אור ברסלב
ברוך מרדכי חלק ב ברכות › דף יח:

ברוך מרדכי חלק ב· רבי מרדכי פריד

ברכות · דף יח:

דף יז:

גמרא ולית הלכתא כוותיה עיין רש"י דכי היכ' דלעצמו בנתינה לאחרים נמי בנתינה אי נמי דקיימ"ל כר"י בן בתירה היינו דלא צריך כלל וכלל וגם תוס' בזה עמד ועיין במחבר סימן פ"ח דאח"כ בטלו אותה תקנה והעמידו הדבר על הדין שאף הבעל קרי מותר בדברי תורה ובקריאת שמע ובתפלה בלא טבילה ורחיצה דט' קבין וכן פשט המנהג, והנה דעת הרבה הקדמונים הא דקאמר הש"ס פה בטלה לטבילת בעל קרי דווקא טבילה בטלו אבל הטלת ט' קבין צריך והטור הביא זה וכתב דהטעם נהגו להקל שאפילו ט' קבים אין צריך להטיל עליו וראיה ברורה לדבר זה מירושלמי במסכת יומא חמשה דברים שאסור ביום ביוה"כ וחשב רחיצה ותשמיש המטה וכו' ואקשינן עליו כיון דאסרו רחיצה ממילא ה"ה אסור תשמיש המטה דהרי צריך טבילה לקרי ומשני במקום שלא נהגו לטבול לקריו מזה משמע דאף ט' קבין אינו צריך דאל"כ עדיין תיפוק לי' כיון דאסור ברחיצה ממילא אסור בתשמיש דהרי צריך הטלת ט' קבין אף במקום שלא נהגו לטביל' קרי עכ"ל הטור המובן בתוכו:

והי' במחיצתי שאולה ס' הנחמד ישועת יעקב וראיתי בו שמתרץ את אלה לפי מנהגם ט' קבים צריך וקשה קושית הטור הא מהך מוכח דלא צריך וקאמר דלכאורה קשה הא דדייק בירושלמי דאיך אפשר לשמש מטתו ביום הכפורים דהא אסור ברחיצה דהרי קיימ"ל טובל ביוה"כ כמבואר ברייתא סוף יומא דלכ"ע עד אחר המנחה טובל והולך ואמנם כוונת הירושלמי דדווקא באם ראה כבר קרי ביוה"כ התירו לו טבילה כדי שיוכל להתפלל או משום טבילה בזמנו אבל פשיטא דלכתחיל' אסור בתשמיש המטה משום שלא יצרוך לטבול עצמו ביוה"כ, ואמנם עדיין קשה דהוצרך משנתינו לאשמעינן איסור תשמיש באם כבר הוא בעל קרי ובלא"ה ע"כ צריך טבילה והתירו לו הטבילה כדי שיוכל להתפלל או משום מצות טבילה והו"א דמותר בתשמיש ג"כ כיון דהתירו לו טבילה בלאו הכי וקמ"ל דגם תשמיש מהני עניין דאסרי חכמי' ואסור, אמנם המעיין היטב בירושלמי שם הביא מחלוקת אמוראי דחד אמר עזרא לא תיקן רק לתשמיש המטה אבל רואה קרי לאונסו פטור וחד אמר אפילו רואה קרי לאונסו צריך טבילה וא"כ שפיר הקשה דאי נימא דרואה קרי לאונסו צריך לטבילה אם כן שפיר קשה כיון דאף שראה כבר א"צ לטבילה איך ישמש מטתו דע"ז צריך טבילה ויוה"כ אסור בטבילה והנה הטעם לחלק בין ראה קרי לאונסו ובין תשמיש משום דעיקר הטעם הוא דאסמכו אקרא שנאמר בסיני שהוי צריך טבילה כשהזקיקו לנשותיהן אבל רא' קרי לאונס' לא מצינו שהצריכ' אותה טבילה ואמנם אחר שבנילוהו לטבילת קרי ותקניהו ט' קבין פשיטא דאין חילוק בין רואה קרי לאונסו או לרצונו כיון דלא נסמך על קרא דסיני אין חילוק ביניהם, ומעתה אתי שפיר לישנא הירושלמי אחר שבטלוהו הטבילה ונשאר ט' קבין בין לאונס ובין לתשמיש המטה וא"כ יש נ"מ לאיסור תשמיש אף למי שראה כבר לאונס עיין עכ"ל ישועת יעקב ודבריו דברי טעם:

אך לדידי דבריו צריכי' עיון הרי מבואר שם בירושלמי דהקשה אדריב"ל דאמר אין קרי אלא לתשמיש פתר לה בשימש מטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל והיינו זה צריך טבילה ביום הכפורים וא"כ עדיין קשה מאי מקשה הירושלמי דילמא לעולם איירי דלא בטלה טבילה לקרי וכפתר לה בשימש מטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל א"כ ה"נ יוכל לתרץ בה"ג והו"א כיון דצריך בלאו הכי לטבול ביוה"כ משום תשמיש של ערב יום הכפורי' הו"א דמותר בתשמיש המטה וצריך לאשמעינן במתניתן דתשמיש גופא אסור ומאוד צ"ע, ובדברי ישועת יעקב הנ"ל מתורץ לי קושיא א' גדולה ירושלמי הנ"ל דירושלמי מתרץ דהא דקתני במתני' תשמיש המטה תפתור במקום שאין טובלין ואם כן ראינו דע"כ הא דקתני ואסור תשמיש המטה דאיירי במקום שאין טובלין דאלו במקום שטובלין לא צריכה למתני כלל תשמיש המטה, ולפי"ז קשה לי מאוד מה שהביא הירושלמי אחר כך רבי יעקב בשם ריב"ל אין קרי אלא מתשמיש הט' (היינו שצריך טביל' אלא ע"י תשמיש המטה שבא לו) והא תנינא יוה"כ אסור באכילה וברחיצה וכו' ותני עלה בעל קרין טובלין כדרכן בצנע' ביוה"כ לית הדא פליגו אדריב"ל דריב"ל אמר אין קרי אלא מתשמיש המטה פתר לה בתשמיש מטתו ובעוד יום ושכח ולא טבל וכו': ובהיות כן יש לי לדייק הא כיון דאמר ותני עלה משמע דקאי על מתני' והנה הירושלמי ע"כ תירץ לפניו דאיירי במקום שאין טובלין לקרי וא"כ איך שייך לומר ותני עלה בעל קריין טובלין כדרכן הא מתניתן איירי לאחר שבטל תקנת עזרא ואיך שייך ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצנעה הא לא צריך טבילה לבעלי קריין דמתני' דנקט ע"כ איירי במקום שאין טובלין לקרי דאל"כ למה לי למימר דאסור בתשמיש המטה תיפוק ליה משום דאסור ברחיצה אלא ע"כ צריך לומר תפתר במקום שאין טובלין היינו לאחר שבטלו תקנ' עזר' וא"כ איך שייך לומר תפתור במקום שאין טובלין וא"כ איך תני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן הא מתני' איירי אחר שבטלו טבילה לבעלי קריין, ולפי דברי ישועת יעקב מאוד נעלה הא רק בטלה טבילה במ' סאה אבל ט' קבין עדיין נשאר וא"כ שפיר דתנן עלה בעל' קריין טובלין כדרכן דייק' כדרכן דרך טבילתן בט' קבין אפילו ביוה"כ, ובזה לענ"ד מדוייק שפיר מילת כדרכן דאל"כ מיותר הוה ליה למימר בעלי קריין טובלין ביוה"כ ולהנ"ל ניח' כדרכן היינו דרך טבילתן בט' קבין אבל לריב"ל קשה הא אמר אין קרי אלא לתשמיש דלא שייך טבילה כלל אפילו ט' קבין לא שייך מדנקט אין קרי אלא לתשמיש ושפיר מקשה ונכון בשלמא תירץ שני שפיר עולה דמתני' איירי קודם תקנת עזרא וא"כ יש לומר זה דתני עלה כבר הוא לאחר תקנת עזרא דצריך טבילה אז לאחר תקנת עזרא תני עלה על זה המתני' אבל ותני עלה בטוח קאי על מתני' כמבואר בסוגיא כל תני עלה הוא התוספתא שנוספה על המתני' ואם כן לתירץ א' של ירושלמי קשה, ובתירץ ישועת יעקב מאוד נעלה ודו"ק היטב:

ומה שנראה לדון על דברי ישועת יעקב מה שהוא מפ' דהו' מקשה על ירושלמי שהבאתי דלכאור' קשה האיך שייך דאסור תשמיש משום רחיצה הא בעלי קריין מותר לטבול ביום הכפורים וקאמר זה דווקא בדיעבד אבל לכתחילה בוודאי אסור לשמש המיט' כדי שיטבול למחר וכתב ואמנם עדיין קשה דהוצרך משנתינו לאשמעינן איסור תשמיש באם כבר הוא בעל קרי ובלאו הכי ע"כ צריך טבילה והותר לו הטבילה כי אם כבר ראה קרי אז מותר הטבילה וא"כ הו"א דמותר לתשמיש גם כן התירו לו הטביל' בלאו הכי קמ"ל דתשמיש אסור מ"ה עליון:

ולענ"ד הרי מוכח פה בגמ' דאסיק רבא ולא אמר רבא עזרא תיקן לבריא המרגל מ' סאה ואתי רבנן ותקנו לבריא לאונס ט' קבין מר סבר וכו' וא"כ מרבא פה מוכח וכן קיימינן להלכה וכן אסקינן גבריא לאונס רק ט' קבין ולא טבילה וא"כ עדיין קשה קושי' הירושלמי למה נקט תשמיש תיפוק ליה דאסור ברחיצה וא"כ דאיירי דראה קרי דבלאו הכי צריך לטבול ואם כן ה"ה תשמיש ויש לומר בראה קרי רק צריך נתינת ט' קבין וזה שהותרה ביוה"כ אבל טבילה ממש במ' סאה דזה הוה רחיצה ביותר זה בוודאי אסור ואם כן עדיין אינו רשאי בתשמיש המטה כי אז צריך טבילה ממש במ' סאה וזה הוה רחיצה יותר מט' קבין וזה אסור כיון דאפשר בט' קבין ולמה להביא לעצמו לידי טבילה ממש ורחיצה הא אסור לו אלא מה דצריך צריך ט' קבין הותרה לו אבל לא טבילה ממש ועדיין אסור בתשמיש המטה ושפיר מקשה הירושלמי ודוק:

ובאלה נרא' לע"ד לומר דבר נאה בדברי הירושלמי דהירושלמי נקט תפתור במקום שאין טובלין הו"ל לומר תפתור לאחר שבטלוהו לתקנת עזרא כי כל כמה דהיה תקנת עזרא היה טובלין בכל מקום ולאחר דבטלוהו לא היה טובלין בשום מקום ומה שייך במקום שאין טובלין וכי יש מקום שטובלין ולהנ"ל נראה לי לומר דאיתא פה בגמ' ת"ר בעל קרי שנתנו עליו ט' קבין מים טהור נחום איש גם זו כחשה לרבי עקיבא וכו' ופליגי בה תרי אמוראי חד אמר שנאה וחד אמר לחשה מ"ל שנאה משום ביטול תורה וביטל פריה ורביה שיהי' נמנעים מתשמיש מטורח הטבילה ולכן תקנו אף לתשמיש ט' קבין סגי וכן מסיק רב ינאי שמעתי שמקולן בה ושמעתי שמחמירין בה פירש"י מקילן במרחץ ט' קבים ומחמירו במ' סאה:

והנה לפי זה מוכח להדיא דיש מקומות ששוהנן שמקילן בה ורק נותנין ט' קבין גם לתשמיש המטה. ובהיות כן יש לומר אם גם לתשמיש המט' די בט' קבין אם כן שפיר יש לתרץ קושית הירושלמי כדברי ישועת יעקב דאיירי דראה קרי בלאו הכי וע"כ צריך בלאו הכי טבילה וא"כ הו"א דמותר בין כך ובין כך צריך טבילה ולכן אשמעינן דאיסור תשמיש הוא אחת מה' ענוין אך על זה תירצנו דע"כ לא שייך כן דלרואה קרי צריך רק ט' קבין אבל לתשמיש צריך אפי' טבילה במ' סאה וזה אסור, והא תינח אם לתשמיש די בנטילת ט' קבין שפיר צריך לומר דתשמיש גופא אסור מ"ה ענוי' דאז יש לתרץ דאיירי בלא"ה דכבר ראה קרי באותו לילה וא"כ בלאו הכי צריך נטילת ט' קבים וא"כ יהיה מותר בתשמיש כי לתשמיש גופא ג"כ די בנטילה מט' קבים ולכן צריך לאשמעי' גוף איסור דתשמיש דאיכ' איסורא מ"ה ענוי':

וזה שתירץ לענ"ד הירושלמי דקאמר תפתור במקום שאין טובלין היינו דאין טובלין לתשמיש היינו טבילה אבל נטילה ט' קבים צרך ורק טבילה מ' סאי' ליכא וזה יש מקומות דמחמירין ומקילין ושפיר נעלה להבין כוונת ירושלמי במקום שאין טובלין דייקא ע"י טבילה מ' סאה אבל באמת נוטלין בט' קבים, ולפי"ז שפיר נעלה ונכון כבר איכא גוונא אם כבר ראה קרי כהנ"ל דאז גם בתשמיש רק ט' קבים וחדא נינהו ודוק היטב:

ובהיות כן מתורץ דקדק שלי דבאמת בה"ג יש מקומו' שטובלין במ' סאה ויש מקומ' שרק נוטלין בט' קבים דוק והפוך בה. ולפי"ז יש לתרץ הטור היינו קושית הטור לאחר דמסיק במקום שאין טובלין ע"כ אסיק רק אין טובלין אבל באמת ט' קבים צריך בין לתשמיש בין לקרי ולא מדייק כלל דאין צריך אפי' ט' קבים ובאמת הירושלמי לא איירי כלל אחר שבטלוהו אלא עדיין בתקנת עזרא אלא יש מקומות דנהגו רק בט' קבים אבל לא בטבילה כמוכח גמ' פה רבי ינאי יש מקומות שמחמירין ויש מקילין ודוק היטב: ולאחר העיון צריך לי קצת לישא וליתן בדברי ישועו' יעקב דהוא מסיק דקושית הירושלמי הוא אליבא דמ"ד דאין טבילה כלל לברא לאונסא הא ע"כ אזה עדיין לא איירי הירושלמי מזה המ"ד ורק אחר זה הובא זה המ"ד, ושנית זה המ"ד בלאו הכי הוא מופרך מהך ברייתא בעלי קריין טובלין כדרכן וע"כ צריך לשנו' לזה המ"ד פתר לה בשימש מטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל וא"כ בה"ג ג"כ אינו קשה על מתני' דלמה נקט תשמיש בשכח וכבר שימש מבעוד יום ולא כבל והויא כיון דצריך בלאו הכי טבילה יהיה מותר בתשמיש לכן צריך ללמוד דאיסור תשמיש איסור גופא איבא ולזה המ"ד ע"כ צריך לאסיק לזה וממילא אין קושיא והבין ודוק עיין היטב כל הירושלמי וגם תעיין היטב בישועת יעקב ותבין כי כונם דברי, וה' יורני לפלאות מתורתו הקדושה:

ולפי כאשר אנכי ביארתי מתורץ קושית הטור ולא צריך לאסיק דקושית הירושלמי אליבא דמ"ד הזה דבריא לאונסא ל"צ טבילה כלל אלא כאשר ביארתי לנכון ודע ותבין. ולדידי אדרבה בזה המ"ד אינו קושי' כלל כי בלאו הכי צריך לאסיק דאיירי בשכח לטבול ושימש מטתו מבעוד יום וממיל' מתורץ כיון דבלאו הכי צריך טבילה הו"א דמותר, אבל הירושלמי גם כן מקשה אליבא דמ"ד אחרינא דגם לקרי צריך לטבול ועל זה שפיר משני כאשר ביארתי והכל על מקומו לנכון ודוק:

ובהיות כן גם לדידי מתורץ דזה ותני עלה בעלי קרן טובלין כדרכן דהקשתי לעיל למאי דמוקי ירושלמי במקום שאין טובלין איירי מתניתן ואיך שייך ותני עלה טובלין הא זה קאי על מתני' ומתניתן כבר איירי באינו טובלין, ולהנ"ל מאוד נעלה רק במקום שאין טובלין היינו טבילה במ' סאה אבל הטלת ט' קבין עדיין צריך וא"כ טובלין כדרכן היינו כאשר ביארתי לעיל כדרכן של בעלי קריין בט' קבין ודוק היטב:

הנה ראיתי שם בפירש על הירושלמי דהקשה קרבן העדה ד"ה אתי חמי ברחיצ' הוא אסור והקשה דאיצטרך מתניתן לאשמעינן איסור תשמיש במי שרוצה ושימש ביום סמוך לערב ואין צריך להתפלל עוד ביום ולתפל' ערבית יוכל לטבול בליל' ומשום רחיצי שרי קמ"ל דתשמיש אסור אף דסובר דאסור לשמש ביום עיין ולענ"ד נראה לומר דהירושלמי סובר דטבילה בזמנ' מצו' ולא משום תפל' ממנו שמוכח בגמ' יומ' פ"ח דרבנן סברי טבילה בזמנה מצוה זמנה ביום הוא דכתיב לפנות ערב ואם כן יש לומר כמוכח שם בגמ' אף דצלי תפלת נעילה מ"מ סברי הרבנן דיטבל כל היום כולה וא"כ זה התירץ רק שייך לאוקמי מתניתן אליבא דר"י שסובר בתלמוד בבלי טבילה בזמנה אינו מצוה ואם כבר צלי אינו רשאי להטביל א"כ שפיר יש לתרץ ככה להנ"ל אבל למ"ד דטבילה בזמנה מצוה א"כ בעת הזה אף דצלי עדיין צריך לטבול וממילא אסור תשמיש גם בעת הזה כדי שלא יבוא לידי רחיצה וא"כ ביותר טוב תירץ הירושלמי במקום שאין טובלין דאיירי שכבר בטלו התקנה אז יוכל לבוא ולאוקמי מתני' אליב' דכ"ע ואיירי במקום שאין טובלין ורק המה קמיפלגי תקנת עזרא ביוה"כ היכא דינא אבל המתניתן איירי לאחר התקנה במקום שאין טובלין:

ובהיות כן יש לי לתרץ קושית הטור דהטור הקש' דע"כ מוכח דט' קבים ג"כ בטלו דאל"כ מאי מתרץ דבטלו לטבילה במקום שאין טובלין הא עדיין צריך רחיצה ט' קבין וממיל' אסור בתשמיש כאשר הבאתי:

ולהנ"ל מאוד נעלה דאף דאמרינן דנשאר טבילת ט' קבין היינו הטלת ט' קבין ע"כ רק נשאר ותקנו לתפלה ולתורה עכ"פ ט' קבין אבל רק נשאר ט' קבין לתפלה תקנו ועיין שזה השיטות המה הרי"ף ורב האי גאון דאמרו דלא בטלו אלא לד"ת אבל לתפלה צריך רחיצה בט' קבין ועיין ר"ן שכן דעת רבינו האי גאון וא"כ זה דט' קבין רק לתפלה תקנו לכ"ע ולתפלה נשארה אם רוצה להתפלל אבל וודאי זה אינו מצוה בזמנה כל אלה על תקנת עזרא דצריך לטבול וסמיך למקרא ורחץ במים שם שפיר שייך טבילה בזמנה מצוה משא"כ נטילה ע"כ לא שייך בזמנה אלא היכא דבעי להתפלל צריך רחיצה וכן כתב הרי"ף להדיא דאין מתפללין עד שירחץ והיינו ט' קבין וא"כ שפיר מתורץ דקושי' קרבן העד' דלענין ט' קבין שפיר איכ' כיונ' באיסור תשמיש במי שרוצה לשמש כמוך לערב ואין צריך להתפלל עוד ביום ולתפלה בלילה יוכל לרחוץ בלילה ומשום רחיצה שריא דלא צריך לרחוץ ביום קמ"ל דתשמיש גופ' אסור ודוק היטב כי קצרתי:

ובהיות כן גם זה ותני עלה מתורץ היטב דתני בעלי קנין טובלין כדרכן איירי לענין ט' קבין וברייתא איירי ביוה"כ עוד קידם תפלה דעדיין צריך להתפלל ודוק היטב:

או דיש לתרץ בפשיטות על קושיא הנ"ל דמאי לא מתרץ בגוונא זאת במי שרוצה לשמש לעתותי ערב יש לומר בירושלמי לא הביא כלל זה הפלוגתא אי טביל' בזמנה מצוה או רק לתפלה תקנו רש לומר סוגיא היושלמי סובר דטבילה בזמנה מצו' וא"כ כיון דמצו' הוא וקאי אליבא דמ"ד דמצוה הוא וכן סובר הירושלמי ולא שייך להקשות כהנ"ל וממילא מתורץ כאשר תירצתי כל אלה בתקנת עזרא לטבילה אבל לט' קבים לתפלה זה בוודאי בעי ורק לתפלה תקנו וכיון דלא שייך תפלה לא צריך רחיצה וא"כ שפיר איכא גוונא כקושית קרבן העדה ודוק היטב:

ובהיות כן ג"כ מתורץ לי קושיא א' שהקשתי מאי מקש' הירושלמי אתי חמי ברחיצה הא איכ' גוונא בחרש שאינו שומע וא"מ דלא יוכל בשום אופן להתפלל ולא יוכל להוציא עצמו ע"י אחרים כי אינו שומע וא"כ בה"ג צריך למנקט לאיש כזה אסור תשמיש דאי משום רחיצה וטבילה הא כל עיקר לתפלה תקנו בלאו הכי אינו יוכל להתפלל וא"כ אין צריך טבילה, ולהנ"ל מתורץ דהירושלמי רוצה לתרץ מתני' גם אליבא דמ"ד טבילה בזמנ' מצוה וגוף הטביל' מצוה הוא כמוכח מפסוק ירחץ בשרו וא"כ גם חרש צריך לטבול או כאשר ביארתי סוגיא הירושלמי קאי אליבא דמ"ד טביל' בזמנה מצוה ודוק:

ובהיות כן מתורץ נמי קושית הטור דכל אלה לענין טבילת עזרא טבילה גמורה אמרינן גם החרש צריך לטבול אף שלא יוכל להתפלל כלל אבל לענין טבילת ט' קבים היינו רחיצת מ' קבים רק לתפל' ולא שייך טבילה בזמנה מצוה וע"כ החרש פטור מנטילת ט' קבים וא"כ שפיר יוכל לתרץ הירושלמי בה"ג בחרש שאינו שומע ואינו מדבר דאעפ"כ בתשמיש אסיר אף שלא שייך בו נטילת ט' קבים ודוק היטב:

אבל לאחר העיון עדיין נשאר לי זאת בספק אף למ"ד דסובר טבילה בזמנה מצוה היינו לטבול ביום מיד לעת ערב היינו מאחר שתיקן עזר' דע"כ צריך לטבול למחר או בלילה אם רוצה להתפלל וא"כ אמרי' דטבילה בזמנה מצוה דיטבול מ"ד בזמנה אף שהיום עוד לא צריך להתפלל אבל על חרש שאינו שומע וא"מ דגם למחר לא יוכל להתפלל ולא ללמוד עליו לא חל כלל תקנת עזרא ואין לו מצוה כלל לטבול וא"כ מאי נביל' בזמנה שייך הא עליו מאי מצוה איכא לטבול למ"נ יטבול הא לא צריך טבילה כלל וא"כ עדיין נשאר קושי' שלי בחזקה מאי מקשה הירושלמי הא איכא גוונא בחרש א"מ וא"ש דהאי בוודאי לא יטבול וא"כ קמ"ל גם בחרש תשמיש אסור וצריך עיון:

ומה שהקשתי דנקט בחרש שאינו שומע ואינו מדבר כי חרש ששומע עכ"פ יוכל להוציא אותו ע"י אחר ואפשר בה"ג כיון דשומע כעונה ג"כ צריך טבילה לקרי ואף אם אמרינן לענין הרהר לא צריך טבילה לקרי דעזרא דווקא לדיבור תיקון אבל בשמוע מאיש אחר הוי כעונה והוי כדיבור ובה"ג צריך טבילה כן י"ל לענ"ד ועיין בשאגת אריא סימן ו' שם יבורר זה הדין באלם ששומע ואינו מדבר האיך הדין לצאת י"ח בק"ש ובשאר דברים יעיין היטב ואפשר גם לצדד ולומר אם גם שומע כעונה לא צריך לטבול וגם בעל קרי יוכל להיות שומע ולהוציא ע"י אחר ולא צריך לטבול, ויהי' לפי"ז הקושיא על ירושלמי ביותר חמור ובזה ג"כ לצדד ולתרץ טור הנ"ל וגם אם אינו שומע ואינו מדבר הרי הוא כפקח לכל דבר ע"י כתב שהיינו יוה"כ וכל צריך שיודע ע"פ כתב וצ"ע כל אלה:

ולאחר כל אלה ראיתי בספר מגן גבורים ס"ק ג' שכתב בפשיטו' לתרץ הטור הזה והיינו לתירץ הרי"ף ודעת רבינו הלוי שכתבו בפשיטו' יש לומר דכל הטעם דמצרכה רחיצה היינו משום דמ"מ בטלה לטבילה משום דאין הרוב הציבור יוכל לעמוד בה משום צינעה ובט' קבין לא שייך ביטול וקמי התקנה במקומה הה דווקא במקום שקבלו לתקנת עזרא אבל במקום שלא קבלו עליהם כלל מעיקרא פשיטא דא"צ רחיצה וזה דקאמר הירושלמי תפתור במקום שאין טובלין היינו במקום שלא התחילו לנהוג טבילה זו דלא נתפשטו ברוב ישרל כמ"ש הרמב"ם ותוס' בב"ק דף פ"ב עיין והנה לפ"ז שפיר ניחא דנקט במקום שאין טובלין היינו במקום שלא קבלו התקנה כלל וגם ותני עלה לפ"ז ניחא דתני עלה קאי על מקום שקבלו התקנה אבל הפשט הפשוט הוא דכוונת הירושלמי היא במקום שאין טובלין לאחר שבטלוהו לתקנת עזרא ועיין בישועת יעקב שמפרש כן פשט בירושלמי:

וכשאני לעצמי הקשתי פה על גמרא רבא דאמר הלכתא בריא לאונס ט' קבין מהך דמוכח בירושלמי והא תני מעשה בר' יוסא בן חלפתא שראו אותו טובל בצנעה ביוה"כ אית לך למימר באותו גוף הקדוש בשוכח וכו' וא"כ ע"כ לא מתשמיש הוא אלא בבריא לאונס דראה קרי וטובל אלמא דצריך טבילה אף בבריא לאונס ולא סגי בנו' קבין וצ"ע:

ואפשר יש לתרץ ולומר דהנה הקרבן עדה הקש' שם במה דקאמר לית הדא פליגי וקשה דילמא רב"ל אף בבא לו ע"י הרהר אשה מצריך טביל' וקסלקי דעתי מעיקרא ולא קשיא הך ברייתא, והנראה לענ"ד לומר דשם יש לתרץ מדקאמר ריב"ל אין קרי אלא מתשמיש המיטה משמע דווקא ע"י תשמיש המיטה ממש דאל"כ לא שייך אלא מתשמיש המיטה, אבל על רבא פה בבלי שפיר יוכל לתרץ בריא לאונסא היינו מדבר אחר ולא מחמת אשה אבל באמת אם ראה מחמת אש' בהרהר הוה כמו תשמיש המיטה וחייב טבילה ור"י בן חלפתא י"ל שבא לו קרי ע"י הרהר אשה וא"ת אותו גוף הקדוש איך ראה לו הרהר ע"י אשה הרי מבואר גמרא ברכות דף נ"ז הבא על אשת איש בחלום מובטח לו שהוא בן עוה"ב ונכון:

באותו ענין דעוסקין ביה אמרתי להקשות על מגן גבורים שהוא האריך שם בחריפתא לתרץ הטור הנ"ל והיינו כי רחיצה שאינו של תענוג מותר כמובא במחבר סימן תרי"ג רחיצה שירחץ למחרתו הוה רחיצה שאינו של תענוג וא"כ ממילא צריך לאסור תשמיש ומה מקשה, והירושלמי תירץ קושית הירושלמי הוא כך דהרי בטבילה מחשוב באמת מתקן גמור דהא אסור בכל דבר קידם טבילה מתקנת עזרא ובכה"ג אף שהוא מדרבנן חזי כמתקן וצריך לומר משום דנכא' כמיקר וזה שייך בכל שבת ויו"ט אבל ביוה"כ ממ"נ עושה איסור אם הוא מיקר עצמו הרי הוא רחיצה של תענוג ואם למצוה קא עבד הרי הוא מתקן וכיון שא"א לטבול ביום הכפורים שפיר מקשה הירושלמי אסור בתשמיש ומעתה זה דווקא לטבילה אבל ברחיצת ט' קבין דלא הי' מתקן כיון דכבר בטלו לתקנת עזרא ומותר בכל דבר בלא רחיצה ורק לתפלה לבד בשביל זה לא חשוב מתקן וגם לא שייך מיקר כמ"ש דלא הו' בצינע' א"כ ממיל' הו' רחיצ' שאינו תענוג ומותר ביוה"כ דלא קשה למה אסור לתשמיש דאיצטרך בלא"ה הי' משמש ולמחרתו הי' רוחץ בט' קבין לתפלתו ודוק כי חריף הוא עכ"ל מ"ב עיין היטב הבאתי דבריו:

ולענ"ד נשאר לי לפיה קושיא על מעשה בר' יוסא ב"ח שראו אותו טובל בצנעה ביוה"כ וא"כ הו' טבל טביל' ממש כך משמע דנקט טובל אותו ביוה"כ וא"כ איך טבל ביוה"כ הא ממ"נ אסור אם למצו' הרי הוא מתקן ואם כמיקר הרי הוא תענוג ודוחק לאוקמי דר' יוסי ב"ח איירי לאחר שבטולוהו תקנת עזרא דאז אינו מתקן וגם טבל איירי בי' קבים זה לא משמע כלל וכלל: שוב שנית יש להקשות על דבריו מברייתא וגמרא שלפנינו בבלי דנקט שם הפלוגתא בבעלי קריין דטובלין ביוה"כ לאחר תפל' נעול' למר אינו טובל כיון שכבר לא צריך להתפלל אבל אם עדיין צריך להתפלל עוד טובל כמוכח להדיא דטובלין עד מנחה ושם איירי קודם שבטלה לתקנת עזרא דאייתא עלה פלוגתא דטבילה בזמנה מצוה וזה רק שייך בתקנת עזרא לומר דמצוה א"כ בה"ג קשה איך יטבול ביוה"כ עדיין בתקנת עזרא ממ"נ אם נראה כמיקר הרי הוא רחיצ' של תענוג ואם משום מצוה הרי הוא מתקן גמור בתקנת עזרא וצ"ע:

ועיין במגן גבורים בלאו הכי קשה על ירושלמי תשמיש הוא איסור דאוריי' ורחיצה רק דרבנן וכל אלה צריך עיון. וראיתי בשלום ירושלים שהקש' כן לדעת הרמב"ם ד"ה ענוין אינו מדאורייתא מדרבנן המה קשה מאי מקשה הירושלמי הא תשמיש איסור דאורייתא משא"כ מטביל דרבנן עיי"ש היטב: באותו ענין באתי עוד לברר ספק שיש לי בתקנת עזרא שתקנו טבילה לבעלי קריין אם גם נשים וקטנים בכלל התקנה הזאת המה כמבואר פה גמרא נדה שפולטת שכבת זרע ומפרש רש"י היינו כבעל קרי וגם בקטן למעלה מט' שנים שייך קרי אפי' לטמאת טהרות כמוכח ריש פרק בנות כותים קטן בן ט' שנים ויום א' מטמא בטומאת קרי אם גם להם תיקון עזר' טבילה לקרי אם אמרינן דכל עיקר התקנה היתה שלא יהיה מצוי אצל נשותיהם כתרנגלות א"כ שפיר בקטן דלא שייך זאת דקדושי קטן אינו כלום ולא שייך דקטן יהיה לו אשה כמוכח בא"ע סימן מ"ג וביבמות דף קי"ב דאין קדושין לקטן ואין נשואין לקטן וגם באשה לא שייך דהיא יהי' מצוה ביה זה תליה ברצון בעלה ואם הוא צריך לטבול אזי ממילא אין מצוי אצלה ואם כן בה"ג בוודאי טבילת קרי לא תקנו כלל וכלל וא"כ ממילא לדידן אף לדעת הרי"ף ורבא האי טבילת ט' קבין נשאר לתפלה בוודאי נשאר רק לאנשים אבל לא לנשים אף נשים וקטנים חייבים בתפלה אבל להם לא שייך כלל תקנה הזה כן כראה לענ"ד. ואף לדינא אינו נ"מ כי לדידן פסקינן דבטלו כלל וכלל אף לט' קבי' אבל מכל מקום הוצאתי ספק הזה עלי נייר ועד שיבו' אליהו שייר, אגב דאיירי בסוגיא הזה אמרתי גרגר אחד לתרץ דקדק אחד מה שדקדקתי זה כמה שנים בסוגי' דחצי שיעור שם בש"ס ריש פרק יום הכפורים בתוס' ד"ה יוה"כ שנקט סדר המסכת תחילה נקט ז' ימים קודם יום הכפורים והדר נקט ליל יוה"כ והדר נקט סדר עבודת היום והשתא נקט הלכות עבודת היום לענין איסור והיתר ודקדקתי על התוס' מאחר שנקט ליל יום הכפורים אז הוה ליה מיד לנקוט הלכתא לענין איסור והיתר כי איסור והיתר ליל יום הכפורים כמו יומא והוה ליה מיד לומר איסור והיתר נמי ואז על סדר דעבודת היום על קרבן העדה פה בירושלמי שהבאתי ניחא דהוא הקשה על הירושלמי שאמר אתי חמי ברחיצה וכו' והקשה דאיצטרך מתניתן לאשמעינן איסור תשמיש במי שרוצה לשמש ביום סמוך לעתותי ערב ואין צריך להתפלל עוד ביום ולתפלת ערבית יוכל לטבול בלילה ומשום רחיצא שריא קמשמע לן דתשמיש גופא אסור ואף דסובר אסור לשמש ביום וזה דוחק עיין:

ולענ"ד ש"ס בבלי דלא הקשה כן על המתני' דיום הכפורים דנקט אסור בתשמיש תיפוק ליה דיש לומר באמת סובר זה התירץ דאיצטרך מתניתן לאשמעינן איסור תשמיש ביום סמוך לעתותי ערב כהנ"ל ובש"ס בבלי באמת סובר דמותר לשמש ביום כאשר באמת מותר במפה וטלית ושפיר דלא מקשה בש"ס בבלי כהנ"ל:

ובהיות כן שפיר דנקט איסור והיתר ביום ולא נקט במתני' דינ' של איסור והיתר בליל יום הכפורים דעדיין צריך הרבה להתפלל פשיטא דאסור משום רחיצה וכל עיקר דרוצה לאשמעינן דהו"א מי שרוצה לשמש ביום הכפורים בעתותי ערב דאסור ובה"ג יהיה מותר משום טבילה ולכן נקט סדר איסור והיתר על יום הכפורים לאשמעינן יום הכפורים אסור בתשמיש המטה אפילו לשמש ביום לעת ערב גם כן אסור דתשמיש גופא אסור ודוק לחדודי: מתני' בעל קרי היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי וכו' ודקדקתי על המתניתן הזה מדוע עירב הדברי' הלא במתני' לעיל מינה איירי מק"ש ואם כן למה עירב תפלה בנתים ואח"כ התחיל מק"ש וצריך עיון:

גמרא וכי יש טבילה בחמין הנה גמרא זה מצינו במס' תענית דף י"ג ע"א טבילה בחמין שאובין נינהו, והקשתי גם על הגמרא הא יש טבילה בחמין ביום הכפורים כמוכח יומא ל"ד ובמתניתן שם אם היה כ"ג איסתנס או זקן מחמין לו חמין ומטילן לתוך צונן ועששית של ברזל הי' מחמין מעיוה"כ ומטילן לתוך צונן וכו' אם כן איכא גוונא בעששית של ברזל ובפרט לאשה יולדות דיוכל' מיד בלילה ביום הכפרי' שוב מצאתי שהוא קושית תוס' תמורה דף י"ב ע"ב בד"ה ואין המים:

ולענ"ד אמרתי לתרץ שם קאמר כל חייבי טבילות ומוכח בגמ' יומא דף פ"ח נדה ויולדת טובלין כדרכן בליל יוה"כ בעל קרי טובל והולך עד המנחה יעיין רש"י אם אירא לו קרי ביוה"כ קודם לכן טובל כדי שיוכל להתפלל מנחה וא"כ זה בעל קרי ע"כ טובל ביום הכפורים ולא שייך שיחממו לו עששיות הא ערב יוה"כ עוד לא יודע שיהיה לו קרי ביוה"כ וע"כ איכא טבילה בצונן ושפיר מקשה הגמרא מטבילת יוה"כ לבעל קרי:

ולפי"ז קשה לי על התוספות שם שקאמר בד"ה טבילה בחמין מי איכא וכו' וקאמר התוס' מדלא קאמר משכחת לה טבילה בחמין דכשירה בחמין כגון שהוחמו והומשכה לבריכה יש להיניח' וכו' [וקשה לי איך שייך ביוה"כ להחם חמין כי טבילת בעל קרי הוא ביוה"כ והאיך שייך דיחמו לו חמין וכי רשאי ביום הכפורים לעשות כן מלאכה גדולה הוא להחם ולהמשכיה ואי דהוחמו מערב יוה"כ הא עד יוה"כ הוא צונן ואי דקושית הגמרא הוא רק על ט' באב ובט' באב איכא גוונא להחם ולהמשיך אבל נקט ט' באב ויוה"כ ע"כ דאיירי בחדא מחתא כי היכא יוה"כ בצונן כך ט' באב וקושיא זו כתבתי להגאון הגדול קדוש שמו כבוד מו"ה אליעזר דייטש נ"י אב"ד קהל יראים באניהאד יע"א. והשיב לי וזה לשונו:

ישביעהו ה' אורך ימים ושנים לכבוד אהובי ידיד נפשי הרב הגאון המופלג בעל פיפיות תורתו רב לו צדיק תמים וכו' כש"ת מו"ה מרדכי פריד ג"י אב"ד בק"ק מארטיענסבערג יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני אתמול ש"ק וראיתי שתמה הדר"ג נ"י במס' תענית י"ג ע"א עששיות של ברזל קושיא זו הקשה בספר באר הגולה סוף סי' ר"א על הא שכתב המחבר שם דאין להטיל מים חמין למקוה משום גזיר' מרחצאו' והקשה מנה"מ ביוה"כ ותי' דדווקא במקדש התירו, והנה לכאורה יל"ד אמאי לא פריך הגמרא טבילה בחמין מי איכא דהא הכא איתא יוה"כ ג"כ וביוה"כ אסור לרחוץ כל גופו בחמין וצריך ע"כ לומר דטבילת חמין טביל' מצי' מותר ביוה"כ ג"כ כדאית' בש"ע או"ח סי' שכ"ו סעיף ח' ויהי' מכאן ראיה לדעת הנוב"י מהד"ת לאו"ח סימן כ"ו דכיון שהתירו לאדם משום שנראה כמיקר שוב לא חלקו בין חמין לצונן וגם בחמין שרי עיי"ש ולא כדעת האצ"י בשו"ת סימן י"א שאוסר לנשים לטבול בחמין בשבת ואם כן הדרה קושיא לדוכתא מאי קאמר הגמרא בפשיטות טבילה בחמין מי איכא הא משכחת ליה ע"י עששיות של ברזל או על שיטל למקוה חמין שהוחמו מאתמול ואפילו לשיטות הסוברים שאובה שהמשיכה כולה פסולה מ"מ הא יוכל להמשיך חמין למקוה כשירה וצ"ל ע"כ כמ"ש מעכ"ת נ"י בה"ג שהוחממו מאתמול לא היה לו חמין אלא להפיק צונן:

שוב ראיתי בתוס' תמורה י"ב ע"א בד"ה ואין המים שהרגישו בעצמן על הגמרא מס' תענית והקשה הא משכחת ע"י עששיו' של ברזל וכפי הנראה מדבריה' הוי מצי באמת לתרץ הכי כמו שהיה יוכל לתרץ שהמשך י"ט סאין למקוה דלכ"ע כשר ברבי' והמשכה וצריך לומר דעדיפא משני הגמרא דמשכשת לה בחמי טבריה אח"כ ראיתי בחדושי הפנ"י מס' ברכו' כ"ב ע"א שהירגש ג"כ שם דקאמר הגמ' טבילה בחמין מי איכא דמשכחת לה ע"י עששית של ברזל ותירץ דטריחא ליה למילתא ולכך הוי בעלי קריין מזלזלין בטבילה יעיי"ש ולפי"ז יש לומר דהכא פריך הגמרא שלא הי' דרכם לעשות כן משום טרחא וע"כ רק בצונן ומשני שפיר דהתנא מיירי בחמי טבריא דתו ליכא טרחא אבל בצונן לכ"ע שרי ובעיקר דינא דטבילת חמין אין להאריך כיון שהרמ"א סוף סימן י"א מסיים דאין למחות בידם שוב ראיתי בספר חדושי הרז"ה על ה"מ אות קס"ב שהירגש ג"כ בכל מה שכתב דעל התוס' גופא קשה הא משכחת שהמשיכו מים חיים למקוה כשירה וכתב דהגמרא הוכיח מדנקט טובלין כדרכן ודרכן לטבול הי' לטבול רק בצונן עיין שם שעכ"פ כפי הנראה מדברי התוס' דג"כ לא סבירא ליה לגזור משום גזיר' מרחצאו' דאי הוי ס"ל גזירת מרחצאות לא הר מצי להוכיח שאובין שהמשיכו כולה פסולה, ובמס' תמור' הירגש בזה דבלא"ה משכחת גם ע"י המשכ' י"ט סאה ודוק. ואקו' שתנוח דעתו הרמה בזה אשר כי יראה שעכ"פ כבר עמדו בזה גדולי האחרונים. ויהיה לו בזה שלום וחיים וברכה כאו' אוה"נ היקרה ד"ש כותב בחפזי פה ק"ק באניהאד כ"ב טבת תר"ס לפ"ק אליעזר דייטש:

והנה על עיקר קושית התוס' דאיכא גוונא בעששית יש לומר דזה בא הוה טבילה בחמין כי רק כדי להפיג צינתן קאמר הגמרא אבל חמין בוודאי ליכ' ובפרט תירצתי ביוה"כ ביום שייך נמי טבילת קרי ואיך שייך בעששיות של בחל הא אם ראה קרי ביום הכפרי' יוכל לטבול עוד קודם מנחה ומאתמול מערב יוה"כ עוד לא ידע מנה ואיך שייך עוד ביוה"כ עששיות של ברזל ולענ"ד איכא חילוק גדול במים צונן וחמין ופושרין ועוד ידי כמו"ה לבאר במקומו יפה אין להאריך אך מה שנרא' עיונה בזה מדוע לא הקדים התוס' הקושיא שהקשה בתוס' הא ע"י המשכה מדוע לא הקשה פה מיד ברכו' כ"ב שם נור קאמר הגמרא טבילה בחמין מי איכא מדוע לא מקשה התוס' שם הא איכא גוונא ע"י המשכ' והימתין התוס' בקושיא זו עד מס' תענית ובמס' ברכו' הקושיא ביותר אמור כי פה יש לתרץ דע"כ צריך לחום בערב יוה"כ ועל למחרתו כבר הוא צונן ובפרט בבעל קרי דטובל ביוה"כ והאיך ידע שצריך לו מחר טבילה, אבל פה בברכות דאיירי בבעל קרי בחול וע"כ יוכל לטבול בחמין כי יוכל ע"י המשכה להחם חמין, ואפשר לומר כוונת הגמרא טבילה בחמין מי איכא הינו כי המרחצאות כולם שאובין נינהו סתם מרחצאות החמין ואי דיוכל לתקן חמין ע"י המשכה או ע"י עששיות בזה כבר לא מיירי דמסתם מרחצאות איירי וסתם המה שאובין:

והנה תוס' תמורה י"ב ע"ב כבר הזכרתי שהקשה הא איכא גוונא ע"י עששיות של ברזל יש טבילה בחמין ועל התוספות הזה מה שעלה ברעיוני לדקדק. הנה מעתיק פה אגרת פלפלי אורייתא שכתבתי תשובה להגאון הגדול דק"ק באניהאד. וז"ל אך טוב והסד לאורך ימים לגברא רבא מרום הרים, נופך ספיר ויהלום. ידידי ורב חביבי הרב דגאון הגדול נזר ישראל ותפארתם צדיק יסוד עולם קדוש שמו מו"ה אליעזר דייטש נ"י אב"ד בקה"י באניהאד יע"א קבלתי יקרת מכתבו ודרכו חפצתי הוא הגבר בגבורין להשיב שלחו דבר וכו' וכו' ואני על תוס' תמורה מתמה שהקש' מגמרא תענית י"ג ולמה לא הקשה מגמרא ברכות כ"ב שם אמר רב חסדא וכי יש טבילה בחמין וקשה כל הנ"ל הא יש טבילה בחמין כגון שהמשיכה ובעששיות וגם על תוס' תענית קשה מדוע לא קדמו להקשות על רב חסדא ברכות ובאמת במס' ברכות הקושיא ביותר חמור כי לאחר העיון אמרתי קושי' הנ"ל אינו קשה כל כך כי כבר ביארתי כי שם קאי על בעל קרי דהוא טובל ביוה"כ עד המנחה ואיך יטילו עששיות ביוה"כ ומערב יום הכפורים עוד לא ידע שיהיה לו קרי וגם על קושית התוס' שיוכל להיות ע"י המשכה במ' סאה מים כשרים אם במקוה כי טבילת בעל קרי ביום הכפורים הוא ואיך רשאי ביוה"כ לעשות מלאכה גדולה כזו ולעשות מערב יוה"כ עד יוה"כ הוא צונן ובפרט האיך ידע שהוא יהיה בעל קרי ובוודאי ג"כ צונן הוא אם נעשה מערב יוה"כ דא"כ למה לתקן לכה"ג עששיות וע"י עששיות ביוה"כ אי אפשר לעשות באלו באותו בעל קרי, אבל מגמ' ברכות שם הוא בחול שם הוה ליה לתוס' להקשות ומאוד צריך עיון, אם לא שמתרצו כמו פ"י ששם לבעל קרי הוא טרחא גדול' אבל זה דחוק כיון שאמר למה תזלזלו בזה בוודאי צריך לטרוח ולטבול והיה זה שלום לו ולכל אשר לו ידידו המכבדו ומוקירו כערך הרם ונשגבה: ה"ק מרדכי בה"ג מהר"מ פריד זצוק"ל:

ולאחר שכתבתי אגרת הזה עינתי היטב בסוגיא הזה ואמרתי ברוך ה' שבאתי לכון האמת כי מברכות לא יוכל התוס' להקשות כי ראיתי בספר באר הגולה סביב היו"ד סימן ריא סעיף ע"ה שכתב שם במחבר יש מי שאוסר להטיל יורה מלאה מים חמים לתוך המקוה שחממו וכן למלא מקוה מים חמי' ולחברו לנהר, ועיין בטו"ז מים חמים משום גזירת מרחצאות ויעיין בבאר הגולה קס"ה מרדכי פ"ב דשבועות בשם וכתב שאפשר הטעם משום גזירות מרחצאות דאיתא נדה דף ס"ו ע"ב ובסוף פ"ק דתענית אלימא בחמין מי איכא והא שאובין נינהו פירש דבשאובין נינהו חשובו ובברכות דף נ"ד ע"א א"ל רב חסדא וכי יש טבילה בחמין ואף דתנינא ביומא אם היה כ"ג איסתניס מחמין כו חורן י"ל כמה דברים התירו במקדש ואסרו בגבולין מדרבנן עכ"ל הטהור ואמת כן הוא כי זה רק משום גזירת מרחצאות ואין שבות במקדש, ועיין בב"י סוף סימן ר"א ב"כ אמר משום גזירת מרחצאות ומה שנקט שאובין נינהו פי' כשאובין דמי ממש כאשר הובא בבאר הגולה:

והנה ראינו מבאר הגולה דהוא מפרש טעמא דרב חסדא בברכות דאמר וכי יש טבילה בחמין ע"כ טעמא דרב חסדא הוא משום גזירת מרחצאות לא רשאי לטבול בחמין וא"כ ממילא יוכל התוס' שם להקשו' הא איכא גוונא בהמשכה דכשר הא לפי הנ"ל ע"כ גם ע"י המשכ' שכשר המקוה משום שאובין אף עפ"כ אסור לטבול משום גזירת מרחצאות מים חמים אסור לטבול:

אבל פה בתענית נקט הגמרא טבילה בחמין מי איכא הא שאובין נינהו ע"כ מפרש הגמרא מצד ה"ט משום דשאובין הוא שפיר הקשה התוס' הא משום שאובין יש תקוה ע"י המשכה וגם בתמורה הקשו הא שאובין יוכל לתקן ע"י עששיות של ברזל מאחר דגמרא נקט הא שאובין נינהו משא"כ על רב חסדא דנקט רק טבילה בחמין מי איכא יש לומר טעמא רבא אית ליה משום גזירת מרחצאות ואז אפילו במים חמים במקוה כשירה אסור לטבול משום גזירה מרחצאו' וראינו גם הבאר הגולה מפרש כן דזה טעמא דרב חסד' משום גזירה מרחצאות, ולית להקשות שם ודוק, אמת הבאר הגולה רוצה ליישב ולומר דזה דהקשה הנמ' והא שאובין נינהו פירש דהוה כשאובין חשובה וטעמא רק משום גזירת מרחצאות זה לא ניחא לי' לתוס' כיון שנקט להדי' הא שאובין נינהו ע"כ טעמא הוא משום שאובין ממש דזה לא נראה לפרש דכשאובין הוא, וע"כ שפיר הקשה התוס' שם בגמרא תענית ולא בברכות ודוק היטב. ומהך עששית נמי לא קשה כי במקדש לא גזרינן כמבואר בבאר הגולה:

והנה פ"י פה ברכות לא רצה שטעמא דרב חסדא יהיה משוה גזירת מרחצאות יעיין. אבל מה אעשה שהיא נגד הבאר הגולה דבאר הגולה היחלט דזה טעמא דרב חסדא משום גזירת מרחצאו' ואף שפ"י אמר יטען הא זה גופא הוא משום שאובין ואם ברביה ובהמשכה לא שייך, אבל סוף כל סוף לענ"ד גזרו רבנן משום זה אפילו במקוה מים חמין אשר היא כשירה בכל אופן דאם יטבלו בחמין במקוה כשירה יטבלו נמי במרחצאות החמין הפסולין, ותמה אני על פני יהושע שנעלם מעין קדשו דברי באר הגולה יעיין היטב והרי המחבר להדיא נקט שם אם גם מחבר מים חמים לנהרו' כשופר' הנוד גם אסור מטעמ' דגזיר' מרחצאו', ולא ידעתי מה בעי הפ"י וקשה להבין:

והנה יש לי תנא דמסייע אשר הישב לי ידידי ורב חביבי הגאון הגדול מופ"הד צדיק יסוד עולם כבוד מו"ה דוד ניימאנן נ"י ראש ב"ד ק"ק פרעסבורג יע"א וז"ל הטהור' בעהי"ת שלום ושלוה וזקנה ושיבה טובה לאהובי ידיד נפשי לרב חביבי הרב המפורסם לגאון ולתפארת. זקן שקנה חכמה ובינה ותורה לגמרא ולסברא בר אבוהן כש"ת מו"ה מרדכי פריד נ"י אב"ד דק"ק מארטיענסבערג והגליל יע"א:

מכ"ק הגיעני ולא היה פנאי להשיב בכל אלה לא אוכל להתעכב ולהקיר' דעתו הרמה הנה ע"ד קושיא יע"ן בב"י סימן ר"א שהעלה מכח קושיא זו גזירת מרחצאות וכה"ג ביוה"כ שאני ולדידן דאין אנו חוששין לגזירה צריך לומר כהדר"ג נ"י כי האי גוונא ע"י עששיות לא הוה חמין וכו' אחתום בברכה מרובה ואהבה רבה כאו"נ ונפש ידידו המכבדו הנאמן מאז ועד עולם ה"ק דוד ניימאנן:

והנה הגאון הזה היסכם נמי שע"י עששיות אינו חם וכאשר אני ביארתי לכן משמע מלשון הגמרא כדי תפיג צונתן שלא יהי' קר ביותר והבין: והנה ראיתי בפני יהושע פה ברכות שכתב משום גזירת שאובין, אבל זאת לא מצינו שם בטו"ז ר"א ובבאר הגולה וכל הגזירה היא משום מרחצאות דהמה לא פסלו משום שאובין למגזר כי אם משום טבילה בכלי ובכלי לכ"ע מדאורייתא אסור אבל משום שאובין יש כמה שיטות דהוא רק דרבנן ואם כן לגזור אטו דרבנן כל כך אינו לגזור אבל למרחצאות דהמה טבילה בכלי בוודאי לגזור ופ"י אינו מובנים לי וצ"ע הרבה, ועיין ג"כ בב"י סוף סימן ר"א נקט נמי משום גזירת מרחצאות ולא משים שאובין ומשום מרחצאות גוזרין שהוא איסור דאורייתא שהוא בכלי ודוק היטב:

ובחידושי למס' תעני' אמרתי באמת יש מיני ג' אופני' במים חמין וצונן ופושרין היינו דאינו חם ואינו צונן ולענין טבילה בט' באב וביוה"כ שם עינתי על הגמ' תעני' שאמר בחמין אסור מה דיני בפושרין שאינו חם ואינו צונן אם דווקא תענוג מיקרי בחמין ודקדקתי שם על הגמ' שקאמר כל שהיא משום תענוג בחמין אסור בצונן מותר למה כפל לשונו הנ"ל לגמר בחמין אסור ממילא ידענו בצונן מותר, תו דקדקתי הא סתר את עצמו תחילה אמר בחמין אסור ודיוק' אבל בפושרין מותר דדווקא בחמין הוא תענוג ותו אמר בצונן מותר משמע דווקא בצונן אבל בפושרין אסור, ולהנ"ל יש לומר חדא בחברתא מתורץ דלכן חזר עוד הפעם בצונן מותר לומר דבפושרין אסור, אבל סוף כל סוף קשה הו"ל רק לומר בצונן מותר וממילא ידענו בחמין ובפושרין אסור וספק אצלי בהדי זה אם דווקא בצונן מותר או גם בפושרין מותר ודווקא בחמין אסור, ואין כאן מקומו להאריך ועוד ידי נטויה אי"ה במקומו לעיין ולברר כיד ה' הטוב' עלינו ודברי פ"י קש' מאוד שנקט שגזרו משום שאובין וזה לא מצינו כי אם משום גזיר' מרחצאו' ולהנ"ל דבריו אינו מובנין לי וצע"ג:

רש"י ד"ה אפשר בנתינה ט' קבין ואף על גב דלא תני לעיל אלא בחולה סתם תלמידי חכמים חולים הם כדאמר במסכת נדרים כמאן מצלינן אקציר ואמרעי וכו', ובדברי רש"י הזה אמרתי לתרץ קושיא גדולה שראיתי בספר מאמר מרדכי סימן בי"ת שהקשה מהך גמרא פה שריב"ל קאמר מה טיבן של טובלי שחין מה טובן הא איהו דאמר בעל קרי אסור בדברי תורה הכי קאמר מה טובן במ' סאה אפשר בט' קבין מה טוב בטבי' אפשר בנתינ' וקשה דידיה אדידי' ביבמות דף מ"ה ע"ב דקאמר שם הגמרא ההוא דהוה קרי ליה בר ארמאה אמר ר' יהושע ב"ל מי לא טבל לקריו ופירש רש"י ואותו טביל' עולה לה לטבולה גירות ולפי דברי ריב"ל הזה פה ברכות ל"ש דברי ריב"ל שם לענין טבילה לקריו סגי בנתינה ט' קבים ובהא וודאי לא מהני לגר להיות מתגייר ומאוד קשה:

ולדברי רש"י פה ניחא לי היטב דרש"י מפ' דע"כ לא מהני נתינה ט' קבין אלא לחולה דרק הגמרא פה מקשה מסתם תלמידי חכמים דזה נמי הוה חולה משא"כ שם יבמות לא איירי מתלמיד חכם אלא מסתם בני אדם דהוה קרי ליה בר ארמאה שפיר קאמר מי לא טבל לקרי דשם בבריא לא מהני נתינה ודוק: אך בזה עדיין אינו נכון ואם אינו איירי בתלמיד חכם ביבמות אלא בסתם בני אדם אם כן לא צריך טבילה דריב"ל רק אמר דבעל קרי אסור בדברי תורה, אבל נראה לענ"ד אם בתורה אמר בתפלה מכ"ש דהו"א אין דברי תורה מקבלין טומאה ובוודאי לתפלה ג"כ צריך טבילה ובפרט לק"ש צריך טבילה דהוי כדברי תור' בכל יום יאמר והבין:

תוכן העניינים

ברוך מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה