אור ברסלב
ברוך מרדכי חלק א ברכות › דף ז.

ברוך מרדכי חלק א· רבי מרדכי פריד

ברכות · דף ז.

דף ו:

ז/א:

מאי מצלי א"ר זוטרא יה"ר מלפני שיכבשו וכו' ובארתי פירש התפלה ולסמוך סמוכים על זה שאמר ושמחתם בבית תפלתי כאשר בארתי בדרוש לר"ה דברי הפייטן היום הרת עולם וכו' ובארתי הקב"ה גבר עלינו חסדו לעולם בכל גונא לטובתינו להקל מעלינו פשעינו פעמים כבנים ופעמים בעבדים וידוע לענין הרחמנות לרחם ביותר טוב לרחם על הבנים מאשר ירחמו על עבדים ואם לדון על פשעינו טוב יותר לחשוב כעבדים כי עבד שמרד באדוניו אין חטא גדול כל כך כבן שמרד באביו ובארתי גמ' ב"ב דף ו' אנו נקראין עבדים ונקראין בנים בזמן שעושין רצש"מ בנים ואם אין עושים רצש"מ אז עבדים עי"ש. והנה אם אנחנו אין עושים רצון ה' אז טוב לנו אם נקראין עבדים אז אין החטא גדול כל כך ואם אנו עושין רצש"מ אזי מיקרי בנים לאהבתינו ולרחמנו כאב לבנים:

וזה שתיקנו בתפלתנו היום וכו' היום יעמיד במשפט וכו' אם כבנים אם כעבדים דייקא האב הרחמן יעמוד היום אותנו בשני אופנים ורק אם כבנים תעשה אותנו לענין הרחמנות רחמינו כרחם אב על בנים דלענין הרחמנות ביותר טוב ומעלה גדולה אם אנו כבנים ואם כעבדים היינו דוקא בזה האופן רוצה להיות כעבדים עד שתוציא לאור משפטנו דהיינו לענין פסק הדין אז ביותר טוב לנו אם כעבדים דאז החטא ועונש אינו גדול כל כך ותוכל להצדיק בשפטינו איום וקדוש:

וע"ז אמר להנ"ל לכוונה הזאת מאי מצלי היכא מצלי הקב"ה באמת הוא אינו רוצה שיהי' לו לעבדים ה' אותנו להיות בנים רק כל אלה טוב אם אין מכעיסין אותו אבל אם מכעיסים אותו אז רע לנו אם כבנים וזה שמצלי הקב"ה שיכבשו רחמי את כעסי שהרחמנות שארחם את בני יהי' כל כך גדול שיכבוש את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת הרחמים דייקא אני רוצה להתנהג עמהם בשם בני ובמדת הרחמים כרחם אב על בנים ואי דיהי' אז גרוע יותר אם יבוא לדין ומשפט אם יהי' לי לבנים אז המשפט יותר גרוע להם על זה מתפלל ואכנס להם לפנים משורת הדין אף גם החטא דיותר גרוע בבנים מעבדים לא יזיק להם, כי אכנס לפנים משורת הדין והבן זאת למליצה:

וזה פירש הגמרא תניא א"ר ישמעאל וכו' אמר לי' ישמעאל בני ברכני והנה קרא לישמעאל בני והבין ר' ישמעאל כי זה ודאי חיבה יתירה וטובה אם הקב"ה קרא אותו בשם בני אבל יש פחד גדול אם יכעוס שמו הגדול ויהי' בנו חטא ופשע ורשע אז יהי' גרוע ביותר אם בנים יחטאו נגד אב ועל זה אמר יה"ר שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך דייקא על המדה שצריך אתה לכעוס יותר על בניך מעבדיך אבל הרחמנות שתרחם יגבור על זה ותתנהג עם בניך דייקא לפי שקראנו בשם בניך במדת הרחמים כיאות לרחם אב על בנים ובכן אם יבוא לדין ומשפט אז יהיה רע בשם בנים. אבל תכנוס להם לפנים משורת הדין אז גם תוכל להטיב עמנו בשם בנים ואם בדין רע אבל תכנוס לפנים משורת הדין וטוב לנו גם אז וזה הברכה שבירך להקב"ה כי בזה חפץ ה' אם אנחנו לו כבנים והוא אבינו רוענו: גמרא שנאמר הודיעני נא את דרכך וכו' בקש להודיע דרכיו רש"י ד"ה להודיע דרכיו מנהג מדת משפטיו כגון מפני מה צדיק וטוב לו רשע ורע לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו דברי הרש"י הללו מעורבין ולא נקטו כסדר שנקט בגמרא בגמרא איתא מפני מה צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו ורש"י נקט מפני מה צדיק וטוב לו רשע ורע לו שוב יש לדקדק מה בעי רש"י בזה הלא מפורש כן להדיא בגמרא. והנלע"ד דרש"י כיון למה שמפרש הסמיכת חכמים דלכאורה קשה בשאלות משה ששאל למה האריך לשאול הכפל הלא על צדיק וטוב לו רשע ורע לו לא קשה מידי כי כן היושר והאמת לפי דעתו והיה לו להקשות בקיצור מדוע יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו ותירץ לפי שגם משה ידע מריעין לצדיק בעוה"ז כדי לקבל שכרו משלם בעוה"ב ולרשע בהיפך וא"כ על צדיק וטוב לו גופא הוא הקושיא ועל רשע ורע לו נמי ואז איכא עוד קושיא הרי באמת אינם שוים יש צדיק וטוב לו יש צדיק ורע לו ויש רשע ורע לו ויש רשע וטוב לו וזה שכיון רש"י מנהג מדת משפטיו כגון מפני מה צדיק וטוב לו רשע ורע לו דייקא זה גופא קשה למשה הלא לצדיק צריך להיות פה רע כדי לקבל שכרו משלם בעוה"ב ולרשע למה רע לו בעוה"ז הלא טוב מעט זכיותיו שיאכל בעוה"ז ויבוא לעוה"ב בחסר כל ואז מפרש רש"י אח"כ עוד קשה צדיק ורע לו רשע וטוב לו בשלמא אם לכל צדיק רע בעוה"ז הייתי אומר היינו טעמא משום דיהיה שמור שכרו לעוה"ב ולכל הרשע אם היה טוב הייתי אומר למען יבוא שמה בחסר כל אבל כיון דאיכא צדיק וטוב לו רשע ורע לו א"כ מדוע שינה לזה רע ולזה טוב וגם ברשע זה הקושיא והבן.

ובפרט הקושיא דהו"ל לצדיק להטיב בשני עולמות עולם הזה ועולם הבא ולרשע להרע גם לשני עולמות. כיון דכבר מצינו לצדיק וטוב ולרשע ורע והבן:

גמרא צדיק וטוב לו זה צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור ובארתי בכל דרכך דעהו ובאמת הכא הוא אם טוב לו בעוה"ז אז מנכין לו מזכיותיו לעוה"ב אבל אמרתי אם הצדיק רק אוכל לשובע נפשו רק למען נפשו ורק עושה נ"ר ליוצרו אם ה' יזכה אותו בעושר פיזר נתן לאביונים ועושה בעשרו צדקות רבות ולא נהנה לגופו אפי' הכאה קטנה אלא כל מעשיו לש"ש וכמו שרבי זקף עשר אצבעותיו למעלה אף שהיה גדול ורם ועושר שלא נהנה מעוה"ז אפי' באצבע קטנה בה"ג לא שייך לומר שינכה ה' לו מצדקותיו זה הטוב אשר היה לו בעוה"ז הלא לא להנאתו היה נהנה מכל הטוב אלא כל דרכיו היה לש"ש ורק מה שנהנה נהנה לשם ה' לעשות חיל בתורה ויראה ובזה היטב גופא עובד ה' לזה הצדיק בודאי לא ינכה לו מזכיותיו כלום. וזה הוא צדיק גמור שהוא במדרגה הזה להנות תאות העולם כול' לש"ש בלי מחשבת פיגול והנאת הגוף ולכן לצדיק במור טוב לו כי אינו צריך להתירו שינכה לו וגם באמת לא ינכה אותו כלל. וצדיק שאינו גמור שאינו יוכל לכבוש כל כך להנות הכל לשם ה' אם יעלה לו רוב הצלחתו ועשרו ויהנה גם הגוף ויהי' לו ג"כ מחשבת פיגול הנאת העוה"ז לזה אינו טוב לו שאינו גמור לכן אינו טוב לו בעוה"ז כדי שלא ינכה לו אז מזכיותו והבן היטב. וכן רשע גמור רשע ורע לו שלא היה פה שום זכות גם המצוה עשה למען הנאת עצמו במחשבת פיגול וע"כ אין להתירו שיהי' לו שם איזה דבר לבקש. ולכן גם רע בעוה"ז ולרשע שאינו גמור שיש לו עכ"פ קצת מצות לזה טוב לו כדי שינכה לו מזכיותיו בעוה"ז והבן. ובזה בארתי לדרוש השכל פסוקי תהילים א' על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד ויש לפרש על פירש הנ"ל דהנה באמת רשע וטוב לו היינו טעמא דמשלם על פניו להאבידו מאכילין לו מעט זכיותיו בעוה"ז כדי לנכות לו לעוה"ב וא"כ ישאל הרשע הלא יש צדיק וטוב לו בעוה"ז ואעפ"כ לא ינכה לו מזכיותיו כלל וכלל ויקבל שכרו משלם בעוה"ב הלא גם לו היה טוב בעוה"ז ולמה לא ינכה לו משכרו בעוה"ב ולי מה שקבלתי היטב בעוה"ז יעשה לי חשבון וינכה אותו מעוה"ב. אבל כבר בארנו צדיק גמור הוא הגבר אשר שם נפשו בכפו ולא נהנה מעוה"ז כלום וכל הנאותיו אשר אכל רק לש"ש היה לזה. ע"כ אינו מנכין לו משא"כ הרשע דנהנה להנאת עצמו לדשן גוף עצם ובשר ובכל הטוב אסף רק תאות ההבל לזה בודאי מנכין לו וז"ש הפסוק על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים שהמה יבואו למשפט בעדת צדיקים כמו לצדיק גמור שאין מנכין לו מזכיותיו גם לנו המצות שעשינו לא ינכה לנו ולווה אנחנו פה ריק מכל וכל. ועל זה אמר כי יודע ה' דרך צדיקים שכל דרכינו וכל עמלינו יודע ה' לשם ה' היה כולו קודש וה' יודע דרכינו באיזה דרך היה שכולו לש"ש ובכל הטוב עוד ביותר עבדו את ה' אבל דרך רשעים תאבד דייקא מאבד כל המצות שהמה הולכים דרכים להנות את גופם ולא יזכרו כהני ה' לשם ה' וזה תאבד ומאבד להם חיי עוה"ב. ובזה בארתי אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו דייקא גם בדרכיו הוא ירא ה' שכל מעשיו לשם ה' אז אשריך בעוה"ז ואשריך בעוה"ב דייקא מזה שטוב לו בעוה"ז לא ינכה לו לעוה"ב אלא אשרי לו בעוה"ב והבן:

גמרא אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי וכו' לא חזר בו וראיתי בספר סמיכת חכמים בשם אביו דרוש נחמד פירש הפסוק ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו ופירש"י ע"מ אשר תשמעו ופירש שמשה אמר להן לישראל ראה אנכי נותן לפניכם היום על תנאי אלו נתן לכם הקב"ה ברכות וקללות לא הייתם מתיראים אף שנותן לכם הברכות על תנאי כי אינו חוזר לרעה מה שאינו כן כשאני נותן שפיר שייך על מנת אשר תשמעו ואם לא תשמעו יהיה קללה חלילה עכ"ל:

ואף שאין משיבין על הדרוש מכל מקום לא יוכל לומר כן כי גוף הדבר צריך חקירה כאשר הקשה הצל"ח שהרי אפי' הבטחה מוחלטת בלי שום תנאי מתבטלת ע"י עבירה ויעקב אבינו הבטיחו הקב"ה והנה אנכי עמך ושמרתיך וכו' ואעפ"כ נתירא שמא גרם החטא וכדלעיל דף ד' אבל כבר תירץ הצל"ח דעד כאן לא אמרו שהבטחת הקב"ה אפי' על תנאי אינו חוזר אלא היכא שבמניעת קיום התנאי אין שם עבירה ועון כמו בהבטחת משה שמה שלא קיים משה רבינו התנאי לא היה בו שום עבירה אדרבה מצוה רבה עשה להתפלל על ישראל אבל היכא שבביטול התנאי הוא עבירה בזה לא אמרו ההבטחה אינו חוזר כי עבירה מבטל ההבטחה אף אם הקב"ה בעצמו דיבר ועיי' רמב"ם בפרק י' מהלכות יסודי התורה ובהקדמתו לפירש המשנה כתב איפכא וזה שרוצה בס"ח אדרבה כתב שמה שהבטיח הקב"ה ע"י נביא לעולם אינו חוזר ואי אפשר להחטא לבטל הבטחת טובה זו ומה שאמרו ביעקב היינו ממה שהבטיח הקב"ה לנביא על עצמו שם שפיר יוכל לחזור ושפיר דמתירא יעקב מפני החטא אבל נביא המתנבא על אחרים לטובה אין החטא מבטל ההבטחה:

ובזה בארתי פסוקי התורה ומדרש רבה פ' משפטים הנה אנכי שולח מלאך אמר הקב"ה לישראל אלו זכיתם אני בעצמי נעשה לכם שליח כדרך שעשיתי לכם במדבר שנא' וה' הולך לפניהם יומם ועכשיו שלא זכיתם הריני מוסר אתכם לשליח שנא' הנה אנכי שולח מלאך ובארתי ע"פ הנ"ל אם אנו חוטאים ביותר טוב לנו אם הקב"ה בעצמו לא הבטיח אלא ע"י שליח דאז אף אם אנו חוטאים יקיים הבטחתו אבל אם הקב"ה בעצמו הבטיח יוכל לחזור מהבטחתו ע"י החטא אם אנו חוטאין:

וז"ש הנני שולח מלאך לפניך אמר הקב"ה לישראל אם זכיתם אני בעצמי נעשה לכם שליח לבשר הטוב דייקא אם זכיתם שאני לא צריך להתירא שתגרום בכם החטא דצריך אני לחזור מהבטחתי אז בודאי אני בעצמי הייתי השליח ולהיות בקרבכם ועכשיו שלא זכיתם דייקא וצריך אני להתירא שיעכב החטא וצריך אני לחזור מכל רצוני הטוב להטיב עמכם הריני מוסר אתכם לשליח שנ' הנני שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך דייקא להיות לך לשמירה ולהביאך אל המקום דייקא כי המלאך אינו יוכל לחזור אפי' אם חוטאין אתם יען שבישר לכם שהביא אתכם אל הארץ הטובה:

וזה שמפרש רש"י שם הנני שולח מלאך כאן נתבשרו שעתידין לחטוא שכינה אומרת כי לא אעלה בקרבך דייקא כיון שהקב"ה שולח מלאך בודאי עתידין לחטוא אז מתירא הקב"ה שיחזור הבטחתו לכן לטובתינו ישלח מלאך דאז לא יוכל לחזור אך כבר ביאר הרמב"ם טעמו ונימוקו מדוע ע"י נביא לא חוזר הבטחתו אף אם חוטאין מפני שזה הוא אות להבחין אם הנביא אמת או שקר ובה"ג אם יגרום דהבטחת הנביא יחזור אז יאמרו דהנביא הוא שקר וינהוג בנביא קלות ולא יאמינו לעולם ואמרתי זה כוונת הפסוק אח"כ באמרו השמר מפניו דייקא לפני זה המלאך או נביא ושמע בקולו אל תמר בו היינו כל זה דע"י הנביא או שליח בטוח שהבטחת ה' יקיים תמיד מפני שאתה שומע בקולו ולבל ינהג בו קלות לכן צריך שדבריו שרירין וקיימין אבל אם גם היום אתה תנהוג בו קלות ותמר בו אז בודאי יגרום לך החטא גם ע"י מלאך לחזור. וז"ש השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו היינו אז תלך בטח אבל אם אתה תמר בו אזכי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו ואנכי בכל עת ועונה חוזר חלילה יען שאתה בלאו הכי תמר בנביא ולא הואלתי בתקנתי והבן:

תוכן העניינים

ברוך מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה