ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן קיב
נשאלתי בריאה שהי' בה סרכא דבוקה מאונה אחת לשומן הלב. ועברה הסרכא ע"י מיעוך ומשמוש ורק נראה כעין קמט בהמקום של הסרכא ובאו שני השוחטים לפני. שו"ב אחד אומר כי לפי ראות עיניו הוי קמט והשו"ב השני אומר ברור שאין זה קמט אלא שריטה שבכל הריאות נמצאו שריטות באיזה מקומות מינה והיינו רביתייהו ודנתי בזה:
מתחלה איך הוא אם נחוש לדברי השוחט דהוי קמט מה הדין. הנה ידוע דעת הב"ח בשו"ת שלו סי' ק"ל דקמט הוי ריעותא ואם נשבר הצלע כנגד הקמט או מכה בדופן הוי תר"ל וכן החליט התב"ש סי' ל"ט סעיף מ"ו ובביאורו סי' ל"ז ס"ק ט' דקמט הוי ריעותא וכן כפל בסי' ל"ז ס"ק כ"ז וכן החזיק אחריו הפמ"ג סי' ל"ז שפ"ד ס"ק ח"י דכל קמט הוי ריעותא. הלבושי שרד ראש המדברים בטריפות הריאה בא בסי' ל"ו ס"ק ס' ושדא בי' נרגא דמדברי הרמ"א ז"ל לא מוחלט זה דאם היה כן דעת הרמ"א למה לו לומר דבועה ע"ג קמט טריפה משום דהוי כתרי בועי דסמיכי לימא משום דהוי תר"ל ולכן מוכרח לחלק בין קמט מברייתה לקמט ע"י חולי עיי"ש. ולדבר מה מגידים בזה המחברים האחרונים הנה לדבריהם הקדושים אין קץ כל א' וא' מהם מדקדקים אך לשמוע מה דבר התב"ש בזה אבל למצוא בזה איזה חדושי הלכה ממקורה לא נמצא בם. ואמרתי בזה תה"ל יתברך דבר מתקבל. הנה זאת התורה אשר חידש הראב"ד ז"ל ראשון לראשונים דכל תרתי לריעותא טריפה העיקר סברתו כך כי אם המצא תמצא איזה דעה בש"ס או בראשונים דוקא שיטריף לגמרי אזי הגם שהיא דעה יחידית ואין פוסקין כדבריו כלל אפ"ה לכולי עלמא נחשב לריעותא והטעם דזה הוא דבר שאי אפשר שיהי' לדעה אחת אסור לגמרי ולדידן לא תהא ריעותא כלל:
ואיך יהי' פלוגתא כ"כ רחוקה מהקצה אל הקצה. אלא מסתמא לכולי עלמא הוי ריעותא עכ"פ ולכן מצטרפת לתר"ל וכיון שכן נחוץ לנו למצוא לריעותא דקמט שיהי' איזה שיטה או בש"ס או בראשונים דוקא שיטריף לגמרי קטט בריאה אז נוכל להחליט דלדידן תהי' קמט ריעותא עכ"פ וע"כ מראש צורים עלינו לחפש ולחקור מי מרבותינו הראשונים שיאסור קמט. והנה יש לכאורה תוספת מפורש בחולין דף מ"ז ע"ב ד"ה אבל. דיש רצו לאסור כשנראית ריאה חסרה שיש קמט וסדק וחסרון על הריאה אפילו עולה בנפיחה והעור והבשר קיים הגם דהתוספת הביאו שם דהריב"א השיב להם דטעות היא בידם וכל שעולה בנפיחה כשרה וכן פסק ר' קלונימוס הזקן. אפ"ה הא ישנה חד שיטה דאוסרין א"כ אפשר דמחמת זה נאמר דהוי ריעותא. אבל לא דמי דהא רק יש רצו לאסור כותבין התוספת אבל לא שאסרו רק רצו פי' שרצו לדון בזה אבל לא בהחלט. ועוד הא רק בשלשה ריעותות קמט. סדק. וחסרון. אבל קמט בלבד לא:
אבל באו מכח דברי הרמב"ם ז"ל דכתב בפ"ח מה' שחיטה ה' ז' שכתב וכן אם חסר גוף הריאה אעפ"י שלא ניקבה הרי זו כמו שחסר מנין האונות וטריפה. ולמדו לשונם כל האחרונים ודייקו מדברי הרמב"ם ההם שהוא האוסר קמט כל שהיא בריאה ולכן מחמת הרמב"ם ז"ל תפסו לומר דכיון דהוא ז"ל אוסר לגמרי ש"מ דלדידן נמי הוי ריעותא ואמרתי דלענ"ד יש כונה אחרת לגמרי בדברי הרמב"ם אשר כל אזן שומעת יקבלו על לבו. ורק אקדים לזה הקדמה אחת:
דקיי"ל סרכא כסדרן כשרה ושלא כסדרן טריפה וכסדרן נקרא מאונה לאונה שאצלה והביא רש"י ז"ל בד' מ"ו ע"ב בשם רבינו יקר דהוא הדין כשנסרכה האונה להאומה שאצלה הוי ג"כ כסדרן כיון שהיא תמיד אצלה אבל הר"ת בתוספת שם הוא מהאוסרין בנסרכה להאומה אפילו היא תמיד אצלה דדייק מלשון רבא אוני דוקא ולא אומה כי אומה לא הוי כלל בכלל אוני דיש לה שם אחר דאומה נקראת בשם ריאה כי כלל כל הריאה הוא קאי על האומה ולכן אמר רבא חמשה אוני אית לה לריאה ולא אמר שבעה אוני אלא משום דאומה היא היא גופה של ריאה עצמה עכ"ל הר"ת ע"ש. וכיון שכן הרי ככסף מזוקק שבעתים יבאו לנו דברי הרמב"ם ז"ל דהיינו דהוא נמי יסבור כשיטת הר"ת ז"ל דאומה לא הוי בכלל אונא אלא ריאה שמה והיא גופה של הריאה והנה כי כן הכל ניחא דהנה רבא אמר בש"ס חמשה אוני אית לה לריאה חסר יתיר חליף טריפה. א"כ הא השמיע לנו רבא רק דחסר אונה טריפה אבל חסר אומה לפי שיטת ר"ת לא יודעין אנו כלל ולכן בא הרמב"ם ז"ל וכותב וכן אם חסר גוף הריאה פי' דחסר לגמרי האומה אעפ"י שרבא לא אמר רק חסר אונה אפ"ה גם חסר אומה טריפה דהרי היא כמו שחסר מנין האונות פי' דרבא פסק דטריפה בחסר מנין האונות כן נמי כאן ומדוקדק שפיר לפי פירושי זה השפת יתר של הרמב"ם שמסיים והרי זו כמו שחסר מנין האונות דהיינו דקאי על האומה לכן אומר דהוי כמו שחסר אונה וזה ברור לענ"ד אבל אפ"ה להלכה ולמעשה חלילה הי' לו להכשיר מחמת זו בלבד וכי משום שאנו דנין נעשה מעשה נגד התב"ש אבל ההיתר שלו בזה כי הגם דזה אמת דתרתי לריעותא טריפה אבל בספק תרתי לריעותא הנה מקורו מהפמ"ג בשפ"ד סי' ל"ה ס"ק ה' דספק תרתי לריעותא כשר. ואחרי מבא השמש בא הלבש"ר בריש סי' ל"ה בס"ק א' באותיותיו הקטנים מתחלת אות י"ב עד סוף אות כ"ה ובירר כשמלה דהדין עם הפמ"ג דלהלכה נפסוק תמיד דספק תר"ל כשר. ולכן כיון דשני השוחטים המכחישין זה את זה אוקי חד לגבי חד והוי ספק אם הוי קמט כלל וכיון דכן הוי ספק תר"ל וכשרה. וכ"ש דאוקי חד לגבי חד ואוקי בהמה אחזקתה מכ"ש כשיש לצרף סברא הנ"ל דקמט לא הוי ריעותא כלל. ואח"כ האירו לעיינין דברי רבינו ר' חיים כהן הגדול בשו"ת שלו הנקראת בשם ר' חיים כהן חיו"ד סי' ח' דהוא פשוט בלי פלפולים מכשיר ס"ד בעברה במו"מ גם על גבי קמט הברור. וכן נמצא בשו"ת שואל ומשיב ח"ג מהדורא קמא סי' מ"ט וברוך שהנחני בדרך טוב ואמת: