אור ברסלב
ברוך טעם שער א › דין ז

ברוך טעם· רבי ברוך תאומים-פרנקל

שער א · דין ז

דין ו

פרק ראשון

הנה בש"ך יו"ד סי' פ"ו ס"ק י' מקשה על המחבר שפוסק שם דביצת טריפה אפילו באלף לא בטל ובסימן ק' לא מחשב לברי' רק ביצה שיש בה אפרוח והיינו משום שחשוב בריית נשמה אבל ביצה דעלמא לא כו' יעויי"ש. ולכאורה נראה לי לומר דהא דביצה לא מיחשב בריית נשמה כמו גיד י"ל עפ"י שמבואר בחדושי הריטב"א למכות דף י"ז בזה"ל אבל ביצה אפילו של עוף טמא לא חשובה ברי' דכי מעורה פירשה בעלמא היא וכי הוי ברי' לנפשה אין בה רוח חיים עכ"ל. משמעות דבריו דגם לביצה יש בה רואח חיים בעודה מעורה בגידין (ויעיין באס"ז לב"ק דמ"ז שם משמע דליתא לי' חיות כלל אף בעודה מעורה) רק כיון שאז עדיין לא נקראה בשם ברי' ובעת שפירשה וחל עלי' שם ברי' אין בה חיות ע"כ דעתו שאין לביצה דין בריה. ממילא י"ל דהסוברים דביצה קרוי' בריה דעתם ג"כ דבעינן בריית נשמה רק שסובר דגם ביצה יש לחשוב לבריית נשמה משום דבתחילת גדולה בעוד היתה מעורה היה בה רוח חיים ואף שאז לא היתה בריה מ"מ די במה שהיה בה רוח חיים בעת שחלות האיסור וסמוכין קצת לדברי אלה מדברי רש"י בחולין דף ק"ב ע"ב ד"ה טמאה כו' יעויי"ש וזה אינו רק בביצה של טריפה. אבל ביצה שנמצא בה דם שכל איסורה לא בא רק אחרי שכבר נגמרה ונולדה הרי מעולם לא היה בה חיות מעת שבא עלי' איסור דם. ויש לומר שהמחבר מודה שביצה מעוף טמא הוי ברי' כיון שהיה בה חיות בעת הגידול וכמ"ש בסי' ק' וגה"נ ואמ"ה וביצה שיש בה אפרוח וכיוצא בהם כו'. בתיבת וכיוצא בהם נתכוון גם כן לביצה של עוף טמא ומה שביאר להדיא ביצה שיש בה אפרוח הוא רק לאפוקי ביצה שיש בה דם ומטעם הנ"ל אבל ביצה מעוף טריפה שפיר חשובה ברי' כיון שהיה בה חיות בעת שנתגדלה באיסור טריפה אמנם לכאורה יש לעיין לשיטת הסוברים בהמה בחיי' לאברים עומדת וכ"כ בעופות וכדאיתא בחולין דף ק"ב ולא חל איסור טריפה רק אחרי שסר איסור אמ"ה או בשר מן החי. ואי אפשר לאיסור טריפה לחול עלי' רק מעת שנפרשה ולא נשארה מעורה כמבואר בש"ע סימן הנ"ל. וא"כ גם ביצה טריפה מהראוי שלא תהיה נחשבת לברי' משום דאינה בריית נשמה. וא"ל דהא היתה לה רוח חיים בעת שהיתה מעורה ז"א דהא בעוד שהיתה מעורה לא חל איסור טריפה כנ"ל ודין הנ"ל אי לאברים עומדת או לא היא פלוגתא ר"י ור"ל בחולין דף ק"ג יעויי"ש שיש אקומתות שונות מהיפך להיפך דלאוקמתא אחת סובר ר"י דלאברים עומדת ור"ל סובר דלאו לאברים עומדת ולאוקמתא שני' דעת ר"י דלאו לאברים עומדת ודעת ר"ל דלאברים עומדת ויש עוד אוקמתא דכ"ע סוברים דלאו לאברים עומדת עכ"פ להלכה יש לספוקי דאף דר"י ור"ל הלכה כר"י הא בזה עצמו יש ספק אי ר"י סובר דלאברים עומדת או לא ע"כ י"ל דלכך תפס המחבר לחומרא נהחשיב ביצה של טריפה לברי' דדלמא הלכה דלאו לאברים עומדת. וחל איסור טריפה מיד בעת גידול הביצה והוי בריית נשמה. וסוגיא דכאן לא נחית לתרץ דלכך ביצה לא בטלה בנתערבה באלף משום שהיא ברי' דאכתי לא מתיישב למ"ד לאברים עומדת דלא חל איסור טריפה רק אחרי שפירשה ממעורתה ותו לא הוי בריית נשמה ואין לדחות דברי הנ"ל מהא דאיתא שם בחולין דאיסור אמ"ה אין חל בולד בהמה אלא כשיוצא רובא. וגם בתוס' חולין דף צ'. ע"א ד"ה אלמה הביאו ראיה משם דבעוד הולד במעי האם אין איסור אמ"ה חל עליו. די"ל דז"א רק לענין ולד בהמה אבל ביצה של עוף דכל זמן שהיא מעורה היא כא' מאברי התרנגולת וכבשרה וכיון דאמרינן בחיי' לאברים עומדת וחל על התרנגולת איסור אמ"ה פושט האיסור בכולה וראיה לזה דהא התוס' בשבועות דף כ"ד כתבו דבולד תוך הבהמה לא שייך לאברים עומדת. ובתולש חלב מבהמה אמרו שם בחולין דאי בהמה בחיי' לאברים עומדת חלה אמ"ה על החלב בחיי הבהמה הרי אף שהחלב הוא תוך הבהמה מ"מ אם הבהמה לאברים עומדת אף על מה שבפני' הבהמה חל איסור אמ"ה ע"כ צ"ל דשאני ולד בהמה שאינו בגוף הבהמה משא"כ בביצים המעורים:

גם יש להסביר עוד דהרשב"א בחדושיו ריש גיה"נ כתב שהטעם מה שלא חל איסור אמ"ה על הולד בתוך הבהמה היא שיש מציאת היתר בשחיטת האם. ומקשה בספר ראש יוסף בחדושיו הא לכל בע"ח יש היתר לאיסור אמ"ה בשחיטה. ואחרי בקשת מחילה מכבוד תורתו אומר אני שלא כיון יפה בדבריו אלה דבולד א"א לומר שחל עליו איסור אמ"ה. דהא משכחת שיאכלנו בהיתר כשהיא חי דאם תשחט האם הגם שהולד ישאר בחיים יהי' מותר באכילה ע"כ לא מיקרי חלות איסור אמ"ה משא"כ בבהמה גופה שפיר חל איסור אמ"ה דבהיתר בשחיטה אינו רק מחמת שנשחטה אינה עוד בחיי' לענין אמ"ה והרי לא תאכל בעוד נפשה בה כ"א כשתשחט. וכן הוא חלות אזהרת אמ"ה שלא יאכל ממנה כ"א כשלא תהיה אמ"ה אבל הולד נאכל אף כשהיא בכל חיותו מצד שחיטת אמו ע"כ לא יתכן לומר שחל עלי' אזהרת לא תאכל הנפש עם הבשר. מעתה ממילא גבי ביצה שפיר הוי חלות איסור אבר מן החי בעת גידולה דא"ל הא יש היתר ע"י שחיטת העוף ז"א דכשישחט העוף ויותר חיותה גם מהביצה המעורה, תוסר החיות ולא תהיה לא אמ"ה ולא במ"ה:

ובסיגנון זה נ"ל גם לשיטת הסוברים דלא מיקרי ברי' אלא כשנוצר באיסור ולכך אין שם ברי' על שור הנסקל אף שמקודם שהרג היה עליו גם כן עכ"פ איסור יאכילה מחמת אבר מן החי למ"ד לאברים עומדת או עשה דאינה זבוחה לשטת התוס' בכמה מקומות דאינה זבוחה חל מחיים אליבא דכ"ע. עכ"ז כיון שאנו דנין לענין ביטול איסור מחמת שור הנסקל לא מחשבינן לנוצר באיסור דהא איסור זה לא היה בו מתחילת יצירה וכ"כ בבהמה שנתנבלה ובמ"א ביארתי שזה טעמו של הגהת ש"ד שסובר דנתנבלה הוי בריה משום דסובר דאיסור דאינה זבוחה הוא עשה ולענין איסור זה הוי ברי' דהא חל תיכף משעת יצירה ולא פקע כשנתנבלה (יעויין תוס' שבועות (דף כ"ד ובחולין דף ל"ז ודף ק"ך) ולכך יש לומר דגם ביצה של טריפה לא מיקרי ברי' כיון שאיסור טריפה לא החל לחול עד שנגמרה. ודע דמדברי רש"י בקידושין (דף ע"ז ע"ב) ד"ה פטור כו' נשמע מדפטר ר"ש באוכל נבלה ביו"כ אף בנתנבלה ביו"כ שסובר ר"ש בהמה בחיי' לאברים עומדת וכן סובר ר"א בנו כדאיתא בחולין (דף ק"ב) שמחולק בזה עם רבי. וחל אף קודם שנתנבלה איסור אמ"ה יעויי"ש:

ובזה יש לתרץ מה שמקשה בפליתי ס"י דאמאי אמר ר"פ האי תנא דליטרא קציעות כו' דהוא לרוב השיטות דלא כהלכתא הא אי בעינן לאוקמי הברייתא דלא כהלכתא יכולין לתרץ דהברייתא אתי' כר"ש שסובר במכות דלא בעינן ברית נשמה וי"ל דביצה של טריפה הוי ברי' אבל לפי הנ"ל ניחא דמדברי התוס' בחולין (דף צ"ו ע"א) סוף ד"ה מ"ט מבואר די"ל דגם לר"ש לא מיקרי ברי' רק כשהאיסור הוא מתחילת בריותה ממילא לפי זה לר"ש שסובר לאברים עומדת אי אפשר לאיסור טריפה לחול על הביצה עד שנגמרה ולא הוי טריפותה מתחילת ברייתה. וכבר עלה בדעתי לפרש דברי האס"ז בסיגנון זו שמקשה ת"ל דביצה בריה היא וכתב לתרץ בשם הר"י דלא אמרו ברי' אלא בביצת עוף טמא שהיא אסורה מתחילת בריותה ע"כ. ופרשתי כוונתו כיון שטריפה אינו מתעברת ויולדת ואם ילדה ע"כ שנתעברה קודם שנטרפה הרי היה תחילת היצירה בלא איסור טריפה (וכמדומה שעל דרך זה דרך בעל ראש יוסף):

ולפי"ז יש מקום לומר דביצה הנמצאת בתוך הטריפה היכא שגם מתחילת היצירה היה אחר שנטרפה שפיר מיקרי ברי'. וי"ל עוד אף דספק בריה מבוטלת מ"מ בנמצאת הביצה בתוך התרנגולת אפשר הוי כספק עם חזקה לפי שיטת המרדכי ס"פ א"צ שתלינן שלא נעברה רק אחר שנטרפה וממילא הוי ברי' מתחילת היצירה:

או אפשר לומר דהוי כחזקה דמעיקרא ואמרינן כשם שהביצה הוא עכשיו טריפה כן היתה כבר ותלינן בזה עד תחילת יצירתה ומחמת חזקה הוי כברי' ודאית ואינה בטילה. והיה אפשר בזה לתרץ קושיית האחרונים על דברי הטוש"ע שהתחלנו שפוסקים דביצת טריפה לא בטלה מטעם ברי' והוא נגד סוגיא דידן אבל לפי הנ"ל א"ש דשאני הכא דמיירי בביצה שנולדה וכרישא דבריי' א' ביצה שנולדה כו' וביצה כזאת לא מיחשבי' ברי' דהא עכ"פ היה תחילת היצירה קודם שנטרפה התרנגולת וגם יש לומר דעיקר גידולה היה קודם שנטרפה. וא"ל דמטעם חזקה למפרע מחזיקינן שהי' גידולה ג"כ באיסור דהא עכ"פ נטענה התרנגולת עם שורש אותה ביצה קודם שנטרפה התרנגולת דאל"כ לא היתה יולדת אותה ממילא היה לאותה ביצה בתחלתה חזקת כשרות ותנגד חזקה זו לעומת חזקה של עכשיו והוי ספק השקול וספק ברי' להקל. אבל בש"ע מיירי בביצה הנמצאת בתרנגולת כעין ביצת טריפה הנזכר שם ובזה יש חזקה דלמפרע בלא חזקה מנגדת. ודנין שכל יצירת אותה הביצה היתה באיסור טריפה ומיקרי ברי' וכיון שגזרו ביצת נבילה אטו ביצת טריפה גם ביצת נבילה לא בטלה מטעם לא פלוג. כך דמיתי לומר לכאורה. אבל אין זה נכון דהוי כיציבא בארעא וכו' דביצת נבילה לא תבטל וביצה הנולדה מטריפה תבטל. ע"כ אבטל בעצמי דברי אלה. אמנם במה שכתבתי בכוונת דברי הר"י שמביא באס"ז כנ"ל נראה לכאורה נכון:

ובדרך פלפול עלה על דעתי לומר דלכאורה מדברי רש"י באיזה מקומות שמפרש על דברי ר"ה בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת שבחזקת איסור אמ"ה עומדת נראה לכאורה דס"ל לרש"י להלכה דאמרינן בהמה בחיי' לאברים עומדת דאל"כ לא שייך לומר חזקת איסור אמ"ה. אמנם לפי פירוש המג"ש במס' ביצה (דף כ"ה) עיקר כוונת רש"י שאין לבהמה חזקת היתר בחייה ולכן עד שיודע שנשחטה כראוי אין להתיר הספק הנולד בה. ולכאורה י"ל דלפי דעת המג"ש אין לחלק בספק טריפה בין התרנגולת ובין הביצה דלשניהם לא היה חזקת היתר דגם הביצה קודם שנגמרה לא היתה מותרת לאכילה בלי שחיטת התרנגולת אבל לפי מה שחשבו התוס' בכוונת דברי רש"י שהטעם דהוי חזקת איסור מצד אמ"ה יש מקום סברא לחלק בספק טריפה בין התרנגולת להביצה. דבתרנגולת שייך שפיר חזקת איסור כיון שאין לה היתר כ"א ע"י מעשה המכשירה דהיינו מעשה השחיטה אבל אם לא נשחטה כראוי או מתה מאלי' היא אסורה. משא"כ ביצה שהתירה בא מאליה דכשנגמרה יוצאת מאיסור אמ"ה ויסוד חילק כזה מבואר בחידושי הרשב"א ליבמות (דף ל' ע"ב) ד"ה אשה זו בחזקת היתר:

ומעתה מתורץ מה שמקשה בפליתי (סי' ק"ב) על אוקומתא בגמ' וספיקא אסורה דקאי על ספק טריפה דמאי אתי לאשמעינן דמה"ת יהיה חילק בין התרנגולת לבין ביצתה. אבל לפי הנ"ל א"ש דהברייתא אשמעינן דלא נימא רק התרנגולת אסורה בספק טריפה ולא אזלינן בתר חזקת כשרותה עד כה משום דעמדה בחזקת איסור אמ"ה שאין לה מציאות היתר כ"א ע"י מעשה המכשירה. משא"כ בביצה שהכשירה בא מאלי' כשנגמרה נפקעת ממנה איסור אמ"ה (יעויין בדברי רשב"א לחולין ר"פ גה"נ שהבאתי לעיל במ"ש לטעם דאיסו' אמ"ה לא חל על ולד במעי האם עד שיוולד) וקמ"ל דגם הביצה אסורה בס' דחזקת איסור של התרנגולת גורם איסור גם לביצה. והוא כעין פסק הלכה כרבי יוחנן בכתובות (דף י"ג) דלדברי המכשיר בה מכשיר בבתה דמועיל חזקת היתר של האם להולד וכ"ש לחומרא. ובפרט הביצה שכל זמן שלא נגמרה היא כאחד מאברי התרנגולת:

היוצא מזה לפ"ד אלה בכוונת דברי הברייתא בתיבת וספיקא אסורה ממילא נשמע שהברייתא סוברת דבהמה בחיי' לאברים עומדת דאי לא לאברים עומדת ממילא גם על התרנגולת לא היה חזקת איסור ואם עכ"ז ספיקא אסורה ע"כ אינו מחמת חזקת איסור רק מחמת שלא היה לה חזקת היתר. וכסברת המג"ש ממילא ליכא סברא לחלק בין התרנגולת לביצתה. ומדפרשה הברייתא דין דספיקא אסורה בביצת התרנגולת נשמע כנ"ל שהברייתא סוברת דלאברים עומדת. ומעתה מיושב מה שמקשה לפי שיטת הפוסקים דביצה הוי ברי' למה לא משני הגמרא כאן דלכך לא בטלה משום דהיא ברי' די"ל שהפוסקים שסוברים דביצה היא ברי' טעמם משום שסוברים להלכה כמ"ד לאו לאברים עומדת וכמ"ש הרמב"ם בהלכות מ"א פ' דין ויעויין בפר"ח יו"ד סי' ס"ב וחל איסור טריפה בעת גידול הביצה וכיון שנוצרה באיסור מתקיימת לענין ביטול ברי'. אבל הברייתא דכאן ע"כ סוברת כמ"ד לאברים עומדת וכנ"ל ואי אפשר לאיסור טריפה לחול עד שנגמרה הביצה ופקע ממנה איסור אמ"ה וממילא לא הוי גידולה באיסור טריפה ואין עלי' דין ברי' ומקשה הגמרא שפיר:

תוכן העניינים

ברוך טעם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה