ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן קכח
ב"ה יום א תבא תרנ"ז. החוה"ש וכה"ט לכ' אדוני אחי יקירי הרב הגאון המפורסם וכו'. ת"ל אתנו החוה"ש. במכתבך הגלוי אחי יקירי מיום עש"ק שמחתני בנועם מליך להודיעני כי ת"ל וכו'. ואתה ובניך שלום. וכל אשר לך עמדו שלום.
אבא ביתך בעולתי וזבחי על מזבחך הטהור לרצון ברנה של תורה שהגדתי בבהמ"ד ביום אתמול כי יעבור לתפלת המנחה ושלש סעודות שהי' בהם גם איזה מעט מהמבינים למה זה נסמכה פרשת ונתנו ה' אלהיך בידיך לפרשת עגלה ערופה ע"ד לומדות. דהנה קיי"ל תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נבילה ולקח מן החניות וא"י מאיזהו מהן אסור דכל קבוע כמחצה ע"מ דמי. ומזה אנו ילפינן דפרט לזורק אבן לגו משום דכל קבוע כמע"מ דמי וא"כ הא קשה איך באמת מרבינן כאן כנעני שבתוכה דאם אפילו הי' כנענית שבה הכתוב אומר לא תחי' כל נשמה ג"כ יקח אותה לו לאשה הא אינה בטילה ברובא כיון דאיקבע איסורא של ז' עממים. בהני שנלחם אתם. והרי הוא יצא למלחמה עליהם ולקח מהם א"כ הוי ממש כלקח מן הקבוע:
אבל נבין זה על עי הבנת הענין של הקושיא העצומה שהקשה הר"ש מקינון ז"ל על הדין שנאמר בעריפת העגלה שלא יעבד בה ולא יזרע א"כ תהי' כל הארץ אסורה בחרישה וזריעה שמא היא זה תלם הקרקע מאיזה נחל איתן והוא ממש כעין הקושיא שלנו על היתר יפ"ת למה לא נחוש שמא היא מהכנענים שאמור בם לתכ"נ:
והנה כאשר תירץ הר"ש מקינון שם בספר הכריתות סי' קצ"ט וסי' ר' משום דלא נתברר האיסור במקומו באותה שעה ממש. כיון דלא נודע בשעתו. אם כן ה"נ ניחא דלא נתברר האיסור דהכנענית בתוכה אמת שיש שם כנענית אבל מקומה לא מבוררת א"כ שפיר נסמכה זאת הפרשה לעגלה ערופה לשיטת הר"ש מקינון:
אבל הא תינח לשיטת הר"ש מקינון. אבל הרי כמה גדולים חולקים עליו וס"ל דכל קבוע כמע"מ דמי גם כשלא נתברר לעינינו רק כשנדע עכ"פ שיש שם דבר כזה ועיקר ההשגה עליו הוא החות דעת בסי' ק"י בס"ק ו'. א"כ הדרא קושיא לדוכתה ומוכרחין אנו לתירוץ האמיתי דהפשט הפשוט בנחל איתן הוא כשיטת הרמב"ם פ' ט' מה' רוצח ושמירת נפש. דהי' רק נהר ממים ע"ש. א"כ לא קשה מידי איך מותר לחרוש ולזרוע דהא הנחל איתן לא הי' מקום הראוי לזריעה כלל. וכן החליט התירוץ הזה הפרי מגדים בסי' ק"י בשפ"ד ס"ק י"ג א"כ הניחא בנחל איתן אבל להתיר במלחמה לקחתה לאשה קשה כנ"ל איך מתיר הכתוב גם כשנתערבה כנענית בהם. על זה הנה בא הפסוק ואומר ונתנו ה' אלהיך בידיך פי' דלא תדמה שאתה מנצח ולוקח רק ה' אלהיך יתנו בידיך אזי הכל ניחא כי הא קיי"ל באם בא צפור ונטל מן הקבוע והניחו ונמסר אח"כ שרי כי אז אמרינן כל דפריש ע"י מי שהוא מרובה קפריש. וזהו מזוקק שבעתים כי אחר אומרו ונתנו ה' אלהיך בידיך שנתפרש מהקבוע ע"י השי"ת דוקא ולא שלקחת בעצמך אזי ושבית שביו לרבות כנענים שבתוכה ודו"ק ותלי"ת מקום הניחו לי בזה:
עתה אדוני אחי יקירי ובן אחי יקירי אדברה נא שלום עמכם לבאר לכם שאלה ותשובה שהי' לי בעש"ק העבר. הנה בא איש א' מכפר וואלייווע וסיפר לי איך שזכהו השי"ת בס"ת חדשה שכבר הגיה אותה בעל מגיה מומחה לרבים ויצאת בחזקת כשרה להיות תורת ה' תמימה. הנה באמצע הקיץ הזה מצא הוא בעצמו בה תיבת נגע שהיו כתובין ב' נונין כזה נגע והוא הבעל הס"ת עם הארץ שאינו יודע כלל הדין שיש חילוק בין חק תוכות לחק ירכות. והלך ולקח סכין וגרר בהסכין באמצע רגל הנון השני של נגע ונעשה ממילא גימל. ורק אח"כ סיפר זה לאיזה בר אוריין אמר לו שכמדומה לו שהיא שאלה וכשבא וסיפר לי הודעתיו שהס"ת ודאי פסולה אז הודיע לי שאין לו עצה כלל כי שכח לגמרי המקום באיזה תיבת נגע עשה זה ואטו ח"ו יגררו כל הני נגעים שנמצאים אין מספר בה. ומה לעשות:
ואודיעך אחי יקירי שאמרתי בענ"ד סברא מתקבלת בזה. דהנה ידוע דעת רש"י ז"ל בסוכה ד' ט' ע"ב ד"ה בשחבטן דלא רק באיסורין נאמר ביטול ברוב אלא גם בעניני פסולין וכשרין ג"כ אמרינן כי בטל המיעוט ברוב דכן לשון רש"י ז"ל דכל מילי בטל ברובא מדאורייתא ע"ש ולפיכך ה"נ נימא לכאורה דיתבטל האיסור הפסול הזה של האות הגימ"ל שנעשה ע"י חק תוכות ברוב הגימל"ן של כל התורה שנכתבו בכשרות. ובאמת רצה לומר כן השו"ת יד אליהו סי' פ"ח דס"ת פסולה שנתערבה ברוב ס"ת כשרות תתבטל ברובא רק דהשיגו עליו משום דהוי ס"ת הפסולה דבר חשוב דאין בטל. אבל אני ץ על הס"ת הזאת עצמה דלתבטל האות הפסול ברובא אותיות הכשרים. אך למה באמת לא הוי כן הוא פשוט דבשלמא בשאר מיעוט ורוב אמרינן כיון שנתבטל ברוב אז מיעוטא כמאן דליתא דמי וכאלו באו וזרקו האיסור מההיתר. א"כ זה שייך רק בכל דוכתי שאין הרוב צריך ומוכרח שיהי' עמו המיעוט וכשאין המיעוט כלל בשם יותר טוב ועדיף לו להרוב אז שפיר בטל ומסתפקין בדבר הרוב. ולמשל הסנהדרין דרוב המזכין מכריעין להמיעוט המחייבין דחשבינן כאלו המחייבין א נמצאין כלל. א"כ באיך אנפין נימא בספר תורה כך דאם ח"ו נימא דל התיבה הפסולה מהכא אזי הא כל הס"ת כולה ממילא תהי' פסולה דהא כן אמרו אפשר הס"ת חסרה אות אחת ואתה אומר לקוח הס"ת פי' כל שהס"ת נחסרה אות כאלו כולה אינה. וזה פשוט. אבל השתא דאתינא להכי אמינא מלתא חדתא ת"ל דכל זה לדוגמא רק היכא שכתוב האות או התיבה בפסול נראה ונגלה לכל כגון על אב כתיב אם או על שור כתיב שה שמהפך הפירוש האמיתי אז לא שייך ביטול. אבל היכא דכתיב ממש כמו שצוה השי"ת כגון דא שאות הג' צריך באמת להיות רק גימ"ל. ואך זה בלבד שהגימ"ל נעשה ממילא דהתורה כתבה וכתב ולא וחקק. אבל עכ"פ אין מציאות שיכירו זה שום נברא שבעולם אם נעשה ע"י ח"ת או ע"י חק יריכות שפיר בטל. פירוש לא שהאות כולו בטל ברוב האותיות דאז תיהדר לדוכתא שהוי כאלו אמרת דל הג' מהכא. לא. אלא כך תאמר האיסור הזה שאסרה התורה שיהי' חק תוכות האיסור הזה נתבטל ברוב שנכתבו בחק יריכות וכאלו לא נכתב גם זה הג' בחק תוכות כלל וע"י הביטול אנו מחשיבין החק תוכות כאלו נתהפך ונכתב גם הוא חק יריכות ודו"ק היטב. אנא אחי יקירי וב"א יקירי להתבונן מעט על דקות הסברא הזאת ולהגיד לי אם ישר הלכתי בזה:
ועוד הא כל עיקר סברת החתם סופר ז"ל סי' רע"ו שהשיג על היד אליהו רק משום דכל שניכר האיסור לא שייך ביטול. זה לא שייך כאן כלל וכלל דהא א"א להכיר האיסור עוד בשום אופן ודו"ק:
השלישית שמא זה שנמצא הג' בתמונת נון כפופה נעשה רק ע"י טשטוש הדיו שבמשך הזמן ולא שנברא כך מתחלת כתיבתו ומסייעת לזה החזקת כשרות של הבעל מגיה המומחה מדלא מצא זה כשהגיהה ש"מ דלא הי' כן אלא אח"כ נתקלקל ע"י מעט דיו שנשתלשל למטה בהחלל שברגל הג' להתמלאות לעשותו כמו נ'. ואם כן הרי יש דעת הלבוש שהביא הבית שמואל באה"ע סי' קכ"ה ס"ק י"א דכל שנעשה אחר הכתיבה כשר גם לכתחלה ע"י גרירת הדיו ולא חוששין בכה"ג לחק תוכות. והגם שרוב פוסקים חולקים על הלבוש אבל אפ"ה נ"ל לומר דכה"ג שנעשה אחר הכתיבה לכ"ע פסולו רק מדרבנן וכל שיש ספק לן איזה חומש הוי ספק דרבנן הוא. וכהא דאמרו אינהו מיכל אכלי לדידן מסתם לא סתומי ה"נ להלבוש לכתחלה כשר נימא אנן דלדידן גם מדאורייתא נפסלה. זה א"א:
עוד השבתי להנ"ל
ע"ד שתפסת מועט שימושי שלא ראיתי השו"ת עין יצחק לזקן העדה ר' יצחק אלחנן סי' א'. חלילה להאשים אותי בזה. אבל גם זכר לא נמצא שם מענין ביטול. ובעצם שאלתו הלא תראה בשו"ת שו"מ מהדורא תליתאה חלק א' סי' ש"ץ שם תמצא נחת ובקיצור. ובסברתי שיתבטל האות ברוב הנני על מקומי דבודאי היא מתבטל ועיין בידות נדרים סי' רע"ט שנגע בדברי השו"ת יד אליהו ופוסק בנתערב עור בהמה טמאה בעור בהמה טהורה היא בטילה וכשרה הס"ת אע"ג דכשתתחסר היריעה הטמאה אין כאן ס"ת כלל ומוכרחין אנו להיריעה הזאת ג"כ אפ"ה בטילה ודו"ק. רק האמת הברור פשוט עיין קדושין דף למ"ד ע"א למה נקראו ראשונים סופרים שסופרין ומונין האותיות שבתורה שאומרים ו' דגחון חצי האותיות מכה"ת הרי שכל חכמינו ז"ל היו מונין אותיות התורה א"כ הוי פשוט דבר שבמנין דאפילו באלף לא בטל, וזה האמת: