אור ברסלב
ברוך מרדכי חלק א ברכות › דף טו:

ברוך מרדכי חלק א· רבי מרדכי פריד

ברכות · דף טו:

דף טו.

גמרא הקורא למפרע לא יצא וכו' רב אמר ורב אסי וכו' הנה הרמב"ם מפרש לנו זה הקורא למפרע בסדר הפסוקים אבל אם הקדים פרשה לפרשה אע"פ שאינו רשאי אני אומר שיצא לפי שאינו סמיכה לה בתורה ועיין כסף משנה דמפרש שמה דקאמר רבינו מפרש דהיינו סדר פסוקים אבל בסדר הפרשיות יצא בדיעבד דלכתחילה צריך להקדים שמע לוהיה אם שמוע. והנה ברש"י מבואר עוד דרגא אחד למטה בריש היה קורא דהקשה הגמרא ולרבנן הא כתיב והיו האי מבעי' לי' שלא יקרא למפרע ורבי מנא לי' נפק' להו מדברים הדברים ופירש"י שם דהו"ל למכתב והיו דברים אלא למדרש שיקרא התיבות כסדרן ולא למפרע כגון ובשעריך בביתך מזוזות וע"כ רש"י מפרש שקורא התיבות כסדרן ולא סדר הפסוקים אלא סדר התיבות ולכאורה תמוה מה בעי רש"י בזה שמפרש על סדר התיבות ולא על סדר הפסוקים ופרשיות. ויש לומר דרש"י סובר מהדברים רק משמע תיבות אבל לפ"ז הפסוקים יוכלו לקרות' למפרע אבל זה המ"ד דסובר מן והיו יש לומר דקאי נמי על סדר הפסוקים ועל סדר הפרשיות לא יוכל כאשר ביאר הרמב"ם דגם דתורה אינ' סדורים ובאמת דקדקתי על רש"י מדוע מפרש דוקא הקורא למפרע על רבי ולא על רבנן דדרשו מתחילה שלא יקרא למפרע מה זה למפרע והן באמת לרבנן יש לומר דקאי כמי על הפסוקים ובכן דאנן פוסקין הילכתא כרבנן דהלכה כרבי מחברו ולא מחבריו א"כ שפיר הרמב"ם וגם בש"ע דפסקינן כרבנן דסדר הפסוקים מעכב. אך לע"ד נשאר לי זאת להקשות מדוע קאמר הגמרא ורבנן דברים הדברים לא דרשו דילמא גם רבנן דרשו דברים הדברים אלא מהדברים הייתי רק אומר סדר התיבות מעכב ולכן בא עוד קרא יתירה לרבות אפי' סדר הפסוקים מעכב אבל רבי סובר רק סדר התיבות מעכב ולא סדר פסוקים לכך סגי לי' בדרוש אחד מהדברים ואפשר דלא ניחא לי' לגמרא לאפוש' פלוגת' גם באלה הדברים וצ"ע:

ותמהתי על ספר מגן גבורים בסי' ס"ד סק"א שכתב ונראה להביא ראיה ברורה מהא דאמרו ברכות דף י"ג ורבנן נמי הא כתיב והיו האי מבעי. לי' שלא יקרא למפרע ורבי נמי שלא יקרא וכו' נפקא לי מדברים הדברים ואכתי תקשה הא מדברים הדברים לא נשמע רק על פסוקים ותיבות כמו שפירש רש"י ואכתי בעינן קרא דוהיו על קריאת הפרשיות ולדעת רבינו אתי שפיר דגם מקרא דוהיו אינו מוכח רק קריאת הפסוקים ולא הפרשיות עכ"ל. ולדבריו הקדושים צריך עיון הרי רש"י לא מפרש הפסוקים ותיבות רש"י רק מפרש התיבות כאשר ביארתי מזוזות ביתך וא"כ עדיין קשה מדבריו יש לומר רק על תיבות לכן כתב והיו עוד יתירא לדרוש אפי' על הפסוקים כי היכא דיש חילוק בין תיבות לפרשיות ג"כ יש לחלק בין תיבות לפסוקים:

שוב עיינתי לדברי עצמו של מגן גיבורים מאוד קשה הרי הוא הביא שם עוד ראיה ברורה דפרשה ראשונה רק דאוריית' וא"כ איך אפשר לומר דקרא והיו בא לעכב סדר הפרשיות אם רק פרשה אחת מן התורה וע"כ דאיתא רק לענין פסיק' ותיבות וכתב ובזה מיושב קושית הטו"ז ביו"ד סי' רפ"ח סעיף ג' דכתבה שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ה ממזוזה הלכה א' וכתב במחבר שם אפילו שכח מלכתוב אות אחת פסולה ואין לה תקנה לכתוב אחר כך ואין צריך לומר אם הקדים פרשה לפרשה והקשה הטו"ז תימא לי איפכא מסתברא דיותר יש פסול בכותב שלא כסדר בהאי פרשה גופ' מבהקדים פרשה לפרשה שהרי מצינו באו"ח סי' ס"ד קראה למפרע לא יצא במד"א בסדר הפסוקים אבל הקדים פרשה לחברת' אע"פ שאין רשאי יצא לפי שאינו סמוכה לה בתורה ולפמ"ש אתיא שפיר דודאי במזוזה דשתי הפרשיות הם מן התורת א"כ הך דוהיו בהווייתן יהיה קאי על כל הענין דמזוזה דהוא שתי הפרשיות שלא יכתוב למפרע אבל כאן בק"ש אי אפשר לומר כן דהא רק פרשה אחת דאורייתא עכ"ל. וא"כ לע"ד לפ"ז עדיין קשה לרבי אכתי בעינן קרא והיו על מזוזה על הפרשיות שיכתב כסדר לדבריו מדברים הדברים רק מוכח על תיבות ופסוקים א"כ עדיין קשה לרבי הא צריך פסוק והיו על כתיבת המזוזה שלא יכתוב למפרע אפי' הפרשיות וצ"ע וע"כ צריך לומר דרבי לא סבירא לי' במזוזת דצריך לכתוב סדר הפרשיות ולא מעכב סדר הפרשיות. וכאשר באמת הטו"ז הוכיח מדעת התוס' בם במזוזה יוכל לכתוב הפרשיות שלא כסדר ורק מעכב הפסוקים וסדר התיבות. אבל לפ"ז נשאר לי קושיא גדולה א"כ מאי קאמר הגמרא ורבנן דברים הדברים לא דרשו דילמא באמת גם דברים הדברים דרשו והיו צריך על מזוזה על הפרשיות שיכתב' כסדר דלא מוכח מדברים הדברים רק על הפרשיו' ותיבות כדברי מגן גבורים בעצמו והיו צריך על סדר הפרשיות במזוזה שנכתב' כסדרן ומאוד צ"ע ורבנן סברי במזוזות צריך לכתוב גם הפרש ות כסדר וצ"ע. ואפשר להמציא פלוגתא חדשה לא רצה הגמרא ואפושי פלוגת' לא מפשינן לכן ביותר טוב קאמר דלא דרשו:

ולאחר העיון אמרתי דברי הרמב"ם מאוד צ"ע בפרק ה' מהלכות מזוזה פסק להדיא כתיבה שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה ובהק"ש פסק להדיא בפ"ב הקורא למפרע לא יצא במד"א בסדר הפסוקים אבל אם הקדים פרשה לפרשה יצא לפי שאינו סמוכה לה בתורה וא"כ למה בכתיבת מזוזה פסול בדיעבד אף אם הפרשיות אינו כסדר ובפרט שכתב לעיל טעמא משום שאינו סמוכה מן התורה וא"כ גם פה בהלכות מזוזה דנקט ס"ק ב' ומצוה לעשות רוח שבין פרשת שמע לוהי' אם שמוע פרשה סתומה ואם עשה אותה פתוחה כשירה לפי שאינו סמוכה לה מהתורה הרי מה שאינו סמוכה מן התורה בדיעבד כשר וא"כ סדר הפרשיות נמי כתב להדיא לעיל בפירש דאינו סמוכה מהתורה א"כ למה פסק בה' מזוזה דסדר הפרשיות בדיעבד פסול ומאוד צ"ע.

ומה שרצה המגן גבורים ליישב על טו"ז הנ"ל שהבאתי ומיישב גם הרמב"ם בזה דרק פרשה ראשונה דאורייתא לאמר לכן אינו מקפיד אם אינו מסדר לסדר אבל בכתיב' מזוזה דכל שני הפרשיות דאורייתא צריך לכתוב כסדר הפרשיות נמי. ולע"ד מה פעל צדיק הרי הרמב"ם עדיין אינו מתורץ דהא הרמב"ם נתן טעמו לכן אינו מעכב באמיר' מפני שאינ' לה סמוכה מן התורה וע"כ טעמ' הוא מפני שאינה סמוכה וא"כ מ"ט בכתיבה צריך שני פרשיות כסדרן ומאוד צ"ע:

וראיתי בנקודת הכסף שם בהלכות מזוזה שמתמה על הטו"ז שקאמר דשאני כתיבה דבעינן כמו שהם כתיב' מן התורה וכתב הכ"מ ולע"ד לא ידעתי אם באמת שני פרשיות דאורייתא לא ידעתי סברא לחלק בין כתיבה לאמירה עיי' ואפשר לומר לע"ד לחלק באמירה ע"כ ראינו דאנן אינו קפדינן באמירה בפרשה לאמר ככתוב בתורה הרי פרשת ויאמר דקודם אעפ"כ אמרינן באחרונה הרי ראינו דלענין אמירה אין אנו מקפידין בזה אבל בכתיבה דרק צריך לכתוב ב' פרשיות יש לומר דמקפידין דצריך לכתוב כסדר הכתוב בתורה ודוגמא כתבו כן התוס' י"ד ע"ב בד"ה למה קדמה שמע וא"ת תיפוק לי דקדמה בתורה וי"ל דהכי קאמר למה קדמה אף לפרשת ציצית דקדמה לכולן אלא ודאי אין חוששין לזה שהיא קודמת בתורה עיי'. ולפ"ז יש לומר היינו טעמא דהרמב"ם באמירה לקרות ק"ש ע"כ רק מקפידין למפרע על הפסוקים משא"כ על הפרשיות ע"כ לא מקפידין מאחר שגם פרשת ויאמר קודם לכולן ואנן אמרינן באחרונה וזה לפי שאינו סמוכה לה מן התורה דחזינא דפרשת ויאמר קודם לכולן אעפ"כ אמרינן באחרונה וע"כ צריך לומר אין מוקדם ומאוחר כסברת התוס' משא"כ בכתיבת מזוזה ע"כ יש לה סמיכ' מהתורה לענין כתיבה יש לומר כיון דכתיב בתירה כן צריך לכתוב ככה ובכתיבה רק ב' פרשיות צריך כן נראה לע"ד לחומר המילתא:

שוב מצאתי בפרי מגדים סימן ס"ד במ"ז שכתב ולי העני אכתי טעמ' בעי למה בקריאה והיו קאי רק אפסוקים ובכתיבה בתפילן ובמזוזה אף פרשיות שלא כסדרן פסול יעיי' שצידד לומר דאה"נ דמ"ה כשר ומדרבנן פסול בכתיבה למקריאה מדחזינן ויאמר לבסוף לא קפדי חז"ל אדעביד כ"כ הרי מצאתי שכוונתי לדעת הגדול ואנכי הרחבתי הדיבור באריכות למען יבין המבין והנה לפי דברי פרי חדש בודאי נעלה לתרץ שהוא מסיים בסי' ס"ד ס"ה ועוד שהטעם שהקורא למפרע לא יצא מפקינן לה בריש פרק היה קורא משום דכתיב והיו וכיון שאינו כתיב בתורה כסדרן ודאי יצא. ויש לומר כונתו הוא דכתיב ויאמר קודם כולן ובזה בודאי נעלה לענין כתיבה דרק בפרשיות בה"ג דקדמו בתורה צריך לכתוב כסדר בתורה:

והנה הפרי חדש הביא ראיה להרמב"ם ומחבר דע"כ בקורא בסדר הפרשיות אין עיכוב דהכי מוכח מדתנן היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ומשמע שקור' כסדר הכתוב בתורה דהיינו שקרא פרשת ציצית מקודם ואעפ"כ יצא ובזה נעלה לי לתרץ דקדק אחד שדקדקתי לעיל במתנית' היה קורא בתורה אם כיון לבו יצא מדוע לא אשמעינן זאת בפשיטות הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו. ולהנ"ל נעלה דאגב גררא רוצה לאשמעינן דסדר הפרשיות אינו מעכב ויצא בדעביד ובזה נראה לע"ד לתרץ דהקשתי מדוע לא נקט לכתחלה יוכל לקרות ק"ש בקורא בתורה ואפי' לכתחלה הוה לי למנקט אם אמרינן מצות אין צריכה כונה. ועיי' בכתב סופר סי' ק"ז בס"ק ט"ז שכתב שיטת ראשונים דאף אם אמרינן מצות אין צריכת כונה אבל עכ"פ לכתחלה בעי כונה לאלה יהא ניחא אבל ע"כ אם אמרינן גם לכתחלה אין צריך כונה קשה כהנ"ל ולהנ"ל נעלה דע"כ בתורה רק בדיעבד כי לכתחילה עכ"פ מעכב סדר הפרש ות דאינו כסדרן בתורה:

אבל לאחר העיון אמרתי מאי ראיה הביא הפרי חדש הרי מתני' רק אמר היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא והוא בא לידי פרשה ראשונה שמע ישראל ואהבת יוצא באלה הפרשה ואז צריך מיד עוד לאמר שני פרשיות אחרינא ולא בתורה אלא אשמעינן דפרשה ראשונה דקרא בתורה יוצא בזה וצ"ע: דקדקתי על הגמרא דציין פה הקורא למפרע לא יצא כו' והביא אז שקלי וטריא של קרא וטעה וא"כ הו"ל רק לציין קרא וטעה יחזור למקום שטעה ולמה כלל לציין על קורא למפרע וכי מה ענין לכאן והנראה ע"פ פרי חדש שמפרש קרא פרשה וטעה בה חוזר לראש וה"ה אם יודע התיבה שטע' בה שחוזר לתחילת התיבה וקורא משם ואילך על הסדר דאל"כ הו"ל קורא למפרע. והנה חזינא דכל טעמא דיחזור רק למקום שמסופק ולא יאמר זה הפסוק לחודא שמסופק היינו מפני שהוא אז קורא למפרע ושייך הענין לקורא למפרע דלא יצא והיינו טעמא דציין מיד על קורא למפרע לא יצא. וגם ע"כ דברי רבינו יונה ניחא שמפרש באמצע הפרק חוזר לראש הפרק אין לפרש שאחר שקרא פסוק אחד או שני פסוקים טעה ואינו יודע מאיזה מקום טעה שאם כן לא היה לו לומר חוזר לראש הפרק שהפסוק שקרא מתחלה למה חוזר אותו פעם אחרת דהוה כקורא למפרע:

וא"כ להר"י הנ"ל בזה מובן הפירוש בגמרא דבה"ג לא יחזור דהוי כקורא למפרע ולכן הקדים גמרא וציין על קורא למפרע לא יצא כדי להבין הפשט כאשר פירש רבינו יונה דלאחר שקרא פסוק אחד או שתים דלא לחזור הפסוקים הנ"ל דהוי כקורא למפרע ובזה מרומז היטב פשט במימרא שהביא ואפשר לומר זה טעמא גופא של מתני' דנקט קרא וטעה יחזור למקום שטעה והיינו דוקא באותו מקום צריך לחזור ולא למימר עוד הפעם פסוק א' או שתים שכבר אמר אלא דוקא למקום שטעה והיינו משם ואילך צריך עוד הפעם לחזור כולו כן משמע יחזור. וע"כ הטעם הוא משום דא"כ הוי כקורא למפרע וזה היא סמיכת מתני' הקורא למפרע לא יצא. קרא וטעה דייקא משום דקורא למפרע לא יצא לכן קרא וטעה יחזור למקום שטעה דוקא למקום שטעה וג"כ יחזור כל הפרשה ממקום שטעה דאל"כ הוה כקורא למפרע:

אך מה שאני מתמה הוא תמי' רבה על הרא"ש פה שהביא ג"כ התוס' פה הא דאמרינן חוזר לתחלת הפרק היינו דוקא באותו מקום שטעה אבל בידוע מקום שטעה ונזכר שדלג תיבה אחת או פסוק אחד אינו צריך להתחיל אלא מאותו פסוק ואילך והכי תניא בתוספתא דמכילתא פרק ב' הקורא את שמע טעה והשמיט בה פסוק אחד לא יתחיל מראש הפרק אלא יתחיל מאותו פסוק וגומר עיי'. ותמה אני על הרא"ש מדוע הביא התוספת' הלא משנה מפורשת היא לפנינו באין פלוגתא קרא וטעה יחזור למקום שטעה הרי מפורש להדיא דיחזור למקום שטעה ולא מקודם לכן כך היא פרוש' של מקום שטעה שיחזור למקום שטעה היינו מאותו מקום שטעה רע:

וצ"ע:

שוב ראיתי בכסף משנה שהובא זה הרא"ש. אבל לא יפה דק בדברי הרא"ש במחילת כבודו הקדוש כי הביא בשם המפרשים דהא דאמרינן טעה באמצע הפרק ואינו יודע מהיכן פסק חוזר לראש הפרק היינו דוקא שאינו יודע באיזה מקום טעה וגם אינו יודע אם קרא כלום מהפרק אבל אם ברי לו שקרא פסוק הראשון או שנים ואח"כ דילג פסוק א' או תיבה אחת אין צריך להתחיל אלא ממקום שטעה או שדילג בלבד וכתב הרא"ש ז"ל דהכי תניא בתוספתא עיי' עכ"ל. ולע"ד ע"כ זה לא כתב הרא"ש דתני בתוספתא דאם ברי לו שקרא פסוק אחד לא הובא בתוספתא וגם הרא"ש לא הביא כן וצ"ע כל אלה:

גמרא א"ל הכי אמר רב ששת והוא שבטל ממלאכתן וקורין ולפ"ז קשה לי כיון דבטלן ממלאכתן וקורין ע"כ הכונה בה"ג יוכל לכוין לבו וא"כ קשה למה אין רשאין לעשות כן בתפלה יעיי' רש"י במתני' שמפרש מה שאין רשאין לעשות כן בתפלה דצלותא רחמי' הוא ובעי כונה ובראש האילן אין יכול לכוין עיי' הא איירי שבטלן ממלאכתן וע"כ הפירוש בגמרא בטלן ממלאכתן יכולין לכוין לבם וא"כ כיון דיוכל לכוין מדוע לא רשאי לעשות כן בתפלה הא גם ק"ש צריך כונה כמוכח גמרא פה וקשה לפ"ז מאי חילוק בין ק"ש לתפלה ובפרט לפי' רש"י שמפרש דלא יוכל לכוין לבם מחמת ביעתות' וא"כ גם בק"ש לא יוכל לכוין וא"כ עדיין קושית הגמרא הא הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו וצ"ע:

רש"י ד"ה ומתפללין בראש הזי' בזמן שעוסק בהן מפני שענפי' מרובים ויכולין לעמוד שם שלא בדוחק ואין שם פחד ליפול לפיכך מתפללין וכו' ולפ"ז קשה לי מדוע קאמר ובעל הבית בין כך ובין כך יורד ומפרש רש"י כלומר בין מתאנה וכו' לפי שאין דעתן מיושבת עליו מבעתותא ואם הקילו בפועלי' הא רש"י מפרש לעיל מפני שענפים מרובים יכולין לעמוד שלא בדוחק ואין שם פחד ליפול וכיון דאין פחד ליפול למה לא מתפללין שם גם בעל הבית וע"כ צריך לומר אין כל כך פחד אבל קצת פחד איכא ובפועלים הקילו:

תוס' ד"ה לפי שאין דעתו מיושבת עליו וא"ת תיפוק לי' משום דלא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל. והנראה לע"ד. דהנה על תירוץ התוס' מאוד צריך עיון דמתרץ דהתם מיירי על גבי כסא או ספסל הא שם איכא עוד ברייתא תנ"ה לא יעמוד אדם על גבי כסא או על גבי ספסל וכו' ולא במקום גבוה ויתפלל אלמא זה מקום גבוה לא איירי על גבי כסא או ספסל אלא איירי במקו' גבוה כפשטו כהר וצ"ע והנראה לע"ד זה שנקט אל יעמוד במקום גבוה ויתפלל היינו רק לכתחלה אסור לעשות כן לבחור מקום גבוה להתפלל כי אין גבהות לפני המקום. אבל אם כבר עמד במקום גבוה והגיע זמן תפלה אז אל ירד להתפלל כי מה עבירה לפני הקב"ה במקום גבוה אלא לכתחלה לא יחשוב דוקא במקום גבוה להתפלל אדרבה אין גבהות לפני המקום. אבל אם כבר עמד יתפלל אף במקום גבוה תדע דע"כ כונת הברייתא על לכתחלה הוא מדלא נקט כמו שנקט במתני' היה רוכב על החמור ירד ויתפלל וא"כ הו"ל למנקט היה עומד במקום גבוה ירד ויתפלל. אלא ע"כ דזה דוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם כבר עמד במקום גבוה יוכל להתפלל. ובזה ניחא לי כי לכאורה דקדקתי אם זה המימרא של ברייתא אמת ואסמכ' אקרא ממעמקים קראתיך ה' דאסור להתפלל במקום גבוה א"כ למה למתני' לאשמעי' היה רוכב על החמור ירד ויתפלל תיפוק לי' על החמור הוה מקום גבוה ובלאו הכי ידענו דאסור להתפלל במקום גבוה. ולהנ"ל ניחא מצד מקום גבוה אם כבר רוכב על החמור והגיע זמן תפלה לא צריך לירד אבל מצד טעמא דמתני' דאינו יוכל לכוין בתפלתו את צריך אפי' לירד:

שוב נראה גם על מתנית' גם על הגמרא לקמן דף למ"ד קשה כהנ"ל בהא דת"ר היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה וכו' ואם לאו ישב במקומו ויתפלל רבי אומר בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל שאין דעתו מיושבת עליו ואמר רבא הלכה כרבי ולהנ"ל קשה הא הוי מקום גבוה לכל הפחות ואיך רשאי להתפלל במקום גבוה אלא ע"כ כל אלה רק לכתחלה אסור. ומתורץ תמיהת התוספת פה דכבר עומד במלאכתו במקום גבוה בה"ג יתפלל מצד מקום גבוה דהוי דיעבד וק"ל ואגב דאיירי מזה הברייתא אבוא לדקדק שם דנקט תנ"ה לא יעמוד אדם במקום גבוה וכו' אלא במקום נמוך. והנה מרישא משמע במקום גבוה אל יעמוד אבל במקום שאינו גבוה אף דאינו נמוך יתפלל ומסיפא משמע דנקט אלא במקום כמוך דוקא במקום כמוך ואפילו במקום גרידא נמי לא וצריך לומר הכונה אלא במקום נמוך היינו בלב נמוך הלב צריך להיות נמוך ולא בגבהות אבל זה רק דרוש:

שוב יש להתבונן הלא למה לברייתא לומר כפלים הלא כיון שאמר אל יעמוד אדם במקום גבוה למה עוד הפעם לומר אלא במקום נמוך ואי דאשמעינן דצריך לעמוד דוקא במקום נמוך א"כ לא הו"ל לומר אל יעמוד אדם במקום גבוה. אלא יעמוד אדם להתפלל במקום נמוך. ושבתי וראיתי בכתב סופר סי' י"ט שדקדק כן ומפרש וז"ל ונ"ל דאי הוה אמר רק אל יעמוד אדם במקום גבוה הוי קאמינא במקום גבוה הוא אל יעמוד. אבל אין קפידא שיעמוד במקום נמוך לכן מפרש דוקא במקום כמוך יעמוד דלא סגי שלא מתגאה אלא צריך להראות הכנעה כהא דתניא אין עומדי' להתפלל אלא מתוך כובד ראש ופירש רש"י הכנעה והא דלא אמר דלא יתפלל אלא במקום נמוך נ"ל דלא יעמוד להתפלל במקום גבוה דינא היא דאין גבהות לפני המקום מ"מ יש חילוק בין לא יעמוד במקום גבוה דאסורא הוא אבל יעמוד במקום נמוך לאו דינא ואסורא הוא אלא מצוה להראות כניעה יתירה ולכן אמרה הברייתא בנפילא לא יעמוד במקום גבוה אסורא הוא אלא יעמוד במקום נמוך למצוה מן המובחר והנה לפי הנ"ל שפיר מתורץ הסתירה דהקשתי' והבין. ובדברי כתב סופר ניחא כמי תירוץ התוס' פה שמתרץ וי"ל דלקמן מיירי על גבי כסא או ספסל אבל באילן שעלה שם לעשות מלאכתו הוי כמו עליה ולכאור' קשה מסיפא דברייתא דקתני אלא במקום כמוך. וע"כ אילן לא הוה מקום נמוך ועדיין קשה. ולהנ"ל ניחא דזה אלא במקום נמוך למצוה מן המובחר הוא דאמר' ובכן בפועליי הקילו מצד זה:

ולע"ד נראה לומר אי הוה קתני אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל הית' אומר ת"ה דבמקום נמוך נמי אין רשאי להתפלל כי זה גנאי הוא לפני המקום לעמוד במקום נמוך אף שאין רשאי במקום גבוה אבל עכ"פ לא צריך להתפלל במקום נמוך שהוא גנאי ואין המקום יפה בנמוך להתפלל וראוי להדר במקום התפלה וגלל זה אמר מיד אלא במקום נמוך לאשמעינן במקום נמוך הוא מסוגל ויפה לתפלה ממעמקים קראתיך ה'. ואי הוה רק נקט יעמוד אדם במקו' נמוך ויתפלל הו"א דהא קמ"ל דהו"א דאסורא איכא במקום נמוך וגנאי לתפלה שיהיה במקום נמוך קמ"ל דגם משם ישמע ה' לקול תפלתינו אבל במקום גבוה הוא דמצוה מן המובחר להתהדר במקום להתפלל לכן אשמעינן תרווייהו ולדרוש השכל אמרתי כמבואר רש"י בפ' ואתחנן אין חנון אלא מתנ' חנם אף שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אינה מבקשים אלא מתנת חנם. וזה לע"ד הכונה כי לא יתפלל אדם ויאמר יש לי מעשים טובים ואנכי איש גבוה ראוי שישמע ה' לקול תפלתנו אלא יזכור שמעפר הוא ובעל חוטא הוא ויסודו מעפר ואיך יתגאה לתלות במעשים הטובים והיינו אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל היינו שהוא גבוה וטוב ומקורב לשמים ויש לו מעשים טובים. אלא ממקום נמוך היינו רק לבקש מתנת חנם ולעמוד עצמו נמוך מאוד שאין לו שום זכות והיינו ממעמקים קראתיך ה' היינו שאנכי עמיק עמיק קרוב עם עפר ואין בי שום זכות משם יקרא ה' ויבקש מתנת חנם והבין לרמז יש לומר כי "ח"נ"ם במספר קטן היא שבעה עשר וגם "נ"מ'ו"ך הוא במספר קטן שבעה עשר "ו"נ"מ"ו"ך היא "ח"נ"ם במספר קטן והיינו במקום "נ"מ"ו"ך רק במתנת "ח"נ"ם והבין:

נסתפקתי בבעל הבית דבין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל אם כבר התפלל בראש הזית אם מתפלל עוד הפעם או דילמא בדעבד שפיר דמי וגם באומנ' דאין רשאין להתפלל בראש האילן אם עבר והתפלל אם צריך לירד להתפלל עוד הפעם או לא:

ויעיי' בספר מגן גבורים ממנו מבורר דצריך פה עוד הפעם להתפלל עיי' סי' צ' ס"ק א' לא יעמוד שכתב ראוי להסתפק אם התפלל עומד במקום גבוה דעיקר הקפידא הוא משום דאין גבהות לפני המקום א"כ למה חוזר ומתפלל הא א"א לתקן את אשר עות אבל גבי כלי הטעם הוא משום בעתותא וא"י לכוין דעתו א"כ אפשר דחוזר ומתפלל בכונה על מקום הראוי בתפלה ובפרט פה דטעמא דלא כיון משום בעתותא וא"כ זה בודאי דיוכל לתקן ובזה אמר חילוק לחלק דברייתא מחלקא לתרי לא יעמוד אדם על גבי כסא ולא על מקום גבוה ולא קתני סתם לא יעמוד במקום גבוה משום דיש חילוק בנתיים לענין גבהות אינו חוזר ומתפלל אבל על גבי כסא או מטה אז חוזר ומתפלל ולכך פלגינהו:

ובזה מיושב קושית התוס' פה למה מצד שאינו דעתו מיושב' תיפוק לי' מצד דלא יעמוד במקום גבוה ולהנ"ל ניחא מצד מקום גבוה רק לכתחלה אסור להתפלל אבל אם עבר והתפלל תפלתו רצויה אבל מצד אינה מיושבת אז אפילו עבר והתפלל צריך עוד הפעם להתפלל עיי' עכ"ל:

ולע"ד צדיק מה פעל בתירוצו הלא אנכי דקדקתי על התוספת ד"ה לפי שאין דעתו מיושבת עליו וא"ת מדוע לא מקשה התוס' מיד על האומנין דנקט ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה היאך רשאי הא אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל ואי משום ביטול מלאכתן אי איסור הוא ע"כ לא שייך להתיר משום ביטול מלאכתך אלא דתוס' לא הקפיד להקשות לעיל מינה ובתירוץ שלמטה גם זה מתורץ:

וא"כ לפ"ז נדחה תירוץ של מגן גבורים דשם לא יוכל לתרץ תירוץ מצד מקום גבוה רק לכתחלה אסור וא"כ עדיין קשה הא לזה מיד' מצד מקום גבוה עכ"פ לכתחלה אסור ואיך היתר לאומנ' לכתחלה להתפלל בראש האילן ולדידי כאשר אני תרצתי נעלה היטב גם זה אם כבר עמד בראש האילן בדיעבד לא צריך לירד ולהתפלל לכן רשאין האומנין להתפלל תדע כאשר בארתי אם בכיון ילך להתפלל במקום גבוה אז שייך דאין גבהות לפני מקום כי הוא רוצה דוקא להתפלל במקום גבוה וכונתו משום גבהות אבל אם כבר עמד שם במקום גבוה במקרה מדוע לא יתפלל אם אין כונתו לגבהות כלל ונכון וישר אך גם לשי' דברי מ"ג נמי יוכל לתרץ הרי הוא החליט מצד גבהות רק לכתחלה אסור אבל מצד שאין דעתו מיושבת עליו אז אפילו בדיעבד צריך לחזור ולהתפלל וא"כ ראינו בבעל הבית מה שאפילו דיעבד אסור אעפ"כ באומנין היה מתירן משום ביטול מלאכה א"כ כ"ש משום גבהות דרק לכתחלה אסור יש לומר נמי באומנין משום ביטול מלאכה ג"כ משום גבהות אפילו לכתחלה מותר:

ובדברי מי"גאמרתי לבאר רש"י פה שנקט וב"ה בין כך ובין כך יורד למטה ומפרש רש"י בין כך ובין כך כלומר בין מתאנה בין משאר אילנות ולכאורה שפת יתר הוא מה בעי בזה כלומר וכי לא ידענו זה הוא הבין כך וכו' ולהנ"ל מאוד נעלה דהיתי אומר דהפירש ככה הוא ושאר כל האילנות יורדים למטה ומתפללין וא"כ באומנין יש לומר רק יורדים למטה ומתפללים לכתחלה אבל אם התפללו אז לא אמרינן דיורדין למטה ויתפללו עוד הפעם זה לא אמרינן משום ביטול מלאכתו הרבה דשני פעמים להתפלל הוי ביטול מלאכה גדולה והקילו בעבר והתפללו אפילו בראש האילן. ובעל הבית בין כך ובין כך היינו בין התפלל ובין לא התפלל יורד למטה ומתפלל וקאי נמי על ראש האילן והנדבך והיינו בעל הבית אפילו בדעביד צריך לחזור ולהתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו ולא היה כונה וצריך לחזור ולהתפלל אבל בראש הזית ובראש התאנה דענפים מרובים ויוכל לעמוד שלא בדוחק יוכל באמת גם הבעל הבית להתפלל כן יוכל לטעות בכונת הגמרא. על זה באה רש"י לפרש בין כך ובין כך כלומר בין מתאנה בין משאר אילנות על זה קאי בין כך ובין כך כי רש"י היה סובר באמת גם הבעל הבית בדעביד אם התפלל תפלתו תפלה והא דמקום גבוה מתורץ כתירץ התו' דפה לא שייך מקום גבוה דהוי כעליה ובאמת גם בתאנה דענפים מרובים גם שם אסור לבעל הבית להתפלל ודוק:

והנה לדעת המגן גיבורים בעל הבית צריך לחזור ולהתפלל וכן נמי אם עומד על גבי כסא או על גבי מטה אבל אעפ"כ נשאר לי ספק אחד בפועלי' דנקט במתני' שאינן רשאין לעשות כן בתפלה אם עברו והתפללו בראש האילן אם גם המה צריכ' לירד עוד הפעם להתפלל מאחר שהוא ביטל מלאכתן הרבה שתי פעמים להתפלל אם לא בפועלים הקילו. או דילמא כיון דהוי שלא בכונה עוד הפעם צריכ' להתפלל וצ"ע:

גמרא מאי ארי' פועלי' אפילו כל אדם נמי ולע"ד הקשתי מדוע לא משני הגמרא זה ר"ג הוא דקתני י"ח והא דקתני מעין י"ח אתיא כר"ע דסובר בשאר כל אדם אם אינה שגורה בפיו מתפלל מעין י"ח מודה בפועלים משום ביטול מלאכתן אף ששגורה בפיהם דרק מעין י"ח והא ר"ג דסובר אף שאינו שגורה בפיו מתפלל י"ח כשאר כל אדם וה"ה בפועל ועיין לקמן מתנית' בענין הנ"ל מה שהקשתי:

עיי' בב"י סי' ק"י ובב"ק ובפר"ח תמה על הרי"ף שפסק וגם על הרא"ש שפסק הפועלי' שעושין מלאכה אף בעל הבית מתפללים כל שמונה עשרה ובגמרא אי' פועל שעושין בשכרן מעין י"ח רק מתפלל ובב"ח תירץ דיש לומר הברייתא דקתני מעין י"ח איתא כר' יהושע וכקושית התוס' ד"ה אפי' ותמה הפרי חדש דהא זה ע"כ דלא כסוגין דהא בגמרא פריך אי כר' יהושע אפי' כל אדם נמי והגמרא לא חש כקושית התוס' וצריך לומר כתירץ התוס' יעיי' בפרי חדש:

ולענ"ד נראה לתרץ דהנה איתא לקמן כ"ט ע"א מאי מעין י"ח רב אמר מעין כל ברכה וברכה ושמואל אמר הביננו והנה מהכא מוכח זה מעין י"ח משמע מעין כל ברכה וברכה ויוכל נמי להיות במשמעות תפלת הביננו דזה נמי מעין י"ח היא אבל הבינינו קיצר יותר והנה אמרתי לכאורה לתרץ קושית הגמרא פה שהקשה אי ר' יהושע מאי אריה פועל אפי' כל אדם נמי יש לומר כל אדם דמתפלל מעין י"ח היינו כמו שסובר רב מעין כל ברכה וברכה אבל לא הבינינו אבל בפועל משום ביטול מלאכתן מתפלל עוד וקיצר מעין י"ח והוא תפלת הביננו וע"ב זה הוא חילוק בין שאר כל אדם פועל מתפלל הביננו וגם זה מעין י"ח הוא אבל שאר כל אדם דוקא כמו שאמר מעין כל ברכה וברכה אבל אמרתי דהגמרא רוצה לתרץ אפי' אליבא דשמואל דסבר שאר כל אדם נמי מתפלל כל השנה הביננו דהוי נמי מעין י"ח א"כ שפיר קשה מ"ש פועל משאר כל אדם וצריך לאסוק כתירץ הגמרא דחילק בין עושין לשכרן עושין בסעודתן אבל לרב דסובר שאר כל אדם מתפלל מעין י"ח היינו מעין כל ברכה וברכה שהוא יש לומר אליבא דר' יהושע זה הברייתא מעין י"ח אתיא כר' יהושע ורק החילוק בפועל מתפלל הביננו ובשאר כל אדם דוקא מעין כל ברכה וברכה וא"כ הרי"ף והרא"ש י"ל דסביר' להו כרב דמעין י"ח היינו מעיין ברכה וברכה ושפיר יש חילוק בפועל לשאר אדם בתפילת הביננו ולא צריך לאסיק כתירץ הגמרא לחלק בין עושין לשכרן לעושין בסעודתן ורק זה הברייתא דמעין י"ח אתיא כר' יהושע אבל לדידן דק"ש כר"ע ולכן שפיר הביא דמתפלל פועל כל שמונה עשרה ודוק היטב: או יש לומר דזה קמ"ל שאר כל אדם מתפלל מעין י"ח אליבא דרב מעין כל ברכה וברכ' והו"א דפועלי' יוכלו לקצר ולהתפלל הביננו קמ"ל גם פועלים מתפללים דוקא מעין י"ח ומתורץ קושית הגמרא דא"א דפועלים יוכלו להתפלל הביננו וגס באלה מתורץ הרי"ף והרא"ש חזור בה והפוך בה ודוק:

תוכן העניינים

ברוך מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה