ברוך טעם· רבי ברוך תאומים-פרנקל
שער ד · דין ב
היכא ששייך הואיל מדאורייתא ואיסור דרבנן מעכב מלהיות בו צורך יו"ט אי מופקע ע"י ההואי האילסור דאורייתא או לא:
הנה מדברי רש"י בפסחים דף מ"ז ע""ב ד"ה כלאחר יד שכתב בזה"ל ע"י שנוי דשבות בעלמא הוא וכיוי דמדאורייתא שרי פקע ליה מלקות עכ"ל. נראה דה"ה היכא דשייך הואיל מדאורייתא אף שאיסור דרבנן מעכב מלהיות בו צורך יו"ט מ"מ מופקע ע"י ההואיל איסור דאורייתא וכן משמע מסוגיא דביצה דף כ' ע"ב גבי כבשי עצרת אם זריק שדעת המחבר ט"א במס' חגיגה דף ז' ד"ה עולים דאף למ"ד נו"נ קריבין ביו"ט מ"מ עולות אינם קריבין וכדבריו אי' בס' תמים דעים דף ט"ו בשם רבינו אשר ב"ר יצחק ומה שקשה ע"ז מסוגיא דשבת דף קי"ד ע"א כשתמצא לומר לדברי ר"י נו"נ קרבין ביו"ט כו' יעו"ש מבואר במקום אחר. גם הצל"ח כ' כדברי הט"א הנ"ל. וע"כ מקשה דלמה הצידו האיבעיא למ"ד נו"נ אין קריבין אם עבר ושחט מאי הא גם למ"ד קריבין אפשר למבעי' והיינו בעולה. ובעולה הוי מצי רבא ורבה בר ר"ה לפלוגי דלרבא לא זריק כיון דליכא בשר לאכילה ולרבה בר ר"ה זריק ומ"ש הצל"ח אתי לאשמועינן שמודה רבא דהיכא דאיכא בשר לאכילה מותר לזרוק יש לדחות דהא דין זה לא הוצרך רבא להשמיענו דברייתא ערוכה היא כבשי עצרת כו' הדם יזרוק והבשר יאכל הרי להדיא דמותר לזרוק הדם היכא שהבשר מותר באכילה ומה לי כבשי עצרת כששוחטן שלא לשמן או שלא בזמנן ומה לי נו"נ ונ"ל דלכאורה קשה לרבא שסובר היכא שנטמא או שנאבד לא יזרוק הא איתא במס' שבת ד"ד בהדביק פת בתנור שהתירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי איסור סקילה ומצד הסברא אף שלא יבוא לידי איסור לאו גרידא ג"כ מהראוי להתיר איסור שבות וידוע שהעושה מלאכה ביו"ט עובר בלאו ועשה ובשחיטות נו"נ ביו"ט אף למ"ד אין קריבין ליכא אלא איסור עשה דלכם ולא לגבוה לפי ההלכה דאמרי' מתוך ובנו"נ הוי צורך קצת כדי שלא יהיה שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם. כמ"ש התוס' לעיל בדף י"ב א"כ בעבר ושחט נו"נ אם לא מתירין לו הזריקה והוי השחיטה שלא לצורך כלל עבר בלאו ועשה. אבל כשזורק ומתכשר הקרבן ליכא אלא עבירת הלאו הבא מכלל עשה דלכם ולא לגבוה וא"כ מהראוי להתיר הזריקה כדי שלא יבוא לידי איסור לאו וכשיזרק יהיה הקרבן כשר ויהיה צורך קצת ולא עבר רק אעשה דלכם ולא לגבוה.
אמנם י"ל דבאמת הי' יכולין להתיר מטעם זה הזריקה אבל אחרי שבלא"ה מותרת הזריקה ע"מ לאכול הבשר אם אירע שנטמא הבשר או שנאבד שפיר יכולין לאסור הזריקה ותו לא שייך להתיר כדי שיזכה שלא יבוא לידי איסור לאו דמלאכת יו"ט דאף בלא זריקה הרי כבר פקע ממנו איסור לאו בעוד היה הבשר קיים וטהור והיה ראוי לזריקה והיה על השחיטה שם צורך קצת ואף שנאבד אח"כ הבשר ומנוע ממנו הזריקה תו לא רבע עליו איסור לאו דהא לא עבר כלל על הלאו בשחיטת נדרים ונדבות דהא בעת השחיטה הוא עומד לזריקה. ואם נטמא הבשר אח"כ דמי למבשל ביו"ט והמאכל נתקלקל אח"כ דאין על המבשל איסור בישול שלא לצורך כיון דמחזי היה חזי בעת הבישול כ"כ הכא גבי נדרים ונדבות ולפי"ז י"ל בפשיטות דגבי עולות נו"נ לא איבעיא להו. וגם רבא היה מודה שמותר לזרוק ומטעם כדי להצילו מאיסור לאו דאם נאסר לו לזרוק דם עולות נדרים ונדבות שנשחטו ביום טוב הוי כלא אתחזי בשעת שחיטה שיהיה עליו שם צורך קצת ועבר על לאו דמלאכת יום טוב שלא לצורך ורבא לא פליג אלא בנו"נ של שלמים היכא שנטמאו או שנאבדו הבשר אבל לא בעולות נו"נ שעבר ושחט דבעולות א"א למנוע ממנו הזריקה כדי שלא יבוא לידי איסור לאו וכנ"ל. אמנם לפ"ז קשה לפ"ד המפרשים דהיכא שהבשר והאימורים קיימים לא מתאכל הבשר ולא יזרוק אכתי יהיה מותר לזרוק כדי להצילו מאיסור לאו ונ"ל דלפי מה שבארתי במק"א והוכחתי מדברי רש"י הנ"ל דהיכא דשייך הואיל מדאורייתא אף כשאיסור דרבנן מעכב מלהיות בו צורך יום טוב מ"מ מופקע ע"י ההואיל איסור דאורייתא וכ"נ מדברי רש"י פסחים דף מ"ד ע"ב ד"ה כלאחר יד וא"כ י"ל שאף שאחר שגזרו חכמים שבות על הזריקה מ"מ כיון דמן התורה מותר לזרוק אין עליה עבירות לאו דמלאכת יום טוב שלא לצורך דהא אי זריק יהיה הקרבן כשר ויתאכל הבשר ויהיה צורך גמור ולא עבר רק על איסור עשה דלכם ולא לגבוה דנלמוד ממנו לאסור בעשה הקרבת שלמי נדבה. וכיון שכן א"ש מה דלא התירו שבות דזריקה דאף בלא היתר הזריקה אין עליו איסור לאו דמלאכת יו"ט:
ואין להקשות דא"כ נסתרים דברי הראשונים שכתבתי שקרבן עולות נו"נ מודה רבא שמותר לזרוק כדי שלא יבא לאיסור לאו הא כיון דמותר מדאורייתא לזרוק מופקע ממנו איסור לאו בהואיל דאי בעי זריק ז"א די"ל דהואיל ומתוך בהדדי ל"א וכבר העיר ע"ז בס' ט"א. וגבי קרבן עולה כיון שאף אחר זריקה לא מופקע איסור הלאו רק מצד מתוך דבאמת אין בו צורך יום טוב כ"א צורך קצת שלא יהיה שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם והיכא שמנוע מדרבנן הזריקה נצטרך לומר גם הואיל והיינו כיון דמדאורייתא שייך הואיל ואי בעי זריק וכשיזרוק הדם יהיה שלחן מלא שייך מתוך והרי צריכים להואיל ומתוך שניהם יחדיו ובכה"ג לא מיפטר מעבירות הלאו דמלאכת יום טוב דלא פטרינן מלאו אלא בהואיל לחודא ומתוך לחודא. משא"כ כשצריכים לומר הואיל ומתוך. וז"א כ"א בעולות מ"נ אבל בשלמי נו"נ שרי בהואיל לחודא כשיזרוק הדם יהיה צורך גמור שפיר מיקרי איסור הלאו אף כשמנוע מדרבנן לזרוק כיון דמדאורייתא מותרת הזריקה ושייך הואיל לא עבר אלאו כ"א על עשה דלכם ולא לגבוה ע"כ אין להתיר שבות דזריקה רק ע"מ לאכול הבשר אליבא דרבא או ע"מ להקטיר אימורים אליבא דרבה בר"ה וכן כשהבשר והאימורים קיימים וטהורים דאף לשיטת הי"מ שבתוס' דבכה"ג אין היתר לאכול הבשר קודם הקטרת האימורים מ"מ מדאורייתא מקרי לאחר זריקה צורך גמור להדיוט לפי דברי הפ"י שכתב דבנו"נ בעבר ושחט מותר מדאורייתא להקטיר האימורים ורבנן הוא דאסרו. וכיון דמניעות הקטרה אינו אלא מדרבנן שפיר מופקע האיסור לאו מצד הואיל דאיכא מדאורייתא דאי הוי זריק ומקטיר האימורים הי' אוכל הבשר. ותו ליכא בזה קפידא אם יזרוק או לא ולכך לא התירו הזריקה בכה"ג לשיטת הי"מ:
ועפ"ז יש ליישב מה שמקשים התוס' על דברי הי"מ מברייתא דכבשי עצרת דתניא הדם יזרוק ושם מיירי שהבשר והאימורים קיימים והפ"י מסביר דבריו דלכך בעבר ושחט יש להתיר מדאורייתא הקטרת האימורים משום דחביבה מצוה בשעתה. וידוע שבסברא זו פליגי תנאים במנחות דף ע"ב דר"ש סובר דהקטרת חלבים ואברים בשבת הוא משום דחביבה מצוה בשעתה וראב"ש פליג עליו וסובר דשאני הקטרת חלבים ואברים מקרבנות שבת שכבר דחתה השחיטה את השבת. וסברת ראב"ש לא שייך גבי כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או שלא בזמנן שהיה השחיטה באיסור וליכא למשרי ההקטרה בו ביום שהוא יו"ט וכיון שכן הוי כעולה ומותרת הזריקה כדי שלא יבוא לאיסור לאו דמלאכת יו"ט. ומעתה י"ל דהברייתא דכבשי עצרת אתיא כראב"ש וסייעתו שאינם סוברים שמותר לדחות משום חביבות מצוה בשעתה ולכך יזרוק הדם. והא דתניא והבשר יאכל הוא דין בפ"ע וכמ"ש רש"י דאשמעינן דאף שנשחטו שלא כדת הבשר מותר באכילה. והיתר אכילת הבשר הוא בערב לאחר הקטרת האימורים או ביום אם נזדמן שנטמאו האימורים. וא"ש ביותר לפרש כן דלפי פי' תוס' דהיתר זריקת דם הוא כדי להתיר הבשר הו"ל להברייתא לומר הכי הדם יזרוק להתיר הבשר ומדלא תני אלא הדם יזרק והבשר יאכל נראה קצת שכ"א דין בפ"ע הוא ואף כשאין הבשר נאכל זורקים הדם:
וליישב מה שקשה על הרמב"ם שאינו נזכר בחיבורו מדין עבר ושחט נו"נ שיזרק הדם ויתיר הבשר וגם לא הזכיר דין כבשי עצרת ששוחטן ביום טוב שלא לשמן. ונ"ל דידוע דעת הרמב"ם דלא אמרינן מתוך רק בהוצאה והבערה ולא בשאר מלאכות ולפ"ז קשה מנ"ל דבעבר ושחט שיהא אסור מדאורייתא להקטיר האימורים ביום טוב הא י"ל דמעוטם דלכם ולא לגבוה אינו מצד איסור שחיטת נדרים ונדבות. דאף שיש היתר אכילת הבשר להדיוט מ"מ כיון דעיקר השחיטה לצורך גבוה ולא חשבינן צורך ההדיוט כ"א לצורך קצת ושחיטה אינה מותרת לצורך קצת משא"כ הקטרת האימורים שאין בה אלא מלאכת הבערה כדאי' ביבמות דף ל"ג ע"ב והבערה מותרת אף לצורך קצת. וגם נר של בטלה מותר אף שאינו אלא לכבוד היום ולא לשום צורך אחר וא"כ י"ל דבעבר ושחט נדרים ונדבות ביום טוב שיכולין להתיר הקטרת האימורים ביום טוב שגורם היתר אכילת הבשר דאף דעיקר הקטרה לגבוה. מ"מ צורך קצת מקרי להדיוט ושאני שחיטות דנדרים ונדבות דשחיטה אינו מותר רק לצירך גמור:
ולפ"ז אפשר לומר דלשיטת הרמב"ם באמת ליכא איסור דאורייתא בהקטרת אימורים נו"נ כשעבר ושחט ביו"ט רק שמדרבנן אסור ההקטרה כיון שעבר ושחט וא"כ י"ל דאין דין האימורים כדין האימורים שנטמאו או שנאבדו כיון דמדאורייתא מחזי חזי להקטרה וכ"כ בפשיטות בס' ט"א בחגיגה דף ז' ד"ה עולות נו"נ דהכא האימורים ראויים מד מדאו' להקטרה. אף שמונעים מהקטרה מצד איסור דרבנן אין דינם כמו שנטמאו או שנאבדו ומעכבים אכילת הבשר ולא כדברי התוספות בפסחים דף נ"ט ע"ש. וכיון שכן בעבר ושחט נדרים ונדבות ביו"ט מנוע מלאכול הבשר ביום טוב דכל כמה דלא מקטירים האימורים הבשר לא מתאכיל. וכיון שאין היתר אכילה ביום טוב אין להתיר הזריקה. וידוע שהמ"ד בירושלמי שמתיר להדליק נר של בטלה ביום טוב יליף לה מדכתיב לא תבערו ביום השבת דמיום השבת יליף למעט יום טוב שמותר בו הבערה אף לצורך קצת. וכן דעת הרמב"ם. והמ"ד דאוסר נר של בעלה סובר דהבערה לחלק יצאת קאי יום השבת למעט יום טוב מחילוק מלאכות וכן ברש"י במס' מכות דף ד' ולא נשמע שיהיה הבערה מותר לצורך קצת ושוה לדידיה איסור הבערה לאיסור שאר מלאכות שאין מותרים אלא בצורך גמור וממילא כשם שאסור מדאורייתא שחיטת נדרים ונדבות כך אסור מדאוריית' הקטרת האימורים וכיון דלא חזי מדאורייתא האימורים להקטיר דינם כאלו נטמאו או נאבדו ואין מעכבים אכילת הבשר. ומותר לזרוק הדם ע"מ לאכול הבשר.
ולפי"ז י"ל דהברייתא דכבשי עצרת אתיא כמ"ד דל"ל מתוך בהבערה ודברי רבא כן הוא דעת ר"ע כדאיתא בפסחים דף ה' אמר ש"מ מדר"ע תלת ש"מ לא אמרינן שמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וש"מ הבערה לחלק יצאת כי וי"ל שרבא סובר כן מדינא ולכך התיר רבא בעבר ושחט נדרים ונדבות ביום טוב לזרוק הדם ולאכול הבשר דלשיטתי' שהקטרת האימורים של נדרים ונדבות אסור מדאורייתא הו"ל כנטמאו או שנאבדו ואינם מעכבים אכילת הבשר. משא"כ לשיטת הרמב"ם שפוסק דלא כרבא וסמך על מסקנת הגמרא לעיל דף י"ב בדברי ר' יוחנן שאמר לתנא דתני קמי המבשל גיה"נ פוק תנא לברא כו' דאי ב"ה אהבערה לא לחייב כו' ע"ש. ומה שתפס ר"י בראשית דבריו גם בישול כבר נאמרו בו תרוצים הרבה. וגם אני ישבתי בכמה אופנים ותפס הרמב"ן כנשמע מדברי ר"י שהקשה אהבערה לא לחייב דמתוך כו'. והיינו כשיטת הרמב"ם דל"א מתוך אלא בהבערה וה"ה בהוצאה מדכתיב בירמיה י"ז לא תוציאו או משא מבתיכם ביום השבת ולא בשאר מלאכות ולכך לא הזכיר ר"י בסוף דבריו מבישול כ"א מהבערה אהבערה לא לחייב כו'. הוא היסוד להכרעת הרמב"ם שפוסק דאין דין מתוך אלא בהוצאה והבערה:
ועפי"ז יתיישב בסוגיא דביצה דף כ"ו ע"ב מתיבי כבשי עצרת אם זרק דיעבד אין לכתחלה לא. מדקדקים המפרשים דהו"ל להגמ' להקשות בפשיטות מרישא וברייתא דתניא אם היתה שבת לא יזרוק. ונ' ליישב דבפסחים דף נ"ט איתא אמר רב כהנא כתיב לא ילין וגו' עד בוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין וכתיב והקטיר עלי' חלבי השלמים כו'. הוא מותיב לה והוא מפרק לה כשניתותר. ומפרשים כשניתותר מקרבנות שנזרקו דמן קודם תמיד ולא הספיקו להקריב דכיון דנראה להקרבה קודם לכן על התמיד של שחר הוא מושלם ע"כ ולפי"ז יש סברא לומר שהיכא שלא הי' עומד להקטיר ביום כגון בכבשי עצרת ששחטן בשבת שלא לשמן או לפני זמנן כו' גם לערב אסור להקטיר. והוי א"ש מה דתני הברייתא ואם הי' שבת לא יזרוק ולא הוי מצי לאקשוי' מה דמתיר רבה בר"ה בנו"נ שעבר ושחטן ביו"ט להקטיר אימורים לערב דהוי מצינן למימר דרבה בר"ה סובר דהיכא שהאימורים קיימים ולא נטמאו אסור לאכול בשר כל כמה דלא מקטיר האימורים. וסובר ג"כ שמותר להקטיר האימורים ביום טוב לצורך הכשר אכילת בשר לשמחת יום טוב וכמ"ש הפנ"י. והא דאמר ע"מ להקטיר האימורים לערב אינו אלא שנטמא הבשר או שנאבד דבכה"ג פלוגתא דידיה עם רבא. ובזה דליכא גם הכשר בשר אסור להקטיר אימוריהן ביום טוב. ולא הוי קשה דא"כ דלא חזיא להקטרה קודם תמיד של בין הערבים. גם בלילה יהיה אסורים להיות נקרבים מחמת עשה ודעליה השלם. ז"א דשאני הקטרת אימורין אלו דהא קודם שנטמא הבשר הי' ראוין ועומדין להיות נקטרים ביום אחר הזריקה לצורך הכשר הבשר כוין שהי' ראוים שעה א' להיות נקטרים ביום תו לא שייך עלי' השלם ומותר להקטירן אף אחר תמיד של בין הערביים משא"כ בכבשי עצרת שנשחטו בשבת שלא לשמן או שלא בזמנן וא"ש הברייתא אם היה שבת לא יזרוק ולכן הוצרך הגמ' להקשות מסיפא דברייתא דתני בהדיא אם זרק הורצה להקטיר האימורים לערב. הרי להדיא דמותר להקטיר האימורים לאחר התמיד אף שלא היה ראויים להקטרה ביום וכיון שכן קשה לרבה בר"ה . דאמאי לא יזרוק לכתחלה ומיושב קושית המפרשים:
אמנם אכתי צ"ע לפי דעת רש"י הנ"ל במס' פסחים למה מותר אימרי כבשי עצרת שנשחטו שלא לשמן לערב לאחר התמיד הא לא הוו ראייה להקטרה קודם התמיד. ואף אם נדחוק לומר כיון שהכבשים היה עומדים להיות נשחטים ונקרבים לשמן קודם התמיד הוי ג"כ כמו ניתותר ומקרי השלמתן על תמיד של שחר וכעין סברא זו מצינו סמוכין קצת ממ"ש התוס' ביומא דף כ"ט ד"ה אלא עיי"ש עכ"ז לא אתי שפיר היכא שנשחטו הכבשי עצרת בשבת לפני הזמן דבכה"ג לא הי' ראוים באותו יום להיות נשחטים ונקרבים. עוד יש להקשות על דברי הראשונים דהאיך ס"ד לומר אליבא דרבה בר"ה דהיכא שהאימורים אינם ראוים להקטרה בו ביום גם בלילה אין נקטרים דא"כ גם בעבר ושחט נו"נ אף כשהבשר קיים אין להתיר הקטרת אימורין ביו"ט משום להכשיר הבשר לאכילה מכום דכל כמה דלא מיקטר הבשר לא מתאכיל הא אדרבא אם לא יהיה היתר להקטיר האימורים ביום טוב לא יהיה כשרים להקטרה גם בערב אחר התמיד ויהיה האימורין הללו פסולין ויהיה הבשר מותר באכילה בלא הקרבתן כמו בנטמאו או שנאבדו אמנם לפ"ד התוס' ביומא שציינתי לעיל י"ל דבנו"נ ביו"ט אי הוי אסור להקטיר האימורין לא הוי מתאכיל הבשר ושאני בנטמאו או שנאבדו האימורין שהי' ראוים להקטרה קודם שנטמא ושאין מחו"כ בע"פ שהיה קרבנו ראוי' להקרבה ביום קודם התמיד. ע"כ לא אכפת לן במה שהמתין עד אחר התמיד משא"כ בנו"נ ביום טוב דלא עמדו להקרבה ביום טוב ע"כ אם מנוע הקטרת כאימורין בעבר ושחט הוי כלא היו ראויה מעולם האימורין להקרבה באותו יום. ובכה"ג גרע מנטמאו או שנאבדו האימורין ולא מתאכיל הבשר ודמי למשכו הבעלים את ידם מהפסח שיוצא לבית השריפה ודו"ק