא מנעץ להזכיר ש"ש קנסו רבנן וחמירא להוא דילמא מהב"ע אף בדרבנן כמו דס"ל לרבא ובזה מיושב קושית מחהש"ק ואחרוני' גבי אוונכרי דילמא התם שאני משום ברכה ומאי מהני יאוש וש"ר, ולפי הנ"ל ניחא דר"ה כרבא בברכות ס"ל, ואין להאריך לפני רום מעלתו נ"י ובר מן דין נראה הך דרבא כאן הוא רק משום קנס' דרבנן קנסו דהיה לו לבדוק ואין לדמות גזירת חכמים זו לזו דקנסא מקנסא לא ילפינן, כל זה כתבתי לכ"ת נ"י ובזה אצא ונזכה לראות המון חוגג בקול רנה ותודה בראות פנים בעזרה וישמח שמחת החג הבע"ל הוא וביתו כאות נפש אוהבו ומקירו בכל לב הכותב בחפזון ה"ק יצחק שווייגער גמרא והא זבח רשעים תועבה והוא קרא במשלי כ"א קשה לי מדוע הניח רבא קרא קודם במשלי ט"ו שם נאמר זבח רשעים תועבת ה' ותפל' ישרים רצונו ולמה הביא אחרונ' והניח קרא הראשונ' והראשון ביותר מסתבר שאיירי מענין תפלה משום סיפא דקרא ותפלת ישרים רצונו משמע רישא דקרא נמי בתפלי איירי וגם על חכמת שלמה מתמה אני למה לנקוט פעמים זבח רשעים תועבה ומה שיש לענ"ד לומר זבח רשעים תחילה בקרא איירי בקרבן ממש שהקריב הרשע קרבן כמו שפירש רש"י דקאי על בלעם ובלק וזה בלתי ספק אם רשעים המה בוודאי גוזלין וחומסין ונהנין בלא ברכה דהוי כאלו גוזל להקב"ה כמוכח פרק כיצד מברכין ובוודאי מעות גזילה בידם וכוונתו על זה רשעים דהוי גזל בעולה ששונא הקב"ה גזל בעולה כי המה בוודאי בידם ממון שאינו שלהם כו אומדים ומתאוים לשאינו שלהם וע"כ כוונת הפייטן גם מה שיש להם אינו שלהם והיה הקרבן מצוה הבא בעבירה זה הוא תועבת ה' כיון דרשעים הם הוה גזל בעולה:
אבל בקרא אחרינא קמ"ל זבח רשעים תועבי היינו תפלה שהיא במקום קרבן דנגד תמידן תקנו בהאי תפלה אינו מעורב רשעת אין בהם לא גזל ולא גניבה אלא כיון דרשע הוא במילי דעלמ' ורשע שהתפלל תפלתי תועבה, וכן הכא אף בהאי תפלה הוא מתפלל כהוגן אבל כיון דלא בדק המקום שהתפלל שיהי' נקי וטהור מקרי רשע ותפלתו תועב' היא וזה שהביא קרא אחרון דמקרא הראשון הייתי אומר דטעמא כסבר' התוס' דע"י הרשע מביא קרבן והוי גזל בעולה לכן תועבת ה' אבל מקרא יתירה אשמעינן זבח רשעי' תועב' אף שבתפל' זה שהוא מתפלל אינו משום רשעתו אלא בלא רשעתו ג"כ הי' יוכל להתפלל אבל מ"מ מקרי רשע יען שלא בדק והוי אף עפ"כ תפלתו תועבה, ובזה אפשר ליישב הלשון אעפ"י שהתפלל תפלתו תועבה מה שייך אעפ"י כבר הזכרתי שהיא קושית סמיכת חכמים ולהנ"ל ניחא אעפ"י שהתפלל היינו הוא רק התפלל ובתפלה הזה אינו גורם שלכן התפלל משום שהוא רשע והיינו אעפ"י שהתפלל בלאו הכי אם היה נקי וטהור גם כן רק התפלל ובהדי תפלה זה לא מעורב הרשע כי לא מהני מקום שאינו נקיה שיוכל בזה ביותר להתפלל אעפ"כ תפלתו תועבה שרשע הוא שלא בדק וזבח רשעי' תועב' ודוק היטב. ולכן הביא חכמת שלמה פעמים מקרא יתירה אשמעינן אעפ"י בזה אינו מעורב רשעתו בזה היינו תפלה ואם אינו רשע ג"כ בוודאי הי' יוכל להתפלל כן אעפ"כ כיון דרשע הוא זבחו תועבה היינו תפלתו תועבה. ובפשוטי יש לומר אם גם קאי על זבח ממש בקרא המאוחר כוונת שלמה מקרא ראשון היינו אם הרשע הביא קרבן ברשע בגזל שע"ז הגזל מביא הקרבן וכסברת התוס' שהבאתי וקרא אחרונה קמ"ל מיתורא שעוד הפעם זבח רשעים תועבה היינו אם הביא מממון מכסף שלו ובהדי קרבן זה אינו גזל בי מסיפא דקרא משמע כן שנקוט אף כי בזימנות יביאני היינו אף פשיטא אם מביא בזימות היינו בגזל משמע רישא דלא במזימות ואעפ"כ כיון דרשע הוא תועבה, ובכן הביא קרא אחרונה כי גם בתפלה לא מחמת שאינו נקי הוא תפלתו כי גם אם היה נקי ע"כ היה יוכל להתפלל אבל אעפ"כ כיון דרשע הוא שלא בדק תפלתו תועבה כמו זבח קרבן אעפ"י שאינו מביא מגזל אבל כיון דרשע הוא הוי תועב' ודוק היטב וקרא הראשון איירי באמת אם הביא בגזיל' שיש בידו וזה זבח רשעים כוונתו על שמביא מגזל הוא תועבת ה': ובענין הזה כתבתי לידידי חביבי כנפשי שדרכו לשאול דבר הלכה מגדול הדור הזה הוא כבוד הרב הגאון המפורסם בקי נפלא לו ששה סדרים מסודרים צבא מלא ספרא כבוד מו"ה דוד ניימאנן נ"י רב"ד ק"ק פרעסבורג צדיק כתמר יפרח:
וזה לשונו הטהור מה שהשיב לי בעזהי"ת מוש"ק ער"ח שבט תרס"ה לפ"ק: שלמא רבה לגברא רבה ה"ה ידידי חביבי כנפשי הרב הגאון המפורסם ערוגת הבושם חריף ובקי צדיק ונקי כש"ת מו"ה מרדכי פריד נ"י אב"ד ק"ק מארטיענסבערג והגליל יע"א:
מכתב כבוד קדשו קבלתי באהבה וע"ד הקושיא שהקשה אדם קשה כברזל הדר"ג נ"י בגמ' ברכות כ"ב לחומר הקושיא נלע"ד עפ"י הגמרא חולין דף ח' ע"ב חדא בחטאת וחדא בעולה שיש סברא לכאן ולכאן ולשתי הסברות כיון החכם שלא בן חיובא בין נדבה וניחא קצת למאי שהקשה הדר"ג נ"י על כפילת הדברים גופא וגם מה שהקשה למה מביא קרא אחרונ' ולא המוקדם תירוץ הדר"ג נ"י יפה עפ"י פירש"י דקאי על קרבנות בלעם ובלק ודברי רש"י הם ממדרש ילקוט שמעוני ולענ"ד הוא מוכרע משום דכתיב שם תועבת ה' דשייך יותר גבי קרבן דרחמנא לבא בעי וידוע אם לעקול ואם לעקלקלות אבל הקרא האחרון דלא כתיב ביה ה' קאי על תפלה שלא במקום הראוי שהוא דבר גלוי וידוע גם לבני אדם. והנה חותם בכל מיני חותמי ברכות והצלחות ושובע שמחות כאוהבו נפשו הנשאה ונפש ידידו מכבדו הנאמן ה"ק דוד ניימאנן שפתים יושק ונישק דברים נכוחים:
ועוד היה לי שעשועי אורייתא בזה הענין עם כבוד ידידי ורב חביבי תלמוד חכם מופלג חריף ובקי והוא כזבולון בצאתו וכיששכר באוהלו באוהל תורה והרב תורה ומרבה חכמה כבוד מו"ה יצחק בנימין שעכטער נ"י מק"ק יראים קאמארן יע"א. וזה לשונו היקר רב שלום לכבוד אהובי הרב הגאון חריף ובקי עצום צדיק נשגב מרבה שלום כבוד מו"ה מרדכי פריד נ"י אב"ד ק"ק מארטיענס- בערג יע"א:
מכתב מעכת"ג נ"י הגיעני וכו' וכו' ובוא בקיצור להשיב על מה דהקשה במס' ברכות כ"ב וכו' והדבר באמת צריך יושב ואמרתי דלעיל דף ט"ו אמר החכם זבח רשעים תועבת ה' ותפלת ישרים רצונו זה קאי בין אדם למקום ה' בוחן לבבות ויודע מחשבות אבל בן אדם לא יודע להבחין כוונת האדם ורק מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו והכא בברכו' קאי בבן אדם שהתפלל במקום שאינו נקי כמו שכתב תוספ' ד"ה זבח רשעים ועיין ברבינו יונה פה שהרבה ראיו' דאיירי כהאי גוונ' והמתפלל בה"ג מוכח ונראה שהוא כמתפלל ואינו זהיר בעבודת ה' וכה"ג הוה תפלתו תועבה כמו לא תאכלו כל תועבה דהוה מתועב בעיני הבריות וצריך להתפלל פעם אחרת משא"כ דבר המתועב רק בעיני המקום אין אנו יודעים מאומה ושם נאמר תועבת ה' משא"כ כה"ג הוי תועבה המוסכם בעיני הרואין אנו אמרינן לזה שיתפלל עוד הפעם וע"כ כמו שפירש התוספו' דראינו שהוא עשה המרד שלא בדק תחילה. וה' יברך למעכ"ת נ"י בכל עוז ויתן לו רב כח והצלחה כאות נפשו ונפש ידידו ה"ק יצחק בנימין שעכטער וחן חן לו:
ובא הכתוב השלישי בן קדושים בחירי רצתה נפשי תלמידי חביבי לדבר בזה הענין בחר כאחים חכו ממתכים, המופלג צורבא מרבנן חריף ושנון כבוד מו"ה שמואל סופר נ"י בן הגאון הקדוש מו"ה שמעון סופר נ"י אב"ד ק"ק יראים ערלויא:
וכתב לי לתרץ קושיתי הזה וקאמר דקרא הראשון איירי דעומד ברשעו וכוונתו ג"כ שלא לשם שמים כפירש רש"י בלעם ובלק זה הוא תועבת ה' ואם כן אין להביא ראי' על תפלה כי בתפלה ע"כ כוונתו לשם שמים רק הוא רשע דלא בדק, לכן הביא קרא אחרונה שם נקט בסיפא אף כי בימות יבואני משמע דרישא איירי שלא במזימות אלא בכיונ' רצוי' לשם שמים אעפ"כ תועבה וזה נמי ראיה על תפלה כי אף שהוא לשם שמים אבל כיון שרשע הוא שלא בדק לכן אינו תפלתו תפלה ויפה כיון:
וראיתי בספר מגיד תעלומת בד"ה זבח רשעי' תועב' וז"ל לכאורה קשה האיך נקט דקאי ג"כ על תפלה אך הוא דכתיב זבח רשעים תועבה ותפלת ישראל רצונו ולכאורה לאו סיפא רישא אך הוא דהנה תפלות כנגד תמידן תקנו והו' כאלו הקרבנו קרבנו' ועל כרחך קרבנות בפועל חשובים יותר מתפלה, והנה אמר שלמה ברוח הקודש הגם שזבחי קרבנות חשובים יותר בפועל ממש עכ"ז זבח רשעים תועבה אף בפועל ממש הוא תועבה ותפלת ישרים הגם שאיני חשובה כל כך כקרבנות עכ"ז הוא רצונו, ולפ"ז הרי שלך לפניך אם הזבח שהוא בפועל ממש הוא תועבה מכל שכן תפלות רשעים עכ"ל הטהור: והנה גם אנכי כוונתי לזה שזבח לכן בעלמא תפלה כי תפלה במקום תמידן תקנו אך במחולת כבוד מגיד תעלומת עירב הפסוקים כי זה הקרא שנקנו רבא כ"א במשלי ושם לא נאמר בסיפא ותפלת ישרים רצונו גם בקרא הראשון לא נאמר זבח רשעים תועבה אלא תועבת ה' ועל קרא קודם ט"י הסיפא ותפלת ישרים רצונו והקרא שהביא רבא שם הסיפא אף כי בזימה יביאנו והוא הירכב תרי קרא אהדדי ובכן לפשט הגמרא פה אינו יוכל לפרש כאשר פי' אבל דברי אגדה שלו קיימו בטוב טעם על קרא קודם ט"ו היטב ובפרט לפי' רש"י דקאי על בלעם ובלק:
וכשאני לעצמי הרחבתי העיון דלכאורה קשה מגמ' חולין דף ה' ששם קאמר מקבלין קרבנות מפושעי ישראל הא קשה שלמה אמר זבח רשעי' תועב' ויש לחלק ולומר זה הוא רק כדי שיעשו תשובה ופה איירי בלא שב, ויש להאריך ופה יספיק הקיצור ורוחב לבב ירחיב ויזכיר אותו לטובה:
בעזה"י שהוא ראשון וראש, אכתוב חידושי בסוגי' דחמר לראש:
תוס' דיה בדשהה אלא לכ"ע חוזר לראש, עיין ברא"ש ומהרש"א פירש התוס' כאן. ועיין בביאור מרדכי שמפרש והקשה לתוס' והיינו המרדכי הובא כתוספות הנ"ל וה"ה דהוה מצי לאוקמי לכ"ע אינו חוזר לראש וכו' וכתב הביאור מרדכי וז"ל דהמ"ל בעלמ' היכ' דשה' בלי סיבה לכ"ע אינו חוזר לרא"ש והכא בין בשהה בין בלא שהה או דווקא בשהה פליגי או אי גברא דחי הוא או גברא חזי, והקשה וצריך להבין א"כ מאי תיקן הרבינו ש"ר ע"ז דשאני הכי דאין ראוי לקנות דהרי כל הקושיא היא דהו"ל לומר בעלמא היכא דליכא סיבה ושהה אינו חוזר לראש והיינו בראוי לקרות דע"כ ל"ל דהקושיא היא דהוה ל"ל דהכא לכ"ע בשהה אינו חוזר לראש דזה א"א דא"כ במאי פליגי אע"כ הקושיא היא דהול"ל דאינו חוזר לראש היכא דליכא סיבא וא"כ מאי תירץ הרבינו ש"ר על זה עיין, וע"כ קושיתו היא דהא דקאמר התוס' ע"כ הלכה דחוזר לראש כוונת התוס' אשלפניו בעלמא בלי סיבה אם שהה כדי כולה חוזר לראש וא"כ קשיא מהך דשמע תשע תקיעות דשם מוכח דאינו חוזר בלי סיבה ומאי משני התוס' על זה דשאני הכא דאין ראוי לקרות הלא קושית התוס' לא מהכא הוא אלא מהך כללא דע"כ הלכה בעלמא אף בלי סיבה חוזר לראש ועדיין הקושי' במקומה ויפה הקשו:
ולענ"ד ביארתי הפשט בדברי התוספ' דהנה כיון התוספ' וה"ה דהוה מצי לאוקמא בשהה דכולה עלמא אין חוזר לראש בעלמא בלי סיבה והכא פליגי בשהה אי חוזר לראש או לא ומדלא מתרץ הכי ש"מ דהכא הלכה דחוזר לרא"ש היינו הכא הלכה הוא דחוזר לראש בכל מקום ולכן לא משני, על זה הקשה התוס' הרי חזינן דאינו חוזר לראש בשמע תשע תקיעות על זה משני התוס' דשאני הכא דאין ראוי לקרות והיינו הכא בה"ג דאין ראוי לקרות פה הלכה מרוחת דאינו חוזר לראש וא"כ שפיר דלא יוכל לומר דכ"ע אין חוזר לראש כיון דפה הלכה מרוחת הוא דבה"ג חוזר לראש א"כ שפיר דקאמר אם שהה כדי לגמור את כולה כ"ע חוזר לראש כיון דהכא הלכתא הוא שפיר קאמר כהלכת' ולמה לומר כ"ע אין חוזר לראש ממה שלא שייך כלל פה ביותר טוב לומר דבר ששייך פה ודוק היטב, ולא צריך להאריך ולאסיק כביאור מרדכי רק בהו"א סובר התוס' דיוכל ג"כ לחלוק פה בין בשהה בין בלא שהה שפיר הו"ל לומר דה"מ לאוקמי דכו"ע אין חזור לראש כיון דיוכל לומר גם בשהה פה פליגי אבל לאחר דאסיק התוס' באין ראוי לקרות באמת חוזר לראש לכ"ע א"כ לא שייך לומר דיחלק גם בזה אם הלכה ברורה ככה ע"כ הלכ' דחוזר לראש ולכן נקט כולה עלמ' חוזר לראש הכא ודוק:
וכאשר אני לעצמי ביארתי בדברי התוס' שנקט והיה דהוה מצי לאוקמא דכ"ע אין חוזר לראש היינו בלא שהה אינו חוזר לראש ומדלא אוקי הכי ש"מ דהלכה אם שהם כדי לגמור את כולו חוזר לראש וא"כ ביותר טוב לאמור כהלכה כך היא הלכה מלומר דכ"ע אינו חוזר לראש בלא שהה והכא בשהה קמיפלגי אם הלכה בשהה חוזר לראש ביותר טוב לאמור דכ"ע סוברי' כהלכה ומחולקים בלא שהה, ע"ז מקשה התוס' מהך דר' יוחנן דשמע ט' תקיעות דשם משמע להדיא דאינו חוזר לראש אף בשהה וקאמר אז התוספ' דשאני הכא דאינו ראוי לקרות ואם כן פה הלכה כן קיימא באינו ראוי לקרות דחוזר לראש וכן בר' אבוה' גם שם באינו ראוי לקרות וא"כ כיון דכן הלכה ע"כ אמר כאשר הוא הלכה ולמה לומר בדרך אחר, ועל זה קאמר רבינו יודא דהכא ע"כ לא מצי למימר הכי אף אי אינו הלכה כן באינו ראוי לקרות דחוזר לראש אעפ"כ לא יוכל למימר הכא דכ"ע בלא שהה אינו חתר לראש וא"כ כיון בלא שהה אינו חוזר לראש ע"כ הוי גברא חד ולא מעלה ולא מוריד זה ששתה מים על ברכיו ורק החסרון הוא היכא דשהה וא"כ ע"כ ליכא למימר בשהה פליגי דא"כ קשה קושי' הגמ' האי אם שה' אם לא שהה מבעי לי' אלא אי אמרינן דווקא הכא בשהה כדי לגמור כולו חוזר לראש פליגי ודווקא הכא פליגי בה"ג שפיר לא שייך לומר דיפלג בשהה ובלא שהה מבעי ליה הא יש לומר גם זה צריך דאינו ראוי לקרות להיות ובשהה בתרווייהו בה"ג חוזר לראש ולא קשה האי אם שהה אם לא שה' מבעי הא לא רק בשהה תליא מילתא אלא גם משום דגברא דחוי הוא אבל אם אמרינן בלא שהה כ"ע אינו חוזר לראש וע"כ גברא אינו דחוי הוא ואם כן ע"כ כל טעמא הוא פה דפליגי וקאמר מ"ד דחוזר לראש משום דשהה א"כ קשה האי שהה ולא שהה מבעי ליה אלא ע"כ דלא יוכל לומר כן וקאמר כ"ע בשהה דחוזר לראש ופלוגתא היא בלא שהה והיינו משום דגברא דחוי הוא אפילו בלא שהה נמי חוזר לראש ודוק היטב:
ועיין בתפארת שמואל בהרא"ש שמפ' האי אם שהה אם לא שהה מבעי פירש למה פליגי באשתין מים תיפוק ליה אף בלא אשתן אלא בשהה לחוד כלומר והו"ל לאחלוקי בין שהה ללא שהה אלא ש"מ באשתין אף בלא שהה פליגי משום דחוי אבל בשהה ממש אפי' בלא דחי כ"ע חתר לראש וע"ז דקדק הרא"ש אמאי לא קאמר דדווקא בשהה פליגי ודווקא דאשמעינן משום דחוי אבל בלא שהה אפילו באשתין כ"ע מודה דאינו ח"ל ופ"ז אמר דלא שייך לומר מאחר דכ"ע מודה בלא שהה וכו' עיין היטב ותמצא כדברי שוב ראיתי במהרש"ל שמפרש כוונת רבינו יהודא וז"ל הילכך מאחר דבלא שהה כ"ע מוד' דאינו חוזר לראש ש"מ דחזי ולא דחי וא"כ מ"ש בשהה לחוד פירש מאחר דשהה לחוד בלא הישתן מים אינו חוזר לראש ופירש דהיינו הך מוכח מהך דר' יוחנן בט' תקיעות:
ומהרש"ל דייק כמו שהקשה רב אשי האי אם שהה אם לא שהה מבעי ליה וכאשר ביארתי לעיל דאם בשהה לחודא נמי חוזר לראש א"כ הקושי' האי אם שהה אם לא שהה מבעי ליה אלא ע"כ צריך אתה לומר אם שהה לחוד באמת אינו חוזר לראש וכל טעמא דהכא הוא משום דמים שותתין על ברכיו דאינו ראוי הוא אבל מאחר דמוכח בלא שהה אף במים שותתין אינו חוזר לראש אלמא גברא חזיא הוא וא"כ גם בשהה בהשתין לא יהי' חוזר לראש מאחר דחזי, ועיין במהרש"ל כן הוא כוונתו ויפה ונכון ומכוין לאשר כתבתי לעיל, ועיין ביאור מרדכי סוף דבריו בסוגיא הזה סי' ל"ה שהקשה לפ"ז בשהה קמיפלגי דקשה א"כ הדרה קושי' הש"ס לדוכתא האי אם שהה לא שהה מבעי לי' ומתרץ וסיים כמהרש"ל ומכוין להנ"ל ודוק:
אבל ראיתי בספר ביאור מרדכי שהובא והנה בתוס' הביא עוד תירץ אחר בשם רבינו יהודא והוא רק לתרץ קושי' ראשונה הוא דלא קאמר בסוגיא לכ"ע בשהה אינו חוזר לראש וכאשר ביאור דבריו במהרש"ל, ולענ"ד במחילת כבודו לא דק יפה אי שלא זכיתי להבין הרי המהרש"ל לא הבין ככה הפירש בקושית התוספו' כאשר הבין הביאור מרדכי דקושי' התוס' היא דהו' מצי לאוקמא לכ"ע אינו חוזר לראש היינו דבעלמא היכא דשהה אינו חוזר לראש והכא בין בשהה בין בלא שהה פליגי על זה לא מפרש המהרש"ל כלום בתירוצו אלא הבין בקושית התוספות הא דלא קאמר לכולה עלמא בלא שהה אינו חוזר לראש ש"מ הלכה כאשר ביארתי לעיל והמהרש"ל להדיא נקט מאחר דבלא שהה כ"ע מודה אינו חוזר לראש אלמא דמהרש"ל קאי והבין דקושי' התו' ככה הוא ולא כאשר ביאור בעל ביאור מרדכי הא דלא קאמר בסוגיא לכ"ע בשהה אינו חוזר לראש ולפירש הזה לא הבנתי מה תירץ בזה הרבינו יהודא וע"כ לפירש ביאור מרדכי צריך לומר הבנת בתירץ רבי' יהודא כאשר ביאור מהרש"ל דלא מצי בדייק ולמימר דכ"ע בשאר דוכתא אפילו בשהה אינו חתר לראש דכיון דאפילו היפסק כל כך ששהה כדי לגמור את כול' אינו מחיקו ואינו מבטל מה שהתפלל כבר אם כן ה"נ הוי גברא דחזי ושפיר ה"מ להתפלל בתחילה אף עפ"י שלא היה יודע שהיה יוכל יוכל לעמוד על עצמו מלהטיל מים עד שיגמור תפלתו ולכך לא הוי מצי רב אשי לדחוי אלא דכ"ע בשהה דחוזר לראש וההפסק מבטל ואם כן הכא הוי גברא דלא חזי כיון שלא היה יודע אם יוכל לעמוד על עצמו בלא הפסקה כדי לגמור את כולו כן למדתי ביאור דבריו עיין במהרש"א וא"כ ככה צריך לפ' נמי בביאור מרדכי הפירש בתוספו' ברבינו יהודא ולא כפירש מהרש"ל, ולענ"ד טעות הדפוס הוא פה בביאור מרדכי שכתב כאשר ביאור דבריו במהרש"ל לא במהרש"ל כוונתו אלא כאשר ביאור דבריו במהרש"א כן צריך לומר וכן נכון: ודע דכן נכון מעתה תבין היטב דברי ביאור מרדכי מה שמפ' דהנה לכאורה קשה מה הביא כאשר ביאור דבריו במהרש"ל הלא המהרש"ל בעצמו הביא ומבואר יותר כדברי הרא"ש ואמת מבואר הוא נמי ברא"ש כסברת רבינו יהוד' וא"כ מדוע לא קאמר הביאור מרדכי כמבואר ברא"ש ומדברי רא"ש נמי משמע בזה לתרץ קושי' ראשונ' של תוס' כך נקט להדי' ברא"ש עיין היטב: והנראה לנע"ד באמת בהרא"ש יש ללמוד שני פירושים ושני גירסו' שונות ראיתי ברא"ש ראיתי בש"ס שלנו דפוס וויען שהגירסא ברא"ש אבל לא הוי מצי למימר דכ"ע שהה אינו חוזר לראש ובדשהה קמיפלגי ומאן דסבירא חוזר לראש משום גברא דחוי הוא היינו הכוונה דא"כ קשה האי אם שהה אם לא שהה מבעי ליה והיינו בשהה בעלמא בלי סיבה אין חתר לראש והכא בדסיבה קמיפלגי ולא קשה האי אם שהה אם לא שהה מבעי ליה דכל קושי' הוא אם שה' אם לא שהם הוא כאשר פירש בתפארת שמואל למה לא פליגי באשתין מים הא גם בלא סיבה יוכל לחלוק בין אם שהה אם לא שהה דזה כל טעמא הוא אבל אם אמרינן בעלמא באמת בשהה כ"ע מודה דאינו חוזר לראש והכא רק בסיבה קמפלגי משום השתנת מים וא"כ פה לא שייך להקשות דהו"ל לומר אם שהה אם לא שהה הא לא בשהה לחוד פליגי ותליא מילתא אלא בסיבת השתנת מים בה"ג דווקא בשהה חוזר לראש:
והנה אם הגירסא ככה ברא"ש ע"כ מה שאמר אח"כ משום דלכ"ע הוה גברא חזיא כיון דאינו חוזר לראש ע"כ צריך להבין ולפרש כאשר הבין המהרש"א ללמוד פשט ברבינו יהודא וכן הבין בדברי הרא"ש כאשר ביאור מהרש"א שהבאתי דע"כ כיון דגם ע"י הפסק אם שהה כולו א"צ לחזור ולהתפלל גם זה לא מקרי הפסק אעפ"י שלא היה יודע שלא הי' יוכל לעמוד על עצמו וכו' וכו':
אבל יש עוד לפנינו גירסא ברא"ש וכאשר מופרש התפארת שמואל גירס' הנכונ' ברא"ש וכאשר ראיתי בש"ס חדשים שהגירסא ברא"ש אבל לא הו' מצי למימר דכ"ע לא שהה אינו חוזר לראש ובדשהה קמיפלגי ומאן די"ל חוזר לראש משום גברא דחוי הוא, ועיין בתפארת שמואל שכן הוא הגירסא וז"ל פירש למה לי לאפלוג באשתין מים תיפוק ליה אף בלא אשתין אלא בשהה לחוד כלומר והו"ל לאחלוקי בין שהה ללא שהה ש"מ באשתין אף בלא שהה פליגי משום דחוי וזה סברת רב אשי אבל בשהה ממש אפילו בלא דיחו כ"ע חוזר לראש, וע"ז מדקדק הרא"ש אמאי לא קאמר דדווקא בשהה פליגי ודווקא באשתין משום דיחו אבל בלא שה' אפילו באשתין כ"ע מודה דאינו חוזר לראש וע"ז אמר דלא שייך לומר מאחר דכ"ע מודה בלא שהה דאינו חוזר לראש א"כ לא הוה גברא דחוי וכו' ואם כן ש"מ עיין בתפארת שמואל: ותפארת שמואל כיון לכוונ' מהרש"ל הנ"ל שהבאתי כיון בה"ג בלי הפסק ע"כ אף בהשתין וזה כוונת כיון דע"י שום הפסק היינו אם בהשתין מים והיינו אם רק הפסק קצת ולא שהה כדי לגמור את כולה אף בהשתין מים אינו צריך לחזור לראש אם כן ע"כ גברא חזי הוא א"כ שפיר מצי להתפלל נמי בשהה כדי לגמור אף בהשתין דזה אינו ריעותא כלל דלמקרי גברא דחוי דאל"כ אף בלא שהה הוי לחזור לראש וככוונת מהרש"ל ז"ל:
אבל אם גרסינן ברא"ש דלא הומ"ל דכ"ע בשהה אינו חוזר לראש וכאשר הביא התפארת שמואל בלא שהה כ"ע מודה דאינו חוזר לראש וצריך אז לפרש ככוונת מהרש"ל והבין זאת, והנה הביאור מרדכי ע"כ הבין כוונת התוס' דהוה מצי לאוקמי כ"ע בדשהה חוזר לראש בעלמא בלי סיבא ע"כ צריך לפרש הכוונה ברבינו יהודא כפירש מהרש"א ואז יובן נמי הגירסא ברא"ש עפ"י מהרש"א ע"כ הגירסא ברא"ש כ"ע בדשהה פליגי ולא גרסינן בלא שהה כתפארת שמואל ולכן הביא הביאור מרדכי וכאשר ביאור דבריו במהרש"א אז הכוונה וכן נמי הבין הביאור מרדכי הכוונ' בתוס' וככה צריך לגרוס ודוק היטב: וברא"ש לא מבורר היטב כי הגירסא בשני אופני' כאשר הוא לפנינו ובכן יוכל לומר הספק בדברי הרא"ש בגירסא נכונה ומדברי מהרש"א משמע הגירסא היה ברא"ש דלא הוה מצי למימר כ"ע בדלא שהה אין חתר לראש עיין היטב כי כיונתי לנכון, וביאור מרדכי ע"כ נקט הגירסא בדברי התוספו' כ"ע בדשהה אין חוזר לראש הו"מ למימר ע"כ לדבריו צריך לפרש ככוונת מהרש"א ברבינו יהודא ודוק היטב כי ברור הוא:
ולאחר העיון נראה לענ"ד לומר הרי התוספו' פה קיצור בלשונו מאוד בד"ה אלא לכ"ע חוזר לראש שנקנו התוס' וה"ה דהוה מצי למימר דכ"ע אין חוזר לרא"ש ונקט סתם ולא מפ' דכ"ע בשהה אינו חוזר לראש או דהכוונה בלא שהה ולמה נקט סתם ולא מפרש דבריו, ולכן נראה לענ"ד דהתוס' לתרוויהו כיווני דה"מ למימר דכ"ע אין חוזר לראש או הוה מצי למימר כ"ע בשהה בעלמא בלי סיבה אינו חוזר לראש והכא בין בשהה בין בלא שהה קמיפלגי ומדלא מוקי הכי ש"מ דהלכה דחוזר לראש כוונת התוס' דהלכה פה ע"כ בשהה חוזר לראש וע"כ דיותר טוב אומר כאשר באמת הוא הלכה ולמה לומר פה בשהה קמיפלגי אם הלכה באמת בשהה חתר לראש א"כ ביותר טוב אומר כאשר הוא הלכה פה בענין אשר לפנינו וגם יוכל להיו' קושי' התוס' דהוה מצי למימר כ"ע בלא שהה פה אינו חוזר לראש והכא בדשהה קמיפלגי ומדלא מוקי הכי ש"מ דהלכה חתר לרא"ש היינו פה ע"כ הלכה במים שותין בשהה חוזר לראש ולמה לומר דפליגי במה שהוא הלכה וע"כ ביותר טוב לומר דכ"ע סובר כהלכה בשהה פה חוזר לראש וא"כ בכיון נקט תוס' סתם כי כוונת התוס' בכל הענין בין בה"ג ובין בה"ג וקושי' מובן בכל אופן ותירוצו מני מובן בכל אופן:
ובהיות כן אין מקום כלל לקושית ביאור בדרכי שהבאתי לפי תירוץ הרא"ש דשאני הכא דאין ראוי לקרות, אבל עדיין קשה מהך דר"י, ולענ"ד מעולם לא כיון התוס' כן ומדלא מוקי הכי ש"מ דהלכ' חוזר לרא"ש בעלמא בלי סיבה כך הוא הלכה וכאשר הבין נמי המהרש"א שכך הוא הכוונה, ולענ"ד אינו כן אלא ככה כיון התוספו' ש"מ דהלכה חוזר לראש פה בשהה בהשתין הלכה חוזר לראש פה בענין שלפנינו הלכה כן ולכן ביותר טוב אומר דכ"ע סובר כאשר הוא הלכה ורק דתוס' מקשה כיון דמעה מוכח בענין שלפנינו דהלכה חוזר לראש בשהה א"כ מדוע אמר ר"י בעלמא אינו חוזר לראש וביאור התוס' דווקא פה משום דאיני ראוי לקרות ופה ש"מ דהלכה חוזר לראש אבל בעלמא לא ידענו ונכון וברור. וכן באמת צריך לפ' להני דגורסין ברא"ש וכן מבואר בהרשב"א להדיא בסוף דבריו דרבינו יהודא ככה הובן הקושיא בתוס' דלא המ"ל דכ"ע בלא שהה כדי לגמור את כולה דחוזר לראש ואם ככה יובן בכוונת קושית התוס' א"כ צריך לפרש ומדלא פי' הכי ש"מ הלכה חוזר לראש היינו פה בענין שלפנינו פה הלכה שחוזר לראש בדשהה א"כ לא שייך לומר בדשהה קמיפלגי ביותר טוב לומר דכ"ע כהלכה ובלא שהה קמיפלגי ונכון וברור, וכן נמי הפירש בתוספ' אם גם הקושיא הוא דהומ"ל כ"ע בדשהה בלי סיבה בעלמא אינו חוזר לראש ודוק היטב:
ורבינו יהודא יש לומר הבין קושית התוספ' דהו"ל לומר כ"ע בלא שהה בהשתין אינו חוזר לראש דהו"ל לומר דכ"ע בשהה בעלמא בלי אונס זה לא ניחא ליה מאי ארי' פה לאשמעינן מה דלא שייך לענין שלפנינו ולכן שפיר תירץ או שיש לומר דגם כן כיון לתרוויי' דכוונת תוס' לתרווייהו מדנקט סתם כאשר ביארתי וכוונת ר' יהודא נמי לכל האופן והיינו כביאור מהרש"ל וכביאור מהרש"א ואז לכל אופן רבינו יהודא שפיר מפרש. ורבינו יהודא נמי נקט סתם כדבריו דהכא לא מצי למימר לכ"ע אין חוזר לראש היינו בכל אופן לא מ"ל הכי בין בלא שהה בין בשהה ורק בהכא בשהה. קמיפלגי דהא לכ"ע הוה גברא חזי כיון דאינו חוזר לראש זה נמי נקט סתם וכוונתו כיון דאינו חוזר לראש ע"כ גברא חזיא הוא אם בלא שהה אף בהשתין אינו חוזר לראש ע"כ גברא חזיא הוא וראינו דזה דהשתין לא מעלה ולא מוריד ואם הפירש בשהה בעלמא אינו חתר לראש נמי מוכח דגברא חזיא הוא כפירש מהרש"א וכאשר הבין ברא"ש כיון דע"י הפסק גדול כ"כ אעפ"כ אח"ל א"כ גם בהשתין לא מקרי גברי דחזי ודוק היטב בכל אלה, וה' הרחמים יאיר עיני בתורתו הקדושה להבין דברי קדושים ברורים ואמיתים: ועיין ברבינו יונה שהבין הקושיא ככה וז"ל אבל בכאן לא הי' לו לומר דכ"ע שהה כדי לגמור את כולו חתר למקום שפסק וכו' ועיין ברשב"א שהבי' בשם התוס' וז"ל וכן נמי כתבו בתוספ' והא דאמרינן הכא שהה כדי לגמור את כולה כ"ע ל"פ דחוזר לראש לאו למימר דהכי הלכתא אלא משום דלא מצי למימר דכ"ע לא שהה כדי לגמור את כולו אינו חוזר לראש ובדשהה קמיפלגי דאי הוה משני הכא הוה לן למימר דלכ"ע גברא חזיא הוה, והנה לרבינו יונה צריך לפרש כפירש מהרש"א ולהרשב"א מפרש כפירש מהרש"ל ודוק היטב, ולענ"ד ביארתי דתוס' כיון לכל אלה וגם רבינו יהודא וכאשר ביארתי תרווייהו מכווני' ולכך קיצור התוס' בלשונו והבין:
הצל"ח הקשה יש לדקדק בדברי ר' יהודא שבתוס' בסיף ד"ה אלא דכ"ע וכו' קשה דילמא הא דקאמר לימא בהא קמיפלגי וכו' כוונתו לדברי ר"י ממש דמ"ס אם שהה כדי לגמור חוזר לראש ולכך מקרי גברא לא חזי והלכך אפילו לא שהה חוזר לראש ומ"ס למקום שפסק ולכך מקרי גברא חזי והלכך אפי' שהה כדי לגמור אעפ"כ אינו חוזר לראש רק למקום שפסק וא"כ פליגי בין בשהה בין בלא שהה עיין:
והנראה לענ"ד כל קושית הצל"ח הוא דווקא לפירש המהרש"א הקושיא הוא קושי' חמורה מה שא"כ לפירש מהרש"ל שמפרש הפשט ברבינו יהודא דקאי דווקא אם לא שהה כדי לגמור אינו חוזר לראש אז שפיר לא שייך בדשהה קמיפלגי בגברא דחוי דהא כיון דלא שהה גם בהשתין אינו חוזר לראש ע"כ דלאו גברא דחוי הוא וגברא קא חזי היא ומעתה אין מקום לקושית הצל"ח דלפי"ז יש לומר דלא תליא כלל בדשהה אם חוזר או אינו חוזר בעלמא וזה הסברא לא למד הגמרא בדשהה בעלמא אינו חוזר לראש דמקרי גברא חזיא וזה הסברא לא צריך ללמוד כלל והבין וראי' למהרש"ל דלא קשה קושית הצל"ח: הנה לפי פירש הרא"ש ומהרש"א דכיון דאינו חוזר לראש אפילו אם שהה אם כן לא שייך גברא דחוי הוא דאפילו לא ידע אם יוכל לעמוד את עצמו עדיין תפלתו תפלה וחוזר למקום שפסק וקאמר ע"כ הכי הוי גברא דחזי:
ולענ"ד קשה הא מבואר לקמן בגמרא ת"ר הנצרך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועב' וא"כ גברא דחוי הוא מטעמא הנ"ל ואיך שייך לומר דחזי הוא ובפרט להרא"ש פה אעפ"י שלא ידע שיוכל לעמוד את עצמו בה"ג מוכח להדיא באינו יוכל לשהות עצמו תפלתו תועבה ותו ק"ל על הך מ"ד דסובר גברא חזיא הוא ותפלתו תפלה איך מחולק על הא דת"ר לקמן הנצרך לנקביו וכו' תפלתו תועבה וצ"ע:
אך זה אולי ליישב ולומר הכא איירי בשע' שהתחיל להתפלל עוד לא היה יודע ולא היה נוצרך לנקביו אלא כשהתחיל אז נתעורר לו וככה משמע דנקט היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו ובה"ג אפשר לומר דתפלתו אינו תועבה ורק מ"ד גברא דחוי הוא סובר מיד כשנתעורר בשעת תפלה דחוי הוא הלכך מה שהתפלל אינו תפלה אבל אידך מ"ד דסובר כיון בשעת התפל' שהתחיל להתפלל אינו דחוי הוא ג"כ לאחר מיכן אינו דחוי אך על הרא"ש עדיין צ"ע כיון דנדחה עכ"פ תוך תפלתו מלהתפלל גברא דחוי הוא וצ"ע אך יש לחלק דלומר לקמן איירי בנקבים גדולים בה"ג תועבה אבל פה בקטנים איירי י"ל דיעבד תפלתו תפלה וזה י"ל למ"ד דסובר דאינו חוזר לראש אבל מ"ד דסובר דחוזר לראש אין חילוק בין קטנים לגדולים ואל יתפלל: והנה ראיתי במג"א צ"ב סק"א שכתב וצריך לחזור ולהתפלל וקמפרש מג"א דווקא לגדולים אבל לקטנים לא יחזור כדמשמע בגמרא כ"ג ופירש מה"ש מהך דת"ר היה עומד בתפלה ומים שותתין וכו' ומסיים וקיימ"ל כמ"ד חוזר למקום שפסק הרי דאפילו הירגש קודם התפלה שנצרך לנקבים קטנים אפילו הכי קיימ"ל דאין חוזר לראש:
ולענ"ד צריך כיון הרי כבר ביארתי הי' עומד בתפל' ומים שותתין משמע דכבר עומד בתפלה וקודם התפלה לא הירגש כלל וצ"ע, וכן משמע במחבר ובמג"א בהיתחל להתפלל ולא הירגש לא הוה תועבה וצ"ע שוב ראיתי בפרי מגדים שדייק דברי המג"א דיש חילוק בין גדולים לקטני' מהך גמ' דנקט לקמן ת"ר הנצרך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה ואז אמר ר' שמואל וכו' הנצרך לנקביו אל יתפלל משום שנאמר הכון לקראתך וכו' ותמה הפרמ"ג הלא כללא כייל כל ת"ר כמו משנה ואם כן קשה מאי קמ"ל רב ושמואל הלא כבר ת"ר הוא אלא ע"כ יש חילוק של ת"ר קאי על נקבים גדולי' ושמואל קמ"ל בנקבי' קטני' ג"כ לכתחילה הוא דלא, ובזה דייק המג"א דיש חילוק בין גדולים לקטנים יעיין ולפי אלה יש לי לומר להבין פה הרש"י הנה יש חילוק בין נקבים גדולים לקטנים אך לקטנים נמי לכתחילה אסור, ולפי זה יש לי לומר המ"ד דסובר חוזר לראש דסבר גברא דחוי הוא סובר כיון דלכתחילה לא רשאי לעמוד להתפלל דחוי מיקרי וחוזר לראש וזה המ"ד דסובר חוזר למקום שפסק י"ל הוא סובר כיון דעכ"פ בדיעבד תפלתו תפלה הוא לא מקרי דחוי מצד לכתחילה, וזה שכיון רש"י גברא דחוי הוא בשהתחיל להתפלל והיה צריך לנקביו דייקא קאי רש"י שהתחיל על התחל' לכתחיל' זה סובר כיון דלכתחיל' לאו דחוי הוא ומ"ס גברא חזיא מפ' רש"י אעפ"י שאינו יוכל להמתין מ"מ תפלתו ראוי הוא מה שהתפלל קידם לכן היינו דיעבד בדיעבד ראוי הוא בנקבים קטנים וכיון בדיעבד ראוי הוא לא מקרי דחוי ודוק. אך עדיין צ"ע על רש"י הא פה לא איירי קודם התפלה שצריך לנקביו כאשר ביארתי לעיל וצ"ע קצת וגם הרא"ש בזה צ"ע:
עיין בביאור מרדכי שכתב הרבינו יונה כיון רק לתרץ קושי' הראשונ' בתוס' וכן במאור אבל מאי דקש' דר' אבוה לקמן דפסק דחזר לראש ע"ז לא תירצו כלום וכן הרי"ף דמתרץ ומחלק בין ק"ש לתפלה ג"כ לא תירץ רק הך דלכ"ע בשהה חוזר לראש דאית' כאן אבל ליישב דברי ר"א לא היזכר כלום וסבירא ליה דר' אבוה' הוא דאמר הכי ור"י פליג עליו עיין בביאור מרדכי, ולענ"ד הן הן דברי תוס' בר"ה ל"ד ע"ב בד"ה לאו ס"ל שכ' שם דסוגיות חלוקות הן שכתב מיהו כיון דר"א פליגי היה קצת נראה לפסוק כמותו עיין שם היטב ובאמת מתמה שם התוס' על המנהג שקשה הדבר מאוד שהציבור בבית הכנסת אומר אמת ויציב וממתינים שליח ציבור ושותקים עד שיגמור זולת ומי כמוך שאומר בגאולה ולפי דברי הרי"ף זה ניחא דזה לא מקרי עוד תפלה אלא עדיין נכ"ל בכלל ק"ש ותפלה שמונה עשרה מקרי שם צריך לחזור לראש ודוק. ועיין במחצית השקל סימן ס"ה סק"א שכתב ג"כ דעת תוס' דסוגיות חלוקת הן א"א אף דמתיר ואומר דאינו חוזר לראש מיהו לכתחיל' אסור להפסיק עיין בפירש למג"א שם:
שמור רגליך באשר תלך וקרוב לשמוע דברי חכמי' והנראה לענ"ד ע"פ מדרש פ' אחרי בתנחומ' אל פתח אוהל מועד לא הביא צופה הקב"ה שבהמ"ק עתיד לחרוב ואמר הקב"ה לישראל כל זמן שבהמ"ק קיים ואתם מקריבין מקרבנות לתוכו ומכפר עליכם ובזמן שבהמ"ק חרוב במה אכפר עליכם התעסקו בדברי תורה שהם משולים לקרבנות והן מתכפר עליכם וכך אמר הנביא קחו עמכם דברים ושבו אל ה' וזה לענ"ד הפי' פה בפסוק שמור רגליך ואם תחטא הביא קרבן לפניו ואם עתיד הבהמ"ק יחרב דלא יוכל להביא קרבן הוה קרוב לשמוע דברי חכמים והיינו כפירש המדרש שהן משלין בקרבנות ודוק: וביותר יש לבאר על פי שביארתי פסוקי התורה בדרשה לשבת תשובה פרשת וילך כי המצו' הזאת לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמי' היא וכו' כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו וביארתי ידוע כל העוסק בתורת העולה כאלו היקרב עולה וכל דיבור ודיבור שיצא מפי אדם בהנהגה טובה ובכוונה טובה אם יגיע לידו היכולת לעשו' יעשה זה נחשב לפני הקב"ה כאלו עשה וזה הפירוש לא נפלאת היא המצוה ולא רחוקה אף שאין בידך עכשיו לקיים כגון קרבנות וכדומה רק היה עוסק בפיך והוה כאלו קיימת אבל כי קרוב אליך הדבר מאוד היינו הדיבור לדבר בפיך רק תדבר כן ותהי' רצוי כאלו היקרב עולה וזה פרשת התשובה ואם השב צריך להביא קרבן על חטאתי ואף במקום דאינו יוכל להקריב קרבן רק קרוב הדבר רק לדבר בהלכותיה הוי כאלו עשה אך הזהר הכתוב ובלבבך לעשותו דייקא צריך זאת ליקח אל לבבך בוודאי בכל לבבך אם תבוא לידך לעשות בלב שלם ולא תהיה אחד בפה ואחד בלב כי אם לבבך יהיה שלם במוצא שפתיך ואז תעל' לרצון כאלו עשית וכאלו הקרבת עולה ופרים רק פה ולב יהיה שלם ואז תגיל ותשיש באמרותיך ואל תכלם:
ובזה ביארתי פסוקי התורה מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך דייקא כל אלה שאני אקח הדיבור שלך כאשר גוף המעשה עשית אם אני אראה שאתה תשמור מוצא שפתיך במה דיש לך יכולת וכח לעשות ולמלאות אז ממילא נדבה לה' אשר דברת בפיך אז יהיה נדבה אשר דברת בפיך אקח לנדבה תמורת הקרבן תמורת הצדקה תמורת החסד מה שאין ביכלתך לעשות רצונך הטוב ודברך הטוב לעולם קיים אך לבך יהי' שלם עם השוכן שמים ומה שיש ביכלתך לעשות תעשה ותתקיים והבין זאת כי נעים והיינו נדבה אז אקח לנדבה אשר דברת בפיך פי' דיבור בלא מעשה נמי נדבה:
ובהדי זה ביארתי גמרא סוף ברכות דף ס"א תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות יון וכו' בשעה שהוציאו את רבי עקיבה להריגה זמן ק"ש היו והיו סורקין את בשרו במסרקות של בתל והי' מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ואמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצאה נשמתו באחד ניצתה בת קול אמר להם חלקם בחיים יצתה בת קול ואמרה אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי עולם הבא:
וביארתי זה בכל נפשיך אפילו נוטל את נפשיך רק זה יוכל לקיים בהזדמן וגם רק יוכל לקיים פעם אחת ולא יותר כי אם מת פעם אחת ומסר נפשו הרי כבר מת אבל שאר מצות רבות פעמים יוכל לקיים מידי יום ביום ומידי שנה בשנה ואהבת את ד' יוכל לקיים תמיד פעם ופעמים בכל ימי החיים כימי הארץ והשמים וגם בכל מאודך זה הוא ממון יוכל לקיים בשני ידים ניתן בכל יום צדקה פעם ופעמים להניח תפלין בכל ימי חיים אבל זה בכל נפשך רק פעם אחת יוכל לקיים. ומצוה גדולה כזה היה ראוי שיהיה ביכולת האדם הרבה פעמי' לקיים ובכן זה אמר ר"ע כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשיך אפילו נוטל את נשמתך וזה היה צער שלא יוכל לקיים שאין בידינו כי אם בהזדמן ושנית דאינו יוכל להיות בכל יום כי רק פעם אחת, וזה מרומז כל ימי הייתי מצטער דכל ימי יוכל לקיים פסק זה כמו שאני מקיים בכל ימי שאר מצות גם זה היה יפה בכל יום ויום לקיים אפילו נוטל את נפשך וזה היה הצער שלא יוכל לקיים אבל חשב ר"ע בחכמתו לתקן את זה שיהיה בכל יום וגם באמת היה מקיים בכל יום כאשר ביארתי כל העוסק בתורת העולה כאלו היקרב עולה כי קרוב אליך הדבר בפי היינו רק לדבר לעשות כן ויהיה הדיבור חשוב ומקובל ומרוצה כאלו היקרב לפני הקב"ה ומוסר את נפשו, והנה בזה שידבר הרני מוסר את נפשי וגופי לשם ד' לקדש שמו בזה די, והנה זה שאמר ר"ע אח"כ אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו דייקא כן "אמרתי" תמיד וקיימתי בדיבורי זה הייתי אומר וכך היה אומר מתי יבוא לידי ואקיימנו ובדיבור ובאמירה זה הוה כאילו והיקרב נפשו לפני ה' ושפיר תיקון צערו ומידי יום ביום קיים זה המצוה באמירה בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך כי כן דברתי לה' מתי יבוא לידי מסירת נפש בכל נפשו שנוטל נשמתו ואקיימנו וקיימתי באמירה, והנה כבר ביארתי ובלבך לעשותו בלב שלם צריך להיו' האמיר' צופה ומביט מתי יבוא לקיים בכל לבבו ובכל נפשו ואז יש שכר על כל אמירה ואמירה, וזה שאמר אחר כך ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו זה יהיה חשוב ומקובל אמירתי שאמרתי בכל יום באמת בעת שבא לפני ממש לעשות כן ואנכי אעשה בשמחה אז שפיר קיימתי בכל באמירה שאמרתי גלל זה אמר עכשיו שבא לידי לא אקיימנו זה יהיה כאשר שקרתי שקר כל ימי אדרבה עכשיו שבא לידי אקיימנו בשמחה אז אמת דבורי שדברתי כל ימי וקיימתי באמירה עד הנה סוף מעשי במחשבה תחילה לשם ולתהלה שטהור' היה תמיד מוכן למסור נשמתו בשם ה' והבין:
ויצא אז הדיבור ואמר חלקם בחיים דייקא מי שרא' מסירת נפש של ר"ע לעיני בשר אשר נוח מראות לבחון הלבבו' ולגלה הנסתרו' ורק לה' הנסתרו' והנגלות לנו לעינינו ולבנינו זה יחשוב שצדקת ר"ע הי' גדול ואז הראה כוחו וגבורתו שנפשו חשקה בד' בכל נפשו בשעת המית' בעת הזה אשר ראינו לעינינו שמסר נפשו באהבה והיה מאריך באחד עד שיצא נשמתו באחד אבל לפני ה' הבוחן ובודק גנזי נסתרות ידוע וגלוי גם בחיים עוד היה ר"ע בימי חייו ובאמירתו שאמר מתי יבוא לידי ואקיימנו באמירה זה הוה לפני הקב"ה אשר צופה ומביט סתרו לבבו של ר"ע הוה כאלו היקרב כי הקב"ה ידע בעת אמירה הזה שהי' לבבו שלם להקריב לפני ה' נשמתו והוה כאלו היקרב ולא בשעת מיתתו הראה לפני ה' כאלה אלא גם בחיים ידע ה' את אלה ושכרו וחלקו בחיים וזה שאמר חלקם היינו כלשנו רבי' על כל צדיקי' כמותו בחיים גם בחיים הוא חלקם גם שם אחד הוא עם השעת המיתה כי לבבם שלם ונפשם מוכן להקריב לפני ה' והוה כאלו היקרב אין שום חילוק והבדל בין חיים למתים באותו מעמד והבין, וזה יצא בת קול שאתה מזומן לחיי עוה"ב עוד בימי חייך היה מזומן, כי ראה השם מעשה אומן, אומן באמונתו בתורתו ויראתו, ובמחשבתו היה אומן, לכן לחיי עולם מזומן:
וזה שאנו מתפללין בתפלת אב הרחמי' ונאמר בנביאים הנאהבי' והנעימי' בחייה' ובמותם לא נפרדו דייק' זה החסידים אשר מסרו נפשם על קידוש השם גם כי בחייהם בכל יום ויום היה המה מוכן באמירה ובעשיה לקיים ובכן בחייהם ובמותם לא נפרדו לפני השם גם חייהם היה במעמד קידוש השם כמו במותם ולא נפרדו ולא נחלקו כי במחשבותם הטוב תמיד היה להם בחיים למסור נפשם לקיים והבין:
וזה הענין פה בגמרא שמור רגליך באשר תלך אל בית אלקים ואם חטא הביא קרבן ואם אין בידינו קרבן קרוב' לשמוע דברי חכמים דייקא כי קרוב הדבר אליך בפיך ובלבבך לעשותו וזה קרוב' תמיד ולא רחוק לשמוע אל התורה, ולהמתיק הענין לשמוע דברי חכמי' היינו החכמים מקיימים דבר אשר אי אפשר לעשות בפועל באמירה ובדיבור והמה אומרים ובאמירה מקיימ' וזה קרוב לשמוע דברי' חכמים שהחכמים מקיימים בדיבור מה שאינו יוכל לקיים במעשה ושמע אל דבריהם ומוסרם ומוסר תלמדו מהם ושמע אל התורה כי הן משולין בקרבנות כאשר ביארתי ובידם לקיים תמורת קרבן תורה ויראה ואמירה טובה ומה שתוכל לעשות עשה בידים ואז תראה ברכה וחיים "קרוב" לשמוע דברי חכמים וקרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לשמוע ולקיים: גמרא אמר הקב"ה בין טוב ורע אינם מבחינם וכו' ונראה לפרש גמרא הנ"ל כאשר מבואר חיי אדם כלל קמ"ג הלכות יוה"כ שמאריך שם במשל וכלל הדבר אם האדם רע כל כך עד אשר ירבה לפשוע הרבה עד שלא נשאר בו שום ניצוץ קדושה אז היצר הרע מפתה אותו להתענות בסגופים ולשוב בתשובה ואז הוה כקטן שנולד ויחזור לחטא הוא חתר ליתן בו כח להרע כי ע"י תשובה יקבל כח מחדש לעשות רע הרבה עיין שם היטב, הרי נשמע אדם הרשע אשר הרב' לפשוע עד לרוב ואין בכח השטן לפגוע בו עוד מעת' אותו להביא קרבן ולעשות טוב להיות כקטן שנולד ואז כשיחזור הוא חתר ליתן בו כח כהנ"ל וא"כ זה הקרבן שמביא הוא רק מפני שמלא רע הוא ואין בו כח עוד להרע כמוכח בחיי אדם ולכן מביא קרבן כדי שיהיה מקום פנוי עוד כח יותר לעשות רע:
וזה שכיון הגמ' אל תהיה ככסילים שחוטאים ומביאן קרבן ואין עושין תשובה דייקא להיות טוב כי אינם יודעים לעשות רע כי מלא רעה המה לכן מפתה אותם להביא קרבן כדי שיהי' לשטן אז כח ולעשו' תמיד רע ולכן קצת מטיב דרכיהם כדי שיעשה הרע מחדש והמקשן סובר כפשוט' דלכן מביא קרבן לעשות טוב והקשה הני צדיקים נינהו לכן פירש הגמרא וכו' ואינם יודעם אם על הטוב' עם על הרעה היינו המה ככסילי' שאינם יודעים עוד לעשות רע ומלא טומא' הן אם על הרעה הם מביאם כדי שיוכל להיות ביותר רע' ח"ש הקב"ה בין טוב לרע אינם מבחינים כבר תמה בזה המדריגה הרע כל כך שאינם מבינם עוד לעשות רע והרע אין רע להם ולא טוב להם כיון דדש דש ולכך מביאן קרבן כדי שיהי' להם כח לעשות רע מחדש:
ובזה הבנתי פירש הפסוק והשטן עומד על ימינו לשטנו דדייקא מי שהוא רע כל כך שאין בכח השטן לפשוע אותו מפתה אותו להיות טוב ועומד על ימינו אבל כוונתו לשטנו כדי שיעורר כח הטומאה מחדש לעשות רע היינו לפעמים תשוב השטן לפתה למצת כדי שיהי' כח ביותר לטמאה, לא כן הצדיקים המה מביאן קרבן ועושין תשובה לטוב וליראת ה' כל הימים ובזה אמרתי לבאר פסוקי תהלים שאמר דוד על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד, ולהנ"ל ככה יובן אם יבוא עת המשפט אשר בו יעמוד כל יצורי עולמים כמבואר חיי אדם אשר גם הרשעים עומדים בסגופא ועומדים בכל יוה"כ ביום ובלילה בדמעו' ובתפלות ובכל השנה הרע עושים, והנה בעת המשפט והיינו בר"ה וביוה"כ גם הרשעים יעשה כמעשה הצדיקים אבל זה רק כאשר ביאור החיי אדם כדי שיהי' להם כח מחדש לעשות הרע והטומאה. תה הכוונה על כן לא יקומו רשעים במשפט דייק' בעת המשפט וחטאי' בעדת הצדיקי' כי הצדיקים מקבלים שכר עבור סגופ' ותעניתם והוא להושיע לכפר עונם ולהיות כבריא חדשה מלא יראה טהורה מלא ברכה והצלחה אף הרשעים עושים גם כן אלה ביום המשפט אבל יודע ה' דרך צדיקים שעושים לטוב וליראת ה' להיות זכים ונאים אבל דרך רשעים תאבד גם זה שעמדו בעת המשפט בסיגופ' הוא רק לאבד להם ביותר להיות עוד כח לעשות הרע מחדש והטומא' יגבול בכח הטומאה בנפש וגוף אבל הצדיקים מסוגיפ' עצמים להיות זכים וטהורים ועל דגלם מחנה צדקתם חונים ותמיד ליראת ה' פונים וכולם כאחד קדוש ה' עונים:
סוגי' ישן בתפלין שינת עראי שהנני ה' בזה ע"ב הנה הרי יונה היחלט דווקא כשהן אסור לישן בהן שינת עראי גם בתפלין אבל כשהן בראשו מותר לישן בהן שינת עראי דהכי אמרינן סוף סוכה דף כ"ו הנכנס לישן ביום רצה לחלוץ רצה מניח ולא גזרינן עראי אטו קבע דגבי סוכה דשינה עצמה אסור שפיר גזרינן אבל גבי תפלין דאפילו שינת קבע עצמה אינה אסורה אלא משום גזירה שמא יפיח בהם לא גזרינן עראי אטו קבע דגזירה לגזירה לא גזרינן עכ"ל וראיתי בתשובת בן יהודא סימן מ"ב שהקשה א"כ קשה מאי פריך בסוכה שם אביי לרב אשי מתפלין אסוכה דילמא גבי תפלין הוא טעמ' משום דהוי גזירה לגזיר' עיין, והן אמת הב"י לא ראה הב"ח שכן הקש' הב"ח עיין בפרמ"ג בישבצו' זהב סי' מ"ד שהובא קושי' זו בשם הב"ח מאי מקשה אביי לרב אשי לשיטת רבינו יש חילוק בין תפלין לסוכה כהנ"ל, ומה שנראה לענ"ד לומר אביי לא סובר כלל דטעמא דשינת קבע אסור בתפלין משום שמא יפיח בהן אלא כמו שפירש התוס' שבת דף מ"ט בד"ה שלא ישן בהן משום שלא יפיח בהן או משום היסח הדעת ויש לומר לענ"ד אביי סובר טעמא משום היסח הדעת ובכן ליכא גזירה לגזירה והן אמת בברייתא סתם קתני אבל לא שינת קבע וי"ל טעמ' משום היסח הדעת:
ועל רש"י באמת יש לומר בשבת מפרש רש"י בד"ה שלא יישן בהן שמא יפיח או שמא יראה קרי ופה בסוכה מפרש רש"י רק טעמא דבריי' משום שמא יפיח בהן ולא משום קרי, והי' נראה לענ"ד לומר כיון דאיכא תרתי חששא וי"ל היכא דאיכא תרתי חשש' גזרי' נמי גזירה לגזירה ועיין בספר החיים סוגי' דכבתה ותמצ' סברה כעין זה הובא ראי' וא"כ שפיר מקשה הגמרא פה וא"כ הוה ליה לרש"י בוודאי בסוכה לפ' מצד שני חששות כמו בשבת אבל עם כל אלה לר' יונה לא פעלנו לתרץ כי הוא היחלט דהוי גזירה לגזירה ואם כן מאי מקשה הגמרא פה:
וראיתי בתשו' בן יהודא שהקשה לתוס' מס' שבת ד' מ"ט ע"א ד"ה אביי שכתבו ח"ל ומיהו אביי נמי מודה דאסור לישן בהן כדתניא בפרק הישן דף כ"ו ע"א דאסור לישן בתפלין בין שינת קבע בין שינת עראי והקשה הבן יהודא אדרבה תמוה דכתבו כדתניא הישן דמשמע שהוא ברייתא ולא מצאתי שום ברייתא דאסור לישן בתפלין בין קבע בין עראי דההוא ברייתא מוקי ליה הש"ס בדנקט ליה בידה וחיישינן לשמא יפלו מתוך ידיו:
וכתב והנראה לי בכוונת התוס' עפ"י שקשה טוב' למה צריך הש"ס לאוקמא ההוא ברייתא דתני בין שינת עראי ובין שינת קבע בדנקט ליה בידו למה לא עוקא לחלק בין מונח ראשו בין ברכיו ללא מונח ראשו ב"ב אז אסור אפילו שינת עראי, אכן נראה דהש"ס קאי אליבא דרבא דפירש רש"י שם בד"ה רבא לשמא ירדום לא חיישינן ואם כן לרבא שינת עראי מותר בתפלין אפילו באינו מניח ראשו בין ברכיו ושפיר הוצרך הש"ס לאוקמי בדנקט בידי' אכן לאביי דחייש לשמא ירדום שפיר מתוקמ' גם (בדלא מניח ראשו בין ברכיו) דאסור אפילו שינת עראי כמו ברישא רק דמיירי בדלא מניח ראשו בין ברכיו שפיר כתב התוס' דאסור לישן בתפלין אפי' שינת עראי ושם עיין היטב דבריו מתוקים:
ובאלה הדברים נראה לענ"ד לתרץ קושי' הקוב"ץ הלכות תפלין פ"ד הלכה ט"ו שכ' עיין כ"מ שפירש לשיטת הרמב"ם סוגי' הגמרא בסוכה דלא כפירש"י שם דפי' מוכח ברישא עראי מותר קבע אסור שמא יפיח משמע דבשינת עראי לא חיישינן שמא יפיח ומס' ברכות דף כ"ב ע"ב פירש רש"י ד"ה לא ישן שמא יפיח ושם קתני לא קבע ולא עראי ופירש רש"י שמא יפיח וסתר פירש בסוכה ובס' שם זבחי כתב להגיה ברש"י ברכות במקום יפיח יפלו עיין היטב:
ולהנ"ל מתורץ היטב שם בסוכה מפ' רש"י אליב' דרבא דלא חיישינן לשמא ירדום שפיר עראי מותר וקבע אסור אבל לאביי לא צריך לזה ויש לתרץ בפשיטות לא קבע ולא עראי איירי ביא ונניח ראשו בין ברכיו ואז גם עראי אסור לאביי דחייש לשמא ירדום ופה רש"י בברכות אליבא דאביי מפרש ואליבא דאביי חיישינן שמא יפיח אף בעראי, וכן ראיתי הקשה הגאון רבי עקיבא איגר דכתב ת"ר לא יאחוז בידו וכו' טעמא דכולהו משום שמא יפלו מידו אבל משום חשש שמא יפיח ליכא בשינת עראי דהא כשהם על ראשו מותר לישן שינת עראי כדאית' בפ"ב דסוכה ורבא דנקט ולא שינת עראי מוקי כשהם בידו ורש"י ז"ל פירש כאן ולא ישן בהם שמא יפיח ופירושו תמוה לי עכ"ל עיין ולהנ"ל נעלה דרש"י פה אליבא דאביי מפרש ואליבא דאביי חיישינן אף ברישא בשינת עראי לשמא יפיח:
ומה שדחק רש"י לפרש אליבא דאביי ולא כפשוטא דאיירי בידו ולשמא יפול יש לומר רש"י דייק לשון הברייתא דנקט ת"ר לא יאחוז תפלין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל ולא ישתין בהן מים ולא ישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי, וצריך לדקדק למה נקט הברייתא מילת בהן לגבי יישן הא קאי על רישא לא יאחוז אדם תפלין בידו הו"ל לומר אז ולא יישן לא שינת קבע ולא שינת עראי אע"כ מדנקט בהן, משמע דלבוש בהן אפי' אי לבוש בראשו ובידו לבוש דלא חיישי' שמא יפלו מידו אעפ"כ אסור וע"כ טעמא הוא משום שמא יפיח, וא"כ זה שמפרש רש"י לא יישן בהן שמא יפיח דייקא רש"י על מילת בהן ובכן צריך ככה לפרש ואמת אליבא דאביי דגם שינת עראי אסור והבין:
אלא לפי"ז קשה רש"י סוכה דף ע"א ע"א שם מפ' רש"י על הך ברייתא לא יאחוז אדם וכו' ושם מפרש רש"י לא ישן בהן שמא יפלו מידו וגם שם נקט בהן ואעפ"כ מפרש רש"י משום שמא יפלו מידו וצ"ע. ובזה נדחה נמי תירץ הקוב"ץ שמתרץ וז"ל ואפשר דרש"י לא בא אלא ליישב אריכת הלשון הברייתא דנקט לא שינת קבע ולא שינת עראי הו"ל לומר בקיצור לא יישן בהם לזה פירש רש"י לא זו אף זו קתני ל"מ שינת קבע דבלא ה"ט נמי אסור שמא יפיח עכ"ל:
ולהנ"ל נדחה א"כ מדוע לא מפרש רש"י נמי בלולב הגזול מ"א ע"ב כן גם שם נקט זה הבריי' ורש"י רק מפרש טעמא משום שמא יפול מידו ואדרבה בברכות דטעמא הוא כפירש הקוב"ץ דרוצה לפ' אריכת הלשון הו"ל לרש"י לציין על כל דברי הברייתא אריכת הלשון ורש"י רק נקט לא יישן בהן אבל בסוכה שם נקט רש"י וציין לא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי ונקט כל הלשון ואעפ"כ מפרש טעמא שם משום שמא יפלו מידו ועדיין צ"ע: שוב נראה לי לדחות דברי ובאמת צריך לי עיון גדול אם ככה יוכל לפ' דלא יישן בהן היינו בלבוש בהן בתפלין ולכן החשש הוא שמא יפיח א"כ קשה לי מאי מקשה הגמרא פה ברכות השתא בית הכסא קבוע שרי בית הכסא עראי מבעי דילמ' פה שנקט ולא ישתין בהן מים איירי בלבוש אותן ובזה ג"כ ב"ה מודה דאסור גם בית הכסא קבוע גם בית הכסא עראי והא דמתיר לעיל ב"ה היינו דווקא אוחזין בידו שם רשאי אבל בלבוש שהוא על גוף שלו בוודאי אסור להשתין בהן מים כמוכח לעיל היוצא שיפנה יחלוץ תפלין ואסיק שיאחז בידו וזה שרי ואין לומר הא קאי גם על ספר תורה וזה א"א ללבשו ויש לומר באמת מילת בהן בלבש קאי רק על תפלין ונקט משום תפלין וספר תורה אסור אפי' בזרועו משום דחמיר קדושתו יותר מתפלין כי בספר תורה צריך לאחוז בכל זרועו והוה כלבש אלא ע"כ צריך לומר דגמרא פה קאי על רישא שנקט בהדיא לא יאחוז אדם תפלין בידו ואיירי בידו ואעפ"כ אסור להשתין ובכן נדח דברי על רש"י במילת בהן, ועדיין צריך עיון כיון שאיירי בידו למה לא מפרש רש"י דחשש (ולענ"ד נראה באלה לומר מה שדקדקתי על גמרא למה להביא) הוא שמא יפול מידו: