אור ברסלב
ברוך מרדכי חלק א ברכות › דף ג:

ברוך מרדכי חלק א· רבי מרדכי פריד

ברכות · דף ג:

דף ג.

רש"י ד"ה בתרי ופריצי פירש"י דאמרינן התם לא שנו אלא בכשרים ויש לומר כוונת רש"י בזה דהנה קשה כיון דהם פרוצים כבר המה נחשדים ומה איכפת להו משום חשד אבל יש לומר כוונת הגמרא דחיישינן אף בתרי לחשד דלעולם יחשדו אותם לפרוצים וע"ז תירץ הגמרא דידעינן בבירור שהם תרי כשרים וזה שכיון רש"י לא שנו אלא בכשרים דוקא שמוחזקים לכשרים אבל אי אינו מוחזקים לכשרים אף נמי שאינו מוחזקים לפסולים אעפ"כ אינו רשאי והבן. במקומן חיישינן פירש"י במקום שהן מצוי' תדיר חיישינן אפי' בתרי ותוס' פירש שידוע שרגילין שם המזיקין ורש"י לא פירש שידוע וע"כ קשה קושית התוס'. והנראה לע"ד דרש"י יפה כיון דהנה דגם לעיל לגבי תרי דמשני הגמרא בתרי לא שייך מזיקין לא משני הגמרא בפירוש דלא שייך מזיקין אלא דהגמרא בסתם קא מתרץ בתרי ופריצי וביותר טוב טעמא דחשד מטעמא דמזיקין כיון דבתרי יש גונא דלא שייך מזיקין כגון במקום שאין רגילין ואף בה"ג בחורבה רגילין הך וחיישינן אפי' בתרי אבל אינו ודאי ששם מזיקין וחשש רחוק הוא וביותר טוב אם יש טעם אחר לומר והנה חש בודאי איכא וביותר טוב טעמא דחשדא והקשה אז ותיפוק לי משום חשד ומזיקין דע"כ מזיקין נמי שייך רק הא דקאמרינן דלא שייך בתרי היינו דחשש רחוק הוא וטעמו דחשד ביותר קרוב אבל בצירף טעמא דחשד באמת גם החשש דנזיקין נשאר ולמה טעמא דמפולת ועל זה משני הגמרא בתרי וכשרי א"כ טעמא דחשד ליכא ואף דנשאר טעמא דמזיקין אבל הוא חשש רחוק ביותר ובזה יש ליישב קושית מהרש"א שהבאתי שהניח ביש לישב והבן. ואחר זה מקשה הגמרא ותיפוק לי' משום חשד ומפולת ותירץ בחדתי' ובתרי וכשרי והקשה הגמרא בתרי ומזיקין נמי ליכא וע"ז מתרץ לא דלא שייך כלל כי אם במקומן חיישינן דייקא חשש איכא ופירש"י במקומן חיישינן שהן מצוין תדיר אפי' בתרי איכא חשש אלא אם יש לנו טעם משום חשד או מפולת ביותר טוב לתלות דחמיר ביותר דזה בודאי שייך אבל אי ליכא שום טעם אף משום מזיקין עכ"פ חוששין ודו"ק:

גמרא תנו רבנן וכו' ר' נתן סבר לה כר' יהושע הקשתי לפי פירש בעל המלחמות שהקשו למה אין רשאין לומר ק"ש של ערבית עד שלש משמרות שכן דרך בני מלכים עוד לישן ומתרץ דנעורים הם במטתן ולפ"ז הקשתי מאי מקשה הגמרא לר' נתן קרא אהדדי הרי מוכח דבני מלכים טרם עמדו שני שעות נעורים הם במטתן דכך אמר דוד שלש שעות הם עומדין תחילת שעה שלישית כמבואר רש"י ובאמת נעורים הם שעמוד השחר לכן לא רשאי לנו לאמור ק"ש של ערבית לאחר ע"ה וכיון דהם נעורים שני שעות ואעפ"כ שוכבים שני שעות על מיטתן א"כ קשה מאי מקשה קרא אהדר דילמא דוד נמי עשה כמלך שוכב על המטה שני שעות מקודם כבר נעור הוא טרם עמוד א"כ שפיר קאמר קדמו עיני אשמרות דייקא שלא ישנתי אשמרות מחמת בעות' דילמא יחטוף השינה אבל הקימה היה רק מחצות. אבל אמרתי זאת היא בכוונת התרצן שמתרץ ר' נתן כר"י סבר לי' עד שלש שעות שית דלילה ותרתי דיממא הוה באשמרות והוה ממ"נ אם אמרינן דכבר בני מלכים נמי נעורים הם אז רק שוכבים על מטתו א"כ ממילא הוה עדיין גם המלכים כישן דמי זה הב' שעות ביום וא"כ עדיין קידם דוד אשמרות ובזה מתורץ תלונת מג"א על בעל מלחמות דדייקא דע"כ המה לאו נעורים דא"כ איך קאמר דוד קדמו עיני אשמרות משמע שעיני קדמו כמבואר במחצית השקל שתלה השבח בעינים דאי המלכים נעורים במטותיהן הו"ל לתלות השבח בקימתיהן: ולהנ"ל מאוד נעלה באמת השבח היה בעינים שגם הוא קדמו אשמרות שני שעות קודם חצות כבר היה ג"כ נעור במיטתו כך עשו המלכים וכן עשה דוד ורק הוא קודם זה שני שעות קודם חצות ובחצות אקום לגמרי רק הגמרא ממ"נ תירץ אם בזה אין מעלה במה שהן נעורין במיטתן בלי קימה עוד אז עדיין קידם דוד להם שני אשמרות ודוק. ובהיות כן גם לקמן יש לומר ליכא ראיה נגד המלחמות שנקט כל מלכי מזרח ומערב ישנים עד ג' שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך לקמן איירי דקאמר לא חסיד אני ומחשב לפועל טוב ע"כ זה השני שעות שנעור במיטתו יושב ובטל כישן דמי לא נחשיב. ולכן רק מחצות לילה אמר שם ישב ועמד להודות לה' ושפיר קאמר כל מלכי' מ"מ ישנים עד ג' שעות. ובזה מתורץ מדוע לא קאמר דוד קדמו עיני אשמרות ולהנ"ל ניחא ממ"נ דגם המלכים המה נעורים ודוק היטב: אבל אי קשיא הא קשיא וכולם עונים ומקשים למה למימר דסובר כר"י דילמא גם שם סובר כר"א דמלכים קיימ' שלש וכי במציאות יחלוקו והנראה דכבר הקשה לר"א דסבר עם הנץ החמה אבל בני מלכים דשוכבים עד ג' שעות כבר עבר זמן ק"ש והנראה מבואר במלחמות להנ"ל מדוע לא אמרינן ק"ש של לילה עד ג' שעות שדרך בני מלכים ששוכבין עד ג' שעות. ותירץ דנעורים הם אלא דאין רצו לעמוד עוד ובכן יש לומר כיון דנעורים הם משו ידיהו ואמרו ק"ש ואם כן מאי רבותא דדוד כיון שאמרו ק"ש מה לי שוכבין ומה לי עומדין לכן מפרש הגמרא כר"י סבירא לי' דהוא סובר עד ד' שעות זמן ק"ש והמלכים רק אמרו ק"ש בשעה ב' וא"כ זה השני שעות שעדיין לא קיבלו עליהם מלכות שמים הוה כישן ממש:

עוד נראה לע"ד לומר דלכן אמר דסובר כר"י דא"כ קשה איך שייך דדוד יתלה לקימת מלכים ולא נגד שאר אינשי דעלמא דרבים נינהו והנראה ע"פ גמרא תענית דף ט' דמתרץ שם שאני משה כיון דהוצרך לרבים כרבים דמי וא"כ ממילא נמי מלך דינו כרבים ולכן תלי זמן ק"ש בקימת מלכים דהוה כרבים:

ובזה שמעתי מפי אאמ"ו הרב הגאון הקדוש עליון מוה' מאיר זכר צדיק לברכה שאמר מפי תלמיד חכם אחד לפרש לקמן בגמרא ואני תפילתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין ולהנ"ל ככה יובן דוד מלך היה ודינו כרבים ושפיר קאמר ואני תפלתי היינו אני שאני מלך הוא עת רצון דהוי כתפילת רבים. ובכן נראה לע"ד לולא דמיסתפנא לתרץ קושית מג"א מדוע לא תלינן גם זמן ק"ש של לילה עד קימת מלכים דעד שעה הזה המה ישנים יש לומר כל אלה דתלינן במלכים משום דדינ' כרבים והיינו משום דהוצרך לרבים כרבים משא"כ בישן אז אינו הוצרך לרבים בשעת שישן לא יעשה מידי ולא תלינן בו אבל זה רק לולא דמיסתפנא כי באמת כיון דנצרך המלך ביום גם בלילה חשוב הוצרך לרבים גם בעת ישן הוצרך לרבים מיקרי:

תוס' ד"ה אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת וראיתי בספר ס"ח דמתמה על התוס' למנ"מ מרשימ' כל הבבא דלא היה לרשום רק ראשי פרקים אין אומרין בפני המת. והנראה לע"ד בהשכל ודעת צריך פה לרשום כל הבבא דהנה ראיתי במעדני מלך וגם בספר הצל"ח שמתמה על רב זריק' דנקט מה דנקט בברייתא לקמן תנינא לא יהלך אדם בבית הקברות וקורא וכו' ומכ"ש בפני המת עצמו ומתרץ המע"מ דרב זרי' איירי חוץ לד' אמות וקמ"ל דאפי' הכי אסור שלא בדברי מת והכא מחזי כמסי' מלהטפל בו והלכך אפי' חוץ לד"א אסור וסיים אבל התוס' שפיר' לר' זריקא דוקא בתוך ד' אמות מדסתם ולא פירש ודאי סתמא כפי' לעיל אברייתא דוקא בתוך ד"א צריך לומר דס"ל דהא קמ"ל ר' זריקא דבריו של מת שכיון בתוך ד"א בדברי תורה ועיי': ובהיות כן נראה לי לומר זה שהוקדם התוס' וציין על כל הבבא דאי רק היה נקט שאין אומרים בפני המת היה קשה זה כבר אשמעינן בברייתא וע"כ צ"ל כתירוץ מע"מ דר"ז רק הוסיף אפילו חוץ לד"א אסור אבל תוס' כיון לא זה קמ"ל אלא הסיפא קמ"ל דדבריו של מת מותר לומר וממילא כיון דהא קמ"ל רב זריקא א"כ שפיר דוקא תוך ד' אמות אסור והוא קמ"ל דדבריו של מת מותר ובכן שפיר סיים התוס' דוקא תוך ד' אמות וישר דאי לאו הכי הייתי אומר חוץ לד' אמות נמי אסור דאל"כ מה בעי ר' זריקא. ועכשיו ציין התוס' כל המימרא לרמז אבל דבריו של מת מותר אפי' בדברי תורה והא קמ"ל וא"כ ממילא יוכל לאיירי תוך ד' אמות וביותר נראה כי המשך התוס' דיש לומר דעדיין אינו צ"ל הא קמ"ל דמותר דבריו של מת ללישנא בתרא דאפילו מילי דעלמא נמי אסור ושפיר להנ"ל דוקא תוך ד' אמות אסור ועיי' צל"ח אבל אם פסקינן כלישנא קמא ע"כ מוכרח מילי דעלמא לית לן בה. זה נמי מברייתא מוכח דדוקא דברי תורה וע"כ קשה מאי קמ"ל וצריך לומר חוץ לד' אמות נמי אסור אם לא שאמרינן דקמ"ל ההיתר דדבריו של מת מותר ובכן אז שפיר יוכל לומר דוקא תוך ד"א אסור וזה שנראה שהביא התוס' עד סופו אלא דבריו של מת ואח"כ הביא פסק של רב אלפס כלישנא קמא וע"כ נמי דוקא תוך ד"א אסור וא"כ בע"כ הוא כיון דר"ז הא קמ"ל דדבריו של מת מותר כיון דכלישנא קמא פסקינן ע"כ מילי דעלמא מותר ולא קמ"ל מידי וגם תוך ד"א דוקא אסור וע"כ קמ"ל דדבריו של מת מותר וזה שציין התוס' איך וכו' אלא דבריו של מת דייקא כל המימרא שייך אהדדי וזה קמ"ל דדבריו של מת מותר וממילא פסקינן כלישנא קמא וגם תוך ד' אמות דוקא ומאוד נעלה בעה"י:

ועוד ביותר יש להמתיק דעדיין קשה למה לתוס' עוד לסיים כל דברי הברייתא הנ"ל רק לציין אין אומרים בפני המת אלא דבריו וכבר היה די אבל הנראה כי גם זאת המילתא מת צריך לציין וראיתי בסמיכת חכמים לדקדק על הברייתא מדוע נקט דבריו של מת הו"ל לקצר ולומר אין אומרין בפני המת אלא דבריו ומתרץ בטוב טעם דהוא סובר זה הוא כבוד המת והנאה למת כיון דקי"ל כל האומר דבר בשם אומרו בשם המת שפתיו דובבות בקבר אם כן הכי הפירוש אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת מה שהמת עצמו מדבר עכשיו לאחר מותו ששפתיו דובבות מה שאמרה שמעת' דהמת המת בעצמו נענה אחריו לכן לא יוכל לקצר עיין היטב:

והנה אף שבארנו דע"כ להתוס' הא קמ"ל דהיתר דבריו של מת מותר אבל כאשר הקשה ע"ז מעדני מלך דמשמע מלשונו של רב זריקא דאסורא בא לאשמעינן ולא התירא ולהנ"ל מאוד נעלה דאסורא אתי לאשמעינן דהנה אם אמרינן דכוונת ר' זריקא היא דדבריו של מת מותר לדבר מפני ששפתיו דובבות בקבר וע"כ זה דוקא מותר בפני המת עצמו פה אבל בבית הקברות ע"כ אף דבריו של מת אסור דשם קבורים מתים הרבה ובשאר מתים איכא לועג לרש ושפיר אסורא בא לאשמעינן דדוקא בפני המת שלא בבה"ק אבל בבה"ק אסור אף דבריו של מת ושייך לומר תוך ד' אמות אסור והא קמ"ל דדבריו של מת דוקא מותר בפני המת יחיד אבל לא בפני מתים הרבה לכן ציינו התוס' על כל הדיבור וגם דבריו של מת וע"כ מוכח דטעמא הוא משום שפתיו דובבות וע"כ דוקא בפני המת עצמו אבל לא בבית הקברות כהנ"ל וא"כ שפיר פסק הרי"ף כלישנא קמא וגם תוך ד' אמות דוקא אסור והא קמ"ל כמו שבארנו ודוק ולפ"ז יש לי לומר דברי טעם דהנה אם אמרינן הטעם הוא משום היסח הדעת א"כ בודאי אף מילי דעלמא אסור אבל אם אמרינן דטעמא משום לועג לרש מילי דעלמא מותר וא"כ יש לומר הלשון הראשון עם לשון הב' בזה המה מחולקים דהלשון הראשון סבר דטעמא הוא משום היסח הדעת א"כ שפיר בודאי אף מילי דעלמא אסור ואף שהדרך תמיד לפסוק הילכתא כלישנא בתרא ומדוע פסק פה הרי"ף כלישנא קמא על זה יש לומר דפה כלישנא קמא מדקאמר רב זריקא אין אומרים פה"מ אלא דבריו של מת ונקט מילתא באנפא נפשיהו כל הדין חוזר אין אומרין בפני המת וזה כבר בברייתא אשמעינן ולמה לא נקט דינו על הברייתא ולומר אבל דבריו של מת מותר בבה"ק לכן ע"כ מוכח דכוונתו הוא לאשמעינן דדוקא דבריו של מת בפני עצמו מותר דשייך שפתיו דובבת אבל לא בבה"ק דאיכא מתים טוב' שייך לועג לרש וא"כ ע"כ מוכח דטעמא משום לועג לרש וא"כ שפיר פסק כלישנא קמא דמילי דעלמא לית לן בה ושפיר פסק הרי"ף דראיה מהלשון וזה מרמז שהביא דברי ר"ז לקמן בברייתא פרק מי שמתו אחר דהביא הברייתא לא יהלך וכו' עד גמירא הביא דברי רב זריקא וקשה לי לכאורה למה לרב זריקא לומר און אומרים בפני המת אלא רק על זה הברייתא למנקט אמר רב זריקא אבל דבריו של מת מותר לאמור אף בבה"ק ולמה לי למיתנ' מילתא באנפא נפשיהו ולחזור גם זה דאין אומרין אלא בודאי כיונו דהא דאמרינן דבריו של מת דוקא במת בלבד אם המת הוא ביחיד שם מותר כהנ"ל אבל בבה"ק אפי' דברי המת אסור כהנ"ל. ובכן לא יוכל לומר מיד בברייתא שם איירי בבה"ק שם אפי' דבריו של מת אסור לכן צריך לציין בפני עצמה כל הדין אין אומרים בפני המת דייקא אבל דבריו של מת בפני מת עצמו מותר והא קמ"ל. ובהיות כן מוכח דע"כ טעמא הוא משום לועג לרש דאי טעמא משום היסח הדעת בבה"ק ג"כ מותר דבריו של מת דלא יסיח דעתו מלקוברו אלא ע"כ טעמא משום לועג לרש ושפיר בה"ג פסק כלישנא קמא דמילתא דעלמא לית לן בה דלא שייך לועג לרש. וכיון שבאנו לדבר הזה אמרתי דבר נאה בדברי הרי"ף אשר דקדקתי דקדוק עצום בדבריו שהביא שתי הלשונות לאחר זה כתב וכתב רבינו האי גאון משמי' דקמאי כלישנא קמא עבדינן דאין אומרין דברי תורה אלא דבריו של מת בלבד אבל מילתא דעלמא אמרינן וצריך אני לדקדק זה שנקט בלשונו דאין אומרין דברי תורה אלא דבריו של מת בלבד הא זה גם הלישנא קמא ולישנא בתרא מודה בדבריו של מת מותר ולמה הגי' זה לא שייך כלל אלא הוה לי למנקט דכלישנא קמא עבדינן דאין אומרין דברי תורה לפני המת אבל מילי דעלמא אמרינן ולמה חוזר גם זה אלא דבריו של מת עוד דקדקתי בדברי הרי"ף למה נקט דבריו של מת בלבד מילת בלבד לגמרי מיותר מדוע לא נקט כמו בגמרא אלא דבריו של מת והרא"ש הביא זה רבינו האי גאון ולא הביא מילת בלבד וצ"ע. ולהנ"ל מדוקדק היטב דכל מה דמיירי הרי"ף דפסקינן כלישנא קמא היינו משום דהיה לו להביא רב זריקא על זה הברייתא מ"ד ולמה חזר עוד הפעם ע"כ הא דדוקא בפני המת עצמו מותר אבל לא בבה"ק וע"כ טעמו הוא משום לועג לרש וממילא כלישנא קמא עבדינן וזה שחוזר בטוב טעם בדבריו והביא שני הלשונות ולכאורה הו"ל לפסוק כלישנא בתרא ע"ז כתב דבריו של מת דייקא כיון דנקט דבריו של מת מותר וקשה למה לחזור כל וכל הו"ל רק על הברייתא לומר אלא ע"כ כוונתו דדוקא דבריו של מת בלבד מותר דייקא ככה כוונת ר' זריקא לפני המת בלבד אם המת מוטל לבד שם דבריו של מת מותר אבל אם לא בפני המת בלבד אלא בבה"ק אף דבריו של מת אסור כבארנו מפני לועג לרש של אחרינא וע"כ טעמא הוא משום לועג לרש וא"כ אבל מילי דעלמא מותר בזה לא שייך לועג לרש ודוק כי חריף הוא:

ולאחר העיון היה נראה בפשיטות לומר דהא דאמרינן דדבריו של מת מותר אף בלא פירוש סמיכת חכמים הפשט הוא משום כבודו של מת דברי הספר מותר וזה נראה לע"ד דוקא מותר בפני המת עצמו אבל לא בבה"ק אף שכבוד לזה המת אבל הוא לועג לרש לאחרינא וזה קמ"ל רב זריקא כהנ"ל דדוקא בפני המת עצמו מותר דבריו של מת אבל לא בבה"ק שם גם דבריו של מת אסור ובזה מיושב כל הנ"ל וגם הרי"ף מיושב במילת בלבד היטב ודוק:

אבל לזה מצאתי לי און ממה שראיתי במ"מ שנקט נמוקי יוסף בשם הרמ"ה גבי וכבוד עשה לו במותו שהושיב ישיבה על קברו דלכבוד שכיבה הוא דעביד שזה אפי' תוך ד' אמות וכתב מהרי"א שעל זה סמכ' לומר הפסוקים בבה"ק ודרשה למתים וסיים שאין זה לועג לרש לשאר המתים כיון דככה עבד לכבוד מת ניחא לכולהו ומשמע מפה כיון שעושה לכבוד מת אחד ניחא לכולהו ובאמת לע"ד מהך דהושיב ישיבה על קברו לא מוכח דיש לומר קבורה הוה חוץ ד' אמות של שאר מתים ולא שייך לועג לרש. ובפרט בדרשה למת יש לומר דמותר כי זה כל אדם עת צאתו עושין כן כך היה המנהג וא"כ בודאי ניחא לכולהו אבל כאשר פרשתי בשם סמיכת חכמים משום שפתיו דובבת דיאמר הלכה שהוא שלו זה בודאי לפני שאר המתים אסור דיאמר שמעתא דחד וכולן דומי' ולהנ"ל שפיר פרשנו דברינו והרי"ף סובר כסמיכת חכמים בסברתו וסמיכה לו ודוק היטב:

רש"י ד"ה אלא לדבר הלכה ועי' שהכל חייבין לספר בהן והמת דומם והוי לי' לועג לרש מה בעי רש"י בזה הכל חייבי' לספר בהן מדוע לא מפרש כמו שפירש לקמן על הברייתא לא ילך אדם ומפרש רש"י משום דהוי לועג לרש ובארתי ואין להאריך ה' ימינו יאריך חיים טובים לנו ולכל ישראל אמן: דוד סימני' הוה לי' והקשתי דעדיין קשה קושית התוס' לימא משה בחצות כמו שאמרו לו מן השמים דהא אמת אמרו לו ויש לומר דלא היה רוצה לומר דבר שלא היה יוכל להראות ולהוכיח אם ישאלו ולע"ד מאוד קשה מדוע לא נתן נמי משה סימן כזה כמו דוד וכי שייך משה לא ידע לעשות סימן כזה מה שעושה דוד הא הגמרא עכשיו קאמר דמשה יותר ידע מדוד ועדיין קושית התוס' במקומה הא יוכל לעשות סימן כמו דוד ולהוכיח אם ישאלו. והנראה לע"ד דבר נאה דהנה איתא בגמרא יבמות דף ע"ב ת"ר כל אותן מ' שנה לא היה יום שלא היה נשבה בו רוח צפונית בחצות לילה שנאמר ויהי בחצות לילה וה' הכה כל בכור ומאי תלמודא הא קמ"ל דעת רצון מילתא הוא ומפרש רש"י וכיון דחצות לילה הוה עת רצון למכות בכורים הוה נמי כת רצון לרוח צפונית ואין לך יום שרוח צפונית לא מנשבת בו בחצי הלילה וזה היה סימן לדוד והנה ראינו פה להדיא ואז שנעשה עת רצון במכות בכורות בחצות הלילה מאותו זמן ואילך הלך מידי לילה בלילה בחצות הלילה הרוח צפונית וא"כ משה רבינו עדיין קודם מכות בכורות היה אומר למחר ע"כ עוד לא ידע מרוח צפונית ונכון דמשה לא ידע הסימן ודוד מידע ידע ודוק היטב. ואפשר לזה כיון רש"י ביבמות שם שקאמר רש"י וזה היה סימן לדוד דייק' רק לדוד היה הסימן ולא למשה כי משה עוד לא ידע מרוח צפונית טרם הלילה של מכות בכורות לא היה מנשבת בחצי הלילה. ובזה אמרתי קצת אגדה למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו דייקא ע"י שהכה מצרים בבכוריהם והיה אז בחצות לילה עת רצין ומאז והלאה נעשה עת רצון לכל עולם עד היום הזה ורוח צפונית מנשבת וזה הוא טובה לעולם ועיי' גמרא סנהדרין באותו ענין וזה כי לעולם חסדו החסד נשאר לעולם וכוונתם ברוח צפונית והבן:

גמרא כיון דעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו עמך ישראל צריכים פרנסה המשך גמרא הנ"ל נראה לע"ד דהנה לכאורה הקשתי לעיל דהקשה הגמרא פסוקי אהדדי קדמו עיני אשמרות חצות לילה דקאמר דוד אליבא דר' נתן הא יש לתרץ בפשיטות קדמו עיני דייקא כבר עיני היה מקדם במיטתי נעור ב' שעות קודם חצות אבל חצות לילה אקום להודות לך דייקא עיקר הקימה היה רק בחצות וכן ראיתי קצת מכוון בס"ח אבל תרצתי ע"פ דברי ר' זירא דדוד הוה ידע מתי חצות לילה ורק הכינור היה צריך לדוד להתעורר משנתו וא"כ להנ"ל אם כבר קידם שני שעות קודם חצות אז לא היה הכינור צריך להתעורר וא"כ כיון דכינור היה מעורר אותו משנתו ע"כ משמע דהיה ישן עד חצות וג"כ לא היה מתירא דיעבור חצות הא היה הכינור המעורר. וא"כ ע"כ לפי הנ"ל צריך להבין ולתרץ גמרא דרב נתן סבר לה כר' יהושע דתנן ר' יהושע אומר עד ג' שעות שכן דרך מלכים לעמוד וכבר בארנו למה תולה בזמן מלכים דמעוט דמעוטא נינהו וע"כ בארנו דה"ט משום דמלך דינו כרבים כמבואר תענית שאני משה כיון דהוצרך לרבים כרבים דמי ותלוי ברבים וא"כ ע"כ מהך דהיה לדוד כינור תלוי במיטתו ורוח צפונית מנשבת לעורר משנתו א"כ קשה למה אמר דוד אשמרות אלא כבארנו דתליא במלכים כר"י ולמה תלי' במלכים דמעוט נינהו ע"כ צריך לתרץ מלך דינו כרבים וא"כ שם בתענית דף ט' איתא פרנסה בשביל רבים ופרנסה היה משום משה דדינו כרבים וא"כ גם המלך דדינו כרבים, א"כ יוכל לנענע בשביל המלך לפרנסה טובה לכן לאחר זה שראה שכינור היה מעורר דוד משנתו ע"כ מוכח כהנ"ל דמלך דינו כרבים לכן מיד ביקשו רבינו עמך ישראל צריכין פרנסה וכוונתם דיתפללו עבורם וישמע ה' בזכותו דרבים הוא דהוצרך לרבים כרבים דמי ופרנסה בשביל רבים והקב"ה ישמע לנו ויפתח איצר הפרנסה טובה וברכה ודוק היטב מאוד:

ובדרוש לשבת חנוכה בארתי זה הגמרא כינור היה תלוי במיטתו של דוד ויהי' פה כתוב בספר לזכרון וה' יגלה לנו בתורה הקדושה פלאות ויעשה עמנו תמיד ישועות ונפלאות. כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד: איתא פרשת וישלח ויעבר יעקב את כל אשר לו ויותר יעקב לבדו פירש"י שכח פחים קטנים. איתא במדרש והובא בספר מנחת יעקב פי' על רש"י בתורה אמר הקב"ה ליעקב אתה מסרת נפשך על פך קטן בשבילי וגם אני בעצמי אשלם לבניך בפך קטן לבני חשמונאי שנעשה נס על פך קטן ומפרשים מסירת נפש יעקב בפך קאי על פך ששכח יעקב ומסר נפשו על זה. ופה רבים שאלו וכן תמהו מה מסירת נפש שייך בפכים קטנים ולמה מסר נפשו בשביל פך קטן ומה הוא המדה נגד המדה ששילם הקב"ה בימי חשמונאי בפך קטן ומהרש"ל פי' בפך של יעקב היה בו לנסך שמן לה':

ובארתי וחקרתי דבר מוסכם הוא שהמנוחה וההשקט הם דברים נאותים וצריכים לקנין השלימות והאושר והשגתם והיות האדם מוטרד ומורדף מן הצרות ומפגעי הזמן כמו כן הוא מעיק ומזיק גדול ומטריד לבלתי יוכל להשיג שלימתו ואושרו וכבר נודע שזה הטעם כתב הרב המורה נבוכים בזכירת היועדים הגופנים בתורה שאומר בזה כשהי' צדיקי ה' יתברך וה' יתן להם מנוחה והשקט וסיפק כל צרכי הגוף באופן שנהי' מכינים ומזומנים בלי שום מעיק ומזיק לעבדו וידע מה שהוא אומר על בם נבואה לא מצאו חזון היינו מה' להיות מורדפים ומוטרדים בצרות מן הרדיפות הגופניות וכמה שבחו חז"ל הזמן הפנוי מן הצרות ולהשיג השלימות והנביא כשלא היה שכלו פנוי מן הטרדות היה מצוה להביא לפניו כלי מכלי המנגן להפנות מחשבתו מן הרדיפות הגופניות ואמר שכל מה שהוא מעלה ומועיל לצדיקי ה' להשגת אושרם מזיק לרשעים בהיותם בועטים מרב כל וכמו שאמר וישמן ישורון ויבעט ונאמר וכסף הרבתי להם וזהב עשו לבעל וכן ביאר בעל כתר שם טוב לזה מכוון שלמה בחכמתו באמרו שמחה לאיש עשות משפט דייקא לאיש לצדיק השמחה אך משפט הוא כי הוא ביותר הולך למדרגה טובה ונעלמה ומחתה לפועלי עון דייקא קאי על השמחה שהיא מחתה לפועלי עון וישמן ישורון וכו':

והנה אם כן הדבר כאשר בארנו וכאשר אמת וצדק הוא לאיש צדיק השמחה והטובה אך משפט א"כ מדוע נקנית התורה ע"י יסורים דוקא כמוכח גמרא ברכות ג' דברים נקנה ע"י יסורין תורה ועולם הבא וארץ ישראל וכו' ומפני מה דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' מזה יש לנו להשיב שתי תשובות בדבר. ראשון אם יהי' תמיד במידה טובה בברכה והצלחה מיום שנולד יוכל אז להיות ע"י רב הטובה יבעט וכאשר כבר ביעטו ועזבו דרך ה' ע"י השרירות ושמחות. ותחילה צריך עמוד הנסיון העוני ויקיים תורה מעוני ואם ככה יקיים אז יוכל ליתן לו רוח והצלה מלא על כל גדותיו ולא יבעט כי בזכרונו מעמד העוני ובעת אשר כבר עבר יפקד ויזכר ואז יצר הטוב על יצר הרע יגבור ולא ישוב לכסלה להיות בועט ויכיר בוראו לעשות נחת רוח מהונו ויתמיד בתורה ומתירא כי יחזור הגלגל ובכן גם בעושר רק גבורות ה' ימלל ועוד כיון שעניות לא היה מטריד אותו ואעפ"כ עומד תוקף בהתמדת התורה. ג"כ עשירות לא יקלקל אותו ואדרבה השמחה אך משפט לו וילמוד כפל כפלים ויעבוד מרב כל את אבינו שבשמים:

שנית יש טעם נכון להיות התורה נקנה ע"י יסורין למען לא יאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה לכן תחיל הצער ועוני לידע כי אינו ביכולת הבן אדם התשועה כי אין לו תשועה כי אם עוצם ידו או כונתו פעל אלה מדוע בא באחרונה ולא ידע להושיע בראשונה בימים הראשונים אשר מחסור וצער יחדיו היה כבצמדים וע"כ יודה ויבין בדיעה ובשכלו כי רק ברכתו אשר בירך אותו ה' הוא וכל מעשה הצלחתו מעשה הי' הוא הוא אמר ויהי ולא פועל ידינו כי ה' הרחמים בכל דרכינו והוא המושל בכל מעשה ידינו. ובכן אל יטרוד הרבה לאסוף הון וקבוע עתים לתורה ולהלכה ויודע כל העוסק בתורה יצו ה' ברכה:

ובזה בארנו מה שראיתי בתשובת חתם סופר לאורח חיים סי' קל"ב שהמרור נקרא תמכ"א וקאמר חתם סופר ראשי תיבות "תמיד "מספרים "כבוד "אל ולהנ"ל נראה לי להמתיק המרור מדוע על המרור קאמר זאת ונראה כאשר בארנו כי ע"י שג"כ רע ומר לנו לפעמים ע"י זה מבינן אנחנו כי לא כחינו ועוצם ידינו יוכל לפעול שום פעולה כי רק ה' הרחמים הוא יגמור בעדינו והוא מקור כל פעולתינו וזה הרמז של מרור ע"י שג"כ מרור לנו מבינן אנחנו ומספרים תמיד כבוד אל רק אתה פועל הישועות ולא אנחנו במעשה ידינו והבן. ורק בכבוד אל והכל מה' הרחמים:

ובזה בארנו פסוקי תורה פרשת ויצא ככתוב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום וילן שם ויקח מאבני המקום וכו' וישכב במקום ההוא ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו וה' נצב עליו ויאמר הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך וכו' ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי וירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים וכו' ויקח יעקב את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותו מצבה ויצק שמן על ראשה וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלקים וכו' ונתן לי לחם לאכול וכו', ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. ונראה דהנה ידוע דיעקב היה מקיים תורה מעוני בבית המדרש של שם ועבר וזה שכתב וילן שם וישכב במקום ההוא היינו מי שאין דרכו לישן על הארץ לא יוכל לשכוב אם יקח אבן מראשותיו אבל יעקב אבינו העיד הפסוק וישכב במקום ההוא. כבר היה סובל את אלה שאפי' לישן ידע על מקום ההוא ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה דייקא אם הסולם יהיה גבוה אזי צריך חזקה טובה בארץ והיינו כמו כן הבן אדם אשר רוצה לעלות במעלות הרמה בתורה וחכמה צריך להיות לו עמידה טובה בארץ כמו שבארנו בהקדמתינו מתוך שמחה שלום וברכה ישיג כפלים מאשר ביגון ואנחה. וזה שרמז לו החלום הסולם אם מוצב ארצה דייקא אם יש לסולם העמדה טובה בכאן אזי וראשו מגיע השמימה אז יוכל לילך הראש עד השמים בלתי לנפול.

וכמו כן גבר איש אם יש לו העמדה טובה בארץ אז ראשו מגיע השמימה בתורה ועבודה אם יש לו כל צרכי גופו די אז ראשו מגיע לחדש חדושים ולעשות פלאים עד רום השמים. ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו דייקא פעמים המלאך על האדם ופעמים האדם יותר מהמלאך אם יוכל לגבור על יצרו ולעשות אך טוב. אז הבן אדם יגבור עליו. והנה ע"י המנוחה והשמחה ושלום ושלוה פעמים שנטוב לנו כאשר בארנו אך פעמים עוד רע לנו כי ע"י זה מבעטין. וזה ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו כזה המנוחה ועשירות שלבן אדם ע"י מלאכי אלקים עולים שלפעמים עי"ז מבעט האדם ויגדל המלאך עליו ולפעמים אדרבה עוד ביותר זכה הבן אדם ע"י המנוחה לעלות לתורה בכפלים אז יטים המלאכים ואנחנו עליהם והבן. אך כבר בארנו מי שכבר קיים תורה מעוני וקיים פת במלח ועל הארץ תישן לזה אז לא מזיק לו רב שפע כי יחזיק במעוזו גם אז בתורה ועבודה. וזה שכתב וה' נצב עליו ויאמר הארץ אשר אתה שוכב עליה דייקא אשר אתה שכבת עליה וקיימת על הארץ תישן מפני שאתה קיימת את אלה לך אתננה דייקא אני נותן לך ובטוח אני בך שתשמור תורתי גם מעושר והבטיח לו הקב"ה שיטבנו לו מאוד ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה דייקא בה"ג במקום הזה שהבטיח לו הקב"ה עכשיו שיטב לו ושיהיה לו כל טוב בה"ג יש ה' בזה האופן יוכל לעבוד בוראו וקונו עוד ביותר כפלים מאשר בעוני כי אין השכינה שרוי אלא במקום שמחה ואנכי לא ידעתי אנכי חשבתי רק בעוני יוכל לקיים תורת ה' אבל עכשיו בחלומי ראיתי והבנתי אכן כי יש ה' במקום הזה. וירא ויאמר מה נורא המקום הזה אעפ"כ צריך להיות מורה גדול ממקום הזה מאופן הצלחה וחלילה בקל יוכל הבן אדם מרב טובו לבעט ולשכוח בה' ואמר אין זה תכלית הראשון שהיתה בגדר העוני כי אם בית אלקים היינו בית נכון לעבודת אלקים שבטוח בדרך הזה אל יבעט. אבל וזה היינו מה שראיתי עכשיו בחלומי גדר הצלחה ורווחה הוא שער השמים זה שהבטחתי לעושר הוא שער השמים יגיע האדם אז עד שערי השמים מקור השכינה בשמחה:

והתחכם יעקב למען יוכל לקבל רוב הברכה ואף אעפ"כ לשמור את נפשו בלתי לבעט ויקח יעקב את האבן אשר שם מראשותיו אשר היה בעוני עמו שישן על זה האבן בלי כר וכסת וישם אותה מצבה דייקא זאת היה לו למצבה לזכר עולם למען יהיה לו לעולם ניצב מעמד העוני נגד עינו וישם אותו למצבת עולם לזכר עולם שיהיה זה נגד עינו לבל יבעט כי יזכור בעת הדוחק והצרות ובודאי יתן שבח והודיה לה' אשר זכה אותו להרחיב גבולו זו ועוד שנית עשה ותיקן חכמת שלמה שאמר בכל עת יהי' בגדיך וכו' ושמן על ראשך אל יחסר. והנה השמן ג"כ מוסר השכל לבלתי שכוח בה' כמו שמבואר מדרש תנחומא פ' אמור אמרתי לכם ויקחו וכו' שמן זית זך למה להעלות נר תמיד וכי אור משלכם אני צריך אלא בשביל לשמור את נפשותיכם שנמשלה הנפש בנר שנאמר נר ה' נשמת אדם וכו':

וז"ש ויצק שמן על ראשה גם שמן יהיה לו על מצבה זה בב' דברים אלו באבן הזה ובשמן הטוב יחזיק יעקב בטח בעבודת ה' וז"ש וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלקים עמדי היינו יען שכבר עשיתי לי גדרים טובים בלתי לבעט ובכן אשאול ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ואין יהיה לי שום מחסור והיה ה' לי לאלקים תמיד יהיה ה' לי לאלקים והוא יהיה בכל דרכי ולא אומר חלילה פועל ידי כוחי וגבורתי עשה לי את החיל הזה אלא זוכר אני תמיד בגבורות ה' במידת טובו וחסדו. ואמר והאבן אשר שמתי מצבה הוא יהיה לי בית אלקים זה יהיה עמוד אמת מצבה חזקה לבית אלקים לשמור אותי לבית אלקים לבל יבעט. וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך עוד ביותר עשר פעמים אהי' טוב מאשר הייתי בעוני בברכה עוד ביותר אעבוד שמך הגדול ודי:

ובזה בארתי פסוקי פרשת ויגש ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם וידברו אליו כל דברי יוסף אשר דיבר להם עיי' רש"י סימן מסר להם פרשת עגלה ערופה וירא את העגלות אשר שלח יוסף ותחי רוח יעקב אביהם ולהנ"ל ככה יובן שאמרו ליעקב עוד יוסף חי הוא צדיק כמו שהיה וחי מיקרי צדיק ורשע מיקרי מת על זה אמרו יוסף חי שהוא צדיק וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים דייקא אף שהוא מושל בכל ארץ מצרים וכל טוב והרוחה וגדולת מלך על ראשו אעפ"כ לא ביעט בה' ועמד על מעמדו והיינו ויפג לבו בלתי להאמין זה לא היה רוצה להאמין שעוד יוסף חי בצדקתו והוא מושל וגם יש לו גדולה ואב יבעט אלא אם חי והוא צדיק אינו מושל ואם מושל אינו חי בצדקתו ע"ז ויספרו לו את כל דברי יוסף היינו תורה וחכמה פרשת עגלה ערופה אשר מסר להם וגם וירא את העגלות שהראה לו הגדולה ואז ראה תרווייהו תורה וגדולה ותחי רוח יעקב אביהם בשמחה ונחת כי עודנו עומד יוסף בצדקתו וגם גדולה וכבוד לו:

ולדרכינו עוד יותר בארתי כאשר אמרנו אם יש לצדיק סיפוק כל צרכו וגדולה ועושר על ראשו אז ביתר שאת יעלה מעלה מעלה עד השמימה ולע"ד הו"ל לכתוב יוסף חי עוד. וזה עוד יוסף חי הוי כמתהפך הסדר ולהנ"ל יובן שאמרו לו עוד יוסף חי דייקא יש לך עוד יוסף כמו שני יוסף יש לך עכשיו כי פי שנים ברוחו עוד ביותר גדול בצדקתו ותורתו בגדולתו ורב כבודו:

והנה בארתי גמרא שבת אין השכינה שרויה אלא מתוך שמחה של מצוה ואמר רב יהודה וכן לדבר הלכה כי הא דרבא מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחתא ובדחי רבנן לסוף יתיבא באימת' ופתח בשמעתתי' ובארתי דהנה הקדמתי אם הלב טרוד ומוטרד מפגעי הזמן לא יוכל להגות בתורת ה' כדבעי שמעת' בעי צלותא כיומא דאיסתני' אבל פרשנו הצדיק באמונתו יחיה ומצפה לסוף היינו אם ראשית מצער אחרית ישגה. וזה שהסוף יהיה לטובה מיד מתחילה נתן לו תקוה לעמוד בטח לקיים תורה מעוני ועניות אל יבלבל אותו הרבה וזה מקמא דפתחו רבנן אמרי מילתא דבדיחותא וזה הוא לדעתי דאמר להם דברים טובים שיעלה לכבוד וגדולה לבני עניים אשר סוף הכבוד לבוא וזה היה מבדח לבם להיות להם לנחת ואמר אל תיראו ואל תדאגו אם עכשיו תלמדו תורה מעוני וכו' עוד ישגה אחרית' מרום הרים וזה אמר להם למען לא יבלבל להם העניות ויצפה לתקוה ואחרית טובה וזה יחזיק לבם לתורה ובדחו רבנן לסוף דייקא זה מילת לסוף קאי אשלפניו אבדחו רבנן לזה הסוף בדחו דמשמחים בזכרו הסוף שאחרית' ישגה מאוד ובדחו רבנן לסוף שסופו יהיה מתוק וטוב וע"יכן יתבו באימתא היינו ע"י כן היה בשמחה והשכינה עמהם והבן. ובזה הבנתי פה גמרא ברכות ידוע הרוצה שיעשיר יצפין עצמו עיי' גמרא ב"ב הרוצה שיחכם ידרים עצמו והרוצה שיעשר יצפין עצמו והנה ידוע מגמרא פה שבת דאין השכינה שרוי אלא מתוך שמחה של מצוה ואמרו וכן לדבר הלכה כי הא דרבא מקמי דפתחא להו רבנן אמר מילתא דבדיחותא וא"כ מקמי הלמודא צריך דבר המשמח לב וזה כוונת דוד דהיה כנור תלוי ובא רוח צפונית ומנסבת בו היינו כל המקיים תורה מעוני סופו לקיימ' מעושר וחצות לילה מרומז לתוקף הצרות עיי' צל"ח על פסוק חצות לילה אקום וכו' ואעפ"כ בחצות בא רוח צפונית ומכנן בכנור והכנור היה מנגן מאליו וזה הרמז שבכל הלילה בחצות הלילה רוח צפונית מנשבת היינו לאחר חצות הלילה אף שהצרות המה בתוקף אעפ"כ מיד זה בא רוח צפונית וזה רוח הטובה ורוח עשירות שמצפה לו. ובזה מבדח לב הלומד תורה והיה לו לשמח הלב ומיד היה עומד ועוסק בתורה מתוך שמחה שעוד יבוא הטיב אם ראשית מצער. וחיכם דוד בכינור לשמח הלב כמו שחיכם רבא במילתא דבדיחותא ובטוח לבו ובדח לבסוף שאחרית ישגה רם ונשא. ובזה חזרנו לבאר מדרש שהתחלנו דהנה בארנו יעקב אבינו עשה מאבני המקום מצבה ולדעתי נעשו לו פכים קטנים מזה האבנים אשר היה תחת ראשו ויצק שמן בתוכ' כאשר מבואר במהרש"ל שהיה בזה הפכים שמן לנסך במזבח. וזה הפכים קטנים היה ליעקב לראיה ולשנונה למען לא יבעט בעשרו ובשלותו כאשר באמת אמר יעקב לעשו קח נא את מנחתי כי חנני אלקים. וזכר בטוב כי לה' החסד וחלילה להזכיר כוחו ועוצם ידו עשה לו את החיל: והנה הכא הפסוק אומר לדעתי ויעבר יעקב את כל אשר לו דייקא יעקב היה מעביר את כל אשר לו כי שלו הכל בלי הזכרת שמה' הוא ויותר יעקב לבדו דייקא שהוא לבדו כי הוא המושל באלה שכוחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה. ואף שחלילה להרהר על צדיק יעקב אבינו שהיה במדריגה הזה אבל אעפ"כ יעקב עצמו שמתירא מפני החטא חושב לנפשו כי הוא יבוא במדריגה הזה שיחשוב שהכל שלו ויותר לבדו שהוא יותר לבדו ולא יזכר בה' כך חישב יעקב בלבו שהוא ככה יהיה ואמר רש"י מדוע מתירא יעקב עכשיו שיביא למדריגה הזה ע"ז פירש רש"י שכח פכים קטנים דייקא ששכח בזה הפך שמן מאבני המקום אשר עשה מצבה שיהיה לו לראיה להודות שם ה' ובכן מתירא מאחר שזה הפכים איננו עמו ושכח מעבר לים שיהי' במדריגה הזה שיעבור כל אשר לו ויותר לבדו בלי לזכור בה' שה' נתן הכל מאחר שפכים הללו לא יהי' עמו לזכרון ומיד חזר עליהם למען יהיה השמן עם הפך תמיד עמו לראיה לשם ה' כהנ"ל והבן:

וזה כוונת המדרש אמר הקב"ה ליעקב אתה מסרת נפשך בפך קטן בשבילי רק בשבילי להיות זוכר בי דייקא זה הפך קטן הוא שמור למעני לבלתי שאתה לא תבעט ועכשיו שנשאר מעבר לנהר מסרת נפשך להביא לידך זה הפך למען זכור בי לעבוד אותי תמיד חייך שגם אני עתיד לשלם מדה נגד מדה לבניך נס בפך קטן לבית חשמונאי שנשאר גם שם פך קטן בחותם של כהן גדול לראיה לפני ה' תמיד כמבואר כי השמן למוסר להבן האדם מה השמן בא עת שיכבה עת שכלה השמן לא דולק השלהבת כך הבן אדם עת תבא נפשו ישיב ערום לאדמתו וכבה נרו וכמו שהשמן עליון כך נשמתך תמיד יהי' עליון על הגוף ולא הגוף עליון על הנשמה ולכך שילם ה' ג"כ בפך קטן להאיר לנו השמן למוסר השכל לעבוד שמו הגדול כי המה רוצים לכבות השמן לבלתי יהיה לעינינו מוסר ונעשה לנו נס אור עולם לנו ולבנינו ואל יחסר שמן על ראשינו לפנות לה' הרחמים תמיד לבינו:

ובארתי באלה כוונת הפסוק ביעקב ויאבק איש עמו פירש"י שהיה מעלה עפר ברגליהם ופרשתי יעקב אבינו מסר נפשו עבור פך קטן להיות בידו למוסר השכל לבלתי נטות ימין או שמאל. והראה לו המלאך למה זה לך והלא כאשר בארנו הפסוק לקמן תצא רוחו ישוב לאדמתו היינו אל תבטחו בנדיבים בבן אדם דייקא לשום הבטחתו בבן אדם שאין לו תשועה כי התשועה אינו לו כי רק לה' הישועה כי בן אדם בעצמו לא יוכל להושיע כי תצא רוחו ישוב לאדמתו. והנה אם יזכיר האדם בזה עת תצא רוחו ישוב לאדמתו אז מיד יתעורר ואל יתגאה וזה שהראה לו המלאך שמעלה עפר ברגלו הראה לו מעפר אתה ואל עפר תשוב ודי לך באלה למוסר השכל וכן הנרות של חנוכה שלהבת עולה למעלה ועפר נשאר למטה כך הוא סופו של אדם ואם בגבורה שמונים ואעפ"כ לעפר תשוב ודברתי בזה מוסר הרבה וגם בארנו אם ראשית מצער אחרית ישגה ככה הנרות של חנוכה כב"ה להלכה קיימא תחילה חד וסוף שמנה כך הבן אדם לתורה ולקדושה יעלה ראשית מצער ולבסוף יתעלה באור תורה בשלהבת גדולה תלמידי חכמים בזמן שמזקינין דעתן מתיישבת עליהן אור תורה תמיד מאיר ביותר מנר קטן יעלה אור גדול רע רע יאמר הקונה ואוזל לו אז יתהלל לכן קבעו שמונת ימי חנוכה להודות ולהלל. וזה שבארנו כנור היה תלוי על מטתו של דוד בחצות הלילה להאיר ולנגן זה הזמר אשר בעל בטחון יזמר אחר חצות הלילה עוד גדולה יעלה והבן:

ובדרוש לשבת הגדול בארתי זה הגמרא כנור היה תלוי על אופן אחר כאשר חקרנו ואמרנו דיציאת מצרים הוא עמוד היראה עת אשר אנו זוכרין ביציאת מצרים ניסים ונפלאות שעשה הקב"ה עמנו הוא עמוד היראה המחזיק לנו מצות הרבה ורבות שבת קודש הוא זכר ליציאת מצרים כמוכח וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים בכורים זכר ליציאת מצרים מצות סוכות כי בסוכות הושבתי אתכם בצאתי ממצרים ציצית וראיתם אותו וזכרתם אני ה' אשר הוצאתי מאמ"צ ק"ש ערב ובוקר תפילין וכו' הוא יציאת מצרים וכו' וכדומה:

והנה החיוב עלינו אם אנחנו מקיימים התורה והמצות כתקונן כסדרן וכהלכתן אז הרבה זכר לנו ביציאת מצרים בכל השנה לא בחג הפסח בלבד אשר מצוה עלינו לספר. ובזה בארתי כוונת בעל הגדה שאמר אפי' כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים וכו' מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים וכל המרבה לספר ביצ"מ ה"ז משובח ואמרתי הן אמת החיוב עלינו בזמן הפסח כאשר ציוני לספר בעתו ובזמנו ביציאת מצרים ודבר בעתו מה טוב אבל לא בעת הללו דוקא כי גם בכל השנה מחוייבים לספר ביציאת מצרים כל השנה וכל היום התפילין שאנו מניחים בתוכו יצי"מ שבת ששמר יציאת מצרים וכדומה והנה מי שיעשה ויחזיק התורה והמצות כל השנה זה סיפר כל השנה הרבה פעמים יציאת מצרים אבל בעו"ה מי שלא שומר שבת קודש או מי שלא יקרא ק"ש מידי יום או מי שלא יחזיק במצות תפילין וציצית זה בכל השנה לא יספר ביציאת מצרים אבל החיוב לנו ולבנינו בכל השנה תורה ומצות לקיים ועל ידיהם לספר בכל השנה ביצי"מ וז"ש אפי' כולנו חכמים וכולנו נבונים מצוה עלינו לספר ביצ"מ היינו בעתו ובזמנו אבל כל המרבה לספר ביצי"מ דייקא שמספר בכל השנה ביצי"מ בכל יום ויום זה בודאי קיים התורה והמצות ושומר שבת קודש תפילין וציצית וכדומה ה"ז משובח זה הוא משובח ביותר והבן כי ע"י המצות ששמר סופר וזוכר כל השנה ביצ"מ ומשובח הוא:

וזה כוונת דוד בכנור כי ידוע גמרא יבמות כבר הבאתי לעיל דף ע"ב ת"ר כל אותן מ' ימים שהיו ישראל במדבר לא היה מנשבות בו רוח צפונית. וכ' וקמ"ל דעת רצון מילתא היא ועיי' רש"י שרוח צפונית מחצות לילה ואילך שהיה מכות בכורים וה' הציל אותנו והיה עת רצון הוא נמי עת רצון שהרוח צפונית נושבת מזמן הזה בכל הלילות בחצות לילה מסודר לטוב לנו כידוע. והנה זה רוח צפונית הוא זכר ליציאת מצרים כי ע"י עת רצון מיציאת מצרים שה' הכה בחצות לילה כל בכור ע"י כן היה הרוח צפונית מנשבת עיי'. והנה דוד שהיה רוצה לעמוד ולעסוק בתורה להחזיק עצמו כגיבור חיל כארי לעבודת ה' נתן סמנא בכינור בחצות לילה שאז הרוח צפונית היה מנשבת וע"י זה היה מנגן הכנור וזכר ע"י רוח צפונית ביציאת מצרים וע"י כן מיד היה עומד ועוסק בתורה זה הוא מחזיק אותו לעבודת ה' כי זכר ביציאת מצרים והבן. כי יציאת מצרים הוא עמוד החזק להחזיק אדם על התורה ועבודה. ודע שגם האמונה תולה הקב"ה ביציאת מצרים במה שאמר אני ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו':

ובזה חקירה ביאר ידידי ורב חביבי מגיד מופלג הרב המאה"ג חריף ובקי צדיק תמים כש"ת מוה' יעקב סניידערס נ"י אב"ד ק"ק שומרי הדה ראאב יע"א. דברי חכם במה שהוא אומר חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים ומשפטים וכו' ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן וביאר ידידי הרב הנ"ל ע"פ הכוזרי שהשיב החבר לכוזרי כששאלו על אמונתו והשיבו אנחנו מאמינים באלקי אברהם המוציא בני ישראל מארץ מצרים באותות ומופתים וחרה אפו עליו המלך הכוזרי שהיה לו להושיבו כי הוא המאמין בבורא העולם שמים וארץ והשיב לו יציאת מצרים היה לעינינו ואין פה להכחיש ולא להשיב אבל בבריאת שמים וארץ יש אפיקורסים להשיב וכו' וכו':

ואמר הרב הנ"ל זה שהשיב לחכם שהוא אומר מה העדות וכו' והנה על כל שאלת החכם רק השיב לו כהלכות הפסח יציאת מצרים אשר היה לעינינו ובזה מספיק כל התירוצים ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן אם את זאת השבת שהוא ה' אשר הוציא בני ישראל מאמ"צ לא צריך עוד שום דבר ושום טעם להמתיק לאמונתינו ובזה די הכל. וזה מספיק הוא לכל השאלות שאנו מאמינים בבורא אשר הוצאתנו ממצרים, ואחר זה אין צורך שום טעם ודבר כי זה הוא גדול על כולם והבן והרב הנ"ל האריך עוד במתק לשונו ודברי פי חכם חן יותר להסביר מאשר אנכי בכתב פה:

וא"כ להנ"ל בודאי טוב עשה דוד בחצות לילה בכינור להזכיר ביצי"מ להאמין בה' באמונה שלימה ומיד היה עומד ועוסק בתורה אשר ציוה ה' לטוב לנו כל הימים:

ובארתי בזה עוד הפעם ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביצי"מ וכל המרבה לספר ביצי"מ ה"ז משובח היינו כבר בארנו בשם החבר שכלל כל אמונת ישראל לתלות ביצי"מ הוא כלל גדול ובזה מופת די לכל התורה לשמור ולא צריך שום טעם וחקירה לאמונתינו כי אם לאמר אנו מאמינים בה' שהוציא את אבותינו ממצרים שהיה לעינינו. וזה הפירוש אפי' כולנו חכמים וכו' כולנו יודעים את התורה היינו אפי' יש לנו חכמה ובינה להשיב שולחו דבר על פי חקירה ותבונה ולהביא אות ומופת לתורת הקדושה אעפ"כ ביותר טוב לתלות כל התורה וכל האמונה ביצי"מ אעפ"כ מצוה עלינו לספר ביצי"מ היינו כל התורה לספר ביצי"מ לומר אנו מאמינים ומקיימים התורה שציוה ה' המוציא בנ"י ממצרים וכל המרבה לספר ביצי"מ היינו שתולה הכל ומספר כל המצות ביצי"מ ה"ז הוא משובח כי על זה אין פה להשיב ולא מצח להרים ראש והבן:

ובזה בארתי גמרא ברכות דף י"ב ע"ב תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יצי"מ לימות המשיח והלא כבר נאמר הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בנ"י מאמ"צ כי אם חי ה' אשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונת ומכל הארצות אשר הדחתי שם אמרו לו צנא שתעקר יצי"מ ממקומה אלא שתהי' שעבוד מלכות עיקר ויצ"ב טפל לו ולהנ"ל ככה יובן כי לכאורה יש מקום לטעות שלעתיד שיאמר ויתלה האמונה אשר הביא את ישראל מארץ צפונה ומכל ארצות ויטעו לומר לכן נא יזכיר עוד יצי"מ כי זה מופת אמת הוא מארץ צפונה. ועל יצי"מ יש להשיב דבר ובכן מזכירין לעתיד רק אשר הביא מארץ צפונה אבל זה ליתא כי יצי"מ הוא אות ומופת לעיני אשר אין פה להשיב ולא יוכל לזוז מינה אפי' שום מקצת מן המקצת. וזה שקאמר אמרו לו לא שתעקר יצי"מ ממקומה דייקא אל תחשוב שיוכל לעקור יצי"מ ממקומה היינו על זה שמורה לנו להאמין בה' חלילה להזכיר שיוכל לעקור ממקומה ולהשיב ולדחות חלילה בודאי זה לא יוכל לעקור כי יצי"מ אות ומופת גמור הוא לאמונתינו להאמין בה' אלא שתהיה שיעבוד מלכות עיקר דייקא מזה תראה עוד יותר פלאים ויצי"מ טפל לו אבל חלילה שתעקור קצת מיצי"מ ולומר שזה אינו די ליתן מופת על אמונתינו אלא זה בודאי לקיים בתוקף גם זה הוא עמוד החזק לעולמים והבן: ואגב דאיירי פה ענין הזה אמרתי כל המרבה לספר ביצי"מ ה"ז משובח ואמרתי עוד הפעם לבאר דברי בעל הגדה אפי' כולנו חכמים וכו' ה"ז משובח.

ובארתי ע"ד שביאר אאמ"ו הרב הגאון צדיק וחסיד קדוש עליון מוה' מאיר פריד זצוק"ל פסוק מלכים י' ומלכות שבא שמעת את שמע שלמה ובאת לנסות בחידות וכו' ותאמר אל המלך אמת היה הדבר אשר שמעתי בארצי על דבריך ועל חכמתך ולא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראינה עיני והנה לא הוגד לי החצי הוספת חכמה וטוב אל השמועה אשר שמעתי ודקדק אאמ"ו הנ"ל התחיל בשתים וסיים בחד ולא האמנתי לדברים וביאר ואמר הנה כבר אמר התנא בפרקי אבות סיג לחכמה שתיקה וזה דרכו של איש חכם שדבריו מעטים והנה זה המלכה שבא שומעת את שמע שלמה שהוא היה מדבר הרבה משלים על כל עץ ועץ כמבואר וגם שומעת שהוא חכם גדול עד למאוד והנה זה לא רצה להאמין שיהיה חכם ומדבר הרבה אם הוא חכם דברי חכם מעוטים המה וא"כ כיון דמדבר הרבה אינו חכם ואם חכם אינו מדבר הרבה. וזה שאמרה אמת שמעתי בארצי על חכמתך ועל דבריך שמעתי שאתה מדבר הרבה וגם שמעתי שאתה חכם ולא האמנתי לדברים דייקא הדברים לא האמנתי זה לא יכלתי להאמין שהחכם ידבר הרבה עד אשר באתי הנה ותראנה עיני שאתה חכם גדול וגם תדבר הרבה וכל דבריך טובים וישרים לך נאה לדבר הרבה הוספת חכמה וטוב וכו'. עכ"ד אאמ"ו הגאון יזכר לטוב:

ובזה בארתי כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה היינו מי שאינו לומד תורה או שלא לשמה בודאי סיג לחכמה שתיקה וברוב דברים לא יחדל פשע אבל כל הלומד תורה לשמה אז כל דבריו טובים וישרים אדרבה ידבר הרבה בחכמתו ותורתו והכל חכמה וטוב וזה זוכה לדברים הרבה שהוא יוכל לדבר הרבה ולא יחטא אלא אדרבה יזכה לדברים הרבה ולו נאה לדבר להרחיב ולפרש והבן. וז"ש בעל הגדה הן אמת דרך חכמים לספר בקצרה ואל להיות מרבים בדברים אבל ביצי"מ אין זה מעלה אלא אדרבה צריך לספר הרבה וזה ואפילו כולנו חכמים והוה מן החכמה הסיג לחכמה שתיקה אעפ"כ מצוה עלינו לספר ביצי"מ והיה מן החכמה לקצר בדברים כדרך החכם פה אבל אדרבה כל המרבה לספר ביצי"מ ה"ז משובח אף בכל מקום ברוב דברים אינו משובח אבל פה אדרבה כל המרבה לספר ביצי"מ ה"ז משובח והבן:

תוכן העניינים

ברוך מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה