אור ברסלב
ברוך השם שו"ת יורה דעה › סימן קכז

ברוך השם· רבי משה רוטמן

שו"ת יורה דעה · סימן קכז

סימן קכו

זאת תשובתי שהשבתי לו טרם נסיעתי לידו ממש ולעיני קראהו כולו. וז"ל לכ' אדמו"ר הרב הגאון וכו':

תשובתם הגיעני לנכון. ומבואר במכתבם שלא ידעו מפני מה לא חקרנו לא אני ולא אחי על עצם הסירוס הלא ישראל אסור לצוות לסרס והשבתי לכבוד תורתם כרגע דמה מאוד נפלאתי על זה מה הי' מועיל לדינא זה הרי אטו נאסר דבר הנסרס באכילה. וע"ז השיבו שנית ששכחתי גמרא מפורשת דאבוה דשמואל דהוא מטעם אמירה לעכו"ם. וכן נפסק בשו"ע (אהע"ז סי' ה') דעכ"פ לישראל זה אסור לאוכלו. ועוד מבואר בתשובת מכתבם כי אם היו שואלין לכבוד תורתם הלכה למעשה היו פוסקים בפשיטות דאם ישראל סירס אסור גם הכהן לאוכלו רק מטעם סירוס בלבד ולא מטעם הטלת מום. ומה מאוד תמהתי על פה קדוש יאמר כן דהא בכל ספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים באין חולק מבואר החילוק הגדול דע"כ לא מצינו שכשאדם עושה מעשה איסור שאסור ליהנות ממעשיו רק היכא שאם לא הי' עושה המעשה הי' הדבר באיסור והוא עשה מעשה שהמעשה מתיר האיסור אז אם המעשה אסור לעשות אז אמרינן שלא אהני לי' מעשיו הרעים וכאלו לא עשה וממילא נשאר הדבר כמקודם. בהאיסור. וזה שייך רק במבטל איסור למשל או מבשל או שוחט בשבת או צרם בכור שכל אלו אם לא הי' עושה המעשה הא הי' אסור והוא עשה כדי לסלק האיסור אז אם הי' איסור בעשייתו נחזר הדבר באיסור כמקודם. אבל סירוס בדבר בעל חי אי אפשר להזכיר ולומר כן. אטו קודם שסירסו הי' אסור השור לאוכלו חלילה שנאמר דבהסירוס התירו. ואטו יעלה על הדעת דבר זה. הרי בכל מיני בהמות וחיות טמאות ועופות טמאים ושרצים טמאים נמי אסר הקב"ה להשחית כלי ההולדה והרי הם ממילא אסורין ועוד דא"כ לפי דברי כ"ת למה לא נאסר החורש בשור וחמור שיהי' השור נאסר לשוחטו (ועיין בתוס' חולין ד' קט"ו ד"ה חורש) פשיטות הזה. והנני יוסף להפליא על רב מובהק וגאון כמוהם איך אישתמיטתיה ט"ז מפורש (ביו"ד סי' קנ"ג סק"א) דבהמה שרבעה אדם אע"ג שעבר איסור גדול ונורא (בפ' אחרי) ובכל בהמתך לא תתן שכבתך לטמאה בה אעפי"כ אפילו זה האדם בעל העבירה הגדולה הזאת עצמו ואפילו היו שני עדים אפ"ה מותר לכתחלה לאוכלה בלי ספק. ועיי"ש. הרי ראיה מפורשת לדברינו שהכל הוא מחמת זה הסברא דאטו אם לא הי' מרביעה הי' אסור לאוכלה שנאמר דבהרבעתו התירה. לכן ממש כן בסירוס כיון שקודם הסירוס הי' נמי מותר לכן אפילו אם סרסה הוא בעצמו ואפילו במזיד ואפילו בפני עדים נמי מותר לאכול בלי ספק. ואין להקשות מהא דכתב הלחם הפנים (ביו"ד ריש סי' כ"ט) דלכן נאסר לאדם הראשון לאכול בשר משום דאמרו במדרש רבה שבא על כל בהמה וחיה וסובר כהב"ח דזה אסור עיי"ש. יש לומר דלא קשה מידי דבשלמא התם דעכ"פ יש לתא דסקילה שאלו הי' לפני סנהדרין הי' נאסרה הבהמה באכילה והנאה מה"ת. הלכך שפיר נאסר לאדה"ר לאכול בשר וכנ"ל. משא"כ בסירוס גם לפני סנהדרין אטו יאמר אדם בעולם שיהי' איסור מה"ת באכילה, ואפילו התם ג"כ חולקין עליו. ועיין פ"ת שמביא שיש עוד מצוה ע"ז לשחוט מיד ולאכול בעצמו הנרבעת:

ע"ד שכתבו שנשכח ממני גמרא מפורשת דאבוה דשמואל וכו' אשתומם ע"ז מאוד. ואישתמיטתיה רש"י מפורשת שם שכתב שידוע דעושין הסירוס מחמת שע"י הסירוס משתבח השור לחרישה לכן רק לחרוש בו קנסינן אותו. ורבא רצה לומר דגם אחר לא יחרוש ודחוהו אביי שאחר גם לחרוש בו שרי והלכתא כאביי. (ולכאורה צ"ע למה מני רק יע"ל קג"ם, וי"ל דע"כ בזה גם רבא מודה ודו"ק). וזהו לשון רש"י מפורש כיון שהוא עשה העבירה כדי לחרוש בו לכן קנסוהו ולא יחרוש בו וימכרנו. אבל אם ירצה לשוחטו ולאוכלו ודאי שרי. אבל אעפי"כ קשה דהא דברי (הב"ש באהע"ז סי' ה' ס"ק י"ז) עומד לנגדינו עיי"ש. וכן מבואר בדברי השאילתות דרב אחאי פ' אמור סי' ק"ה במה שכתב מפורש וקנסוהו רבנן דלא ליעבד עיבידתא אלא ליזדבן איזדבוני. הרי דהקנס הי' רק שלא יעבוד בהשור משום דבזה הוא שפיר נהנה יותר ממה שהי' מקודם שנסתרס דאז לא הי' יכול לעבוד בו ששור זכר קודם שנסרס לא יפה למלאכה לכן שפיר קנסוהו שלא יעבוד בו כדי שלא יהנה ממעשיו הרעים אבל לאוכלו מה תיקן באיסורו והן הן דברי רש"י הנ"ל ואך יש להבין מה זה שכתב הב"ש באה"ע סי' ה' ס"ק י"ז דאם ישראל סירס או שעכו"ם סירס בשבילו משמע דאסור לאכול ממנו כמ"ש ביו"ד סי' צ"ט עכ"ל הב"ש. הן אמת שהב"ש דקדק בעצמו וכתב רק משמע דידע דרכו בקודש שאין זה מפורש בש"ס דהא רק לחרישה קנסו ולא לאכילה ולכן נשמר לומר דאסור רק משמע דאסור לאכול. אבל גם זה צריכין להבין מנלי' זה כלל והלא יהי' סתירה מהט"ז הנ"ל בסי' קנ"ג ברבע בהמה. אבל יש לומר דע"ז הקדים כאן הב"ש וכתב דהדרישה מחלק דהתם לא ניכר האיסור משא"כ בסירוס ניכר האיסור שהכל רואין שעתה הוא מסורס ואך זה יועיל רק לחלק בין זה לנרבעת אבל הרי לא מובן כלל מה שייך לקנוס כאן לאכילה כלל אחרי שלא שייך שנהנה ממעשיו והרי תראה כל המקומות שקנסו רז"ל הוא רק שלא יהנה ממעשיו הרעים וכדהאריך התב"ש בסי' ט"ז גבי אותו ואת בנו הכל מחמת שהרי עושה העבירה כדי שיהנה ממנה אז הסברא מסתברת שלא יועילו לו מעשיו אבל בסירוס אטו קודם זה הי' אסור וכמובן. וכן לא מובן כלל מה שהב"ש עצמו כאן מציין כמ"ש ביו"ד סי' צ"ט אטו שייך כלל לכאן התם שפיר ביטל איסור מה שהי' אסור לו טרם שביטלו ורצה להתיר דבר האסור אבל כאן מה רצה להתיר דבר האסור. ע"כ ברור לי דהב"ש עצמו ג"כ ידע ודאי זה ורק לחרישה התכוין ורק משום לא פלוג רוצה לומר כן דכל שתתיר לו באכילה יבא להשהותו ויבא לחרוש בו אבל לא מדינא כלל ויש לעיין עוד בהדרישה עצמו אבל ה"ד כשלא מוכרו אז אסור לאכול ממנו אבל ברור כשמוכרו כיון שקיים כאשר אמרו חכמים שימכרנו שוב כששחטו הישראל הלוקח אז גם להב"ש שרי הוא ג"כ לאכול ממנו בלי פקפוק דכה"ג לא שייך עוד שלא ימכרנו וא"כ על מה היו צריכין לחקור על הסירוס עצמו דהרי מצד הסירוס הי' מותר למכרו ולשוחטו ולקנות אח"כ גם מבשרו ולאכול ואלו מצד הבכורה וגרמת המום הא תנן לא ישחט עולמית לא הוא ולא ע"י אחרים. זהו ברירא דהך מילתא:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה