ברוך מרדכי חלק א· רבי מרדכי פריד
ברכות · דף ג.
גמרא שלש משמרות וכו' ובש"ע או"ח סימן א' ס"ב אות א' המשכים להתחנן יכוון לאותו משמרות וכתב מג"א ס"ק ז' ולתירוץ ראשון דיהיב סמנא וכו' משמע דעת רצון הוא וראיתי בצל"ח שהוא מתמה אף שהפוסקים ראשונים אין להם עם הזוהר אבל מ"מ הרי ראיה מפורש דחצות לילה הוא עת רצון ביבמות דף ע"ב ע"א דקאמר הא קמ"ל דעת רצון מילתא הוא ובזה היה נראה לע"ד לפרש כוונת הקרא שאמר דוד ואני תפילתי לך ה' עת רצון אלקים ברב חסדך ענני באמת ישעך דראיתי בספר סמיכת חכמים שקאמר דידוע בעו"ה דגלות כביכול עמנו בצרה ואינו יוכל להשפיע מדת חסדו הגדול מפני שמתגבר כח הדין ועיי', וע"י שירת המלאכים שמשבחין לקב"ה נעשה עת רצון ומתגבר חסדו הגדול ומשפיע מדת החסד לישראל עכ"ל הטהור:
וזה לע"ד שאמר דוד דדרכו היה לעמוד בחצות לילה להתפלל וא"כ כיון דדוד בחצות לילה היה עומד שהוא עת רצון לכן אמר ואני תפילתי לך ד' עת רצון היינו אני שאקום בחצות לילה להתפלל בעת רצון אני מתפלל ויוכל הש"י להשפיע חסדו עלינו כמבואר וז"ש אלקים ברב חסדך בחסדך הגדול ענני באמת ישעך אעפ"כ אזכה למדת החסד בעת רצון הזה:
אך יש לתמוה לפי הנ"ל א"כ מאי יליף הגמרא לקמן אימת עת רצון בשעה שהציבור מתפללין מהך ואני תפילתי ומפרש רש"י אלמא דיש שעה שהיא של רצון ודילמא כוונת דוד על חצות הלילה דמבואר להדיא בגמרא יבמות ע"ב שאז הוא עת רצון ודוד אמר חצות לילה אקום וכו' בשלמא לרב אחא בר ביבי וכו' דאמר כיון שהגיע חצות לילה מיד היה עוסק בתורה א"כ ראינו דדוד עוסק בתורה ולא בתפלה אז אבל לרב אשי שמפרש עד חצות לילה היה דוד עסק בתורה מכאן ואילך בשירות ותשבחות א"כ האיך יליף הגמרא ככה דילמא כוונת דוד על חצות לילה וצ"ע:
גמרא תינוק יונק משדי אמו בספר סמיכת חכמים וגם בצל"ח מקשים למה פה תרי סמנים ונראה לתרץ וראשון באתי בקצת אגדה להתלבש במלבוש של מוסר ממנו אל יסיר ויגבור כח הנפש על הבשר כי מבואר כי כן יבורך גבר ירא ה' שירגיז תמיד יצר הטוב על יצר הרע נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש ראינו היכא דיצרו מתגבר יקרא ק"ש והנה מבואר אל תרבה שיחה עם אשה ומי שמרבה גורם רע וכו' ויצר הרע מתגבר בו וגם מבואר בגמרא קדושין הבן מכבד אמו יותר מאביו כי אמו משתדלתו בדברים דייקא בענין עולם הזה מאכילהו וכו' ומתירא יותר מאביו שאב לומדו תורה ויראה ומביאו לחיי עולם הבא והנה מי שיונק משדי אמו זה רמז לחיי עולם הזה שיונק רק משדי אמו ולא משדי אביו תורה וחכמה וגם כל המרבה שיחה עם אשה יצרו מתגבר וע"כ דרך הראשון כדי לבטל יצר הרע הוא יעסוק בתורה אבל מי שאינו יודע לעסוק בתורה בודאי יקרא ק"ש ויבטל יצרו ע"י זה: והנה מבואר כי נר מצוה ותורה אור. וזה לרמז בגמרא מי שגנו בבית אפל מי שאינו לו אור היינו שאינו יודע לעסוק בתורה וזה גנו בבית אפל כי התורה אור ולא ידע זמן ק"ש אימת מתי צריך לעורר ע"י ק"ש כיון דאשה מספרת עם בעלה דייקא שעובר על אל תרבה שיחה עם אשה וגם תינוק יונק משדי אמו דייקא שהוא יונק רק משדי אמו חיי עולם הזה ועוסק רק בעולם ההבל ליקום וליקרי ק"ש דייקא ע"י ק"ש יקום ויתגבר ויעמוד בתוקף ליראת ה' וזה שמרמז בעת ההיא בתינוק יונק ואשה מספרת בודאי צריך אדם לקום ולקרוא ק"ש וק"ש של שחרית סמוכה לזה הסימן והסימן לנר ולבנינו להחזיק ביראת ה' לבינו:
ובדרך אחר אמרתי לתרץ קושייתם ולפרש הגמרא דהנה מבואר בפירוש על פרקי אבות עיי' ברטנורה זה דקאמר אל תרבה שיחה וכו' היינו דוקא באשתו נדה אסור לספר עמה אבל אשתו טהורה מותר. ולפ"ז יש לתרץ למה נקט תרי סמנים ולהנ"ל יש לומר כי זה דאסור לספר אם אשתו בנדה אבל לא בטהורה וכלל בדין מניקת בחזקת מסולקת דמים היא וטהורה ובכן נקט ואשה מספרת עם בעלה וקמ"ל מיד לכאורה היאך רשאי דאסור לספר עם אשתו וקאמר ותינוק יונק משדי אמו דהיא טהורה אם אז מותר לספר עם אשתו אז מותר אשה עם בעלה לספר הא אשתו נדה אסור לבעלה לספר עמה ומילתא אגב אורחא קמ"ל וזה דשייכ' להדדי ובזה ניחא כי לכאורה איך שייך ליתן סימן במה דאסור הא אסור לספר עם אשתו אל תרבה שיחה וכו' אלא ע"כ כהנ"ל באשתו טהורה רשאי לספר וק"ל:
רש"י ד"ה משמר ראשונה סמני' למה לי אורת' היא ופירש רש"י צאת הכוכבים ולע"ד לפירוש רש"י קשה מה שהקשתי לעיל וגם הפ"י מקשה כן לעיל הלא אנן אין בקיאין בצאת הכוכבים וכמבואר בירושלמי וא"כ ביותר טוב ליתן סימן מובהק מתי מתחיל משמרה ראשונה גם לקרות ק"ש של ערבית.
ועל זה יש לומר הא יש שם סימן מובהק בכהנים לענין ק"ש. שנית הקשתי היאך קא מחליט רש"י אורת' הוא לצאת הכוכבים הלא רבי אליעזר בפי' סובר בברייתא משעה שקידש היום בערבי שבתות והוא מעט קודם צ"ה דאין לומר דזה עם כהנים חד שעורא הוא דא"כ ר"א היינו ר' יהושע והאיך החליט רש"י צאת הכוכבים התינח אם מתנית' אתיא כר"א אבל תרי תנאי אליבא דר"א וצ"ע:
גמרא תנא אמר ר' יוסי וכו' והנראה לע"ד גם ביום איכא שלש משמרות כמו בלילה ורק היום למלאכה והלילה למשמר לתורה ולעבודה כמבואר של"ה הקדוש מס' חולין בענין ק"ש אין דרכה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה וגרסינן בערבין אמר ר' לקיש לא איבר' הלילה אלא לגרסא וזה שלש משמרות על כל משמר יושב ושואג כארי דייקא מבקש מאתנו להיות גבור כארי בלילה לתורה ולעבודה ממעין קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו חסרני בתורה וקדושה בעו"ה ובלילה מצער על התורה כי חסרנו וביום לע"ד ב"כ ג' משמרות ביום שואג על צער הגוף פרנסה וכלכלה שמחיצה מבדיל בינינו כמבואר בפירש הקדושים על השירה וצריך אני לבקש הפרנסה ע"י ממוצע מבשר ודם והנה מבואר היונה אומרת שירה יהיה מזונותי וכו' ומתחת ידך ולא יהי' מתוק מדבש ומסור ביד בשר ודם אמרה מה קול שמעת שמעתי קול כיונה דייקא מצער על פרנסתינו שמחיצה מבדיל בינינו ולא משפע קדושה אלא ע"י ממוצע בשר ודם. וסיים אוי לבנים שגלו מעל שלחן אביהם דייקא שאינו הפרנסה בשפע ברכה משלחן גבוה משלחן אביו כי אם ע"י בשר ודם והבן:
וזה שאמר לו אליהו שהיה לך להתפלל תפלה קצרה בענין הדומה כיונה כתפילת שירה שאמרה היונה כי תפלה קצרה היא הושע השם וכו' ויהי' כל צרכיהם לפניך זה ממש לכוונת היונה לפניך ולא מתחת בשר ודם והבן: גמרא אשרי לאב שמקלסין אותו בביתו כך ובארתי עכשיו אין השם במלא במלואי ורק במקדשינו והנה אנו עונין אמן יהא שמיה רבא מברך דהיינו שהשם יהי' במלואי' ואמר אשרי האב שמקלסין אותו בביתו כך אז השם במלואו ואין מחסור לשם הקדוש והבן:
ובדרוש בין המצרים אזלינו וקרבינו ירום לראות בנין מקדשינו מרום הרים. עמוד הכהן לתומים ולאורים בארתי זה הגמרא על דרך דרוש אגדה להבין ולהשכיל דידוע באבידת מקדשינו אבדנו שתים ולקינו בכפלים הנוגע לגוף ולחיים והנוגע לתורה ולקדושה ולאהבת ה' ליראת שמים חסרנו מקרבנות העולים לגורלינו כהן גדול צדק לכפר על כל חטאתינו עולה זבח ומנחה ונסכים עומדים צפופים ומשתחוים בבית ה' רוחים תורה וקדושה חסד ואמת היה מלא על כל גדותיו אבות עם בנים רבנים עם תלמידיהם עושים בתורת ה' פלאות כל פלך ופלך בקול תורה משמיעים קול בבתי מדרשות בתורה ויראת שדי מלא וגדוש זו ועוד זו איש איש תחת גפנו ותחת תאנו יושב בברכה על שלחני ארץ זבת חלב ודבש בגנות ופרדסים בבגדי כבוד במלבושי טובים בעשר ידות מכל מיני מעדנים. והנה מי שרק מצער על רב טוב בענין עולם הזה בתאות הגופניות זה רק מצער על דבר שאין בו ממש הלא ימינו כצל עובר ולהון ולנחת הגוף יש קץ וסוף יברח כצל ולא יעמוד. אבל העיקר היא אצלינו וזאת ישים אל לבינו הנוגע לחי עולמים לעולם שכולו טוב התורה והכהן והקרבן הקדושה ועבודה שהיה לנו ועל דא ודאי קא בכינא והקב"ה שומע לקול בכיותינו:
ולזה הכוונה לדעתי אמר המשורר תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי ירושלים על ראש שמחתי דייקא אל תאמין שאנכי המעורר ירושלים ואזכור ומתפלל על העתיד לבנותה הוא משום שנחסר צרכי הגוף אלא אזכור ירושלים על ראש שמחתי אם גם שמחתי יעלה עד לראש מלא על כל גדותיו אעפ"כ אזכור את ירושלים ומתאונן אני על הקדושה והתורה המגיע לחיי הנצחיות: והנה בארתי שירת היונה שאמרה יהיה מזונותי מרורים כז ומסורים בידך ולא יהיה מתוק מדבש ומסורים ביד בשר ודם ובארתי הכוונה ביותר טוב שיהיו מזונותי מרורים כזית ויחסיר מנוחת ושלות עולם הזה רק שיהיו מסורים בידך שיהיו רק מסור ביד ה' לעבוד אותו באמונה שלימה ואל יהיו מתוק מדבש ויבעט ע"י רוב כל ויהי' מסור בידי בשר ודם דייקא רק להרבות בשר ודם להנאת הגוף ויהי' מסור ביד הגוף שיגבור הבשר ודם על הקדושה ויעשה תמיד רק להרבות בשר ודם להנאת בשר ודם והבן. וזה כוונת מאמר פה פעם אחת נכנסתי לחורבה אחת אחורבת ירושלים להתפלל דייקא ר' יוסי הלך בדעתו לחורב' אחת מחורב' ירושלים להתפלל דייקא להתפלל לחרבת ירושלים שהקב"ה במהרה יבנה עיר מקדשינו על מכונו ושמר לי אליהו על הפתח והמתין לי עד שסיימתי תפלתי דייקא המתין לידע תכלית התפלה ואמר בני מפני מה נכנסת לחורב' זו דייקא הנה שתים זו שחסרנו ענין הגוף וענין הנפש ומפני מה נכנסת לחרבה זו דייקא על צרכי גוף התפללת או על צרכי הנפש הקדושה ואמר לי סתם להתפלל ולא רוצה לעשות עצמו כצדיק ואמר לו בני מה קול שמעת בחרבה זו אם הקול קול יעקב הוא על הקדושה ועל התורה אם ככה הקול על חרבת מקדשינו או רק הקולות אל יחדלון על ענין הגוף שמוטרד מפוזר ומפורד באין מחיה ופרנסה ומוכה מפגעי הזמן אמר שמעתי בת קול שמנהמת כיונה דייקא הקול קול יעקב ומנהמת כיונה דייקא רק התפלל להיות מסור ביד הקב"ה ומבקש תורה ועבודה ומה שנוגע להנפש המשכלת ונשמה טהורה עולם הבא שכולו טוב וכיונה שגם היא אמרה מוטב הזית המרור רק ביד הקב"ה לעשות רצון קונו וגם פה שמעתי קול הזה לא דואג על אבידת חסרון גוף אלא שמעתי אוי ששרפתי את ביתי והגלתי את בני לבין האומות דייקא רק עבור הקדושה שנחסור בית הקדושה ואמר לא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסי' לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומצערין עצמן וזוכרין כאשר היה מקדם בתי הכנסיות ובתי מדרשות בקדושה ובטהרה בתורה ויראה רבה בכל פלך ופלך בתי מדרשות שואגים בקול תורה רבנים ותלמידים ותלמידי תלמידיהון והיום בעו"ה במתי מספר הבתי מדרשות וגם בית קדושה בתי כנסיות אשר עמדו ברום עולם גם היום במתי מספר ואם גם יש בתי כנסיות אין דמיון לראשונים חסרנו הרבה ועיקר התכלית מעיקר הקדושה מקומות הרבה חרבו והדור פרוץ בעו"ה כל אחד בונה במה לעצמו ואומר כך הוא דרכה של תורה עושים מלחמות ומבקשים חדשות והתורה נעדרת סגור ומסוגרת ואף בעה"י כי לא אלמן ישראל עוד יש צדיקים טובים וישרים לוחמים מלחמת ה' וידיהם כידי משה רבינו כלפי מעלה להרים ולהחזיק קרן התורה והיראה אבל מי יתן ויהי' כל עם ה' טהורים ותמימים באגודה אחת בלב ונפש לעשות רצון קונם ועונין אמן יהא שמיה רבא מבורך דייקא מתפללין ועונין אמיש"ר מבורך שיהי' שם הגדול מבורך כיאות ויבנה מקדשינו לחדש ימינו כקדם לברך שמו הגדול ברב עם ולהיות בתי כנסיות ובתי מדרשות על מכונם וגבולם כדת וכתורה וכהלכה תקונים ומתוקנים באין צוחה באין פרץ כאשר היה עם אבותינו הקדושים מקדם חבירים כל ישראל כולם קדושים אז הקב"ה מנענע בראשו ומסכים ומצער עמנו ואמר אוי לבנים שגלו מעל שלחן אביהם והבן כל שלחן שהיא של תורה זה השלחן לפני ה' אבל בעו"ה חסרנו משלחן הזה גלו הבנים מעל שלחן הזה שלחן ה' תורה והלכה אתה ה' רחם עלינו להשיב שבותינו לראות כל בניך למודי ה' סביב "לשלחן ערוך, לתורה ולהלכה ויהי' כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה ור' יוסי נכנס לקול הזה כיונה דואג עבור הנצחיות למען שמו הגדול. ואולי נכנס לחורבה ממש כדי לעורר על חרבת ירושלים. ועיי' בעין יעקב שמפרש קצת כן בחורב' אבל לא כאשר אנכי בארתי ובין תבין מה שבתוכו טמון ובדרוש הארכתי:
גמרא למדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה ושמעתי לפרש פסוקי תהילים ענה בדרך כחי קצר ימי ע"פ הגמרא כל המאריך בתפלה מאריכין לו ימיו ושנותיו וא"כ לפי גמרא פה שהמתפלל בדרך יתפלל תפלה קצרה ע"כ דלא שייך אריכת ימיו וזה ענה בדרך כחי קצר ימי דייקא כיון שאני בדרך צריך אני להתקצר בתפלתי וממילא קוצר ימי:
שבתי וראיתי בהרמב"ם פ"ה מהלכות תפלה הלכה ו' שכתב סתם ואין מתפללין בחורבה ועיי' שם בלחם משנה שכתב מדברי הרמב"ם משמע דוקא לתפלה הלא גם בלא תפלה אין מכניס לחורבה וכותב דלרבותא דאע"פ שהוא בדרך וירא שמא יפסיקוהו עוברי דרכים כהאי עובדא דר"י וה"א דיכנס לחורבה קמ"ל דלא יכנס ובודאי בלא תפלה נמי אין רשאי לכנוס וככה משמע לע"ד מסתמא הגמרא שקאמר למדתי שאין נכנסי' לחורבה והיינו מכח כ"ש אם לתפלה אין נכנסים מכ"ש בסתם דאין נכנס' אבל יש לומר גם לאידך גיסא לתפלה בודאי אין נכנסים כי בחורבה שכיח המזיקין וא"כ הוי כמקום סכנה ובודאי אל יתפלל רק תפלה קצרה כי במקום סכנה רק תפלה קצרה מתפלל. וביותר טוב להתפלל בדרך שם באין סכנה יוכל להתפלל תפלת הבינינו ובמקום סכנה אפי' תפלת הבינינו לא התפלל אלא תפלה קצרה כמוכח מגמרא ותוס' לקמן דף כ"ט ע"ב וא"כ בחורבה צריך להתפלל תפלה קצרה אבל לע"ד הכל חדא אסורא אם דאיכא סכנה מה לי לתפלה או לכנוס סתם לחורבה הרי במקום סכנה אסור להתפלל וגם אסור לילך ואיידי דאיירי הרמב"ם בתפלה נקט שם דינו וממילא יובן גם שם דינו בשלא בתפלה דאסור לכנוס כי אין לחלק לע"ד:
תוס' ד"ה היה לך להתפלל וכו' לכאורה משמע שאין זה הבינינו ואי תפלה אחרינא קשה דלקמן אמרינן שאין לומר תפלת של צרכי עמך אלא במקום סכנה יעיי' פני יהושע שרוצה לומר דקאי זה שקאמר היה לך להתפלל תפלה קצרה על החורבה דהיה בחורבה להתפלל תפלה קצרה כי שם הוא מקום סכנה ולע"ד יש לומר מדוע לא קאמר לו אליהו מיד היה לך להתפלל בדרך משמע בדרך מתפללין תפלה כסדרן רק אחר שאמר מתירא אני שמא יפסיקו בי עוברי דרכים אמר לי היה לך להתפלל תפלה קצרה וא"כ לכאורה קשה איך נלמד בסתם המתפלל בדרך יתפלל תפלה קצרה זה דוקא אם מתירא מעוברי דרכים אבל בלאו הכי לא ואף בדרך צריך להתפלל כדבעי אלא ע"כ נראה לפרש דתחילה אמר לו אליהו היה לך להתפלל וכוונתו על תפילת הביננו. אבל אח"כ הושב לו שמא פסיקו בי עוברי דרכים אז אפי' תפילת הביננו א"א להתפלל לכן נכנס לחורבה וע"ז השיב לו היה לך להתפלל תפלה קצרה אפי' תפלת הביננו לא היה צריך להתפלל אלא תפלה קצרה ולזה לא שייך דיפסיקו עוברי דרכים דקצרה מאוד. ולפ"ז עכ"פ למד ממנו שמתפלל בדרך רשות לו להתפלל תפלה קצרה ואפי' הבינני לא צריך להתפלל וזה שלמד ממנו אפי' שלא במקום סכנה יוכל להתפלל תפלה קצרה ולולא דברי פני יהושע יש לי לומר אם מתירא מעוברי הדרכים אז יוכל להתפלל תפלה קצרה אף שלא במקום סכנה ודוקא דמתירא מעוברי דרכים ולזה שפיר עולה הכל כהוגן דוק ותבין ומתורץ קושית התוס' לנכון במקום סכנה וע"כ במקום אשר בטח יבוא עוברי דרכים שיפסיקו אותו בודאי יתפלל תפלה קצרה ודוק:
גמרא בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח ויש עוד גירסא והמתין אבל זה הוא מוסגר ולע"ד נראה כי הכא איירי בחורבה חדש. כמוכח בפ"י וליכא למיחש למפולת ורק איכא משום חשד וגם משום מזיקין לכן בא אליהו ושמר על הפתח דייקא מילת ושמר שהיה שמר אותו בלתי שיזיקו אותו המזיקין ובתרי אף במקומו חיישינן אבל עכ"פ אין למזיקין שליטה כמו בחד ומלת שמר כמו שמר הנשים במגילת אסתר ב' ח' וכמו איוב ישמר כל ארחתי ל"ג (ובתרי אף במקומן חיישינן) ובתרי ליכא למיחש לחשדא ולכן עמד על הפתח ולא לפני הפתח דהוי כמו שהיה בתוך החורבה ואף בתרי ופריצי איכא חשד אבל כיון שאחד היה אליהו כבר ליכא חשדא דאליהו כשר וזכור לטוב ולא לרע וע"כ ליכא חשד וזה שנקט בלשונו בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח כיון דזכור לטוב ממילא ליכא חשד בתרי וגם שמר לי דהיה לשמירה גדולה בפני המזיקין ובזה מאוד נעלה מילת לי מיותר הו"ל למימר ובא אליהו ושמר על הפתח ולמה לומר ושמר לי אלא ע"כ הפירש שהיה לי לשמירה לבל יזיקו אותי המזיקין והבן כי נעלה מאוד. ועיי' רש"י בתורה פרשת חיי שרה כ"ד פסוק ז' ואשר דבר לי עיי' רש"י דבר לי לצרכי והבן מילת לי כאשר בארנו: