ברוך מרדכי חלק א· רבי מרדכי פריד
ברכות · דף ו.
ו/א:
גמרא מנין שאפי' חד שיושב ועוסק בתורה וכו' חד לא מכתב מיל' ובארתי דלכאורה קשה דהול"ל ומנין ששנים שיושבים ועוסקין וכו' שמילייהו נכתבין בספר זכרונות דהשכינה עמו זה ידעינן מקו"ח והנראה דיש לומר דיותר מסתבר שהשכינה עם חד שעוסק בתורה כי זה בודאי לשמה הוא כי אין מי שיחזיק לו טובה ואין מי שיפרסם שמו ואין מי שיאמר ממנו הלכה להגדיל ערכו משא"כ הלומד תורה ברבים כבוד רב יגיע על ראשו בקראו אותו רבו אלופו ומפרסם שמו בכל מיני גדולה יקר וערך וזה לכוון בגמרא ובכל מקום אשר אזכיר את שמי היינו רק לשמי מפרש רש"י על מצותי ועל דברי שאתה רק עוסק בתורה על דברי לשם ה' אז אבוא אליך וברכתיך פשיטא ודאי אבוא אליך ומעתה ביותר מסתבר שהשכינה עם חד אז כולו לשם שמים משא"כ שנים דמחדדין זה בזה בהלכה זה מספר בשבחו של זה אז אינו כל כך לש"ש וזה שאפשר לכוון בגמרא תרי מכתבי מילייהו בספר הזכרונות היינו שיש זכרון לתורתו כי חבר' חבר' אית לי' אבל חד לא מכתב' מילי' בספר הזכרונות אין אחד יודע ממנו ולדבריו אין זכרון בודאי השכינה עמו ולפ"ז בה"ג איכא יותר סברא דשכינה עם חד מתרווייהו ויש נמי סברא נוטה בתרי דהלימוד ביותר טוב וא"כ צריך לאשמעינן תרווייהו. אבל זה רק לולא דמיסתפנא אמרתי והגמרא אינו יוצא מידי פשיטא שהכוונה שהקב"ה כותב מילייהו בספר זכרון בתרווייהו ועיי' רש"י שמפרש כדכתיב ויכתב בספר זכרון לפניו והן אמת תמהתי מדוע לא הביא הגמרא כדכתיב ויכתב ספר זכרון לפניו. ובפרקי אבות הובא זה הפסוק ויכתב עיי'. מיד על זה ששכינה עמו שנאמר אז נדברו עד גמירא. ועוד יש דברים לדבר ואין להאריך:
ואגב גררא מהך דפה מוכח הלומד ילמוד לשמה בארתי פירוש המשנה קדושין דף פ"ב רבי נהוראי אמר מניח אני כל אומנות ואיני מלמד את בני אלא תורה שאדם אוכל וכו' ושאר כל האומנות אינו כן אלא כשאדם בא לידי חולה הרי הוא מת ברעב והתורה אינו כן אלא משמרתו וכו' ונותן לו אחרית ותקוה בזקנותו ובארתי שאל יעשה מהתורה אומנות קרדום לחתוך בה כדי שע"י התורה יפרנס אלא כולו לשם ה' וז"ש רב נהוראי מניח אני כל אומנות שבעולם דייקא גם בתורה בלימוד התורה מניח אני כל אומנות ואיני מלמד בני אלא תורה דייקא כוונתו רק ללמוד בנו תורה לשמה ולא לעשות מהתורה אומנות וכל האומנות קאי נמי על התורה אפי' אומנות מהתורה אין אני רוצה ואיני מלמד אלא תורה דייקא רק תורה בכוונתו דאם הוא כולו לשמה אז אדם אוכל משכרה בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב ושאר כל האומנות אינו כן קאי נמי על התורה לעשות מהתורה אומנות אם נעשה מהתורה אומנות אז כשהיה חולה וכו' אבל התורה דייקא מי שלמד רק תורה בלי שום פניה אינו כן אלא משמרתו ואחריתו שמור לעוה"ב. וזה שכיון דוד בתפילתו אלקים למדתני מנעורי ועד הנה אגיד נפלאותיך וגם עד זקנה ועד שיבה. אל תעזבני דייקא אלקים למדתני אתה אלקים לבדך אתה היית בכוונת למודי עד הנה רק לקיים תורה לשמה ולא היה בדעתי לעשות שום אומנות מהתורה רק אגיד נפלאותיך להודיע לבני אדם גבורותך וכבר מבואר מתנית' פה נותנין לו אחרית ותקוה גם בימי זקנה ובכן התפלל גם עד זקנה ועד שיבה אל תעזבני ליתן לי עזר וסעד לכל דור יבוא גבורותיך והבן: