ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן קכט
מה שהשבתי להרב ר' ארי' ליב צבי גאלדבערג הרב דעיר טיראוו שרצה לומר דיש לומר דלא יעשו הפדיון הבן בלילה משום דכתיב על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה. א"כ י"ל דהוקש הפדיון להזביחה דבכור בהמה א"כ כשם שאין הזביחה בלילה כידוע בש"ס מגילה כ' ע"ב ה"נ הפדיון עכ"ל. ואגב העיר על הש"ך סי' ש"ה ס"ק י"ב דכתב דמשמע מהש"ס ורש"י דקדושין כ"ט דפודין בלילה והיינו ע"כ כונתו על זה דא"ת דלילה אין פודין הא יהי' מ"ע שהז"ג והי' בלא"ה נשים פטורות. וקשה למה לא הראה הש"ך פשוט מהגמרא דקדושין ל"ד ע"א דאומרים דפה"ב מ"ע שאין הז"ג. עכ"ל. וע"ז השבתי לו מה שרוצה לדון היקש מעצמו. הגם שרש"י בר"ה ד' ל"ד ע"א כתב דאדם דן היקש מעצמו לא נאמר זה רק להתנאים ואמוראים אבל אנן מה כחינו ומה גבורתינו בדור יתום כזה להעלות על הדעת לעשות היקש שלא נמצא בש"ס בשים מקום. ועוד הנה אראהו מש"ס מפורש להיפך. דהנה קיי"ל דכהנים ולוים פטורים מבכור אדם. כן פטורים מבכור בהמה טמאה ולא מק"ו דאם פטרו של ישראל במדבר וכו' דאז הי' הדין דיהיו פטורים גם מב"ב טהורה ולאמת חייבין אלא רק מחמת ההיקש המבואר בש"ס דבכורות ד' ע"א כתיב אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה טמאה תפדה ואמרינן כיון דהוקש בכור אדם לבכור בהמה טמאה דכל שישנו בבכור אדם וכו', וכל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בהמה טמאה והוא היקש אמיתי וא"כ אם איתא כדבריו דהוקש גם לבכור טהורה בכור האדם הרי נהי' מוכרח לומר כל שאינו בבכור אדם לא יהי' בבכור טהורה ג"כ וזה היפך ההלכה המוחלטת בלי שום חולק בעולם שהם הכהנים חייבין בבכור טהורה. א"ו דזה ליתא כלל ועיין בתשובת הרשב"א שהביאו הרמ"א סי' שכ"א דגם כהנת ולוי' פטורה מפטר חמור ועיין בספר המקנה על קדושין ד' כ"ט שרצה לומר שיהיו הנשים כולן פטורין מפטר חמור גם ישראלית מחמת זה ההיקש הברור שאיתקש בכור טמאה לבכור אדם וכיון דנשים פטורין ואינן בבכור אדם אינן נמי בבכור טמאה יעו"ש שיש לו סברא גדולה לחדש זה רק שלא מלאו לבו להחלט ונשאר בצ"ע וא"כ איך עולה על דעת להקיש גם לבכור טהורה אשר נפטור כל הנשים מבכור טהורה נמי וחלילה לומר כן והלא ידוע דאין היקש למחצה וצריך להיות היקש שלם דכל דתקישו לבכור טהורה צ"ל נמי דנקיש בכור הטהורה לאדם וד"ל:
וגם בלא"ה תמיהא איך תלי זה בזה נוכל להקריב בכור בהמה טהורה בלילה דעבור זה לא נפדה הבן ג"כ בלילה התם גופא רק הקרבה לא הוי בלילה אבל לא דפטור בלילה ועיין היטב בש"ס גבי הפלוגתא דלילה מחוסר זמן או לילה אינו מחוסר זמן ובחגיגה ד' ט' ע"ב דפירש"י דאין חסרון זמן במי שהגיע לילו להקריב קרבנותיו מחר הלכך מחויב הוא בקרבן רק שהלילה מעכבו מלהביא ודו"ק שם וה"נ כן דאך היכא דבעינן זריקת דם על המזבח אינו בלילה אבל עכ"פ חיובא עליו בלילה ג"כ. וא"כ מה שייכת פדי' להקרבה. רק הקרבה היא דלא אפשר בלילה אבל פדי' הא אפשר בלילה:
ועוד הרי הקדש בכור בהמה טהורה גופא ישנה בלילה כדאי' בש"ס חולין פ"א ע"א הא לילה חזי וכו' הא כיצד לילה לקדושה יום להרצאה הרי דקדושתו של בכור טהורה וכל הקדשים יכולין להקדיש בלילה ולא הוי כמקדיש פסולים. וגם נעלם ממנו עוד ש"ס מפורש ר"ה ז' ע"ב דפריך מרגלים דלא חייל מאורתא וקחשיב ומשני כיון שצריך לאתויי מעיקרא מחייב וקאי ופירש"י שם דוק היטב והיינו דעובר בבל תאחר מתחלת הלילה והכונה דרק מצד דבר אחר אסור להקריבו בלילה בעבור הרצאת הדמים אבל בלא הרצאת דמים שפיר כל קדשי שמים גם בלילה וא"כ פדיון הבן דאין בו הרצאת דמים שפיר גם בלילה:
ועוד הנה ש"ס מפורש. דהנה עכ"פ את זה דאיתקש בכור אדם לפטר חמור ודאי מוכרח להודות דהוא היקש של הש"ס וא"כ כיון דאין היקש לחצאין אנו מוכרחין לומר דכן איתקש בכור אדם לפטר חמור. והרי פטר חמור דפודין בשה הא הדין דפודין בלילה. והראי' לזה דהנה בלשון משעה שנולד הוא גם בלילה כדאי' בר"ה ד' ו' ע"ב בכור מאימתי מונין לו שנה אביי אמר משעה שנולד ופירושו שם ע"כ רק גם בלילה דרב אחא בר יעקב אמר משעה שנראה להרצאה כונתו רק לכשיאיר היום אבל אביי אומר מתי שנולד היינו רק בלילה ג"כ וז"ב. והנה בפטר חמור קיי"ל דפודין לאלתר משעה שנולד כדאי' בש"ס בכורות י"ב ע"ב וכן בר"ם פי"ב מה' בכורים ובש"ע יו"ד סי' שכ"א כהאי לישנא משיולד ופשוט כיון דקיי"ל בש"ס ביצה ז' ע"א כל שתשמישו בין ביום בין בלילה נולד ביום ובלילה דרק תרנגולת אין יולדת רק ביום אבל לבד זה כל הבריות נולדין בלילה ג"כ א"כ חמורה שילדה בכור בלילה והוי הדין דתיכף ומיד יפדהו להבכור הרי נמי בלילה ובש"ע ובר"ם להדיא לשון מיד הרי רגע לידתו חייב לפדותו כדי שלא להשהות המצוה וכיון דבכור אדם איתקש לו בבירור מההיקש דהש"ס הרי ע"כ הדין נותן דתיכף ומיד שיכלה כ"ט י"ב תשצ"ג גם בלילה יפדהו בה' סלעים כמו דחייבין לפדות הפטר חמור כיון דאיתקש לו ובפרט לענין פדי' דלפדי' ודאי הקשתיו וד"ל:
וכן השבתי להרב הנ"ל על מה שרצה לתרץ קושית התוס' דקדושין כ"ט ד"ה אותו שהוא סבר דהתוס' מקשי למה לא יהי' פשוט ממ"ע שהז"ג ותירצו שם דאח"ז נוהג גם בלילה. והוא אומר דהרי ממילא לא הוי מ"ע שהז"ג דהא לא דמי למצה ושופר דקודם הזמן פטור לגמרי משא"כ מילה אם הי' התינוק נולד קודם הי' גם המילה קודם והשבתי לו שטעה בפשט הפשוט של התוספת הוא דימה דהתוס' רוצים לאמר דמחמת זה שקודם יום השמיני אין מולין עבור זה נחשב לזמן גרמא והוא טעות גדול דזה לא עלה על דעת התוספת מעולם דהרי את זה פשוט מחמת שלא הגיע זמן החיוב עדיין דאטו חלה שאין חיובה קודם שתתגלגל העיסה ג"כ זמן גרמא וכן תרומה ובכורים מחמת שקודם שנגמר התבואה והפירות וכן קודם ראית פני הבית במעשר ג"כ חלילה תאמר דזה זמן גרמא יתקרי אבל הוא טעות דהרי פשוט זמן החיוב לא בא עדיין. והראי' דהרי א"כ יהי' פשט הקושיא הרי לא יהי' שום פירוש להתירוץ שלהם כלל דעל זה שקודם שמיני הא לא תירצו כלום. ועוד למה לא הקשו גם על פדיון הבן ותלמוד תורה ופו"ר דאיך קורא הש"ס להן מ"ע שאין הזמ"ג הא פה"ב נמי אינו רשאי ואינו מחויב לפדותו קודם כלות החודש אפילו כלו לו חדשיו כדאי' בס' תפארת ישראל על המשנה פ' יש בכור ס"ק נ"ח. וכן פו"ר בקטן מי איכא קודם בן ט' שנים וכן תלמוד תורה מי איתא קודם ארבעה וחמשה שנים משנולד. אבל האמת עד לעצמו כי מעולם לא יקשו התוס' כזה דכל שלא הגיע הזמן החיוב הוי כאלו שלא בא בעולם עדיין כלל וקודם יום שמיני ובשעה שהי' בבטן שוה וכן כל העונות חיובים של כל מצוה וחיוב דהתורה אבל התוס' שהקשו הוא פשוט דהי' ס"ד שלהם דנימא כיון דיום השמיני אמרה תורה אפשר שמיני ולא תשיעי וא"כ רק עבור זה שלא תשיעי הוי אפשר מ"ע שהז"ג, וע"ז שפיר תירצו שהשמיני רק למצוה אבל החיוב קאי על לעולם תשיעי ועשירי עד כל ימיו עד שימול וד"ל. ועיין נמי בהמקנה קדושין שרצה לומר דכל הקדשים הוי נשים נמי חייבות משום דלילה אינו מחוסר זמן יעו"ש היטב והרי יוקשה עכ"פ כל הקדשים מחוסר זמן שבעת הימים דקודם זה הזמן הא אסורים הן גם בכלו חדשיו ואשר בזה השיב המקנה בטוטו"ד קושית התוס' ממילה שלא בזמנה ביום ולא בלילה יעו"ש היטב ואשר העיר על הש"ך מה שכתב מד' כ"ט ורש"י ולא, מהש"ס הערה נכונה אבל ניחא דעיין בעירובין ד' כ"ז ע"א וברש"י שם שרק נובע מהלימוד דתפדה תיפדה וכן מה שהעיר לומר דלכן נוהגין שלא לפדות רק ביום כדי לפרסם המצוה וכ"ת הראה רמז לזה מתוספת מגילה ד' ע"א דקריאה דיממא מפורסמת יותר הוא נכון:
הנני הדו"ש משה ראטמאן חופ"ק האראדישץ: