אור ברסלב

ברוך מרדכי חלק א· רבי מרדכי פריד

ברכות

דף ב.

הקדמה:

יושב הכרובים ויוצר הככבים לפניו אשא רננה שזכני במדה הגינה להיות מיושבי האוהל על התורה התמימה ככה למדתי מבית אבותי הקדושים וממורי והורי הגאונים ועל דלתות בהמ"ד מעודי שקדתי ובעקבות אבותי ורבותי הלכתי ובריך ה' שנתן חלקי מיושבי האוהל בתורה הקדושה ללמוד ולתור ולדרוש ותמיד לשמים כפי נשאתי בדרך הישר ידרך אותי ויתן לי לב להבין ללמוד וללמד ולהשיג דעת קדושים פנימה ושמע ה' בקול תחנונותי עד הנה עזרוני ה' לעמוד על משמר התורה וזכני בחדושים רבים ויקרים בש"ס ופוסקים בחבורים נאים מתוקנים ואל תטשני ה' אלקינו לנצח ולא ימוש התורה מפינו לדור דור. ולהכין ליום החשבון שיהיה מיליי בספר הזכרון כתבתי חדושי בכפי בנקיון אולי אזכה להוציא לאור יומם חדושי תורתי תהי זאת לפני ה' מנחתי וככה בלבי בלי נדר הן להלכה והן לאגדה נדבה לה' חשבתי ובעזרת אל הרחמים עתה באתי להקריב מנחתי ואמרתי ברכות לראש לדפוס חדושי על מסכת ברכות ראשונה אשר חדשתי בגמרא רש"י ותוס' ראשונים וגם אחרונים מלא וגדוש וגר לרבות נתתי עיוני בעיון גדול בספר היקר ביאור מרדכי ודבריו הקדושים עמוקים וטהורים מזוקק שבעתים על רבינו המרדכי למסכת ברכות. ובאתי אני מרדכי הקטן אחריהם לבאר ולהרחיב ולחדש ואחרי קדושים באתי ללקוט שושנים ולעשות כוונים וזכותם הקדוש יעמוד לי כל הימים בזכרי לטובה גם שמי מרדכי לעולמים וגם לרבות חדושי אגדה אשר חדשתי ורביתי במסכת זו ואגב גררא מענין לענין בארתי כמה וכמה מדרשים ופסוקים דבר בעתו למועדים במוסר השכל לעשות חיל כדי לערב דברי אגדה תוך דברי הלכה כאשר במסכת זו יחדיו נצמדים ויעיין בפתיחה לכתב סופר שהובא שם גמרא שבת דף ל"א ע"ד אגדה שערב רב אשי בתוך ההלכות מפני שהם לצורך ההלכות שמושכים ליראת שמים ולאהבת התורה. ובכן גם אנכי בחרתי דרך טובים לחיבור ראשון להדפיס בעה"י על מסכת ברכות אשר אגדה והלכה בו נאמרים וגם הוא מקור חיינו קבלת עול מלכות שמים וברכות והודאות לאל חי וקים ואתחיל בברוך כן יעזרנו השם יתברך:

אך בלבי אמרתי ונבהלתי מדבת רבים יורה זיקים להתעולל עלילות בשיחות בטילות לשום דופי בכל הדברים לאמר מי הוא זה ואיזה הוא אשר חובר חיבור ויקח לבו לעשות כוונים ולנו בושת הפנים ובפרט הלא אתה עוד איננו זקן בא בימים. ועוד יוסיפו דברים ויאמרו מה לנו להוסיף ספרים די לנו בראשונים וגם אחרונים והלואי שיתמידו בהם לילות כימים. וכמעט שפך לבי ונצב אחור ימיני אבל אחרי שובי נחמתי ואמרתי זו הוא עצת עצלנים המונעים של שלמות וטוב מבני אדם טוב להביא בכורי עוד בימי חרפי אגורה באהלך עולמים ויזכור אותי לאריכת ימים בנחת ישמעו דברי חכמים אם זקן אם צעיר לשנים. ואב הרחמים השוכן במרומים לפניו גלוי וידיע יגיעתי בכל כחי בתורתו הקדושה הוא יעמוד בעדי ויזכני שיעלה חדושי לריח ניחוח ויחזקנו ויאמצנו ויתן ליעף כח. ואם ראשית מצער עוד ישגה אחריתנו ואצפה שהחיבור הזה יעלה לרצון בעיני הלומדי תורה לשמה ויאמרו ברוך מרדכי אשר למד תורה ביגיעה רבה וברבות הימים יעמוד החיבור הזה תוך שאר חבורים לדור דורים. ועוד יחדש ה' ימינו כמקדם ויהי' בתי מדרשות מלאים זיו ומפיקים נגה נאה זיום בלומדי התורה בכל העולם וגם חבורי יעלה ויבוא לפניהם ואם ימצא בו דבר המתקבל גיל המחבר ובפרט אבקש ואצפה שיהי' חבורי שמור לזרעי וזרע זרעי לדור דורים ובזה בן יכבד אב בנים ובני בנים אם יהגה בחבורי ויאמרו הלכה משמי במקהלות עם או על שלחנם וילמדו מוסר השכל לילך ישר בכל הדרכים טובים ומתוקנים ויקבע עתים לתורה ומה מאוד אם אזכה שיתמדו בתורת ה' לילות כימים ובפרט אם יהיה חבורי פתוח לפניהם וילמדו בו בשבתות ומועדים טובים וישיבו לב בנים על אבות ואז יעלה ברכת אב על ראשם ברוך מרדכי ברב ברכות ושהשלום שלו ישים עליהם ברכה ושלום וגם לעומת זה השבתי אף אם קדמו לנו אלף אלפי חבורים ה' הניח מקום להתגדר לאחרונים מה שהניחו הראשונים אין קץ לתורתנו הקדושה ועיין במקנה בפתיחה שכל אחד ימצא חלקו שה' הטוב מגיד לישראל משפטו וחקו לכל איש ואיש מנת חלקו לעמוד ולשנות פרקו וכן אמרו בזהר פרשת שלח באפרקסתא דענייא משתכח מרגנותא לתרוב' סיגי' ולפרוק מתניתא כמשחל מחלבא בכיתא. ה' חפץ למען צדקו מידי יום ביום יגדל התורה ונדרשת לכמה אופנים ואופן לאופן וחידוש לחידוש אלו ואלו דברי אלקים חיים רק יכוין לבו לשמים ע"כ לא מנעתי לחוות עניית דעתי אשר מצאתי בעה"י כי יגעתי:

ויעיין בפרי מגדים בפתיחה שכתב המערערים מעטים הם ודבריהם בטלים ויותר הועילו המחברים ספרים מהמלעיגים וכתב ואני דומה לעני אשר נתן לו רשות מאת המלכים ושרים לילך בחצריהם וכו' ומתוך הורגלו שם מכיר ברמיזתם וכו' וגם לוקח מהם בגדים וכו' חתיכות קטנות ועושה לו בגד ושש ומתפאר בבונין הרבה כן אני במילי והוא בגד לנפשי במה אשכב אם לא במעט שחנני ה' עיין שם וכתב ובפרט בעת ובעונה הזאת יישר כוחם של המדפיסים כי בעו"ה בצוק העיתים הללו לולא הדפוס נשתכח תורה בישראל ויעיין מה שכתב אשרי מי שמדפיס ספריו בחייו וכו' אם כן עשה מה שביכלתך וה' יתברך יעזור לך עיי' עכ"ל וכדאיתא בזוהר בזמן שביה"ק קיים וכו' כשאדם כותב בספר חדושי תורה עולה לו במקום קרבן ועיין בספר סם חיים שזה שאמר איוב. מי יתן אפוא ויכתבון מיליי:

גם בספר חסידים סי' תק"כ איתא כמה שיש שגוזר עליו שעושה ספר א' או ב' או ג' וכל מי שגילה לו הקב"ה לדבר ויוכל לכתוב ואינו כותבה ה"ז גוזל מי שגילה לו כי לא גילה לו אלא שיכתוב דכתיב סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם וכתיב יפוצו מעינותך חוצה ועיין בעקידה שאין זה כי אם קנאת סופרים לא כן הגברים והזריזים עט סופר בידם להעלות לספר חדושם וה' יריב ריבם:

ולעומת זה נתעוררתי בעה"י למיבדר חדושי בעלמא למען אגורת באוהל ה' בשתי עולמות ויכתבון מיניי בספר הזכרונות ובה' מבטחי עוד יבוא מצדיקי ויברכו מעשה ידי ולכף זכות ידונו בפעלי ויאמרו אשרי מי שבא ותלמודו בידו היינו שכתב חדושיו בידו וישלח דברו בישראל. וקראתי זה הספר בשם ברוך מרדכי יען שהוא על מסכת ברכות ולכן שם. ברוך נאה לו ושמי מרדכי יזכר לטובה ולברכ"ת לצרף לברוך ובכן קראתי בשם ברוך מרדכי ואזכה שיענה משמי השמים ברוך מרדכי גם ברוך יהיה לעולמים: וגם בן יכבד אב בכל הטוב אין טוב אלא תורה ואם דברי מרדכי יהיה רצוי לרוב אחיו ישמח האב בגן עדן ביוצא חלציו ה"ה אאמ"ו אשר תהילתו מלאה הארץ הרב הגאון אמיתי ומפורסם קדוש עליון וגדול בישראל צדיק יסוד עולם קדוש שמו מוה' מאיר פריד מבאסקוויץ זצוק"ל שהיה אב"ד ור"מ בק"ק יב"ק ומאז היותי מזיו צדקתו ותורתו השפיע עלי ויט עלי חסדו באהבה להדריכנו דרך האמת על ברכו גדלני ברחמי אב נחני ובימין צדקו סמכני. אך חלפה ואבדה שמחתי עוד לימי ששים לא הגיע לקח אותו אלקים בשנת תרי"ט נפל עטרת ראשי חבל על דאבדין. אנא ה' זכור לצדיק הזה אשר גמל עמי באהבת אב ורב טובות גדולות כרחם אב על בנים פעל למעני לילות כימים. ומי יתן ואזכה לזכות כשמתו הטהורה והנני למלאות רצונו רצון צדיק יעשה ובאתי לדפוס בעה"י בחבורי איזה סוגיות מחדושי אדוני אבי מ"ו הגאון זצוק"ל אשר טרחתי ביגיעה רבה להעתיק מתוך כתב ישן נושן להזכיר בשמו מהני מילי מעליותא דבי מדרשו ויתעדן בדשן נשמתו הטהורה לזכר עולם יהיה צדיק ויהיה ישיבתו ומנוחתו במנוחת עליונים קדושים וטהורים וזכותו הקדוש יגן עלינו ועל זרעינו לעולמים:

ולטוב יזכר אמי מורתי החשובה אשה יראת ה' היא תתהלל אשת חיל המחכמת הרבנית מ' הענלה תחיה גם היא פעל בפרי ידיה לגדל לתורה ולעבודה יוצאי חלציה והרבה עלי טובות האם לשמור אותי בבית מדרשי הביאני אל בית הספר וכאשר הלכתי לישיבה הביאה אחרי מימי צמרי ופשתי וכלכל אותי באהבה יתירה גמולה ישוב בראשה:

אתה ה' הרחמים תאריך ימית ושנותיה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ועבודה ברווחה וברכה לדור דורים ותזכה לראות בשמחתם וגם היא תחיה ברווחה בלי יגון ואנחה בחיים טובים וארוכים ושכרה הטוב וקרן קיימת ליום שכולו טוב ומנוחה לחיי עולמים:

ונשים במאי זכיין דנטרי לבעליהן בבית מדרשם כן תבורך אשתי אשת חיל אשה יראת ה' מרת דחל תחיה לאי"ט בטח בה לב בעלה וסבלה עמי באהבה דרכה של תורה פת במלח וכו' רחוק מפנינים מכרה כל כבודה פנימה לשמוע קול תורה יתן לה ה' מפרי ידיה ותזכה לראות עמי בנים ובני בנים דור שלישים ורביעים עוסקים בתורה והלכה בברכה והרווחה ותרחיב גבולינו כי בעל הרחמים אתה ה' וידך לא תקצר להרחיב ממצר ותקבל גם היא שכרה אם איש או אשה יעמוד זכות התורה ובעולם הזה ובעולם הבא ברכת ה' תעלה על ראשה:

ועתה אבוא לפניך ה' צורי וגואלי במנחתי מנחת קטן ודל מה אני ומה חיי הנני עני ממעש כרעש ונפחד מפחד יום האחרון אשר יאמרו המושלים בוא לחשבון מה אשיב שולחי דבר מה אומר ומה אדבר לבי בקרבי נשבר ובמה אקדם פני יוצרי וקדושי. חנון לך נשאתי עיני טובך קויתי ה' יה חדושי לפניך יערב ככליל אשר במזבחך נקרב יעלה נא חבורי על מזבחך כעולה וכקרבן חדושי אשר כתבתי בנקיון כפים יהי' לרצון לפניך כשה אחת מן הצאן מן המאתים פנה ממכון שבתך ופתח לי דלתיך ומרק ברחמיך הרבים מה שחטאתי לפניך כי אין בלתך ותקבל ברחמים וברצון את עמלי בתורתך יערב לפניך מנחתי חדושי תורתי עת כי אלך בדרך כל אדם יכניס אותי תוך אבותי הקדושים ותוך קהל קדושים וגאונים אשר טרחתי להבין שיחתם ושעשעתי בדבריהם לפרש ולחדש כיד ה' הטובה עלינו עמהם תהיה חלקי וגורלי:

ואליך ה' נפשי אשא משגבי ומפלטי לי אליו פי קראתי ורומם תחת לשוני חיים ארוכים וחסד וזבד טוב יזבדני ועל במותי יעמידני יאריך ה' ימי ושנותי גם עד זקנה ושיבה טובה ויוסף כחי ואוני חנון חי חנני הדריכנו באמיתך וכמדני וכתיב מצותך ידענו והגבר בינתי להבין בנועם תורתך רמזיה וטעמיה הבינני ממתק רזיה גלה לי חמדת גנוזה ואזכה ללמוד וללמד בהרחבת גבול בתלמידים רבים ולחדש עוד חדושים יקרים ואזכה להוציא לאור עולם כל חבורי על מסכת ברכות וכל שאר חדושי היקרים אשר סדרתי וחדשתי בעה"י וזכות אבותי הקדושים מדור דור יעמוד לי שלא אכשל בדבר הלכה ואזכה אלף פעמים ככה לראות בנים ובני בנים לדור דורים עוסקים בתורה ויראה כל הימים וברכה והצלחה יעלה על ראשם ולכל יוצאי חלצי יברך ה' ממקור הברכה בחיים טובים וארוכים מעוטר בתורה ויראת שדי מעתה ועד עולם ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לשני ימות המשיח ולחיי עולם הבא:

ובכל אלה לא אשכח מלברך את שם ה' ועל הכל אהללה אלקי כי גבר עלי חסדו מיום היותי עד היום הזה ועל כן אברים שפלגת בי ולשון אשר שמת בפי הן הם יודו ויברכו ברוך אתה ה' למדני חוקיך וברוך ה' לעולם אמן ואמן ואתה ה' מעוזי וחילי היה נא עוזר לי:

ואצא בקידה ובהשתחויה לפני כל גאוני וצדיקי עולם ולפני כל הלומדי תורה לשמה ואתפלל כדת כראוי וכנכון שכל מי שיראה בחבורי ידון אותי לכף זכות ויהפוך בחדושי פעם ופעמים ואז אצפה שימצא דבר המתקיים ועוד אזכה שברך יברכני ברוך מרדכי גם ברוך יהיה:

הק' מרדכי בהגאון מהר"ם פריד זצוק"ל חונה פה ק"ק אסאנפא והגליל יע"א:

וטוב שם משמעון הטוב הוא אהובי ורב חביבי הקצי ונגיד המפורסים לטוב צדיק וישר פעלו הרבני המשכיל בתורה כש"ת מו"ה שמעון פשקז ני' רם ונשא מתושבי סביבותי ראוואזד יע"א אשר הוא הגבר שפשט ידו להושיע והוא היה המתחיל בישועתו לספרי ברוך מרדכי בעה"י להדפיס ומלבד זה נאמן לפני פעל עמי עד הנה טובות רבות על כן אדבר בו נכבדות אשרי לו ואשרי לגורלו שזכה ה' אותו בעושר וגם ברכה. ובלב טוב ונפש טובה לרחם ולהושיעה בסבר פנים יפות והנני בתודה רבה ממקירת לבבי ותפלתי שגורה בפי ה' הרחמים המיטב לטובים גם אותו להרבות ולהיטב יאריך ימיו ושנותיו גם עד זקנה ושיבה טובה וחיים וברכה יסובבוהו עם אשתו היקרה הצדקת מרת אסתר תחיה ועם כל יוצא חלציו לפעול עוד צדקות רבות בישראל וביתו הפתוח לרוחה לא ימוט לעולם ויאכל מפרי מעללו בעולם הזה והקרן יהיה קיימת ושמור ליום שכולו טוב ומנוחה לחיי עולמים:

ולטוב יזכר אהובי ש"ב ממשפחתינו היקרה מרומים לברכה ולתהילה ישר ותמים גבר חכם בעוז האלוף הקצין כבוד כ"ה לייב פריד ני' מתושבי עיר וויען יע"א:

אשר עמד בעזרתו לסייע להדפיס ספרי בעה"י ומלבד זה פעל עמנו ועם בית אבותי טובות הרבה איש מהיכל לרב טוב על פי פעלו אוהב תורה ולומדיה מחבב המצות בשתי ידים זך ונקי כפים אנא ה' תאריך ימיו ושנותיו עד זקנה ושיבה טובה בנעימים בעושר וגם כבוד באהבת התורה ויראת שמים וימלא ה' משאלות לבבו התמים לדור דורים ויזכר ויפקד בזכרון טוב ליום שכולו טוב ומנוחה לחיי עולמים:

יברך ה' אהובי גיסי היקר ירא ה' הקצין כ"ה לעמעל ווייס ני' עם זוגתו היקרה המחכמת יראת ה' מרת בריינדל תחיה מתושבי נאסוואד יע"א: אשר עמד בעדי בסיוע לספרי להדפיס בעה"י וגם מלבד זה גמלו טובות עמנו ישלם ה' פעלם ומשכורתם שלימה גם עד זקנה ושיבה טובה בעושר וגם כבוד לעשות צדקות בישראל ויזכרו ויפקדו לטוב לעולמים:

וברכתי תעלה לראש בני קהילותי וסביבותי היקרים אשר בעה"י תוך עמי אני יושב פה תוך קהל עדת ישורן על התורה ועל עבודה ה' יברך אותם הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם וכל אשר להם בברכה ופרנסה טובה. וביראת ה' הטהורה גם עד זקנה ושיבה טובה לעולמים:

וכל מי שעמד בעדי לסיוע לספרי ברוך מרדכי להדפיס בעה"י הן ממשפחתי והן מבני קהילתינו הנני בתודה ומשכורתם שלימה מעם ה':

ואזכיר גם לטובה ולשבח חמי היקר והנכבד ירא שמים כ"ה אברהם ווייס ז"ל עם חמותי היקרה והחשובה מרת אסתר ז"ל אשר גמלו עמי טוב ושמחו להחזיק התורה ולומדיה זכות התורה יעמוד להם לעולמים ונשמתם יהיה צרורה בצרור החיים אמן:

וגם אפרוט פרט היטב להזכיר לשבח אהובי האלוף הקצין המרומם התורני בתורה ויראה כש"ת כ"ה זלמן עדנם ני' חד מיקירי ונכבדי קהילתי נופה אשר גם הוא היה מן המושיעים בנדבתו לספרי ברוך מרדכי הנני בתודה ממיטב לבבי ובעל הגמול יגמול פעלו ומשכורתו שלימה יגבור חילו ויברך ה' אותו ואת כל אשר לו בברכת מרובה ושלימה בתורה וביראה וימלא משאלות לבבו לטובה כל הימים:

אבקש ואתפלל לפני כל לומדי תורה לשמה אם ימצא איזה חידוש בתוך ספרי אשר כבר הוא כתוב במגלת ספר מאחד מקדמונים אל ישים בי אשם בודאי לא ראיתי ולא היה ספר הזה בביתי ואם כונתי ברוך ה' הרחמים החונן דעה ובינה וברוך שמו כי ישר הלכתי ואף אם אני אביא אותו ספר בספרי לפעמים רק לאיזה ימים היה בשאולה בביתו מקצת' ראיתי ואת כולם לא ראיתי וכל הדן אותי לכף זכות גם מן השמים יהפכו בזכותו:

בעה"י ולא אשכח מלהזכיר לשבח את בני קהילה היקרים ק"ק טעלליקר יע"א.

אשר דרשו סמוכים לתורה ובאו וסמכו תחת דגלותי וקבלו אותי בכבוד לרב ומורה אב"ד עליהם יען המקום טעלליקר היא סמוך לקהילתי ק"ק אסאנפא כמעט שעה אחת וקרובים אצלינו פה. והמה מהמקרבין אל התורה ישלם ה' פעלם אשר באו לחסות תחת דגלתי. יברך ה' אותם בברכה מרובה ושלימה הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם וכל אשר דקורא וכל השייך לקהילתם באריכות ימים טובים לתורה וליראת ה' כל הימים ואל שדי יעמוד עמדי ואזכה להרביץ תורה ויראה גם עד זקנה ועד שיבה אל יעזבנו ה' תומך גורלי והוא מנת חלקינו:

ואקדים דבר אחד שדרשתי בעה"י להקדמה ליחד ברוך הבא בשם ה' הנה התחלת המסכת מאימתי קורין את שמע ראשי תיבות וסופי תיבות במספר קטן כו והוא מספר שם הויה ב"ה שהוא ג"כ במספר כ"ו והיינו מתחיל התנא בד' תיבות הראשונות נגד ד' אותיות של הויה ברוך הוא והמה במספרם בראשי תיבות וסופי תיבות כו כמספר שם הוי"ה ברוך הוא ומתחיל התנא בשם ה' ולהורות נמי כל מי שמתחיל ללמוד מראשי תיבות עד סופי תיבות ילמוד בשם ה' ובכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתי"ך ובכן מתחיל בשם ה' מסכת ברכות:

ובזה נראה לע"ד לתרץ מדוע נקט במתנית' מאימתי האם ראשונה אינו מן הצורך הו"ל רק לומר אימתי בלא מ"ם השימוש ועיי' באחרונים שהקשו כן עיי' בצל"ח וכו'. ולע"ד לכן כתב גם זה המ"ם כדי שיהיה בד' תיבות הראשונות בראשי תיבות וסופי תיבות כמספר שם הוי"ה ברוך הוא מספר כ"ו ולהתחיל בשם ה' ובזה מתורץ נמי קושית הגאון ר' אליהו ווילנא שהקשה מדוע נקט מתניתן קורין בלשון רבים הו"ל למיתני בלשון יחיד כמו במתניתין בשחר מברך שתים וכו' ולהנ"ל נעלה מאוד דלכן נקט קורין בלשון רבים כדי שסיים קורין בנון ואז שפיר המספר כ"ו משא"כ אם היה נקט קורא באל"ף בסופ' אז לא היה המספר בראשי וסופי תיבות כ"ו והבן: והנה אמרתי כן סיים המתניתין במסכת ברכות ר' נתן אומר הפרו תורתך משום עת לעשות לה' ובפשיטות אני אומר הנה סיים המתניתין בשם ה' לעשות לה' והוא שם הוי"ה ברוך הוא כאשר כתב לפנינו בת"ה וסיים ג"כ המתניתין בשם ה' ומתחיל בשם ה' עוד יותר יש לומר כי גם "ע"ת "לעשו"ת "ל"ה וכאשר כתוב בת"ה שם הויה ברוך היא סוף בהא הוא ג"כ במספר קטן ראשי תיבות וסופי תיבות מספר כו כשם הוי"ה ברוך הוא ובפשיטות כאשר בארנו שסיים בשם ה':

ובזה בארתי לתרץ דקדק אחד שדקדקתי לקמן סוף מתניתין שנקט במתניתין התקינו שיהיה אדם שואל את שלום חבירו בשם שנאמר והנה בועז בא מבית לחם ואומר ה' עמך גבור חיל ואומר אל תבוז כי זקנה אמך ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך ודקדקתי הא זה הפסוק אל תבוז כי זקנה אמך אמר שלמה ועת לעשות לה' אמר דוד א"כ הו"ל תחלה להביא מה שאמר דוד ואח"כ מה שאמר בנו שלמה ולמה מקדים בן לאב ולהנ"ל יש לומר אולי רבינו הקדוש בכיון היפך הסדר למען לסיים ברב נתן שאמר הפרו תורתך משום עת לעשות לה' לסיים המתניתין בשם ה' והבן:

ובזה אמרתי לפרש הדרן עלך הרואה וסליקא לה מס' ברכות כי לכאורה קשה מדוע מתחיל המסכת מאימתי דהו"ל רק להתחיל אימתי בלא מ"ם השימוש וגם קשה למה נקט קורין בלשון רבים אבל הדרן עלך פרק הרואה ותקשה לך המתניתין פרק הרואה מדוע היפך הסדר מה שאמר דוד באחרונה ומה שאמר בנו שלמה בראשונה אלא ע"כ כאשר בארנו בכיון מהפך הסדר משום דרוצה לסיים המתנית' בשם ה' ובזה סליקא לה מסכת ברכות דגם מתנית' הראשונה רוצה התנא להתחיל בשם ה' כמו שרוצה לסיים כן רוצה בהתחלה וא"כ לכן מתחיל מאימתי במ"ם וגם קורין בלשון רבים כדי שיהיה בד' תיבות הראשונות בראשי תיבות וסופ' תיבות מספר כ"ו כמספר שם הוי"ה ברוך הוא שהוא נמי מספר כ"ו ולהתחיל בשם ה' וחשוב במספר קטן ראשי תיבות וסופ' תיבות של מאימתי קורין את שמע שעולה יפה לחשבון כ"ו ונכון ונעלה ועוד דברים כאלה ובחלק שני אבאר בעה"י. ויהי ה' אלקינו עמנו לטהר לבבינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים:

בעזה"י פתיחה למסכת ברכות:

למה קראו בשמה מסכת ראשונה ברכות נראה ע"פ מדרש רבה לפ' בראשית דרש רבי יהודא בן פזי במעשה בראשית למה נברא העולם בבית ולא באלף שלא יהיה פתחון פה למינים איך יעמוד העולם באלף שהוא לשון ארורה אלא אמר הקב"ה הנה אני בורא אותו בבית שהוא לשון ברכה והלואי יעמוד וראינו שהתחלת תתורת שבכתב בכיון הוא בבית בלשון ברכה לכן התחיל רבינו הקדוש ראש המסכתות ברכות להתחיל בבית בברכה ולהורות תיכף לתלמיד חכם ברכה מיד והלואי שיתמיד ויעמוד הברכה:

אך באלה עדיין לא יצאנו ידי חובת ביאור הלא ד' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ורבו ההלכות ומדוע בוחר בק"ש יותר משאר ברכות הקדומין והמרובין. והנראה בביאורו ע"פ שבארתי מדרש הזה בחדושי אגדה שלי לפ' בראשית למה נברא העולם בבית וכו' ע"פ גמרא נדה דף נ"א דרש ר' יוסי מאי דכתיב אודך ד' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמינו במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שיצאו לסחורה ישב לו קוץ ברגלו לאחד מהם התחיל מחרף ומגדף לימים שמע שטבעה ספינתו בים התחיל מודה ומשבח לכך נאמר ישוב אפך ותנחמינו ופירש רש"י כי אנפת בי מפני שכעסת עלי אני מודה לך שלטובתי היה:

והנה דבר הלמד מכלל זה הוא כלל כל דבר שכל ברכה יוכל להיות סופה קללה שאותו ברכה אשר ישמח לב האדם ולברכה יחשב לו זה גופא היא ההתחלה לקללה אשר סופה מגיע מזה יש עושר ששמור לבעלים רע. וכן להיפך גם הקללה אשר לפעמים יכה את האדם לבו וראשו לארץ וכל גופו יתמרמר היא היא ההתחלה מיד להיות סופה לברכה ולכן באה למען יתהפך לברכה. וכמבואר גמ' הנ"ל שזה שישב לו קוץ היה ההתחלה לשמור אותו מכל רע למען שלא יטבע בים וחבירו אשר חישב לברכה הוא טבע בים:

והנה אבן הבוחן אם אנו הולכין בתורת ד' ובאהבה רבה אל אבינו שבשמים אז יצו ד' את ברכתו השלימה אשר יעמד חי וקים לעולמים בני להתהפך ונזך ונקי כפים אדרבה יוסף ברכה על ברכתו בכפלים ואם גם בוא יבוא חושך בגבולינו ואנו הולכין אף בגי צלמות לא איר' לנו רע כי המה גופ' סובבים המסבבים הברכה לבסוף מקים מעפר דל ויסיר יגון ואנחה ומהקללה גופ' יצמיח ברכה. ובזה יובן מאמר חז"ל תני בשם ר' שמעון בן יוחאי הככר והמקל יורדים כרוכים מן השמים אמר להם אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו היכן הי' משמעו של דבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאוכלו. והמאמר אומר דורשני. ולהנ"ל ככה יובן כי כל ברכה יוכל להפך לקללה וכל קללה יוכל להיות סופה ברכה אך בזו קשור ובזו תדע אם דרכי איש רצוי' לפניו אזי ברכתו ברכה וגם קללה לברכה יתהפך אבל חלילה אם אנו בועטין בתורה ויראת ד' אזי יתהפך וזה הכוונה הככר והמקל ירדו כרוכים מן השמים היינו כרוכים בהדדי בהדי ככר ג"כ טמון בתוכו המקל בכל ברכה טמון גם בתוכה הקללה ויוכל בקל להתהפך למקל אמר אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול היינו הוא הככר לברכה לאכול לשובע נפשך ואם לאו הרי מקל דייק' הככר גופ' שבזה שתחשוב למלאות רעבון נפשך זה גופ' המקל ללקות בו הברכה גופ' יתהפך לקללה למקל ללקות בו ולהאבידך. והיכן הוא משמעות אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו אז תחבל הטובה לטוב לאכול ולשובע נפשו ואם לאו חרב תאוכלו דייק' זה הטוב הארץ הוא יהיה לך לחרב להאבידך זה הברכה גופ' יתהפך לקללה:

ובארתי בזה פסוקי תורה ביעקב אבינו שאמר קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדיך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות. ופרשתי על דרך הנ"ל תחילה עבר במקל כי המקל והככר ירדו כרוכים והוא הבין רק מקל זה ללקותו הוא ועברתי תחילה במקלי את הירדן ועתה הייתי לשני מחנות דייק' מזה המקל גופ' אשר התגוררתי ובאתי במקלי לחוד זה הוא הסיבה המסבב אותו להיות לשני מחנות. כך מתהפך לטוב ולברכה אשריהם לצדיקים שלהם ככה. ובזה מבואר דרוש שהתחלנו שהקב"ה ברא העולם בב' בלשון ברכה דייק' הקב"ה רק חפץ בקו הברכה ולכן נברא העולם בבית אבל האלף שהיא ארורה נבלע בב' שהיא טמון בתוכה כי בברכה גופא טמון הקללה והוי כמו אלף בית בהתחלה רק מתחיל בבית והאלף ג"כ בתוכו ואמר הקב"ה הרי אני בורא אותו בלשון ברכה והלואי יעמוד דייק' שהברכה יעמוד לעולמים לבל יתהפך לטמון בתוכו לאלף לארור כי בקל יתהפך ויבוא גלגל המסבב כרע חלילה כי הברכה והקללה ירדו כרוכים מן השמים אבל הקב"ה מבקש והלואי יעמוד שיעמוד הברכה לעולמים. ולצחות אמרתי מה שקורא לקצין האלוף הקצין להודיע ברמז לבל יתגאה עושר בעשרו ויזיד בזדון גאות לבו אני ולא אחר להודיע לו ברמז כי גם האלף בתוכו טמון שהיא ארורה וידאוג ליום מחר אולי יתהפך הגלגל ולכן אמרו האלף הקצי' גם האלף עוד בקצין וישכיל ויבין וידבק בתורה ובמעשים טובים המה מגינים בפני הפרעניות והברכה יעמוד לדורות: ובזה אמרתי בחי' אגדה שלי לקשר סוף התורה לתחילתה כאשר בארנו פה לכן מתחיל התורה בב' שנבלע הברכה והקללה יחדיו והקב"ה רק חפץ בברכה הנה גם האותות והמופתים אשר עשה משה לעיני כל ישראל מזה ילמדו ויבינו ושם באה להורות בלב ישראל כי הכל מתהפך בקל. והככר והמקל ירדו כרוכים מן השמים כמבואר במדרש הדן עלמ' דמיא להדין גלגלין ואנטילון דמלא מתרוקין דמתרוקן מתמלא וישראל שהי' בדיוטה תחתונה עבדים לפרעה יוצאים ביד רמה בטהרת לב לקבל תורה הקדושה ולטובתם הי' לצרף אותם ולהכניסם תחת כנפי התורה והיראה להאמין בד' ובמשה עבדו ופרעה שמלך רם ונשא יושב על כסא מלכותו ברמה בשבח מגדול עוז נתהפך לו לקללה כי ע"י גאון וזדון לבו שרוצה לקיים דברו ומאמרו לעשות נקמה בישראל וירדוף אחריהם טבע בים ולא השאיר שריד ופליט. וזה שכתב לכל האותות והמופתים שעשה משה לעיני כל ישראל ביציאת מצרים מוכח כי הברכה מתהפך לקללה והקללה לטוב ולברכה ובכן שפיר דהתחיל התורה בבראשית בבית מפני שהיא לשון ברכה ואלף טמון בתוכו כהנ"ל והככר והמקל יורדים כרוכין מן השמים רק אם תאבו ושמעתם אז טוב הארץ מגיע לכם ואם לאו חרב. טוב הארץ היא היא החרב אבל הלואי יעמוד הברכה לקיימים:

ובזה בארתי מה שסיים הש"ס במס' עוקצין והתחלת הש"ס בברכות והקשה בעל סמיכת חכמים למה מסיים בעוקצין ששמה מורה על הרע והנדחה הוי לי' לסיים בטוב כמבואר בבלעם כתיב מברכך ברוך ואורריך ארור מתחיל בברכה וסיים בקללה וגבי ברכת יצחק הוא להיפך אורריך ארור ומברכך ברוך לפי שהצדיקים תחילתן יסורין וסופם שלוה והרשעים בהיפך ומעתה למה התחיל התנא בברכה וסיים בעוקצין ומתרץ להורות שגם תורה שבעל פה אין לה סוף וקץ וצריכה להחזיר חלילה להתחיל בתחילה ולזה הוחכם התנא שסיים ברע ותקשה לך האיך סיים ברע וע"כ ירגיש כל אדם כי אין סוף גם לתורה שבעל פה וחוזרין להתחלת הענין למס' ברכות ושפיר הוי עוקצין קודם ברכה כחוזר חלילה עכ"ל. ולפי דברינו יש להמתיק ביותר ולומר שבכל ברכות העוקצין בתוכם וגם בכל העוקבין גם הברכות בתוכם לכן כולל התחלה וסוף בברכה ועוקצין כמו שנברא העולם שהכל כולל יחד הברכה והקללה הככר והמקל והבן זאת. ובזה הבנתי סוף הש"ס מאמר רשב"ל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא שלום שנאמר ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום. והנה כבר בארנו הברכה קיימת אם אנו מחזיקים בתורה ובמעשים טובים ומבואר גמ' ברכות פדה בשלום נפשי זה שעוסק בדברי שלום דהיינו תורה דכתיב וכל נתיבותיה שלום וכן גמילות חסד נמי שלום הוא שמתוך שגומל חסד בגופו לחבירו מכיר שהוא אוהבו ובא לידי אחוה ושלום ועיי' שם רש"י. ובאלשיך מפרש נמי שתיבת שלום מורה על החיים הנצחי לפי שהמיתה הוא היפך השלום שהגוף והנפש אינם יכולים להיות בחיבור אחד שהם מתנגדים זה גשמי גדול וזה רוחני גדול וע"י מריבה מתפרדים זה מזה ונולד מיתה אבל כשהם זכים ומקיימים התורה אז גם הגוף נעשה רוחני ע"י התורה ונעשה שלום ביניהם לכן סתם שלום הוא כינוי לחיים להיות שלום בין גוף לנפש שיהי' כולם רוחנים והוא חיי עולם הבא ע"כ. והנה כבר בארנו ע"י פעולות הטובות בתורה ויראה שאנו עוסקין ופועלים מחזיקים הברכה לקרן קיימת וזה שאמר לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל דייק' מחזיק הברכה בחוזק ובחיזוק בלי להתהפך ויהי' מחזיק בה בברכה תמיד לקרן קיימת אלא השלום כאשר בארנו. השלום זו התורה זו הגמ"ח שאנו עוסקין וזו השלום בין גוף ונשמה הכל דבקים יחדיו לעבוד שם הגדול והנורא אז מחזיק הברכה לקרן עולמים שנאמר ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו דייק' אז מיקרי ברכה לעמו בשלום אם שלום לנו שלום עמנו וביראת ד' הטהרה שלום ותמים אז הברכה ברכה לעמו. והבן:

וזה מורה לנו סוף הש"ס וזה מורה לנו גם תחילתה וכבר מבואר פרשת ק"ש היא המצוה שכל תורה תלוי בה קבלת עול מלכות שמים באהבה בכל לבבו ובכל מאודו ובכל נפשו לעבוד את ד'. ומבואר ג"כ בצל"ח שע"י הק"ש הוא עמוד השלום וכן יעקב טרם מיתתו ע"י שבני' אמרו שמע ישראל וכו' ידע שמטתו שלמה. ולכן פתח התנא בק"ש ובברכות. ברכות לקרוא המסכת שכן רצון ד' בברכה שברכה יעמוד בישראל א"כ בתנאי אם יקרא ק"ש ואנו בכל לבבנו מקבלים עלינו מלכות שמים זה מזה אז ברכות יעמוד לעולמים וברכות לראש צדיק התחלת המס' בברכות ובק"ש להורות ולהבין ברכה ויראת ד' צדקו יחדיו וכן מורה סוף הש"ס וכן תחילת הש"ס והבן:

ובכן מרמז התנא ג"כ משעה שהכהנים נכנסים. דהנה הכהנים המה במצות עשה לברך את ישראל בברכת השלום וגם המה אוהבי ורודפי שלום תלמידי של אהרן והמה ע"י שמשפיעים שלום מסייעים לכלי שיחזיק הברכה שיעמוד לעולמים ע"י השלום ותן עיניך בכהנים אוהבי השלום ותקרא ק"ש בלב שלם שהוא עמוד השלום וזה שהתחיל המס' ברכות ע"י השלום יעמוד הברכה וברכה ושלום יחדיו ידבקו ישמחו צדיקים בד' והודו לזכר קדשו.

ישפוט תבל בצדק ועמים באמונתו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו אז בשלום ינוח על משכבו:

ועוד רגע אדבר ונראה לבאר שהתחיל בערבין ואח"כ בשחרית להודיע תכלית החכמה. באשר מלמד לנו התנא בפרק אבות כל המקיים תורה מעוני סופה לקיימה מעושר וזה העני גופ' מתהלך ויוצא לברכה ואם גם ראשיתו מצער אחריתו ישגה. רע רע יאמר הקונה ואוזל לו אז יתהלל ותשועת צדיקים מד' ויעזרם ד' ויושיעם כי חסו בו וידוע שערב מרמז לצרות וכמו החשך ובקר ויום להצלחה מלא ברכה והיינו התחיל בק"ש של ערבית אם אנו מקבלין עלינו עול מלכות שמים בערבי' בעת העוני בטוח יהי' סופה לקרותה בשחרית בעת ההצלחה בעשרו ובגדלו ולזה אחר ערבית שחרית ויהי ערב ויהי בקר יום אחד דייק' ביום אחד יתהפך הערב ויבא בקר ולכן ערבית תחילה ואח"כ בקר כן דרך הצדיקים תחילתם יסורים וסופם שלוה:

ובני הנחמד יקר לי הרבני המופלג בתורה נעים ותמים כבוד מוה' שלמה קריב פריד נ"י הוסיף נופך מדילי' ואמר שזה יש לרמז בגמרא מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח דייק' נכנס לאכול פתו במלח כך הוא דרכה של תורה פת במלח תאכל גם אז ילמוד תורה ואז אם ככה יקיים יהי' זוכה עד שיבוא זה השעה שעת ברכה שעומד לפטור מתוך סעודתו שיפטור מסעודת עני הזה פת במלח ויזכה לרוחה וסופה הצלחה. ויפה כיון בני הנחמד נ"י:

וזה ג"כ מרומז בק"ש עצמה בשכבך אם אתה תקרא ק"ש בשכבך שדומה לירידה בשעת שכיבה שאתה בדיוטא תחתונה תזכה ג"כ לקרוא ק"ש בקומך שתעמוד בקומה הגדולה בברכה והצלחה. ובכן מתחיל התנא בערבית וסיים בשחרית לרמז כל המקיים תורה מעוני סופה לקיימה מעושר. ראה וחקור כי דרכי ה' ישר:

שוב מצאתי ג"כ בסמיכת חכמים שכונתי לדעתו דעת הגדול שקאמר לכן מתחיל התנא בברכות שכן גם הקב"ה ברא עולם בבית בברכה ותו לא ומקום הניחו לי מן השמים להוסיף בכפלים וגם דברי קדשו לקיים ומלבך אל תסיר ואלה לפניך למוסר וידאוג האדם בכל עת ועונה להיות קשור בקונו ואל יבהל לרב הונו. וכה דיבר השל"ה הקדוש אל יתהדר אדם גביר כי אחרי דרג' תביר אדם עצב אל תאנח כי אחרי טרח' יבוא אתנח רק מקומך אל תנח וברצונך ה' תרום קרננו ויהי נועם ה' עלינו ויכונן מעשה ידינו עשה חסד עם עבדך וחוקיך למדני גם עד זקנה ועד שיבה אל תעזבני ללמוד וללמד בתורתך הקדושה הנסתרות והנגלות לנו ולבנינו ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו:

אנא הק' מרדכי בהגאון מהר"ם פריד זצוק"ל חונה פה ק"ק אסאנפא והגליל יע"א:

פרק ראשון ברכות:

מרום ה' מתורתך תלמדני ראה על עבדיך וחכמני:

דרך פקודיך הבינני כחסדך חייני. יהי נא חסדך לנחמני הטה אלי אזנך והושיעני. וממקור הברכות תברכיני:

מתניתין מאימתי וכו' רש"י ד"ה כהנים שנטמאו והגיע עתם לאכול בתרומה שפת יתר מילת עתם ונראה דרש"י כיון כאשר תירץ מהרש"א לקמן ע"ב בתוס' ד"ה משעה שעני נכנס לאכול דהקשה התוס' עני גופ' מתי יתפלל ועיי' מהרש"א שפירש אבל אמתנית' לא קשה היך יאכלו הכהנים הא אסור להתחיל בזמן ק"ש לאכול די"ל משעה שהכהנים היינו שמותרין לאכול בתרומתן ואין להם טומאה עוד ומיהו ודאי דאסור להתחיל בסעודה משום זמן ק"ש (די"ל משעה) אבל משעני נכנס משמע שדרכו לאכול וכו' ועיי' והנה יש לומר זה שכיון רש"י שנקט והגיע עתם דייק' רק העת הגיע לאכול בתרומה אבל עוד לא אכלו אבל גם איפכא יש לומר בכוונת רש"י ואפשר לומר דרש"י כיון לפרש והגיע עתם לאכול בתרומה היינו לאכול ממש והן אמת ככה מדויק ממתנית' שנקט משעה שהכהנים נכנסי' לאכול בתרומתן ולא נקט משעה שהכהנים מותרין לאכול בתרומתן אלא נכנס' לאכול ממש ועל זה ציין רש"י והבן. וראיתי בבאור מרדכי שתירץ קושית מהרש"א שקאמר מלשון התוס' דנקט לקמן דף ד' מכאן משמע דמשעה שהגיע זמן ק"ש של לילה שאין לו לאכול סעודה עד שיקרא ק"ש ומתפלל וכו' וכתב מתוס' הנ"ל משמע דלא כתה"ד שאוסר גם טעימה ותוס' רק אכילת סעודה אסרו אבל טעימה שרי ולפ"ז כתב לתרץ קושית מהרש"א על מתנית' לא קשה דבמתנית' לא הזכיר פת ומצי מיירי לאכול בתרומתן תרומות פירות ודזית' וענבי' דהו' דאוריית' והו"ל רק טעימה משא"כ בברייתא שנקט שנכנס לאכול פתו שפיר מקשה התוס':

והנה הביאור מרדכי דייק כן מדנקט התוס' לאכול סעודה משמע דוקא סעודה אבל כגון פירות מותר ואעפ"כ קצת אינו מחוור הלשון במתנית' שנקט משעה שהכהנים נכנסי' לאכול משמע לאכול ולא טעימה שוב נראה לכאורה ראיות תה"ד ראיה ברורה הוא דנקט לקמן לא יאמר אוכל קמעה משמע דאפי' קמעה נמי אסור והוא אפילו טעימה ועיי' מג"א סי' רל"ה ס"ק ד' אבל לע"ד מסוף הברייתא משמע להדיא כבאור מרדכי דכונת התוס' דוקא פת אסר דנקט וסיים וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך משמע דוקא פתו אינו רשאי לאכול רק אחר ק"ש אבל פירות מותר גם קודם ק"ש ואפשר מזה דייק התוס' מדנקט ואוכל פתו ומברך ולמה לא נקט סתם ואוכל ומברך משמע דוקא סעודה ששייך בפתו אבל בלא סעודה פירות וכדומה מותר. שוב נראה לי עוד לדייק דנקט ואוכל פתו ומברך למה נקט ומברך פשיטא מי שאוכל פתו דמברך שוב דקדקתי מדוע לא קאמר מברך קודם ואוכל הלא קודם אכילת פתו צריך לברך המוציא לחם. והו"ל לומר ומברך ואוכל פתו אלא ע"כ דפה קמ"ל דוקא אכילה שקבוע עליו סעודה שצריך לברך אחריו ברכת המזון דאכל לכל הפחות כזית פת זה אוסר קודם ק"ש אבל פחות מכזית אף דצריך לברך לפניה' אבל כיון דלא מברך אחריו ברכת המזון כגון פחות מכשיעור זה מותר קודם ק"ש ולכן נקט קורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך דייק' אז מותר לאכול פתו דמברך אחריו והבן ועיי' תוס' לקמן כ"מ ל"ט ד"ה בציר לי' שעור' דעל פחות מכשיעור אפי' בורא נפשות רבות לא מברך ועיי' לקמן אי"ה בסוגי' אבאר דלכאורה סתרי רישא וסיפא אהדדי רישא נקט אוכל קמע' וסיפ' דוקא פתו עיי' לקמן ולפ"ז יש לי לומר לא צריך לאסיק דמתניתי' איירי בפירות אלא דאיכ' גונא אפילו בפת רק בפחות מכשיעור דלא צריך לברך אחריו וזה מותר משא"כ משנכנס עני לאכול פתו במלח שם כל סעודה משמע ושפיר הקשה התוס' לקמן. שוב לאחר כתבי זאת מצאתי בספר הנחמד דרוש רבי עקיב' איגר שמתרץ כן הא דקתני במתנית' לאכול בתרומתן היינו אכילה מועטת והכהנים אוכלים היינו אכילה מועטת ומתרץ בזה קושית מהרש"א כהנ"ל אך ראה ראיתי בתשו' רע"א על הגמרא לקמן והא קמ"ל דכפרה לא מעכבי קשה לפ"ז דיותר הו"ל לגמרא לקמן לתרץ דקמ"ל אף כשהגיע זמן ק"ש דמותר לאכול אכילה מועטת דהיינו טעימה דע"כ לטעימה כיון דאל"כ אסור לכהנים לאכול בזמן ק"ש וזה עדיף יותר לומר דאשמעינן במידי דעסיק בי' דהיינו בדיני ק"ש גופי' וגם דלא צריך דאגב אורח' קמ"ל דהא קמ"ל מידי דעדיין לא נשנית בשום מקום דטעימה שרי הנה על גוף דברי קדשו צר' לי ועיון שקאמר דלא נשנת עוד' הא גם זה נשנית העריב שמשו אוכל בתרומה וע"כ קשה הא אז זמן ק"ש הוא וע"כ צריך לומר ג"כ טעימה מותר. אבל קושיתו ע"כ היא בחוזק דהו"ל לתרץ מענין ק"ש עצמ' דטעימ' שרי א"כ גם אלה קשה לבאור מרדכי דכתב ג"כ טעמ' דמתנית' דטעימ' שרי אף בזמן ק"ש וכתב הגאון הנ"ל אולם מדלא משני הכי דבאמת לא ניחא לגמרא לומר דטעימ' שרי והוא דמלשון הברייתא כדי וכו' ואומר אוכל קמע' משמע דאפילו אכילה מועטת נמי אסור עיי':

ולע"ד נראה עדיין להצדיק השיטה ולומר דטעימה שרי ומה שנראה לתרץ קושית הגאון הנ"ל דהגמרא רוצה לע"ד ביותר טוב לתרץ משום דכפרה לא מעכב' דאל"כ יהי' קשה קושי' אחרינא מדוע לא ליתני במתנית' בקדשים שכהנים וישראלים שוין משעה שנכנסו לאכול קדשים והיא קושית הצל"ח ובקדשים דלאו בני כפרה נינהו וע"כ לפי תירוץ הגמרא שפיר דקמ"ל כפרה לא מעכב משא"כ בקדשים אשר המה בני כפרה באמת מעכב וא"כ שפיר ונכון דלא מתרץ הגמרא דבמתנית' רוצה לאשמעינן דטעימה מותר הא גם זה יוכל לאשמעינן בקדשים דטעימה מותר מדוע נקט דוקא תרומה אלא ע"כ דרוצה לאשמעינן דכפרה לא מעכב ובכן ביותר בחרו בזה התירוץ דכפרה לא מעכב' דאף גם מתורץ מדוע לא נקט מתניתין קדשים. ועדיין יש לומר דטמימה מותר ונכון:

ומה שנראה לע"ד לתרץ קושית מהרש"א הנ"ל מדוע לא הקשה התוס' כן על מתנית' כהנים האיך אכלו בזמן ק"ש הוא דבר נאה בע"ה. ותרצתי ע"פ מה שדקדקתי במתנית' שנקט כהנים לשון רבים ומדוע לא נקט לשון יחיד בשעה שהכהן וכמו בברייתא משעה שעני והנלע"ד ע"פ מה דמבואר סימן רמ"ה באו"ח ובמג"א שם אין קורין לאור הנר בשבת וכו' ודוקא אחד אבל שנים מותר ביחד אם בא האחד להטות יזכירנו חבירו וכך מבואר באסיפת זקינים סימן תל"ח נראה בליל י"ד וכו' ועכ"פ נראה לי שאם אחד אמר לחבירו שיזכרהו הבדיקה כשתחשך מותר לו ללמוד כמו שהתירו חכמים ללמוד ליל שבת אצל הנרות והנה הכא מוכח שכיון שתרווייהו עוסקין בענין אחד כל אחד יזכיר את חבירו ועיין פרי מגדים משמע מטו"ז דנקט אין פולין משום כל אחד מעיין בדידי' משמע בשנים מהני אף ברשות. ובזה יפה עולה לע"ד דנקט במתנית' לשון רבים כהנים מותרי' לאכול אף בזמן ק"ש כי אחד יזכיר לחבירו אבל כהן לחוד לא וכבר הבאתי לעיל שיטת התוס' לקמן דף ד' דכל הטעם הוא דאסור לאכול קודם ק"ש דשמא ישכח ויפשע מלומר ק"ש וכן הוא שיטת הרשב"א והרא"ש עיי' בבאור מרדכי ושפיר בכהנים ברבים מותר לאכול משא"כ לקמן בברייתא דנקט משעה שעני נכנס לאכול משמע עני יחיד שפיר מקשה התוס' מתי יתפלל. ובזה נראה לי תבלין נאה בדברי התוס' דיש לדקדק דנקטו ועני גופי' מתי יתפלל מלת גופו הוא מיותר ולהנ"ל מאוד נעלה באמת ברבים מותר כאשר בארנו אך תוס' מקשה ועני גופי' כונתו בלחודו מתי יתפלל. וראיתי בצל"ח שהוא מתמה על התוס' למה להקשות מהך דאסור להתחיל בסעודה הא אפי' אי רשאי היינו דוקא ביוכל אח"כ לקרוא ק"ש אבל אם יעבור הזמן אפילו התחיל פוסק והרי באכילתו נמשך הוא זמן ק"ש ולא נשאר לו לאחר אכילתו שום זמן. ולע"ד עד ועד בכלל עד שעה שעומד לפטור מתוך סעודתו משמע כל שעה הזה שעומד לפטור מותר לקר' ק"ש והיינו לאחר אכילתו יש כל כך זמן לומר ק"ש כמו עד סוף אשמורה ראשונה ובסוף אשמורה נמי מותר וברור:

ובזה שאמרנו מדוקדק נמי לשון הגמרא לקמן דף ב' אדם בא מן השדה אדם בלשון יחיד פה גזרו אבל לא ברבים והבין:

ובדבר הזה אמרתי חידוד בדברי הגמרא שהקשה אמר מר וכו' משעה שהכהני' וכו' מכדי כהנים אימת קא אכלו וכו' ולכאורה שפת יתר לחזור עוד הפעם מלת כהנים הו"ל לומר מכדי אימת קא אכלו בתרומה. ולהנ"ל נראה כי הקשתי על הגמרא ותוכן הוא קושית הצל"ח אבל אנכי הקשתי בדרך הזה מאי מקשה הגמרא ליתני משעת צאת הכוכבים דילמא באמת כהנים אכלו בצ"ה אך קשה ומתי יאמרו ק"ש וצריך לומר כתירוץ תוס' לקמן על עני דעד שהכינו לו סעודתו והיינו משעה שנכנס ועדיין בא אוכל וזה קצת קודם צאת הכוכבים ומנ"ל לגמרא להקשות דילמא הכי הפירוש במתנית' ועי' בצל"ח שהקשה דע"כ לתירוץ הגמ' לקמן עני וכהן חד שעור' הוא ע"כ גם הכהן קצת קודם צ"ה. ונדדי הקושיא עוד ביותר חזקה דוק ותבין:

דילמא הפירש במתניתין הכי הוא קצת קודם צ"ה ולהנ"ל נעלה דע"כ בארנו הכהנים דנקט רבים רשאין באמת לאכול אף בזמן ק"ש בשעת צאת הכוכבים ממש וע"כ מדנקט כהנים ולא כהן משמע להדיא דאוכלים בשע' צ"ה ממש ובהיות כן זה שחזר הגמרא מכדי כהנים דייק' בלשון רבים אימת קא אכלו ע"כ בשעת צאת הכוכבים ממש ואכילת תרומה כיון דהוא ברבים מותר וא"כ קשה ליתני משעת צאת הכוכבים ומתורץ קושית הצלח וקושייתי' דמלשון כהנים מדויק דאיירי בצ"ה ממש וא"כ למסקנא דאסקינן לא עני וכהן חד שעור הוא ויש לומר הכהנים בשעת צ"ה ממש ועני סעודתו מאוחר מצאת הכוכבים ועד שמכינו לו הוא צאת הכוכבים וחדא נינהו ודו"ק היטב: ובזה בארנו לתרץ היטב תמיהת הטו"ז סי' רל"ה שמתמה איך בניו של ר"ג עברו על דברי חכמים ואכלו בזמן ק"ש הא אינו רשאי לאכול ולהנ"ל נעלה דהמה היו רבים וברבים מותר ובסעודה אחת בודאי מותר. ובהיות כן יש ליישב מה שלכאורה קשה על דברי אם אמת דטעמ' דמתנית' הוא משום דהמה רבים כהנים ולכן מותר לאכול אף בזמן ק"ש ממש א"כ עדיין קשה מאי מקשה הגמרא ליתני משעת צ"ה דילמא הא קמ"ל ברישא בכהנים ברבים מותרים לאכול אף בזמן ק"ש וטובא קמ"ל ולהנ"ל נעלה דזה מסיפא כבר אשמעינן ממעשה בבנים של ר"ג דבית המשתה וע"כ טעמ' לכן אכלו משום דהיה רבים ורבים מותר ובהיות כן יש לי לתרץ קושית הגאון רע"א דהקשה אם אמת דטעימה מותר א"כ קשה מאי מקשה הגמרא ליתני משעת צאת הכוכבים דלמא הא קמ"ל טעימ' מותר ולהנ"ל מאוד נעלה א"כ קשה למה נקט כהנים בלשון רבים גם יחיד כהן מותר לטעום בזמן ק"ש ובזה עוד הפעם לומר זה שדייק' אמר מר כו' מכדי כהנים לשון רבים ע"כ דאיירי באכילה ממש ודו"ק היטב: ולקמן אי"ה עוד אדבר לבאר ענין הזה בכפלים:

אך כעת אני עומד על דין הזה לברר אם אמת הדבר דברבים מותר לאכול אף בזמן ק"ש ולכאורה מצאתי לי און על דברי אלה שבארתי פה ברבים מותרים וקצת צ"ע מגמ' שבת י"א ואם התחילו אין מפסיקין מפסיקין לקרות ק"ש הא תני לי' רישא אין מפסיקין סיפא אתיא מפסיקין לד"ת דתני' חבירים שהיו עוסקין בתור' מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ואמר ר"י כגון רשב"י וחביריו מפסיקין לק"ש ולא לתפלה אלמא אף דהמה רבים מ"מ מפסיקין לק"ש והוא תמיה' נגד הך דין בשנים דמותר בשבת ללמוד לאור הנר ויש לישב ולומר הכא איירי כל אחד ואחד עוסק בפני עצמו לא דעוסקין בהדדי ורק נקט על כל הכלל חבירי' כגון רשב"י וחביריו דייק' וחביריו כדומה לו והני המה דהיה תורתן אומנתן ואם המה יחידים צריכי' להפסיק וג"כ יוכל לומר כל אחד עוסקין בענין אחר ואדרבה נראה לי ראיה ברורה מרש"י שם ברבים מותר דהגמרא הקשה כשם וכו' כך אין מפסיקין לק"ש ומתרץ כי תני' האי בעיבור שנה דאמר ראב"א וכן תנן וכו' כשהיינו עוסקין בעיבור שנה ביבנה לא היינו מפסיקין לא לק"ש ולא לתפלה ומפרש רש"י שהיה עולים שבעה לעליי' ונוש' ונות' אם שנה צריכ' להתעבר וכו' ולכאורה יפלא מדוע לא פי' רש"י טעמ' דאין מפסיקין בה"ג ולהנ"ל נראה די בזה דמפרש רש"י שהיה עולים שבעה וכונת רש"י כיון דהיה רבים ביחד וגם עוסקין בענין אחד בה"ג לא חיישינן דיעבורו זמן תפילה ברבים מותר וזה שמפרש רש"י כמה היה ולכאורה למה ולהנ"ל נעלה זה הוא טעמו תרוצו של הגמרא לכך לא יפסיקו משום דרבים היה ועוסקין בענין אחד ונכון. ולפ"ז גם פה ברכות ריש מתנית' דמפרש רש"י והגיע עתם לאכול ממש כוונת רש"י לאכול ממש כיון דרבים המה וזה שחזר רש"י כל המימרא כהנים שטבלו וברבים איירי ודו"ק היטב. ועיי' רש"י פסחים דף פ"ה ע"א בד"ה זריזין הן שמפרש רש"י שיש רבים ומזרזים זה את זה מלהוציא משמע להדיא דרש"י סובר דרבים לא שייך גזירה ושכחה ונכון:

אבל עדיין יש מתנגד לדין זה מהך מתנית' דנקט ולא לדין הא לדין צריך ג' דאין דנין פחות מג' אבל לזה יש לתרץ הא ביחיד מומחה ג"כ דנין וא"כ איירי מתנית' ולא לדין ביחיד מומחה ולכאורה ככה משמע דנקט לא ישב אדם לפני הספר וכו' לא יכנוס אדם וכו' ולא לדין ונקט מילת אדם להורות יחידי אסור אבל ברבים מותר. דמילת אדם מיותר והבן. אבל אעפ"כ ראיתי הלכה מתנגד בחושן משפט סימן ה' סק"ד אין יושבין בדין מתחילת שעה ד' אפילו לגמור דין עד שיתפללו ת' מנחה וכו' והנה משמע להדיא אפי' הרבה ביחד דנקט יושבין ועיי' בסמ"ע שמפרש שמא יראו הדיינים טעם חדש בטענות' ויחזרו מדעתן ויהיו תחילת דין וישכחו מלהתפלל מנחה הרי להדיא אפי' בדיינים רבים יחדיו אעפ"כ חיישינן שישכחו מלהתפלל וצ"ע הרי בשבת לאור הנר בשנים מותר:

ועל המתנית' היה נראה לומר כי תנינא ברכות ל"א ת"ר אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך ד"ה אלא מתוך ה"פ וכו' עיי' רש"י הלכה פסוקה שאינו צ"ע שלא יהי' מהרהר בה בתפילתו וא"כ מתנית' דנקט ולא לדין יש לומר היינו טעמ' דאין מתפלל לא מתוך דין דיתבלבל דעתו בדין ולא מצד טעמ' דישכח מלהתפלל. וא"כ אפי' ביותר מחד אסור וכאשר ביאר הסמ"ע שמא יראו הדיינים טעם חדש בטענתן ויהי' בודאי מתוך דין כי יהי' טרודין בטעמו להרהר ואפשר יש לומר בח"מ דנקט אין יושבין בדין אפילו לגמור דין היינו טעמ' דאין מתפללין מתוך דין אבל הסמ"ע מפרש משום שכחה וכן משמע סתימת לשון המחבר. ובאלה יהי' נדחו התומים סימן ה' ס"ק י"ב אפילו לגמור הדין שכתב באו"ח רל"ב הרמ"א עכשיו נוהגין לקרות ע"י שמש:

נוהגים לישב בסעודה אפי' בסמוך למנחה קטנה ע"ש וא"כ ה"ה לדין דמ"ש ומזה רשאי וכן נוהגין ב"ד שקובעים סמוך למנחה וכו'.

ולהנ"ל קשה בשלמא לאכול שפיר דסמכו דלא יפשע לפי שיש קריאת שמש אבל לדין הא תנינא אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ומשמע אפי' גמר דין משום דיהרהר בתפילתו כנ"ל וצ"ע ובאמת גם המ"א שם רל"ג ס"ק י"ד כתב בתחילת דין סומכין על קריאת שמש ולהנ"ל קשה הא אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ברייתא מפורשת הוא וצ"ע:

ואם יש לקיים ולומר דברים הללו שבארנו ברבים בזמן ק"ש מותר לאכול דאחד יזכיר את חברו יש לומר אחר העיון ולישב בזה ע"פ שמבואר שם במג"א שהקשה בשם מהרש"ל א"כ יהי' שנים מותרים לרכוב ע"ג בהמה דאם בא אחד לחתוך זמורה יזכירנו האחר ולפי מ"ש הב"ח דוקא בקריאת התורה אבל במילי דרשות לא וא"כ לפ"ז ניח' נמי הכא בתרומה לכל הפחות לא מיקרי מילי דרשות דתרומה מצוה הוא לאכול והצל"ח רוצה לומר דמצוה הוא ומיקרי אפילו עבודה ודוחה ק"ש בזמנה כמבואר בפסחים בר' טרפון ועי' ולדידי אף דלא מיקרי עבודה לדחות ק"ש בזמנה אבל עכ"פ מצוה מיקרי ובכן ברבים מותר לכן נקט כהנים ובזה ניחא נמי בניו של ר"ג בבית המשתה בודאי בשמחה של מצוה הוה ובמצוה שהוא ברבים שפיר דמי ונכון:

וראיתי בצל"ח שמפרש אולי הכהנים מותרין לאכול בתרומתן אז אפילו בזמן ק"ש כיון שאכילת תרומה מצוה הוה כעבודה בבית המקדש והרי ר' טרפון ביטל זמן בית המדרש בשביל אכילת תרומה כמבואר פסחים דף ע"ב ולכך לא הקשה על המתנית' וא"כ גם לצל"ח הכוונ' לאכול בתרומ' ממש אבל ראיתי שהצל"ח מקשה לפ"ז מאי מקשה הגמרא ליתני משעת צאת הכוכבים דילמא הי' גופה וקמ"ל דכהנים בשעת זמן ק"ש רשאי לאכול משום תרומה דהי כעבודה ותירוץ של צל"ח דחוק מאוד וכאשר אני בארתי דקמ"ל דמצוה הוא לאכול בתרומה ומותר ברבים לאכול אף בזמן ק"ש ליכ' קושיא כהנ"ל דילמא הא גופא קמ"ל זה כבר אשמעינן בסיפא דמתנית' דנקט מעשה בבניו וע"כ צריך לפרש דמצוה הוא וברבים לכן מותר. משא"כ להצל"ח דרוצה לאשמעינן משום תרומה דמיקרי עבודה לכן שרי בזמן ק"ש זה לא מוכח ממעשה ובאו בניו. אך לאחר העיון אמרתי אעפ"כ מתורץ נמי קושית הצל"ח גם לדעת הצל"ח דע"כ לפ"ז קשה על הסיפא קושית טו"ז היך הלכו לבית המשתה בניו של ר"ג בזמן ק"ש וצריך לתרץ כתירוץ הטו"ז דאיירי בהתחיל בהיתר ובה"ג מותר וא"כ גם מרישא אינו מדויק לומר דלכן נקט ותולה בתרומה להשמיעינו דרשאי לאכול בזמן ק"ש דיש לומר גם הרישא איירי בהתחיל בהיתר היינו חולין דרשאי לאכול אף בטומאה ומשכו סעודתן עד הלילה דמותר אז לאכול בתרומה ולא צריך להפסיק:

ובזה ניחא לי נמי לתרץ קושית הגאון רבי עקיבא איגר מדוע לא מתרץ הגמרא לכן נקט ותולה בכהן בתרומה להשמיעינו דטעימה בזמן ק"ש מותר הא זה לא משמע דלכאורה קשה על סיפא במעשה ובאו בניו מבית המשתה וע"כ צריך לתרץ כתירץ הטו"ז בהתחיל בהיתר שרי וא"כ גם מרישא ליכא למשמע מינ' דטעימה שרי דילמא איירי בהתחיל בהיתר והאיך מוכח דטעימה שרי ואי תימה דזה גופ' קמ"ל דהתחיל בהיתר מותר זה כבר מסיפא אשמעינן וגם זה לא שייך לומר דילמ' טעימ' שרי ומתורץ קושית הב' הנ"ל הדק היטב ולאמת יוכל לתרץ קושית מהרש"א גם בזה האופן דתוס' רק מקשה מסעודת עני ומרישא דמתנית' לא מקשה התוס' דיש לומר דאייר' בהתחיל בהיתר בחולין ואז אכלו תרומה משא"כ בברייתא בסעודת עני דאיירי בעת הזה נכנסו לסעודתן והתחיל באיסור ונכון:

אך חוזר אני על הראשונות להקשות כאשר אני בארתי לכן מותר ברישא משום דרבים המה ולכן נקט כהנים משום דהמה רבים עדיין נשאר הקושיא בחזקה מאי מקשה הגמרא ליתני משעת צאת הכוכבים דילמא הא קמ"ל ברבים ודבר מצוה שרי או פשט ברבים דשרי וא"ת זה כבר אשמעינן ממעשה בבניו של ר"ג דילמא שם איירי בהתחיל בהיתר משא"כ רישא לא איירי בהתחיל בהיתר דא"כ קשה למה נקט כהנים לשון רבים הא יחיד נמי שרי בהתחיל בהיתר ומדנקט כהנים אשמעינן אפי' התחיל באיסור רשאין לאכול כיון דרבים נינהו וזה עוד לא תנינא בהעריב שמשו דהא שם נקט לשון יחיד ויש לפרש שם דאיירי בהתחיל בהיתר או טעימה בעלמ' אבל פה קשה מדנקט כהנים לאשמעינן אתיא ברבים מותר אפי' בזמן ק"ש ממש:

והנראה לע"ד לפי מה אשר בארתי לחד תירוץ של המג"א דדוקא בשנים מותר בדבר מצוה יש שני תירוצים במג"א לחד תירוץ דוקא בדבר מצוה ולחד תירוץ אף לדבר רשות מותר בשנים עיי' והנה לזה התירוץ דדוקא בדבר מצוה מותר בשנים יש לומר בסברתו אף שאמרינן דכפרה לא מעכבא אבל עכ"פ הו"א כיון דעדיין מחוסר כפרה הוא מצוה ליכא לאכול בתרומה עד שיטבול ויבא קרבן שיטהר לגמרי אז שייך מצוה בטהרה לגמרי והמ"א אף בשנים אסר דלא מיקרי מחוסר כפרה מצוה ובכן יש לומר דאשמעינן דכפרה לא מעכב ואפי' מצוה איכא או אף לדבר הרשות מותר בשנים כאידך תירוץ של מג"א ויש לומר זה כונת הגמרא מלתא אגב אורח' קמ"ל כהנים רבים משעת צאת הכוכבים והא קמ"ל דכפרה לא מעכב דהו"א דכפרה עכ"פ מעכב דאינו מצוה לאכול וכיון דאינו מצוה אפי' ברבים אסור לכן אשמעינן דכפרה לא מעכב ואפי' מצוה איכא ומותר ברבים ומתורץ קושית התוס' דהקשה הא כבר אשמעינן ממתני' דהערל העריב שמשו אוכל בתרומה שם נקט לשון יחיד ע"כ אינו מוכח כהנ"ל וצריך לתרץ כאשר בארתי או דהתחיל בהיתר או טעימה או דקאי רק על זמן הכשר משא"כ פה דנקט כהנים רבים מותר מוכח דהא קמ"ל ברבים מותר אך לפי אלה יהי' קשה עדיין הו"ל לגמרא סתם לומר הא קמ"ל כהנים אימת קא אכלו בתרומ' בשעת צה"כ ממש בזמן ק"ש ולמה להו לומר כלל דכפר' לא מעכב אבל אחרי כל אלה בחקירה ובדרישה באנו לבאר ביותר טוב וביותר מרווח לתרץ מדוע לא מתרץ דרוצה לאשמעינן ברבים מותר כאשר הבאתי לעיל לתרץ קושית הגאון רע"א מטעימה דא"כ קשה מדוע לא נקט המתנית' משעה שהכהני' וישראלי' נכנסו לאכול בקדשים ואיירי מהני דלאו בני כפרה נינהו ושייך בין בכהנים ובין בישראלים בשלמים ותודה כקושית הצל"ח ובה"ג ג"כ שפיר יוכל לאשמעינן ברבים מותרים דג"כ היה יוכל לומר לשון רבים לכן ביותר טוב מתרץ הגמרא דמתנית' איירי בהני דבני כפרה נינהו וע"כ לא יוכלו למיתני קדשים כי בקדשים כפרתן מעכבתן מלאכול ובכן מאוד נעלה דמתנית' פה קמ"ל דכפרה לא מעכב' כבארתי לעיל. דהו"א דליכא מצוה לאכול בתרומה אם עדיין מחוסר קרבן וקמ"ל בה"ג כפרה לא מעכב' ואף בה"ג שרי אם רבים המה או דמיקרי עכ"פ מצוה או גם בדבר הרשות מותר ברבים וטובא קמ"ל ובהיות כן מתורץ קושית התוס' דהקשה הא כבר שמעינן דכפרה לא מעכב הא הכא דבר אחר קמ"ל אגב אורח' דכפרה לא מעכב ומותר ברבים לאכול בתרומה בזמן ק"ש ממש מדנקט כהנים לשון רבים ודוק. ובפשיטות אמרתי לתרץ קושית התוס' הזה על פי דברי הצלח שמתרץ דלכן לא מקשה התוס' ממתנית' אף שאכלו בזמן ק"ש משום שתרומה מצוה היא והוי כמו עבודה דדוחה זמן ק"ש אך הקשה א"כ מאי מקשה הגמרא ליתני משעת צאת הכוכבים דילמא הא קמ"ל דתרומת מצוה מותר לאכול בזמן ק"ש ממש ואמרתי לתרץ דא"כ הו"ל למנקט במתנית' קדשים דגם אכילת קדשים מצוה היא ושפיר אשמעינן גם בקדשים כיון דמצוה היא מותר לאכול בזמן ק"ש ממש כאשר הקשה הצלח לעיל מינ' אלא ע"כ צריך לומר דמתנית' איירי בה"ג בהני דבני כפרה נינהו ובה"ג ליכא למיתני קדשים וע"כ בחר הגמרא זה התירוץ דכפרה לא מעכב' וזה רק שייך בכהנים בתרומה ונכון. ובהיות כן מתורץ קושית התוס' מערל העריב שמשו. ויש לומר הכא טובא קמ"ל מילת' אגב אורח' כהנים בזמן ק"ש עצמו רשאין לאכול בתרומה כהנים אימת קא אכלו בתרומה משעת צאת הכוכבים ממש משום דתרומה מצוה היא דדוחה ק"ש:

וא"ת דהו"ל זאת לאשמעינן לגבי קדשים דנמי מצוה ולמה נקט במתנית' דוקא תרומה אבל הא קמ"ל דכפרה נא מעכבי דייק' דהו"א היכא א כא מצוה בלא מחוסר כפורים דדמיא לעבודה אבל מחוסר כפורים דאסר בעבודה אף דרשאי אז לאכול בתרומה אבל אינו מצוה לאכול משום דמחוסר כפר' הוא וא"כ בה"ג בזמן ק"ש אינו רשאי לאכול דלא מיקרי אכילת תרומה עבודה ומצוה קמ"ל דכפרה נא מעכב גם לענין הזה ואעפ"כ אכילת תרומה מצוה הוא ומותר לאכול בזמן ק"ש ממש ומתורץ קושית תוס' ועכשיו שפיר ממשנה יתירה דייק' זאת משום דנקט העריב שמשו אוכל בתרומה ליכא למידק דיש לומר בהתחיל בהיתר או דרק קאי על הזמן דמוכשר הוא אבל באמת לא אכל אבל פה ע"כ מדנקט וקאמר במתנית' תרומה ולא קדשים דקדשים שייך בין בכהני' ובין בישראלי' ונקט רק תרומה ע"כ בא לאשמעינן בזמן ק"ש גופ' רשאי לאכול בתרומה ואין לומר לכך נקט תרומה ולא קדשים לאשמעינן דכפרה לא מעכב שה כבר ממתנית' העריב שמשו מוכח אלא ע"כ כהנ"ל פה אשמעינן מילת' חדשה גם בה"ג מותר בזמן ק"ש ממש לאכול בתרומה אף דמחוסר כפרה הוא מ"מ מצוה היא והוי כעבודה דדוחה ודו"ק היטב. ולאחר בארנו כל אלה ופלפלנו כיד ה' הטובה עלינו עדיין דין הזה אינו מבורר לאמיתו אם ברבים רשאי לאכול בזמן ק"ש או לא. ונתתי פנים לכאן ולכאן ורוחב לבב ירחיב וה' יורנו נפלאות מתורתו הקדושה:

והנה כל אלה אשר בארנו לישב מילת כהנים דברבים מותר וגם רש"י אולי לזה כיון וזה אבל רק לדעת הרא"ש והרשב"א ודעת התוס' שבארנו משום חשש שמא יפשע אינו רשאי לאכול בזמן ק"ש אבל לפירוש רבינו יונה דמפרש דלכתחילה חיוב לקרותה מיד בהתחלת זמן זה בצאת הכוכבים ואפי' אינו רוצה לעסוק בשום מלאכה או לימוד או אכילה החיוב אז עליו לקרותה ככה לכתחילה מצוה מן המובחר ועי' בבאור מרדכי ריש פרק פה שהביא והבין כן שיטת רבינו יונה וא"כ לרבינו יונה לא שייך לומר פה ברבים מותר דאינו טעמ' משום שמא ישכח אלא ככה מצותה לקרות משתחשך וקשה כהנים איך אכלו בזמן ק"ש וראיתי בבאור מרדכי להך טעמא דככה זמנו הוא מצאת הכוכבים אם כשיש לו מצוה אחרת לעשות לא שבקינן מצוה עבור זה וא"כ יש לומר כדעת הצל"ח דתרומה מצוה היא ובכן רשאי הכהן לאכול משא"כ לאידך טעמ' דשמא יפשע אפי' מצוה נמי אסר לעשות בזמן ק"ש דחיישינן שמא יפשע וברור:

ובפשיטות יש לומר רבינו יונה מפרש דקאי רק על היתר זמן אכילה ובאמת לא אוכלין בזמן ק"ש שהרי נקט בלשונו הרי שזמן אכילת תרומה הוא מביאת אור השמש ואילך ונקט בלשונו רק זמן אכילת תרומה וכונתו רק אזמן ואולי גם רש"י כיון כן כאשר התחלתי והגיע עתים רק העת בא היינו זמן אכילת תרומה כרבינו יונה אבל לאחר העיון אמרתי דדעת רש"י אולי נוטה לשיטת רבינו יונה דלכתחילה בכל אופן אף בלי שום מניעה צריך לקרות ק"ש בצאת הכוכבים עיי' רש"י עד סוף אשמורה ראשונה ומקמי הכי לאו זמן שכיבה הוא לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא א"כ למה קורין אותו וכו' וקשה כיון דכבר אמר רש"י לפיכך וכו' קודם לכן לא יצא למה חזר ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך ואם באמת חובה עלינו למה יצא בעל מיטתו. ולהנ"ל ניחא דכוונת רש"י דלכתחילה חובה מיד לקרותה בצ"ה ואפי' אינו רוצה לעשות שום עסק וזה שחזר עוד הפעם ומפרש ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך היינו לכתחילה בכל אופן זה החייב עליו וזה מפירושו לעיל לא שמענו דנקט הקורא קודם לכן לא יצא והו"א דעד סוף אשמורה ראשונה אם לא רצה לאכול או לעשות עסק איכ' פנאי אפי' לכתחילה להמתין עד סוף אשמורה ע"ז מפרש עוד הפעם לפיכך כאשר בארנו דהחיוב מיד משתחשך וסיים רש"י ובקריאת פרשה ראשונה היינו בדיעבד יצא אבל לא לכתחילה ונכון, ואף כה"ג צריך לומר והגיע עתים כפירש רבינו יונה על הזמן וראיתי בכסף משנה פ"א מהלכות ק"ש הלכה ט' וכתב וז"ל ורבינו כדי להרחיק אדם מן הפשיעה דפשיעה הוא לאכול ולשתות קודם ק"ש וכו' והנה מכסף משנה הנ"ל משמע דכל האיסור הוא חשש שמא יפשע ובכן נמי נקט לשון יחיד כדי להרחיק אדם מן העבירה וכן פה במתנית' והיוצא מכל אלה לדעת הני שיטות ביחיד בודאי אסור בזמן ק"ש לאכול וברבים ספק הוא אצלינו ולדעת רבינו יונה אפי' לא רוצה לאכול כשהגיע זמן ק"ש החיוב עליו מוטל לקרותה משתחשך בזמנה אפי' ברבים ועיי' בבאור מרדכי שמברר שיטות הללו כל אחד על מקומו בשלום:

וראיתי בבאור מרדכי שהקשה לשיטת רבינו יונה דמתנית' י"ל לכתחילה חייב לקרותו מיד מאי פריך הגמרא לקמן דר"א אדר"א דהא י"ל דר"א דברייתא קאמר דמתחילין לקרות ור"ל דשרי לקרות משעה שקידש היום בע"ש אבל מ"מ אין חיוב לאלתר משעה שמקדש היום ורשאי להמתין עד צאת הכוכבים ובמתניתא מאימתי קורין קאמר שהחיוב היא לקרותו מיד ולא לאחרו עוד עיי'. והנראה לע"ד כדברי ס"ח הובא בשם שדי יהושע ועיי' לקמן ותמצא דהוכיח דמאימתי קאי על אהתחלה ואף אם מתנית' ר"א היא נמי ניח' לרבינו יונה דזה היא עומד בפני עצמה דסיפא רק בדיעבד מתיר ורישא לכתחילה איירי וא"כ משמע מלשון מאימתי דקאי מאימתי מתחילין לקרות ק"ש וא"כ ה"ה דלא קודם כן וה"ה דלא לאחר לכתחילה ודוק היטב ועיי' בסמח ותבוא לנכון:

מתני' תרומתן עיי' תוי"ט שכתב וכן הוא לשון חכמים בברייתא בגמרא ות"ק אומר משעה שבני אדם נכנסי' לאכול פתן בע"ש והקשה התוי"ט מדוע לא נקט תרומה ובגמרא משעה שבני אדם נכנס' לאכול פת וקאמר דנקט פתן פתו לומר המוכן להם ואינן חסרים כלום וכן בתרומתן שהוא מוכנת לפניה' וכלום חסר כי אם לאכול ואפשר לומר דתוי"ט כיון באלה ג"כ לתרץ קושית התוס' עני גופ' וכו' יש לומר טרם אכילתו אז הוא זמן ק"ש וכונ' פתן היינו אז שכבר מוכן הוא לאכול ואז הוא זמן ק"ש. וראיתי בפרי מגדים ג"כ לישב מילת תרומתן סי' רל"ה במ"ז סק"א בד"ה והוי יודע דלענין דאמר ק"ש זמנה מב"ה הא קודם לכן לא אם ספק לו אם קרא בזמנו ויודע שקרא בבהכנ"ס אם חוזר וקורא או לא ובחדושינו ברכות נסתפקנו בזה די"ל בק"ש לאו ספק אלא ודאי דלא יצא דלאו זמן שכיבה הוא ומש"ה אמר משעה שהכהני' וכו' בתרומתן כי י"ל התם בין השמשות לאו ספק הוא וטהר יומא שיטהר הרקיע מאור השמש ואפשר להעמיס בתרומתן הידוע בקרא ד"ת דספק כודאי רק דאין לוקין כמ"ש בתה"א וזה ה"ה ק"ש אין בו ספק וחוזר וקורא עיי' בפרי מגדים וא"כ לפרי מגדים לכן נקט תרומתן להורות תרומתן הידוע מדאורייתא דדוקא ודאי לילה צאת הכוכבים וטהר היינו שיטהר לגמרי מאור השמש והיינו צ"ה אבל ספיקא לא יאכל בתרומה וא"כ ה"ה ק"ש כן כונת לשונו יעו"ש:

ובהיות כן הקשתי קושי' עצומה א"כ מאי הקשה הגמרא אמר מר וליתני משעת צאת הכוכבים אם ככה תני הייתי אומר אף אם ספק קרא בצ"ה או לא כגון בין השמשות יצא דאמרינן דגם אז מיקרי זמן שכיבה אף בספיקא אבל אם נקט להדיא משעה שהכהני' אוכל בתרומתן בה"ג ע"כ מוכח כפרי מגדים תרומתן הידוע מן התורה בספק בין השמשות או צאת הכוכבים בה"ג לא יצא דומיא דכהן בה"ג לא יאכל בתרומה ולזה נקט משעה שהכהנים אוכל בתרומתן ובפרט אית' שם שבת בגמרא הלכה כר' יוסי לענין אכילת תרומה ועיי' ומאוד צריך עיון והיה נראה לע"ד להוכיח דק"ש דאורייתא ולא שייך לומר לאשמעינן גם ספק אסור דספק דאורייתא ולא שייך לומר לאהמעינן גם ספק אסר דספק דאורייתא בלאו הכי לחומרא והיה נראה לומר כי ראיתי בקובץ לשון הירושלמי ז"ל נראה מהירושלמי דגרסינן התם הקורא קודם לכן לא יצא וכו' ואפילו קרא אותו תוך בין השמשות שהוא ספק יום וכו' חוזר וקורא משום דהו"ל כספק קרא שחוזר וקורא ותו תני בירושלמי מהך דהכא מדויק מדקתני בברייתא הקורא קודם לכן לא יצא וקודם לכן לאו ספק הוא פירוש דהא עכ"פ בין השמשות אמאי לא יצא אלא ע"כ ספק קרא וכו' חוזר וקורא. וכתב הקובץ ידוע דמהך משמע סתמא דתלמוד' סובר ק"ש דאורייתא מ"מ מוכרח לישב למ"ד ספק קרא אינו חוזר וקורא הך ברייתא דתני הקורא קודם וכו' להירושלמי ע"כ הא בהא תליא וכו' וכתב וז"ל ולע"ד נראה מ"ד דס"ל ספק קרא אינו חוזר ס"ל דאינו קורא בברכות משום דספק דרבנן להקל ולא רשאי לברך משום לא תשא וכו' משא"כ הפרשיות צריך לקרותן דהוי ספק דרבנן באיקב' חיובו ודמי לספק איסור דרבנן באיקב' אסורו דכתב הש"ך ביו"ד סי' ק"י לחומרא גם מדרבנן וכו' והך בריית' דנקט הקורא קודם לא יצא מוקי לה דלא יצא וחייב מיהו לקרות פרש' של ק"ש אבל בלא ברכות וע"ד דסבר חוזר וקורא פירש אפי' בברכות דס"ל ק"ש מה"ת וכתב עוד ואפי' את"ל דמ"ד אינו חוזר וקורא קאי אפרשיות איכא למימר הגם דחיובא ודאי רמיא עלי' מ"מ ספק זה דקרא ג"כ מחשב כודאי חזקה דעשה כרגילתו דרגיל הוא בכל יום לקרות ק"ש שחרית וערבית ודמי קצת למ"ש הטו"ז ביו"ד סי' ס"ט באשה ששכחה אם עשתה הדחה וכ"ז שיש בספק אם קרא אזי אמרינן מסתמא עשה כרגילתו אבל בקרא קודם צ"ה בב"ה דספיק' דממילא הוא ואתחזק חיובא אין ספק מוציא מידי ודאי ובלא ברכות חייב לקרות מספיקא וכו' ולפ"ז יש לי לתרץ ולומר אף אם ק"ש דרבנן שפיר מקשה הגמרא ולא שייך דרוצה לאשמעינן בין השמשות דחוזר וקורא הא בארנו גם אם ספק דרבנן אבל אתחזק חיוב' הוא אין ספק מוציא מידי ודאי אבל גם לדעת הקובץ קשה דעדיין קורא רק בלא ברכות אבל אם אמרינן כפרי מגדים אפי' בברכה ולכן תולה בכהנים תרומתן ומאי מקשה הגמרא וצ"ע. והנה מדברי הירושלמי להדיא משמע דלא כפרי מגדים דתליא זה בזה בקורא קודם לכן בין השמשות דלא יצא בשאר ספק ק"ש אם קרא ולפרי מגדים חילוק רב יש והבן כי קצרתי. ובלאו פרי מגדים נמי יש לי להקשות דהא ידוע דתרומה בין השמשות אסור לכהנים לאכול דיהוי ספק דאוריית' וא"כ דילמא משום זה תולה בכהנים לאשמעינן בין השמשות דחוזר וקורא ויהי' מזה מוכח דק"ש דאורייתא ואז לא צריך זאת לאשמעינן כבארנו בלאו הכי ספיק' דאוריית' לחומרא משא"כ אם ק"ש דרבנן צ"ע כל אלה. ומה שנראה לע"ד לישב מילת ערבין ולהביא מטעמים לדברי הצל"ח שמפרש במתנית' אולי הכהנים מותרין לאכול בתרומתן אפי' בזמן ק"ש כיון שאכילת תרומה מצוה הוי כעבודה בבית המקדש והרי ר' טרפון ביטל זמן בית המדרש בשביל אכילת תרומה כמבואר פסחים ואמרתי התינח בתרומה דאורייתא זה מיקרי כעבודה ורבי טרפון דביטל רק ביטל משום תרומה דאוריית' אבל בתרומה דרבנן בודאי לא שייך דהוי כעבודה דידחה ק"ש בזמנה וא"כ יש לומר לכן נקט תרומתן דקאי על הפסוק תרומתן הידוע להם מקרא או כי קרא נקט כי לחמו הוא וכתירוץ תוי"ט רק פשט צריך להבין מדוע בחר במתנית' זה לשון קרא והרבה מקומות נשנה רק תרומה ולהנ"ל לרמז באה בשעה שאכלו תרומתן היינו תרומה מן התורה אבל סתם תרומה שהוא נמי משמע תרומה דרבנן באמת אסור לאכלו בזמן ק"ש ורק תרומה מן התורה מותר אבל ראיתי בגמרא דדין דלא גרס תרומתן אלא אמר מר וכו' נכנסין לאכול בתרומה ולקמן ע"ב גרסינן אמר מר בתרומתן ואמרתי בזה קצת חידוד והמבין יבין ודעת לנבון נקל. ויש לי ספק בספק קרא ק"ש בזמנה או לא והיינו שקרא ביה"ש אם מותר אז לאכול קודם ק"ש דהדין דצריך לחזור ולקרות אם מותר אז לאכול קודם ק"ש זה. אם נימא בה"ג מותר מחמת ס"ס חדא דילמא כבר אמר ק"ש ואם גם לא אמר דילמא לא ישכח ולא יפשע אז מלומר ק"ש וצ"ע וא"כ לע"ד עדיין איכ' נפ"מ גם אם ק"ש דאורייתא וקרא בין השמשות דאז עכ"פ איכא ספק ואף מצד ספיקא צריך לחזור ולקרות אבל עדיין יש לומר אם אמרינן תרומתן כפרי מגדים דאסור לכהנים לאכול בזמן בין השמשות תרומה והוי כודאי איסור אז אסיר לאכול קודם בזה הק"ש שצריך לחזור ולקרות דלא הוי כספק ספיקא ועדיין צ"ע מאי מקשה הגמרא אף לפי מאי דאמרינן ק"ש דאורייתא וצ"ע:

שבתי וראיתי בשאגת אריה סימן ג' בענין ספק קרא ק"ש אם ק"ש דאורייתא דצריך לחזור ולקרות קושי' אחד אשר הוא מתמה וז"ל כתב התוס' בשם ר"ת דק"ש בבהכנ"ס הוא עיקר ומשום דקי"ל כר"י דאמר בפרק ת"ה בזמן תפיל' המנחה עד פלג המנחה ומיד שכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית ומה שאנו מתפללין לפעמים מנחה אחר פלג המנחה סמיך לערב כרבנן דפליגי אר' יהוד' משים דאמר לקמן השתא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ואני תמה דהרי הא דקאמר השתא דלא איתמר הלכתא דעבד כמר עבד משום דכיון דתפלה דרבנן אזלינן בספיקא לקולא אבל ק"ש דהוא מן התורה כיון דמספק' לן מספיקא אית לנו למיזל לחומרא דקי"ל ספיק' דאו' לחומרא וכדאמרינן בפרק מ"ש לקמן דף כ' ספק קרא ק"ש דר"א אומר חוזר וקורא מ"ט ק"ש דאורייתא ופסקו הפוסקים כר"א וה"נ בפלוגת' דר"י ורבנן דקאמר הגמרא דלא איתמר הלכת' לא כמר וכו' והו"ל ספיקא לגבי ק"ש אית לן למיזל לחומרא ואין יוצא ידי חובת ק"ש עד צאת הכוכבים דילמא הלכה כרבנן דזמן מנחה עד הערב ואין זמן ערבית מתחיל אלא משעת צ"ה ואילך והנה דוגמא לזה הסבר' החליט השאגת אריה דאם ק"ש דאוריית' בספיק' אם קרא בזמנו חוזר וקורא ותירץ הוא דתוס' לטעמ' אזיל כאשר ביאר דק"ש דרבנן ור"ת ג"כ הכי סביר' לי' ענ"ל. ולע"ד גלל זה עוד לא צריך לומר דר"ת סובר ק"ש דרבנן ויש לומר לעולם סביר' לי' ק"ש מן התורה אך כאשר החליט בעל ש"א בסימן ב' בסיום דבריו שם והשתא נקטינן להלכה דפרשה ראשונה הוי דאורייתא אבל לא שאר פרשיות וכן יש לומר סובר הר"ת רק פרשה ראשונה דאורייתא ולפ"ז יש לי לומר דהנה התוס' הקשה לרש"י אף ג' פרשיות הו"ל לקרות ועוד הקשה דצריך לברך שתים לפני' ולאחרי' בערבית ולהנ"ל יש לומר דעל ספק דרבנן שפיר קאמר' דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והנה לענין ב' פרשיות האחרונות של ק"ש יוצא כר' יהודא דאמר עד פלג המנחה ולענין דרבנן אמרינן ספיקא לקולא וגם לענין הברכות דדרבנן המה יוצא בזה הברכות שאמר אחר פלג המנחה בספיק' דרבנן לקולא ורק לענין פרשה ראשונה שהיא דאורייתא לא שייך להקל דהיא דאורייתא ובפרשה ראשונה יוצא במה שקרא על מיטתו ושפיר סגי בזה במה שקורא על מיטתו אף שהיא רק פרשה ראשונה כי באלה לא יצא מחמת הספק דעבד כמר וכו' אבל לענין שאר פרשיות דהמה רק דרבנן בזה יצא מחמת דעבד כמר:

ובזה מתורץ נמי קושית התוס' הי' צריך לברך שתים לפניה' גם ברכות המה דרבנן ושפיר יצא במה שקורא בבהכנ"ס משום דעבד כמר וכן מתורץ כמי קושית התוס' דתפלת ערב צריך סמיכת גאולה לתפלה גם זה הוא מדרבנן כיון דכל התפלה הוא מדרבנן וגם אלה מדרבנן ושפיר יצא במה שסמך בבהכ"ס בתפילתו בק"ש גאולה לתפילה דהוי דרבנן ולקולא ולענין פרשה ראשונה דאורייתא יוצא במה שקורא על מיטתו אלא דלא משמע קצת מלשון התוס' כן דאמר ר"ת אלא נראה ק"ש של בהכנ"ס הוא העיקר ויש לומר באמת היה העיקר מאחר דשם כל הג' פרשיות אנו אומרין ובק"ש על מיטתו רק פרשה ראשונה וכל כהנ"ל יבוא לנכון דע"כ על ק"ש של בהכנ"ס אנו סומכין בשאר פרשיות דרבנן וגם לענין סמיכת גאולה לתפילה וגם לענין הברכות דכולו דרבנן:

שוב ראיתי בהרשב"א שג"כ כתב רק פרשה ראשונה דאורייתא שכתב ומה שאנו אין קורין על מיטותינו בברכותהן משום שאין הברכות מעכבות כדמוכח בהדיא בירושלמי וכו' ומה שאנו אין קורין אלא פרשה ראשונה מפני שהיא של תורה אבל של דבריהם כיון שקראו בבית הכנסת לא חייבוהו לחזור ולקרות ומהגמ' ודאי נראה שהוא התפילה בידינו ובא מאבות ראשונים והיינו מה שאמרו בירושלמי עיי' שגם הרשב"א מסכים לאותו ענין ולהנ"ל מילת' בטעמ' הוא דלענין שאר פרשיות שהמה דרבנן אמרינן דעבד כמר עבד ומספיקא לקולא וכן גם לענין ברכות די במה שאמרינן בבית הכנסת ורק פרשה ראשונה שהיא דאורייתא בזה שפיר יוצא במה שקורין על מיטתו ודוק: ובדברי אלה יש לתרץ כל קושית התוס' שהקשה מ"מ קשיא דהוי כתרי קולא דסתרין אהדדי וראיתי בפ"מ שכתב דתוס' שפיר (הקשה) ואסיק' דעתי' דלענין תפלה לא אכפת לן בב' קולא דסתרי בתפלה הקילו כמו שכתב הרא"ש והטעם נ"ל כיון דבתפלה דרבנן הקילו משום טורח הציבור וכו' אלא דעיקר קושייתם הוא לענין ק"ש דאורייתא דשם לא שייך להקל ולסמוך אדר"י כיון דלרבנן איהו ודאי לא הוה זמן ק"ש:

ולהנ"ל כאשר בררתי גם ק"ש מדרבנן ורק פרשה ראשונה דאורייתא ולא דרבנן שפיר יש להקל גם בשני קולא דסתרי' אהדדי כמוכח בפ"י לענין תפלה וברא"ש ועל פרשה ראשונה שפיר בק"ש על מיטתו יצא גם דברי הרשב"א עולין בזה שפיר בדרבנן גם הקילו בתרי קולא דסתרי ועיי' גם בצל"ח שסיים כן כיון דתפלה מדרבנן אף שהיא חובה לא משגיחי' דסתרי אהדדי ולאלה שפיר הכל על מקומו ונכון:

וראיתי בביאור מרדכי שכתב בתוס' מקשים עוד דלרש"י מנהגינו כריב"ל דסבר תפילות באמצע תיקנו ואנן קי"ל כר' יוחנן איז' בן עולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית וכתב הביאור מרדכי דבריהם צ"ב דמאי קושיא הא כל טעמא דר"י דפליג אדריב"ל משום דבעינן דמסמך גאולה לתפילה של ערבית והרי לרש"י קורין ק"ש עם הברכות ביום ושפיר איכא סמיכת גאולה לתפלה:

ולע"ד לא זכיתי להבין דעת קדשו ואענ' מרדכי הקטן אטעון על הגדול הא המעיין בגמרא לקמן דף ד' ע"ב בפלוגת' דר"י דצריך ס"ג לתפלה של ערבית ע"כ כונתו בלילה ולא מבעוד יום בלילה צריך סמיכת גאולה דקאמר א"ב אימא סברא ואב"א קרא א"ב אימ' סברא דר' יוחנן סבר גאול' מאורת' נמי הוי וא"כ ע"כ זה סברת ר' יוחנן דלכן צריך לסמוך גאולה לתפילה גם בשל מעריב משום דגאול' מאורת' נמי הוה וגאול' מאורת' ע"כ רק מתחיל בלילה כמוכח גמרא לקמן אמר ר"א הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא מבערב שנאמר הוצאתיך ה' אלקי' ממצרים לילה הרי מוכח להדיא מספק לילה זה הוא ערב לילה וכן מוכח במי שם תנ"ה וכו' וכי בלילה יצאו וכו' אלא מלמד שהתחלת גאולה מבערב וקאי אלילה שהתחיל הגאולה מבלילה והנה לפ"ז בלילה סמיכת גאולה לתפילה בעי וגם לאב"א קרא דכתיב בשכבך ובקומך בודאי מקשה התוס' שפיר כמוכח בדברי ביאור מרדכי עצמו וצ"ע. וע"כ רק סמיכת גאולה לתפלה בערב היינו לילה ולא יצאו מבע"י בסמיכת גאולה לתפילה שצריך להיות בלילה וכאשר אני תרצתי גם זה נכון דלהקל קיימינן ומפלג המנחה ואילך מיקרי כבר לילה ונכון וישר:

שוב נראה להתבונן על פי' רש"י שנקט אם כן למה קורין אותו בבית הכנסת כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה והכי תניא בברייתא ירושלמי וא"כ י"ל דכונת רש"י היא כמו שפירש ר"ת שהיה רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם ולפ"ז אם ככה הוא ע"כ לא צריך לקרות עם ברכותיה' וגם לא סמך גאולה לתפלה וא"כ לפ"ז בודאי מקשה קוש' התוס' הא בברכותי' צריך לקרות וגם צריך לסמיכת גאולה דע"כ אם טעמ' הוא רק מצד כדי שיעמוד בתפלה מתוך ד"ת די בפרשיות ק"ש בלא ברכותי' כלל ולע"ד לזה הוקדם התוס' בקושי' והכי איתא בירושלמי אסקרא קודם לכן לא יצא וא"כ למה אנו מתפללין ק"ש בבית הכנסת כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת ולאחר זה הקדמה מוכח דע"כ לא צריך להתפלל בבהכ"נס הברכות אלא לקרות ק"ש בלבד ולפ"ז שפיר מקשה התוס' וראיתי ברא"ש הובא נסתפקתי ששאלו מרב האי ז"ל לענין ציבור שמתפלל ערבית וקורין שמע קודם צאת הכוכבים ולא מצי אינש לעכבינהו איזהו עדיף לאצלוי בהדייהו ולשבוק ק"ש עד צה"כ. וע"כ כוונת ספק הזה הוא דרק לצלות תפלת שמנה עשרה של מעריב עם הציבור ואח"כ לקרות ק"ש בברכותיה או לעכב עד צה"כ ולצלוי ביחיד גם תפלת שמ"ע ולסמוך גאולה לתפל' והושב בארץ ישראל עושין כן ומתפללין של ערבית ואח"כ קורין את שמע בזמנה ולא איכפת לן למסמך גאולה לתפלה של ערבית:

ולע"ד גם רש"י כיון להנ"ל דלפיכך חובה עלינו וכו' היינו ק"ש עם ברכותיה משתחשך אז לומר ולהתפלל תפלת מעריב עם הציבור ועדיף תפלת ציבור מלהסמיך גאולה לתפלה ועיי' היטב בכל אלה אבל נחזי מה עמ' דבר הלא מנהגינו לקרות ק"ש עם ברכותי' כל תפלת מעריב מבעוד יום: שבתי וראיתי במגן גיבורים סי' רל"ה שת"ל כונתי לדעתו הגדול שג"כ רוצה בתירוץ זה בסיגנון אחר לתרץ קושית התוס' דק"ש פרשה ראשונה רק דאורייתא ושאר פרשיותי' ספיקא לקולא וקאמר ידי ק"ש עם הברכות כבר קודם קודם התפלה ורק מה שהס' מה"ת לא יצא אז עיי' היטב. וג"כ מתמה שם על רש"י אם כל עיקר ק"ש נתקנה מבעוד יום כדי לעמוד מתוך ד"ת א"כ אמאי קורא אותו עם ברכותיה ומפסיק בברכותי' בין ק"ש לתפלה ולמה הברכות אלא בק"ש של מיטתו יהי' עם הברכות עיי' היטב שם וברוך ה' שישר הלכתו בכל עיונו בזה ומגן הוא לכל החוסים בו:

בערבין וכו' הקשה הצל"ח למה זה מילת ערבין פשיטא כיון דאמר משעה שהכהנים נכנסי' לאכול וכו' ק"ש של ערבית הוא ותירץ וז"ל ונראה דלהך אב"ע רישא לאו ר"א היא הוצרך לומר בערבין שלא תטעה לומר דעל שחרית קאי משעה שהכהנים היינו כפי' הי"א לקמן דהאי ובא השמש וטהר היינו באמת וטהר גברא ובעלות השחר קרב התמיד ומביא כפרתו ומשיכיר בין תכלת כבר רשאי לאכול בתרומה והוא זמן ק"ש לכן הוצרך לומר בערבין וכונתו רצויה אי מתנית' לאו ר"א היא דאי מתנית' ר"א היא עדיין מוכח בסיפא דע"כ ק"ש של ערבית היא דנקט עד סוף אשמורה ראשונה וקאי אשלפניו דחד תנא הוא אבל אי מתנית' לאו ר"א היא זה הסיפא מילתא באנפי נפשיה הוא ורישא נמי מילתא באנפא נפשי' ויוכל לאיירי מק"ש של שחרית וסיפא בשל ערבית כן כונתו עיי'. ואף מי אנכי לדבר נגד דעת קדשו של הצל"ח אשר רכב על דבר אמת. אבל באמת גוף הקושי' אינו חזק כל כך דדרך התנא לפרש ככה ולא לאמר חצי דבר שוב בתרוצא שמתרץ אי רישא לאו ר"א הייתי אומר דרישא קאי אשחרית וסיפא הכונה על ערב גם זה מאוד קשה וכי ככה דרך המתניתא תחילה לאיירי משחרית ומיד עד מתי הזמן קאי על ערב כל אלה דוחק לע"ד במחילת כבוד קדשו:

אך אעפ"כ גדול דיבר ושמענו לדברי קדשו ובדבריו אמרתי חידוד נאה לתרץ קושית התוס' על גמרא דהקשה הגמרא מ"ש דתני ערבין ברישא ליתני דשחרית ברישא והקשה התוס' מנ"ל זה ומפרש משום דקאמר בתמיד בקר תחילה עיי': ולע"ד נראה לתרץ דהנה הצל"ח הביא דלכן רבינו התחיל בק"ש לעשות נחת רוח למשה רבינו והתחיל תורה שבע"פ במשנת ר"א כמוכח מתנית' ר' אליעזר אומר עד סוף אשמורה ראשונה דאיתא במדרש ילקוט חקת בשעה שעלה משה למרום שמע שהקב"ה אמר אליעזר בני אומר פרה בת שתים והתפלל משה רבינו יהי רצון שיהי' מחלצי אמר לו הקב"ה חייך שיצא מחלציך ולכן נתכון רבינו הקדוש להתחיל התורה שבעל פה במשנת דר"א שיצא מחלציו של משה ועיי'. ואמרתי התינח א אמרינן דרישא ר"א היא אבל לאב"א דרישא לאו ר"א היא קשה מדוע התחיל בק"ש אבל לזה יש עוד לתרץ ולומר עכ"פ הסיפא עד אשמורה ראשונה ר"א היא ולכן התחיל בק"ש דעכ"פ מיד בסיפא יבוא דברי ר"א. אבל אמרתי לפי אלה בדין דהוי לי' להקדים בשל שחרית תחילה מליתני ערבין ברישא דאז הו"ל מיד למיתני ברישא מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת לכרתי דברי ר"א כמבואר בצל"ח גופ' דכן הוה לי למיתני ר"א תחילה ואף במתנית' לקמן נקט ר"א בשני' אבל היה יוכל ללמוד תחילה ובה"ג בודאי ביותר טוב לע"ד להתחיל בשל שחרית תחילה מליתני ערבין ברישא דע"כ התחלת המתנית' לאו ר"א היא בערבין ורק הסיפא והכא ע"כ קפיד להתחיל במשנת דר"א שהוא חלוץ משה וא"כ הו"ל להקדים של שחרית ואז הוה מיד ברישא ר"א ויוכל ללמוד ברישא מיד ר"א. ואל תשיביני אם כן הדבר דמתנית' אתי' כר"א אלא דלא נקט ערבין דאז הייתי אומר וטועה דמתנית' לאו ר"א היא זה אינו הא יוכל בה"ג למנקט מאימתי קורין את שמע ר"א אומר משעה שהכהנים נכנסים לאכול עד סוף וכו' אלא ע"כ מתנית' לאו ר"א היא וזה בכונת קושית הגמרא מ"ש דתני ערבין ברישא דייק' באמת קשה מ"ש דתני ערבין למה לי כלל מילת ערבין וע"כ צריך לומר כתירוץ הצל"ח דנקט לאשמעינן דאיירי בערב דהיה יוכל למטעי ולומר דקאי על שחרית כהנ"ל ומתנית' ע"כ רישא לאו ר"א היא כאשר הקדמנו ובכן יוכל למטעי ואם כן הוא קשה כיון דרישא לאו ר"א היא הו"ל למיתני שחרית ברישא דשם יוכל למיתני ביד ברישא הדין של ר"א והכא אמשנת דר"א קפיד כהנ"ל והו"ל להקדים שחרית ומ"ש דתני ערבין ברישא כונתו אם גם דתני ערבין אך מדוע ברישא כן נראה לחדודי:

תוכן העניינים

ברוך מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה