ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן קכה
העתק מה שכתב לי קצת הערה על דבריי הגאון המובהק המפורסם בנש"ק כקש"ת מהור"ר ר' מרדכי דוב זללה"ה מ"ם דק"ק הארנאסטייפאליע יע"א:
לענ"ד מדברי רש"י בהא דצורם אין ראיה דיש לומר דבכהן דוקא קנים ר"א דלא ישחט עולמית אפילו כשיפול בו מום אחר וכדאמרינן בגמרא הטעם משום דבממונו אתי למיעבד אבל בישראל גם ר"א מודה דשוחטין על מום אחר שיפול בו דלאו ממונו של ישראל הוא. אבל בא"ז איתא להדיא וז"ל דאי בישראל בעליו מה שייך קנסא. מבואר כמסקנת מהרי"ט אלגאזי. ובעיקר הדבר לא אבין החקירה בזה דאם ידע הישראל שבכור הוא ודאי כוון להתיר מי עדיף ישראל. מעכו"ם. דאם כיון להתיר אין מועיל. ואם לא ידע כלל שהוא בכור. ודאי ישראל נאמן לומר ששוגג הי' דלא חשידי ישראל להטיל מום בכוונה. ואם ידע שהוא בכור רק שלא כיון להתיר. (אף שזה קשה להאמין ולדעתי אפילו ישראל אינו נאמן ע"ז. כיון שחשוד להטיל מום בבכור) י"ל דמ"מ הוא בכלל קנסא דרבנן. (יען במהרי"ט שם שחקר מהא דלא תאכל כל תועבה) ואף שעיקר תקנתא דרבנן הי' בשביל זה שלא יתכוין לעשות בו מום להתירו (דאל"כ ודאי גם כהן לא יעשה מום בקדשים בכדי). אבל מ"מ י"ל דהקנס הוא בשביל שעבר על מימרא דרחמנא וממילא אפילו לא כיון להתירו. ובעכו"ם בעינן דוקא כיון להתירו. דלא עבר כלל על מימרא דרחמנא. ורק בכיון להתיר גם בזה גזרו חז"ל. ומהא דבכור שאחזו דם אין ראיה דשם התירו להטיל בו מום כדי להצילו. ורק מה דמותר לשחוט על אותו המום הוא משום שלא נתכוין להתיר וכדפירש"י. אבל בעבר והטיל מום בבכור תם י"ל דקנסו רבנן משום דעבר על איסור ומה שאזיל מעל' מהא דמחיקת השם אין מן השם לכאן:
ועל עיקר שאלתו לא ידעתי למה לא חקר על הסירוס עצמו הלא הישראל אסור לצות לעכו"ם לסרס. וזה שנים רבות נשאלתי בסירוס בבכור אם י"ל דכהן חשוד על זה די"ל דוקא על הטלת מום בקדשים לבד נחשד. אבל לא על סירוס דאסור אפילו בשאר בהמה. ושם הארכתי לבאר גם דברי הרא"ש בב"מ. ולמה לא יאסור אמירה לעכו"ם משום גרמא. אבל מ"מ לענין דין הבכור הנה מה שצוה לו הישראל לעכו"ם. כזה אסור אפילו אם לא נתכוין העכו"ם להתיר. וכמבואר (בט"ז סי' שי"ג ס"ק ד') עיי"ש. וימחול כבודו שהי' זה לפניו בהעלם עין מה שמפורש בשו"ע לאיסור. וגם מן הרב מווילנא הי' זה בהעלם עין: