ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן קג
עיין רמ"א (סי' צ"א סעי' ה') בהג"ה שניה שכתב בשם המרדכי דהא דטהור מליח וטמא תפל שרי היינו היכא ששניהם גושים אבל אם האחד צלול אסור הכל ובבשר בחלב אף אי רק הבשר לחוד מליח צריך ס' נגד החלב עיי"ש. והנה לפע"ד יש בזה להאריך קצת. והנה במליחה אמרינן דמבליע ואינו כחו גדול שיהא מחמם עד שיפליט אין בו כח זה. והיינו בכחוש אבל בשמן כגון בשר שמן הגבינה אסור כולה וגם הבשר דכיון ששמן מפעפע בכולה ומבליע בגבינה ופולט הגבינה ע"י השומן ואסור הכל היכא שמליח למטה. אבל אם המליח למעלה אף בשומן אינו בעי כי אם קליפה לחוד. וזה לדעת הטור והמחבר בשם הרשב"א. ויש חולקין וסוברים דבמליחה אין חילוק בין אם למעלה או למטה. הלכך בשמן אוסר הכל בכל ענין ובכחוש סגי בקליפה בכל ענין אפילו היכא שהמליח למעלה בכחוש בעי קליפה. דאין כח בתפל לבטל כח המליח. ולדידן בכל מליחה בעינן ס' דאין בקיאין בין כחוש לשמן וצריך ס' וא"כ לפי"ז ודאי אם אין ס' אסור גם המליח שמא הוא שמן ובשמן הא כולי עלמא מודו דאסור הכל. וגם לדידן אין חילוק בין תתאה גבר במליחה. וא"כ קשה למה הוצרך כאן הרמ"א להביא המרדכי הלא לדידן אף בגוש אסור הכל. ואין לחלק ולומר דדוקא בשהטהור תפל אמרינן כן. אבל בתפל טמא אף בשמן מותר בהדחה לפע"ד דודאי בבירור דלא אמרינן כן דהא כל עיקר טעמא דשמן הוא משום דאף דאמרינן דאין כחו גדול כל כך אפילו הכי משום השומן הולך ומפעפע. והכי נמי כאן הטהור מבליע בטמא. ומשום השומן ילך הטמא ויבליע בטהור. לפע"ד מרוב הפשיטות אין צריך על זה שום ראי'. וא"כ לדידן דאין בקיאין ודאי הדין דאף אם הטמא תפל צריך ס' אף בגוש. וא"כ למה הביא רמ"א המרדכי ללא צורך שום דין כלל (ואף אם נדחוק ולומר דיש חילוק מכל מקום זה לא יהי' רק באיסור והיתר אבל בבשר וגבינה לדידן דאין בקיאין בודאי אסור הכל דהא. הטור והמחבר כתבו בהדיא דאם הבשר שמן אסור הכל וא"כ קשה מאוד לשון הרמ"א כאן. ובאמת אין שום סברא כלל לחלק). וצ"ע לענ"ד מאוד על הרמ"א זה. ועוד קשה לי כאן דהנה לענ"ד דין צלול לא שוה לגמרי לדין שמן. דאל"כ אמאי הוצרך הטוה"מ לחלק במליחה בין שמן לכחוש ולא חילקו בין צלול לגוש ועוד דגם הם מיירי בבשר בחלב ואפילו הכי כתבו דבכחוש לא צריך רק קליפה וא"כ למה הקשה הש"ך כאן ס"ק ט"ו דמ"ש אם נפל בשר רותח לחלב צונן דסגי בקליפה ולא אמרינן דאסור הכל דמחמת רתיחתו בולע האיסור שאצלו. ומתרץ דבמליחה לא אמרינן תתאה גבר עיי"ש. ולפע"ד קשה היכא אמרינן דבמליחה לא שייך תתאה גבר היינו אף אי המליח למעלה אסור הכל לדידן אבל מכל מקום המליח מותר. וא"כ אף דבשמן אמרינן דגם המליח אסור לפע"ד צלול לא דמי לשמן לגמרי. וכי כיון שהוא צלול הולך בכל חלקיו. אין לי להסביר שום סברא בזה רק דיש לומר מכל מקום הרמ"א לא קאמר רק דכיון שהוא צלול הוא מחמם אותו יפה כמו רתיחת קדירה אבל לעולם סגי בקליפה כמו ברתיחת קדירה. ואף דהתם גם השני לא בעי כ"א קליפה היינו משום דאין כחו גדול לבטל המליח שלא יהא יכול להבליע בו. אבל מכל מקום נמי אין כח המליח גדול כל כך שיהא רותח כל כך שיפליט לאסור כולו. ולא קשה מהתם. אבל באמת יש לומר דהיינו טעמא דכיון דלבטלו אינו יכול א"כ הבשר רותח ובולע מעצמו מהחלב כיון דהוא לח ולא צריך להפליטו. דאין כח במלח רק להפליט אבל לבלוע בודאי כחו יפה. ובקדירה היינו טעמא כיון דהחלב צלול. ולאו משום טעמא דשמן. וא"כ ניחא שפיר דבצלול בודאי אסור כולו. ואחר זה ראיתי בספר צמח צדק (סי' ל') לענין בשר שנתנוהו אחר מליחה בכלי שהי' בה מעט מים מעורב בשכר והי' בתוך ימי חג המצות עיי"ש שמחדש דהמים מבטלין כח המלח ולא בעי רק קליפה משום דאדמחליש לי' בלע כדי קליפה. ועיי"ש שהקשה נמי על הרמ"א זה דאמאי אמרינן הכא דאם נפל הבשר לחלב אסור כולו. ולא אמרינן דהחלב מבטל לרתיחת הבשר דהא הרמ"א מביא (סי' ס"ט סעי' ז') דמדיחין במי פירות וא"כ מלח מתבטל ע"י הדחה. ומסיק שם דלא בעינן רק קליפה עיי"ש. והנה באמת לפע"ד לא הבינותי. חדא דהמרדכי כתב בהדיא דס' בעינן ולא סגי בקליפה. וכן הוא בסמ"ק דבחלב נאסר הבשר הכל. ומטעם הנ"ל. וכן (השערי דורא ורש"ל ביש"ש פ' כ"ה סי' פ' בסופו) כולם העלו דהבשר נאסר הכל אע"ג דכולם סוברים ודאי דהמלח מתבטל ע"י הדחה. וכן הוא בהדיא (ברמ"א סי' ס"ט סעיף ח') דמשמע שם בהדיא דאם הי' מדיח בחלב הי' הבשר אסור הכל. וכן הוא ביש"ש שם (סי' פ"ג). והטעם דדוקא פירורי מאכל דאין כח במלח להפליט מד"א. אבל בחלב דלא בעינן פליטתו קאסר הכל. ופשוט הוא. ומה שהקשה צמח צדק דלמה לא יבטל החלב טעם המלח. נלפע"ד דיש לומר. דהנה באמת נראה טעם הדבר דכיון דאמרינן דאין מליחה מתבטל. אמאי הוא מתבטל ע"י הדחה רק על כרחך טעמא הוא דדוקא דבר צלול כמו מים שהולך בכל חלקי הבשר ומבטל שם טעם ורתיחת המלח. מה שאין כן בדבר גוש דאינו יכול להפליטו. וא"כ כיון שהיא הולכת בכל חלקי הבשר לבטל שם טעם המלח, ואם הוא דבר איסור אוסר בעת שמבטל ונותן טעם שלו בבשר דהא הוא אינו צריך שיפליטו אחרים. ובמים נמי נותן טעם מים בכל חג המצות ונאסר הבשר בעובדא דצמח צדק דשם דהא ל"מ ס'. ודו"ק היטב בזה: