ברוך מרדכי חלק א· רבי מרדכי פריד
ברכות · דף יד:
גמרא למה קדמה וכו' הפ"י הקשה להני שיטות דפרשה ראשונה דאורייתא א"כ קשה מאי מקשה הגמרא הא הקדימה לפרשה ראשונה מפני שהיא דאורייתא והנראה לע"ד ליישב ויש לומר כי הקושיא נמי על פרשת המלך שמבואר מס' סוטה דף מ"א במתנית' שם וקרא מתחילת הדברים עד שמע ושמע והיה אם שמוע ושם כל הפרשיות היינו הראשון והשני דאורייתא דפרשת המלך הוא דאורייתא לקרות ועיי' מס' מגילה דף י"ז בתוס' ד"ה כל התורה וסיים התוס' וכל הני השנוין בפרק אלו נאמרין המה דאורייתא ועיי' וא"ת כיון דקאמר בתורה תחילה ושם לא שייך תירוץ תוס' ויאמר דשם לא קרא ויאמר אבל יש לומר גם שם הוא נמי קורא מאוחר ומוקדם. כי תחילה קורא. כי תכלה לעשר ואז פרשת המלך וחוזר למפרע לפרשת המלך ועיי' שם וע"כ אין מוקדם ומאוחר בתורה וכל הקושיא היא כאשר תירץ התוס' והיה מדברת בלשון רבים והוה לי' להקדים וקושית הגמרא נמי על פרשת המלך בזה ובה"ג כל השני פרשיות דאורייתא ושפיר תירץ כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ודוק. ואף שקצת דחוק לפרש מתנית' דקאי על פרשת המלך יש לומר באמת קאי על תרווייהו אבל לא יוכל לומר משום שהוא דאורייתא דאז עדיין לא מתורץ פרשת המלך לכן בחר המתנית' ביותר טוב לומר משום דיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה דאז ניחא נמי פרשת המלך ודוק: ובהיות כן אמרתי טוב טעם לתרץ קושית מהרש"א שהקשה לתירוץ התוס' דאין מוקדם ומאוחר בתורה א"כ מאי הקשה הגמרא למה קדמ' והיה אם שמוע לויאמר מה"ט יקדים ויאמר כיון שאינו מוקדם ומאוחר וכוונתו גם ויאמר היא מדברת בלשון רבים ואין חילוק ולע"ד נעלה מאוד ויאמר דע"כ היא דאורייתא דזכירת מצרים היא דאורייתא וכן מוכח בצל"ח במתנית' דויאמר היא דאורייתא וא"ת א"כ למה מקשה על שמע א"כ בדין שיקדים שמע שהיא ג"כ דאורייתא אבל כבר בארתי דעל שמע הקושיא בפרשת המלך שם ג"כ והיה אם שמוע דאורייתא ודוק היטב:
עוד הפעם נראה ליישב קושית מהרש"א הנ"ל ע"פ דברי הצל"ח שהצל"ח מדקדק למה נקט בפרשת שמע ואמר לכאורה לא שייך להקשות הא בפרשת שמע לכ"ע דאורייתא והי' אם שמוע דרבנן וראוי להקדים אבל אמר כאשר מוכח בב"י סוף סימן ס"ג גם בשמע רק הפסוק הראשון הוא דאורייתא וא"כ עדיין קשה אם גם שיקדים פסוק ראשון אבל לא כל הפרשה ואי משום דמפסיק הלא בלאו הכי מפסיק בפסוק בשכ"מ וא"כ בדין דהיה להקדים והיה אם שמוע בלשון רבים עיי':
ובהיות כן מתורץ קושית מהרש"א הנה פרשת ויאמר הוא דאורייתא מפני יציאת מצרים שבה וכן מוכח בצל"ח ויאמר הוא דאורייתא ולפ"ז שפיר מקשה הגמרא למה קדמה פרשת והיה אם שמוע לויאמר והיינו מפני ויאמר היא דאורייתא והיה אם וכו' רק דרבנן וכן מוכח מלשון דהקשה למה קדמה פרשת שמע והיינו רק מפרשת שמע הקשה מפסוק שמע לא קשה דזה דאורייתא נגד והיה אם שמוע אבל הקושיא על כל הפרשה שהוא ג"כ דרבנן אבל ויאמר היא דאורייתא לכן שפיר הקשה למה קדמה והיה אם שמוע לויאמר ונכון: