אור ברסלב
ברוך טעם שער א › דין ח

ברוך טעם· רבי ברוך תאומים-פרנקל

שער א · דין ח

דין ז

דין האיך משערין כזית איסור

פרק ראשון

אקדים מה שמקשים בתוס' חולין (דף ק"כ ע"א) ד"ה לרבות על דברי הגמרא שם דיליף מקרא דנפש דהמחה חמץ וגמעו חייב למה לי נפש תיפוק ליה דהא שתי' בכלל אכילה הוא:

ונראה לפי עניית דעתי דבמס' נזיר (דף ל"ד ע"ב) איתא ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית משנה ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין וכתב בתוס' (דף ל"ח ע"ב) ד"ה ואינו חייב דלמשנה ראשונה היה שיעור ענבים בכזית כמו כל אכילות ושיעור שתיית יין ברביעית כמו כל שתי' ולמשנה אחרונה גם שיעור שתיה בכזית וילפו לה מדכתיב בחד קרא וכל משרת ענבי' לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל ואו מוסיף על ענין ראשון דכי היכא דענבים בכזית ה"נ שתיה. ולפ"ז פשוט דבהמחה חמץ וגמעו אף דמקרי שתי' ובכל שתי' שיעור ברביעית מ"מ מדאתי' לאיסורא מדכתיב כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש דינו כאכילה לחייבו בכזית. א"כ מתורץ קושיית התוס' דאי לאו קרא דהנפש לא הוי לחיובא בהמחה חמץ וגמעו כ"א משום דבכל התורה שתי' בכלל אכילה הי' שיעורו ברביעית כמו שיעור כל משקה של איסור משא"כ כיון דאתא ממלת הנפש דכתיב בפסוק כל האוכל שיעורו בכזית כאכילה:

ועפ"ז יש לתרץ קושיית הכרתי ופלתי (סי' צ"ב ס"ק ט') ד"ה אך לשיטת הסוברים דכיון דטעם כעיקר מדאורייתא נהפך ההיתר להיות איסור אף ללקות עליו ובעיסה שעשה מן האורז ומן הדגן אם יש בה טעם דגן יוצא ידי חובתו בפסח באכילת כזית מאותו התערובות כיון שיש בו טעם דגן הוי כאילן כלו דגן. וא"כ מאי פריך הגמרא וסבר רב גדי אסרה תורה ולא חלב והא אתמר חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלם זה עם זה לוקה על אכילתו כו' ואי ס"ד גדי אסרה תורה ולא חלב אאכילה אמאי לוקה חצי שיעור היא ומאי קושיא דכיון שנרגש הטעם הבשר בתוך החלב נעשה כל החלב איסור וחזי לאצטרופי לשיעור כזית כן ת"ד הפלתי. וכעין דברים האלו מבואר ברש"י בפסחים בסוגיא דמשרת ד"ה חייב שכתוב בזה"ל בכזית מהן והא לאו משום המלא"ס הוא אלא משום דאיתעביד ליה פת גופא איסור ע"כ. ובד"ה מפת ומיין חייב כתב בזה"ל ואלו פשט היין בכל הפת לא הוי פליגי רבנן עלי' דהא אית להו טעם כעיקר ואתעביד ליה פת גופא איסור ע"כ. מזה מבואר להדיא דאף שלא נבלע אלא חצי זית יין בפת ונתפשט היין בכל הפת ויש בכללם כזית חייב כמו כזית יין בפ"ע דכיון דטעם כעיקר אתעביד לי' פת גופא איסור:

ונראה לתרץ קושיית הפלתי הנ"ל דלכאורה קשה למה מחייב רב באוכל חצי זית בשר וחצי זית חלב הא אף דאסרה התורה גם החלב מ"מ לענין שיעור חיוב מהראוי שיהיה החלב דין משקה ברביעית כמו כל משקה של איסור. וצ"ל כיון דאיסור אכילת הבשר והחלב מחד לאו קאתו שיעור החיוב השתי' כשיעור האכילה ודמי לנזיר דשיעור השתי' ג"כ בכזית כנ"ל. אמנם כל זה אינו אלא לפי האמת דבאזהרת הלאו דלא תבשל גדי בחלב אמו אסרה התורה הגדי והחלב. ע"כ שיעור החלב ג"כ בכזית אבל לפי ס"ד דגמרא דגדי אסרה תורה ולא חלב ואין אזהרת איסור החלב מלאו דלא תבשל אלא דחלב ממילא נאסר מחמת שקיבל טעם מבשר איסור דמי לכל משקה דעלמא שנאסר מחמת שקיבל טעם האיסור דודאי אין שיעורו לחיוב אלא ברביעית. ובפרט לפי מה שצידד המג"א בסי' קנ"ב ס"ק יו"ד וסי' ר"י ס"ק א' דרוטב בשר מקרי משקה. וא"כ החלב ופליטת הבשר שנבלע בתוכו כולו משקה. ואף אם שורת הדין שיצטרפו הבשר והחלב לחייב האוכלו כשיש בין שניהם שיעור החיוב. מ"מ אם ליכא בשר אלא חצי זית אינו לחייב צירוף החלב אלא כשיש בחלב שיעור רביעית וא"כ א"ש קושיית הגמרא ואס"ד גדי אסרה תורה ולא חלב אאכילה אמאי לוקה חצי שיעור הוא:

ובדרך פלפול יש להמתיק בזה דברי רש"י ד"ה חצי זית חלב שכתב בזה"ל הכי משערינן יין וחלב וכל משקה לשיעורו בכזית מביא כוס מלא משקה כו'. וכך היא שנוי בתוספתא פ' נזיר שאכל עכ"ל ולכאורה אינו מובן למה האריך רש"י לומר יין וחלב וכל משקה דהא כאן לא מיירי אלא מחלב דבפסחים בסוגיא דמשרת מביא רש"י ג"כ דברי התוספתא הנ"ל. ושם לא נחית רש"י להאריך בדברים ששיעור זה ביין וחלב וכל משקה:

ליישב זה אקדים דברי הר"ן לאלפסי בפ' גה"נ דין תתל"ג ד"ה אמר רבי חנינא כו' שכתב בזה"ל וכתב הרב רא"ה ז"ל והוי יודע דכשמשערין ברוטב משערין לכזית ביצה ומחצה של רוטב שכן שיעורו שאם יקרוש יעמוד על כזית עכ"ל כו' ואעפ"כ אין דבריו נראין לי דכיון דאמרינן משערין ברוטב סתמא משתמע דכמות שהיא משערין שכן שיעורו חכמים שאין לך בנ"ט יותר מס' אפילו ברוטב דאל"כ אנו צריכין לחוש ולתת הדברים לשיעורין ולעיין באיסור והיתר אם היא עב או דק עכ"ל ובספר או"ה כלל כתב ג"כ דלא כדעת הרא"ה הנ"ל ונשען על דברי התוספתא שמביא רש"י ולכאורה אינו ראיה מתוספתא דמיירי לענין איסור נזיר דילפינן מקרא דגם בשתיית יין סגי בכזית ע"כ לא דחה הר"ן את דברי הרא"ה מדברי התוספתא הנ"ל כ"א מסברא דנפשי' דא"כ נתת דבריך לשיעורין לחלק בין משקה למשקה:

ועתה נחזי אנן דלפי דעת הרא"ה הנ"ל נשאר לכאורה קושיית הפלתי הנ"ל ומה שתרצתי דקושיית הגמרא היא דחלב כיון דמשקה היא אם באנו לצרפו לחצי זית בשר אין שיעור כזית אלא כשיש בחלב חצי רביעית יש לדחות ולומר דמה שאמר רב חצי זית חלב היינו חצי רביעית חלב דכשיקרוש יעמוד על חצי זית ומדאקשה הגמרא ראיה לדברי הר"ן ולא כדעת הרא"ה ומטעם שכתב הר"ן כיון דתני מתניתין סתם וברוטב ולא מצינו שנתנו חכמים לשיעורין לחלק בין משקה למשקה ע"כ שיעור דזית גבי משקה היא כמות שהיא ולא לפי חשבון כמה יהיה כשיקרש:

ומעתה י"ל דזה מדוייק בדברי רש"י במ"ש הכי משערינן יין וחלב וכל משקה והכי איתא בתוספתא כו' ע"כ. כלומר דכשם גבי יין דנזיר שנזכר כזית משערין בכמות המשקה היוצא כשמטילין זית לתוכו כן משערין גם בחלב וכל משקה ולא כדעת הרא"ה וממילא דמה שאמר רב חצי זית חלב אין הכוונה חצי רביעית אלא משערין כשמטילין חצי זית לתוך החלב דמה שיוצא מתוך החלב כאותו שיעור נחשב לחצי זית וא"ש כנ"ל:

פרק שני

ועוד יש להוסיף נופך עפ"י דברי הגמרא ביומא (דף פ"א ע"א) דהא דתנן במתניתין האוכל והשותה אין מצטרפין אר"ח במחלוקת שנוי וכר' יהושע היא דתנן מעילה (דף י"ד ע"א) כלל אמר ר"י כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין טומאתו ולא שיעורו שיעורו ולא טומאתו אין מצטרפין כו' ור' יוחנן אמר אפילו תימא רבנן ע"כ לא קאמרו רבנן התם אלא לענין טומאה אבל הכא היא משום אתובי דעתא היא והאי לא קא מיתבי דעתי' ע"כ הרי דמדמה הגמרא דין צירוף איסור מאכל לדין טומאה דלר' יהושע כשם שבטומאה אם אין שיעורם שוה אין מצטרפין כך באיסור אכילת יוה"כ אין אכילה ושתיה מצטרפין. וכן מבואר בדברי התוס' זבחים (דף ק"ט) ד"ה עולה ואומרים יעו"ש. ונראה לכאורה דה"ה בכל שאר איסורים היכי דאיסור אכילה בכזית ושתי' המשקה ברביעית מקרי אין שיעורם שוה ולא מצטרפין. אבל לשיטת הרא"ה י"ל דמקרי שיעורם שוה דהא רביעית משקה היא כזית כיון דכי אקריש עומד על כזית. ושאני גבי אכילת יוה"כ דשיעור אכילה בככותבת ושיעור משקה מלא לוגמיו ע"כ מקרי אין שיעורם שוה, אבל לפי הכרעת הר"ן דלא כרא"ה דכל איסורי מאכלות מקרי שיעור של אוכל ושיעור של משקה אין שוה דהא כל משקה שיעורן ברביעית ואם היא צלולה אף ברביעית כשיקרוש לא יעמוד על כזית ואם הוא גושה אף בפחות מרביעית יעמוד על כזית כשיקרוש:

ולפ"ז מיושב קושיית הפלתי בסוגיא הנ"ל ובדרך מרווח יותר דאי ס"ד דגדי אסרה תורה ולא חלב א"כ אף שנאסר החלב מחמת טכע"ק מ"מ אין שיעורו אלא ברביעית וממילא אין שיעורם שוה ואיסור אכילת הבשר שהיא בכזית ושורת הדין שלא יצטרפו כלל וממילא ליכא אלא חצי שיעור. ולפי הנ"ל יש ליישב שינוי הלשון שבין פירש"י ותוס' במס' נזיר (דף ל"ד ע"א) במשנה וכל היוצא מן הגפן מצטרפין ומפרש"י כגון חרצן ויין וחומץ. ובתוס' שם שינה מלשון רש"י וכתבו כגון ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים ולא זכרו יין וחומץ:

ונראה לי דהתוס' אזלו לשיטתיהו שמפרשים (בדף ל"ח ע"ב) בשם ר"ת דהך מתניתין עד ר"ע אומר היא הכל לפי משנה ראשונה ומה דתני במתניתין ענבים בכזית היא ג"כ למשנה ראשונה ורק ביין הוצרכו למשנה ראשונה שיעור רביעית ולפי זה לא היה אפשר להתוס' לפרש כפירש"י דמצטרפין היינו חרצן יין וחומץ דהא לא שוו בשיעוריהן דחרצן שיעורו בכזית ויין וחומץ ברביעית והלכה כר' ירושע. דכל שאינם שוים בשיעוריהן אינם מצטרפין ע"כ הוצרכו התוס' לפרש דמצטרפין הכוונה ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגין דשוו בשעורייהו. ופירש"י לא א"ש אלא לשיטתו שמפרש הך בבא דמצטרפין לכזית והיינו לפי משנה אחרונה וכיון דשוו בשעורייהו שפיר מצטרפין הענבים וחרצן עם יין וחומץ דשיעור אחד לכולן וכן יש לפרש הך בבא דמצטרפין אף למשנה ראשונה לפי דעת המפרשים דלפי משנה ראשונה סברי דגם שיעור ענבים ברביעית כמו שיעור שתיית יין. ואפשר דמפני זה לא רצו היש מפרשים לפרש כר"ת דגם למשנה ראשונה הי' שיעור אכילת ענבים בכזית דהם היו מפרשים דכל איסורי נזיר מצטרפין זה עם זה קאי גם על צירוף ענבים ביין וכן באמת נראה ממשמעות לשון המשנה ובפרט דדין זה אתיא מפסוק וכל אשר יעשה מגפן היין שכולל הכל אחד אוכלין ואחד משקין הנעשה מגפן ואלו לא היה שוו בשעורייהו למה למשנה ראשונה מצטרפין הא הלכה כר"י דהיכא דלא שוו בשעורייהו אף היכא דאתיא מחד אזהרה לא מצטרפין כדמוכח מסוגיא דיומא שהבאתי לעיל דרב חסדא ושאר אמוראים אוקמו מתניתין דאוכל ושותה ביוה"כ אי מצטרפין כר' יהושע. והרי מצות עינוי ביוה"כ מאכילה ושתי' מחד קרא נפקא:

כדברי הראשונים מדוייק ברמב"ם בפרק ה' מהלכות נזירות שהך דינא דאיסורי נזיר מצטרפין זע"ז מבואר שם בזה"ל כל איסורי גפן מצטרפין זע"ז כיצד הרי שצירף ענבים לחים עם יבשים או עם בוסר וחרצן וזג. ואכל מן התערובות כזית לוקה ע"כ. ולא הוזכר בצירוף עם יין. והטעם דהוא לשיטתו אזיל שפוסק כמשנה ראשונה דשיעור יין ונזיר הוא רביעית כ"ז כשהוא משקה וכשיקרוש היין ונעשה מאכל שיעורו בכזית והוא כפרי עצמו וכן מבואר בלשונו פ' הנ"ל הלכה ב' יעויי"ש. ע"כ כיון שאין שיעור יין שוה לשיעור אכילה אין מצטרפין:

שוב מצאתי סעד לדברי ראשונים ולחלק בין כשהוא דרך אכילה או דרך שתי' מדברי הרמב"ם בפרק ו' מהמ"א הלכה ב' כתב האוכל כזית מדם לוקה ובפרק י"ד הלכה ט' כתב בזה"ל וכן השותה רביעית של סתם יינם מעט מעט או שהמחה את החמץ בפסח או את החלב וגמעו מעט מעט או ששתה מן הדם מעט מעט אם שהה מתחילה ועד סוף כדי שתיית רביעית מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין עכ"ל. ומדתלה גבי שתיית דם בשיעור כדי רביעית משמע לכאורה דשיעור איסור דם ללקות עליו כשאינו אוכל דם קרוש אלא שותה דם צלול דינו ככל משקה של איסור דדינו ברביעית וגדולה מזו משמע מדבריו דגם בהמחה חלב או בהמחה לחם חמץ וגמעו שיעורו ברביעית (וא"כ אין מקום למה שכתבתי בתחילת הקונמריס ביישוב דברי התוס' (דף ק"ך ע"א) אמנם ממה שהקשו התוס' הנ"ל בזבחים (דף ק"ט) דלמה חלב ויין מצטרפין הרי אין שיעורן שוה חלב בכזית ויין ברביעית ולא תירצו דמשכחת בחלב מהותך נראה לכאורה שדעתם דאף בחלב מהותך שיעורו בכזית) מ"מ אין ראיה מוכרחת מזה דהא בתרומה פסק הרמב"ם להדיא פ' י' מהלכות תרומות הלכה ד' בזה"ל כשם שאכילת תרומה בכזית כך שתייתו בכזית ע"כ ובדין ג' כתב דצירוף אכילה היא בכדי אכילת פרס וצירף שתיית התרומה היא ברביעית ושני דינים אלו הם מתוס' פ"ו דתרומות הרי אף היכא דשיעורו בכזית מ"מ היא לענין צירוף ברביעית:

ודע שדעת הראב"ד שם דכל שתי' שיעור הצירוף בכדי אכילת פרס וכן דעת הר"ן וכבר האריכו בזה בספר תויה"כ (דף פ' ע"ד) יעו"ש ובמ"ל מהלכות ברכות פ"ג ה' י"ב:

פרק שלישי

דע שנסתפקתי לענין איסור תערובות היכא דתלה באם יש בתערובות כזית בכא"פ א"כ הדין גם גבי תערובות משקין של איסור דכיון דשיעור איסור של המשקה בעצמותו הוא רביעית י"ל דגם בתערובות לתוך כדא"פ בעינן שיהיה ממנו רביעית בתוך התערובות. אם נתערב בפחות ממנו אינו אוסר התערובות או אפשר לומר לפי דעת הר"ר חיים דכשיש כדא"פ מוחשב טעמו וממשו ולוקין על אכילת זית שבתוך התערובות אף שבאותו כזית שאוכל רובו היתר אמרינן נהפך ההיתר להיות איסור וכיון שעיקרו הוא רק שיהיה בתערובות מאיסור טעמו וממשו יכול להיות שגם בכזית משקה איסור שנפל בתערובות כשיש מהשקה תוך כדא"פ דינו שיהיה כזית נקרא טעמו וממשו בתערובות שנפל מאיסור המשקה כזית. אמנם א"כ נ"ע ממסכתא נזיר (דף ל"ו ע"א ול"ז ע"א). ובתחילה אקדים מה שיש להסביר למה הקדים אביי להקשות דגם שאר אסורים המלא"ס ואח"כ הקשה דאף בנזיר לא יהיה המל"א. וי"ל דודאי לא נעלם מאביי דברי ר"ע שבמשנה אפילו שרה פתו ביין כו' ורק שסובר כמו דדחה שם בגמרא בנזיר דלמא הוא כזית בעינא. וכ"ת מאי למימרא לאפוקי מת"ק דאמר עד שישתה רביעית יין. ולכאורה קשה על זה ממה שכתב רש"י בפסחים דאם אמרינן טעם כעיקר איתעבד לי' פת גופא איסור וחייב בכזית מהן א"כ איך אפשר לומר דר"ע ל"ל המלא"ס והא דאמר שיש בו כזית היינו כזית יין הא אף בדליכא כזית יין ג"כ יש לחייב כיון דיין נבלע בפת וטעם כעיקר אתעביד ליה פת גופא איסור ול"ל שיהיה בצירוף התאספות יין לחודא כזית א"ו דר"ע מיירי שלא נבלע יין בכל הפת ובהמלא"ס הוה כזית מפת ומיין:

ליישב קושיא זו י"ל דמה שכתב רש"י דמחמת טעם גרידא איתעביד ליה פת כולה איסור וכן בשרה ענבים במים ז"א אלא לרבנן דס"ל דמשרת אתי לשרה ענבים במים דבכה"ג ליכא אלא טעם ולא ממש ועכ"ז קרוי באזהרת לאו דלא ישתה וכן דעת ר"ת המובא בהר"א סוף הלכות חלה. אבל לר"ע דאף שסובר דמשרת אתי לשרה פתו ביין והיינו טעמו וממשו ואין הוכחה דנתהפך ההיתר להיות איסור אלא בטעמו וממשו. דלפי דעת ר"ת הנ"ל לא טעמו וממשו אלא כשיש כזית בכא"פ והוי א"ש מה שהוצרך ר"ע שיהא מיין לחודא כזית. דאם לא נבלע מהיין לתוך הפת אלא פחות מכזית מקרי טעמו ולא ממשו ובכה"ג אין ההיתר נהפך להיות איסור ומקשה הגמרא שפיר מנ"ל דר"ע סובר המלא"ס דלמא עד דאיכא כזית בעינא וכ"ז אחר שהשיב ר"ד לאביי דר"י סובר כזית בכא"פ דאורייתא אבל לס"ד דאביי דבתערובות ליכא חילוק בין כזית בכדא"פ או לא. היה הוכחה מבוארת מדברי ר"ע דמתניתין שסובר דמשרת קאי להמלא"ס. דאי לטעם כעיקר מה נ"מ אם נבלע כזית יין או פחות מזה. וע"כ לא הקשה אביי קושיתו שני' עד דשני לי' רב דימי דר"י סובר דכזית בכא"פ דאורייתא:

אמנם לפי זה לפי מה שהעליתי לעיל דאף במשקה ששיעורו ברביעית. מ"מ לענין טעמו וממשו בתערובות די כשנפל ממנו כזית לתוך כא"פ. קשה האיך נשמע מר"ע לאפוקי ממשנה ראשונה הא איכא למימר דגם ר"ע סובר דנזיר אינו חייב על יין אלא ברביעית. ומה דמחייב בכזית בשרה פתו יין היא משום דאיתעביד פת גופא איסור ובכל אכילה שיעורו בכזית. והא דמצריך שיהא היין לחודא כזית אינו אלא כדי שיהיה נקרא טעמו וממשו לתוך התערובות דאז הוא דמהפך הפת לאיסור. משא"כ אי לא היה נבלע מן היין אלא פחות מכזית דהוה כטעמו ולא ממשו דבכה"ג לר"ע אין ההיתר מהופך להיות איסור דהוא לא דרש משרת על שריית ענבים במים שאין בזה אלא טעם לבד אלא שריית פת ביין דהוא טעם וממש בתוך הפת ולא יקרא ממש אלא בדאיכא כזית בכא"פ. א"ו דבמשקה היכא ששיעורו ברביעית גם לענין טעמו וממשו בתערובות לא מקרי ממשו אם נפל מהמשקה פחות מרביעית. וא"ש דברי הגמרא דלמא לאפוקי ממשנה ראשונה. וצ"ע בדעת הרמב"ם שבפ"ד מהלכות שבועות הלכה ד' כתב בזה"ל נשבע שלא ישתה היום כו' וכמה ישתה ויהא חייב נראה לי שאינו חייב עד שישתה רביעית כשאר אסורין עכ"ל הרי להדיא שדעתו דבכל איסורין כששותה שיעורו ברביעית. ובפרק י"ד מהמ"א הלכה ט' מבואר שדעתו שבהמחה חלב ושתאו שיעורו שישתה תכ"ד רביעית הרי דמחשיב חלב שנמחה לשתייה ובפרק ט' מהמ"א כ' בזה"ל חלב הכליות שנפל לתוך הגריסין ונמוח כו' כיצד הוא ממשו כגון שהיה מן חלב כזית בכל ג' בצים מן התערובות כו' ע"כ יעו"ש. הרי דאף בחלב נמוח שהוא משקה ששיעורו ברביעית ושישתה כדרך שתיה שיעור החלב לחייב עליו הוא בכזית ושיעור צירופו בכא"פ כמו כל איסור מאכלות וצ"ל דאף דחלב בפ"ע כשנמוח דינו כמשקה מ"מ כשבא לתוך מאכל נחשב כאוכל וכעין זה מצינו במס' טהרות פ"ג משנה ב' וגוש של זיתים כו' לפי"ד התוס' במס' ע"ז (דף ל' ע"ב) ד"ה ומטמא דכ"ז שהמשקה של הזיתים בתוך הגוש שם אוכל גם על המשקה. אמנם מדברי הר"ש על המשנה נראה שדעתו שאף בעוד משקה זיתים בתוך הפרי שם משקה עלי' יעו"ש. ולשיטת הרא"ש צ"ל הא דתני במתניתין ואינו חייב על הענבים עד שיאכל כזית הוא למשנה אחרונה דגם ביין חייב בכזית. דאי כפירש ר"ת דגם משנה ראשונה אף דשיעור שתית יין היא ברביעית מ"מ הוה שיעור אכילת ענבים בכזית. קשה הא בתוך שיעור כזית ענבים יש חלק גדול מן היין המובלע או מופקד בתוכו (יעויין פסחים דף ל"ג ע"ב) ואמאי נחשב כמות המשקה של היין בתוך שיעור כזית הא יין בפ"ע שיעורו ברביעית. בשלמא לשיטת התוס' הנ"ל דמשקה שבתוך הפרי שם אוכל עליו שפיר מצטרף לחייב בכזית כיון שנאכל עם ענבים. אבל לשיטת הר"ש קשה כנ"ל אם לא שנאמר דכמו שמחלק הרמב"ם גבי חמץ וגבי חלב ודם דבאכלו דרך אכילה היינו בעודו גוש שיעורו בכזית. ואם המחהו וגמעו מקרי שתי' ואינו חייב אלא ברביעית כמו כן להיפך כשהיין בפ"ע שם שתי' עליו ושיעורו ברביעית משא"כ כשהיין בתוך הענבים אף דמפקד פקיד ולא בליעי כדאיתא במס' פסחים דף הנ"ל מ"מ כיון שהיין אינו בא לתוך פיו דרך שתי' אלא דרך אכילה עם הענבים אף דכשלועס ענבים היין נסחט זט בפי האוכל מ"מ כיון דאכלן דרך אכילה עם ענבי' שיעורו כשיעור אכילה. אלא שא"כ צ"ע דברי הרמב"ם עצמו שפוסק בפרק ה' מהלכות נזיר דגם בשרה פתו ביין צריך שיהיה מן היין רביעית. וגם קשה בדברי הגמרא דאיך מוכח מדברי ר"ע דמחייב בכזית בנזיר ששרה פתו ביין שחולק על המשנה ראשונה הא י"ל דגם ר"ע מודה דיין בפ"ע שיעורו ברביעית דכל שתי' שיעורו ברביעית. משא"כ בשרה פת ביין דמובלע בליעו היין לתוך הפת ובדרך אכילה הוא נאכל עם הפת ולא בדרך שתי'. ולשיטת הסוברים דאף אי טכע"ק דאורייתא לא אמרינן נהפך ההיתר להיות איסור י"ל דשאני גבי יין שבענבים דכיון דבענבים בעצמותן איסור גם היין שבתוכו מצטרף להשלמת כזית. וכעין זה נשמע מסוגי' דפסחים הנ"ל דאף אי משרה מיפקד פקיד ולא נטמא בטומאה שנגע בענבים מכל מקום נחשבים המשקין להשלם שיעור כביצה וכן לענין איסורי מאכלות כמ"ש שם רש"י ד"ה טמא מת בזה"ל אף ע"ג דאין משקה הנבלע באוכל מקבל טומאה עמו משלים הוא את שיעורו כנ"ל ובמנחות (דף נ"ד) נמי מייתי לה בגמרא כביצה אוכלין שהניחו בחמה ונתמעטו טהורין. וכן כזית חלב ופיגול ונותר חזר והניחן בגשמים ונתפחו טמאים וחייבים עליהם משום פיגול ונותר וחלב ואף על גב דגשמים הנבלעים בתוכו לאו חלב נינהו. דאי סחיט להו ושתי מינייהו כזית פטור אפילו הכי כל כמה דבגווה נינהו משלמי לשעורא כו' עכ"ל. וכמו כן אף על גב דהיין בפ"ע שיעורו ברביעית מ"מ כשהוא בתוך הענבים משלים שיהיה על הענבים שם כזית וחייב משום אוכל כזית ענבים. אבל השורה פתו ביין אם אין ההיתר נהפך להיות איסור והוי הפת בעצמותו היתר וליכא לחיובי' רק משום היין שבתוכו מהצורך שיהיה היין כשיעורו ברביעית. אמנם לשיטת ר"ת כיון דטעם כעיקר מתהפך ההיתר להיות איסור. ואתעביד לי' פת גופא איסור אף שאין בפת עצמו שיעור כזית. מועיל היין שבתוכו להחשיבו לכזית. ואף למשנה הראשונה דאין חייבים על היין כ"א ברביעית מ"מ בכה"ג שפיר מתחייב בכזית דהא אכל פת של איסור וליכא הוכחה מדברי ר"ע דמתניתין שחולק על משנה ראשונה וסובר דיין בפ"ע בכזית. ומה שאמר ר"ע אם יש בו כדי לצרף כזית יש לפרש שכוונתו שאף שבפת עצמו ליכא כזית מ"מ אם בצירוף היין יש כזית חייב ולא משום המלא"ס אלא משום טעם כעיקר איתעביד ליה פת גופא איסור. ויין הוא משלים את השיעור. וגם מלת אפילו שאמר רע"ק מדוקדק דמדברי הת"ק לא נשמע רק שהיין שבענבים מועיל להחשיב בצירופן את הענבים לכזית. אף שבלעדי היין האגור בתוך הענבים ליכא בהו כזית לר"ע הוסיף שמועיל צירוף היין גם להשלים שיעור כזית בפת. ולמה הוצרך הגמרא במסכת פסחים דלמא מיין לחודא ובמסכת נזיר דלמא הוא דאיכא כזית בעינא והצירוף קאי על התאספות היין בשלמא לשון ר"ע שבברייתא דאמר אם יש כזית מפת ומיין חייב שפיר מוכח כוונתו על היתר מצטרף לאיסור. דהא שם בברייתא פליגי רבנן עלי'. ואם מיירי ר"ע שנבלע היין בכל הפת ובכה"ג גם רבנן מודים. וכן ביאר להדיא ברש"י מס' פסחים (דף מ"ד ע"ב) ד"ה מפת ומיין חייב כו' יעו"ש. אבל במתניתין שאינו מוזכר פלוגתא דרבנן עלי' מהיכי תיתי לא יהיה אפשר לפרש דברי ר"ע כנ"ל שלא היה בא רק להוסיף אדברי ת"ק שמדברי הת"ק לא נשמע רק שמועיל להיין השלמה בהענבים ורע"ק אשמעינן שמועיל גם להשלמה לפת דאיתעביד איסור ע"י היין:

ובפשיטות אין להקשות דאמאי מקשה הגמרא דלמא מיין לחודא למה לא מקשה הגמרא דלמא טעמא דר"ע דמתניתין משום טכע"ק. ז"א דאם מחמת טכע"ק. הרי הכל איסור אחד ולא א"ש לישנא דרע"ק אם יש בו כדי לצרף דהא כולה חדא איסור הוא. אבל אם נפרש כמו שכתבתי דרע"ק בא לחדש דאף שהיין בפ"ע היא ברביעית מ"מ חזי לאיצטרופי להשלים שיעור כזית בפת שייך שפיר מלת הצירוף דכיון שאין שיעורן שוה לאו כחד איסורא הוא:

לתרץ קושי' זו נראה דבתוספתא פרק ד' דנזיר מובא בתוס' מס' עירובין (דף ד') ומסכת סוכה (דף ו' ע"א) איתא להדיא דרע"ק סובר דיין בכזית וממילא אי אפשר לפרש דברי רע"ק במשנה הנ"ל דהא אם סובר דטכע"ק ונעשה הפת איסור וממילא לא שייך לשון צירוף דהא יין בהפת איסורן חד ואיסורן שוה:

פרק רביעי

והשתא דאתינא להכי אמינא ליישב הסתירות שבסוגי' דמשרת דבפסחים מקשה הגמרא וכ"ת מיין לחודא מאי למימרא קמ"ל אף על גב דבתערובות ובמס' נזיר דשקלא וטריא דאביי ורב דימי איתא בגמ' האי ר"ע כו' ודלמא היא דאיכא כזית בעינא וכ"ת מאי למימרא קמ"ל לאפוקי מת"ק. השינוים אלו צריכים יישוב ולפי הנ"ל נראה לי דעל דברי הגמרא הנ"ל בסוגיא דנזיר דקאמר דלמא כו' לאפוקי מת"ק יש להקשות לכאורה דהא מלשון ר"ע דקאמר נזיר ששרה פתו כו' לולא דבריו שבתוספא הנ"ל לא נשמע דחולק על ת"ק דמצינו לפרש דבריו כנ"ל וגם הוא סובר דיין בפ"ע הוא רביעית רק שסובר דהפת נאסר מטעם כעיקר וכיון שהפת נעשה כלו איסור שיעורו בכזית וגם היין חזי לאיצטרופי להשלמת הכזית. אף שהיין הוא בפ"ע ברביעית אבל לשיטת החולקים על ר"ת בפירש המשנה וסוברים כמבואר בירושלמי דלמשנה הראשונה גם בענבים היה צריכים אכילת רביעית. וא"כ אף אם נפרש דברי ר"ע כהנ"ל ג"כ מוכח דלא כת"ק. דהא לדעת ת"ק דלמשנה הראשונה אף באכילת איסורי נזיר שיעורו ברביעית. וא"ש דברי הגמרא בנזיר דלמא כו' לאפוקי מת"ק:

ועתה אבאר דלפי מה שכתבתי לעיל יש לתלות מחלוקת ר"ת והיש מפרשים בפירוש המשנה במחלוקת דרב יוסף ואביי במסכת שבת בפ' המוציא דלר"י שסובר דיין רביעית כשיקרש היא כזית אף אם נאמר דשתית יין ברביעית ואכילת ענבים בכזית מ"מ מקרי שיעורן שוה ומצטרפין. וא"ש לישנא דמתניתין כל איסורי נזיר מצטרפין זה עם זה וכפירש"י דהכוונה גם איסור שתי' לאכילה. וממילא איכא למימר דגם למשנה ראשונה לא היה צריכין רביעית רק בשתית יין ולא באכילה וכפירש הר"ת. א"כ לא נשמע מדברי ר"ע שבמשנה שחולק על הת"ק ע"כ בסוגי' דפסחים דקאי אליבא דהלכתא כדברי הר"ן בשם הרא"ה גם הרמב"ם פוסק כן כמו שכתב אלי' רבא סי' צ' ס"ק ד' הנ"ל דהלכה כר"י דיין רביעית כשיקרוש עומד על כזית. הוצרך לומר דלמא מיין לחודא כו' וקמ"ל דאף על גב דע"י תערובות. דלא הוה מצי למימר דלמא לאפוקי מת"ק דהא יש לקיים דבריו אפי' לדעת הת"ק דאף דיין לחודא דרך שתיה הוא ברביעית מ"מ בדרך אכילה הוא בכזית. והא דאיסור אכילה ואיסור שתי' מצטרפין יחד ג"כ א"ש דהא לדעת הר"י מקרי חד שיעורא אבל בסוגי' דנזיר דקאי השקלא וטריא בין אביי לר"ד לאביי לשיטתו בפ' המוציא י"ל דכזית יין קרוש היא יותר מרביעית צלול וממילא מוכח דמפרש המשנה דלמשנה הראשונה שסוברים דשיעור יין ברביעית גם באכילה צריכים רביעית ומקרי שיעורן שוה ע"כ מצטרפין להדדי דאל"כ אלא כפירוש ר"ת דאף דלמשנה הראשונה שיעור אכילת נזיר בכזית הרי אין שיעור שוה ומכלל לישנא דמתניתין דכל איסורי נזיר מצטרפין זה עם זה ונלמד מפסוק מכל אשר יעשה נראה כפירש"י דגם ביין וחרצין מצטרפין. א"ו דהמשנה הראשונה י"ל כהיש מפרשים הנ"ל דשיעור אכילה ושתיה שוים ברביעית וא"כ שפיר י"ל דלר"ע אשמעינן לאפוקי מת"ק דהא לת"ק אף אם פת גופא נעשה איסור הלא גם באכילה שיעורו ברביעית ומיושב סתירות שבסוגי' דמשרת הנ"ל:

ודע דברמב"ם בפירוש המשניות פ"ג דטהרות משנה ד' כ' בזה"ל ידוע שהשמש יכלה לחות הגוף וינגבם ולכן יכמוש והמים ילחלחן וירפן ויגדלן ויוסף בגדלן ואודיעך הנה עיקר אחד והוא שהשיעורים כלם אמנם נשמור בהן שיעור הגודל ולא נביט לרפיון החלקים וההתחברות לא לענין טומאה ולא לענין איסור והיתר וביאר שנפחו נפחו ר"ל שנוספו וגדלו עכ"ל:

לפי דברים אלו יש לדחות מה שהקשיתי לעיל דאין לפרש דברי רע"ק דמתניתין שמה שאמר לצרף הכוונה שמצרפין היין להשלמת שיכור כזית בפת והא לא בעינן צירוף כלל רק כיון שמחמת היין נתפח הפת והוא בגדלו שיעור כזית ומקרי אוכל זית ולא מחמת צירוף היין. ולא יתכנו דברי הראשונים כ"א לדברי הרשב"א בחידושיו למס' שבת (דף צ"א) ד"ה דהא שכתב בזה"ל ול"נ דאין דומה שיעור שבת לשאר איסורין דאלו פיגול ונותר וחלב לא חייבה התורה בהם אלא כשיעור אכילה דהיינו כזית. וכיון שכן כל שאין בו כזית אע"פ שתפח ונראה כזית הרי אין בו כזית ולא נהנה גרונו בכזית כו' עכ"ל. ולפ"ז אף שהיין גורם שהפת נתפח ונראה כזית ליכא לחיובא משום אכילת כזית אם לא מחמת צירוף היין והוי א"ש לשון לצרף אם היינו מפרשים בדברי ר"ע כמו שהקשיתי:

ותיתי לי מה שקיימתי מסברא דנפשי' מצאתי מפורש בתוס' מס' זבחים (דף ק"ט ע"ב) ד"ה עולה כו' שכתבו שם בזה"ל והא דחלב ויין מצטרפין אע"ג דחלב בכזית ומשקה ברביעית ה"מ בשתי' אבל דרך אכילה ששרה פתו ביין שיעורו בכזית עכ"ל. דברים אלו מבוארים במג"א סי' ר"י ס"ק א' ומדמה זה לדין ציר שע"ג ירק שמקורו במס' יומא (דף פ' ע"ב) ויעו"ש בתוס' ישינים ובמסכת חולין (דף ק"ך ע"א). ולפי דעת התוס' הנ"ל דשרה פתו ביין מיחשבה אכילה צ"ב מדברי הגמרא הנ"ל בנזיר דלמא מיין לחודא ולאפוקי מת"ק. רק דאיכא למימר דהתוס' שם בזבחים תפסו לפי הי"מ דלמשנה הראשונה צריכים גם באכילה שיעור רביעית. ולפ"ז לכאורה אין צריכים עוד לכל מה שהארכתי לעיל להעלות יישוב לסתירת הסוגיא דמשרת שבמסכת נזיר אתי לאפוקי מת"ק ובמס' פסחים אמרה קמ"ל אפילו ע"י תערובות יש לישבם בקיצור נמרץ לפי הנחתי הנ"ל דמחלוקת הר"ת והי"מ אי למשנה הראשונה גם באכילה צריך רביעית או היה די בכזית תלוי במחלוקת רב יוסף ואביי. אם שיעור רביעית וכזית שוה דהכל חד הוא או לא. ולאביי דלאו חד שיעורא הוא ע"כ צ"ל דלמשנה הראשונה גם באכילה היה צריכים. דאל"כ אמאי מצטרפים אסורי נזיר אכילה ושתי' ענבים וחרצן עמהם הא אין שיעורן שוה וא"כ שפיר נשמע מדברי רע"ק דלא כמשנה הראשונה דאף דלפי דעת התוס' הנ"ל בזבחים דשורה פת ביין מקרי אכילה מ"מ הא גם באכילת ענבים היה שיעור רביעית למשנה ראשונה ונשמע שפיר מדברי רע"ק לאפוקי ממשנה הראשונה אבל הסוגיא דפסחים אזלי אליבא דהלכתא כר' יוסף דשיעור כזית קרוש אין שוה לשיעור רביעית יין צלול. ממילא באכילה ושתי' באסורי נזיר חד שיעורא אית להו לכך מצטרפין. ושפיר י"ל דלמשנה הראשונה לא הוצרכו רביעית אלא ביין אבל באיסורי נזיר באוכלים די בכזית כי הכל חד. וממילא לפי דעת התוס' הנ"ל בזבחים גם למשנה ראשונה אם שרה פת ביין הוי שיעורו בכזית ונקרא אכילה. א"כ לא נשמע מדברי רע"ק שחולק על הת"ק ע"כ לא אמרו גם בגמרא פסחים לאפוקי מת"ק אלא קמ"ל אפילו על ידי תערובות:

אלא דיש לפקפק על דברי אלה שי"ל שדברי התוס' הנ"ל בזבחים לא יתכנו לכאורה אלא לדברי אביי דשיעור רביעית דמשקה ודאוכל כזית לאו חד שיעורא הוא מחוקי התורה לחלק בין אכילה לשתיה. ע"כ בשרה פתו ביין דמקרי אכילה גם גבי יין די בכזית יין. אבל ר"י שסובר דשיעור רביעית ודכזית חדא שיעורא היא י"ל דמאי שחייבה התורה בשתיה רביעית יין הוא משום דבכה"ג איכא כזית קרוש. ומה"ת לחייב בנבלע כזית יין צלול בפת. אף דבכה"ג מקרי אכילה גם לגבי יין מ"מ אין להחשיבו לשיעור זית דהא אם היה נקרש לא היה ממנו רק שליש כזית קרוש לפי חשבון דמרביעית שהיא ג' זתים נעשה כזית והוה כאלו לא אכל רק שליש זיח מיין קרוש:

אבל לדברי הראשונים נכונים כיון דהפת נעשה גופא איסור הוי שפיר אכילה שיעור זית מחמת הפת דהוא כזית עם היין שמשלימו והשלמה מועיל בכל אסורי מאכלות אף משקה דקליש כמו בפיגול ונותר וחלב שנתנו בנגשמים. וכן בענבים גופא משלים שיעור זית היין צלול האגור בתוכו אף דבשותה יין בעיין מחלק הרמב"ם בפ"ה מהלכות נזירות דבקרוש שיעורו בכזית ובצול רביעית וצ"ע על המג"א הנ"ל סי' ר"י ס"ק א' דאיתפס להלכה דעת התוס' בזבחים (דף ק"ט) דשרה פת ביין מקרי אכילה דשיעורו בכזית והרי לשיטת ר"ת דלמ"ד שיעור שתי' ברביעית ושיעור אכילה בכזית מוכח להדיא דגם בשרה פת ביין שיעורו ברביעית מהיין דאוכל למה אמרו דדברי רע"ק המה לאפוקי מת"ק דגם הרמב"ם פוסק כן לדינא דשיעור אכילה בכזית ושיעור שתי' ברביעית. ושורה פת ביין אין לחייבו עד שיאכל כל תערובות שבו רביעית יין תוך כדי א"פ:

אמנם קשה לר"ת קושיית התוס' הנ"ל בזבחים ולמה חלב ויין מצטרפין הרי אין שיעורן שוה שזה בכזית וזה ברביעית ואף דגבי חלב איכא למדחי כמ"ש דמיירי כשמהותך דהא תנא שם עוד כמה דברים דמצטרפין ומהם גם בשר שמצטרף עם היין:

ולפי מ"ש א"ש דלשיטת ר"ת דמשנה ראשונה הי' יין ברביעית בענבים וחרצן בכזית. ואם נפרש דכל איסורי נזיר מצטרפין זע"ז דאתי' מקרא דכל אשר יעשה קאי גם על צירוף ענבים וחרצן עם יין לפי' רש"י וכן הוא בלשון הרמב"ם במנין המצות ל"ת ר"ו. וקשה הא אין שיעורן שוה וצ"ל דר"ת תפס להלכה כדברי רב יוסף דחד שיעורא הוא דיין רביעית כשיקרוש יעשה כזית ע"כ מקרי חד שיעורא ושפיר יש לצרף חצי זית אוכל עם חצי רביעית משקה וא"כ שפיר משכחת צירוף בחלב ובשר ויין של פיגול ומיושב קושית התוס' הנ"ל וקושי' התוס' בזבחים אינו אלא לשיטת הי"מ הנ"ל דס"ל דלמשנה ראשונה היה גם שיעור אכילת איסורי נזיר ברביעית. ואפשר מהאי טעמא גופא דחקו לפרש כן דהם סוברים דהלכה כאביי שלדעתו שחולק על ר"י דסובר דאם כזית דם קרוש נעשה רביעית כשנמחה ביין דקליש דאם כשהיין קפואה הוא בכזית יש ממנו בצלול יותר מרביעית וכן להיפך וה"ה לשאר אוכלין ומשקין. וממילא כיון שדרך כלל הוא דכל שיעורי אוכלין בכזית וכל שיעורי שתי' ברביעית לא מקרי שיעורן שוה ולא הוה א"ש למשנה ראשונה מה דאתי מפסוק מכל אשר יעשה דכל איסורי נזיר מצטרפין זע"ז הוא כלל מונח בכל התורה כר' יהושע דכל שאין שיעורן שוה מצטרפין הרי מנזיר אנו דנין בכל איסורין מק"ו ע"כ הוצרכו הי"מ לומר שלמשנה ראשונה היה גם שיעור אוכלים ענבים וחרצן ברביעית. וא"כ אין התחלה לקושית התוס' בזבחים שם אלא לשיטת הי"מ הנ"ל. ע"כ א"ש מה שתירצו דבשרה פת ויין מקרי אכילה ושיעורו בכזית. ולר"ת דלשיטתו הוכחתי לעיל דאי אפשר שיסבור כן בלא"ה א"ש דלדידיה לא צריכי כלל תירוצו של תוס' דשפיר משכחת צירוף החלב ויין של פיגול כגון חצי זית חלב וחצי רביעית יין דהוה כחצי זית יין קפואה:

שוב ראיתי בפ"מ בספרו אשל אברהם על הא"ח (סי' ר"י ס"ק א') שכתב בפשיטות בזה"ל ומיהו למ"ד משקה רביעית דוקא ל"ש צירוף חצי זית אוכל וחצי רביעית משקה אין מצטרפין עכ"ל. ולפע"ד תלוי זה במחלוקת כנ"ל לפי מ"ש בעה"מ פ"מ במשבצות זהב על האורח חיים (סי' ק"צ ס"ק) דהרמב"ם סובר כאביי א"ש מה ששינה הרמב"ם בהלכותיו מכפי מ"ש במנין המצות שציינתי לעיל שבהמנין המצות כתב דמכל אשר יעשה נלמד דכל איסורי נזיר מצטרפין אף בענבים ויין. ובהלכותיו לא כתב דין הצירוף אלא לצדדין. ובלא זה יש ג"כ קושי' בדברי הרמב"ם שבמנין המצות ל"ת ר"ב כתב ששיעור היין בנזיר ברביעית. ובל"ת ר"א מבואר מדבריו שכל חמשה איסורי נזיר מצטרפין לכזית. ולפי הנ"ל את שפיר דכל יין משכחת צירוף קפואה בחצי זית וצלול חשבינן חצי רביעית לחצי זית כנ"ל עד"ז לפי כמותו נחשב לשליש. ואם נאמר דר"ת סובר כנראה מדברי רש"י שהבאתי לעיל דשיעור שתי' באיסורין הוא בכזית א"צ למ"ש דבלא"ה אין מקום לקושית התוס' הנ"ל בזבחים ויעויין בתשו' פ"מ ח"ב סי' י' שכתב בפשיטות דבכל איסורין שיעור שתיית המשקה ברביעית ולא שת לבו לדברי רש"י שהבאתי לעיל:

דין עשה דוחה לא תעשה

תוכן העניינים

ברוך טעם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה