ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן קב
נשאלתי בנמצא קוץ ארוך יותר מטפח מונח בתוך המעי היוצא מן הקורקבן של בר אווזא להוושט והי' דבוק בתוך המעי הזה. אבל לא תחוב בפנימית העור אפילו במקצת רק דבוק ודחוק שם ברוחב והי' נראה רשימת מראה אדום בתוך העור זה וסוף הקוץ לתוכו של הקורקבן ובדקתי הקורקבן ולא הי' בו שום נקב. מה דינו של בר אווזא הזאת:
והשבתי הנה בשערי דורא (סוף הלכות טריפות) מסתפק אם זה המעי נידון כקורקבן וטריפה בניקב או כזפק. פי' תחתית הזפק דכשר בניקב. ונשאר שם בספק ולא אמר לא איסור ולא היתר. ושם בהג"ה בשם ש"ל כתב דהוא הי' אוסר מצד ב' סברות. א) כי זה המעי דומה לוושט יותר מלזפק. ב) את"ל דאין לנו לדמותו לוושט כי רחוק ממנו א"כ דינו כקורקבן דנקיבתו במשהו טריפה ומסיים וכן עיקר עיי"ש. הנך רואה שמחליט הדבר דדמי לקורקבן הוא בכל מילי. הן דאין לו דמיון לזפק והוה חומרא בזה. והן דאינו מדמו לוושט ג"כ ויש קולא כי בכמה פרטים הקורקבן קיל מהוושט וד"ל. על כל פנים אנו רואין שההג"ה הזאת שהוא מחמיר פשיטא לי' דאנו דנין על המעי בשם קורקבן. כמו כן תראה בחכמת אדם שהביא בשם האו"ה בדבר ברור שהמעי הזה דמי רק לקורקבן או שהיא כשארי הדקין ולא ניתן עליו שם זפק בשום פעם עיי"ש. ולפי זה הנה לא מיבעי בבר אווזא דאין להם זפק כלל בתולדה הרי פשיטא דכולי עלמא מודי דדינו של זה המעי כקורקבן או כדקין. אלא אפילו בעופות היבשה דיש להם זפק מ"מ אין לעשות מזה סניף גדול פן דינו כזפק. כיון שכל הפוסקים מחליטין דאין דומה לזפק. וד"ל. אמנם אם יהי' הפסד מרובה ג"כ לדעתי יש לצרף הסברא של השערי דורא בעוף היבשה לעשות מזה ספק עכ"פ וד"ל. והנה נברר בקיצור נמרץ דין קוץ בוושט ובקורקבן ובדקין. קוץ בוושט ואינו תחוב רק נמצא קיימ"ל דכשר אפילו יש קורט דם בפנים. לא כט"ז ואפילו באין הפסד מרובה. וביש קורט דם מבחוץ ג"כ בהפסד מרובה עכ"פ כשר כהש"ך. ועיין בחכמת אדם כלל ט"ז דין ח'). ובתחוב הקוץ ודאי דטריפה בוושט אפילו אין קורט דם כלל. עיי"ש היטב בסי' ל"ג. קוץ בקורקבן אפילו תחוב הקוץ בתוך העורות רק שלא ניקב לחוץ כשר אם לא נמצא כלל קורט דם. ואם נמצא מונח הקוץ ולא תחוב ויש קורט דם כשר ג"כ ואם גם הפסד מרובה פשיטא דמורין להיתר וד"ל. קוץ בדקין אם תחוב הקוץ בהן אפילו לא ניקב כל העור מעבר לעבר. ואפילו אין בהם קורט דם כלל טריפה. ואם נמצא הקוץ מונח בהדקין ולא תחוב אז אם יש בהן קורט דם מבחוץ טריפה אפילו בהפסד מרובה, ואם אין קורט דם מבחוץ אז דייקא בהפסד מרובה כשר. אבל באין הפסד מרובה טריפה וכדעת המחבר וד"ל:
ועתה נראה דין מחט וקוץ במעי הזה. להג"ה שערי דורא בשם הש"ל דמדמי דינו לקורקבן א"כ כשר ג"כ במעי הזה בנמצא הקוץ רק מונח ולא תחוב אפילו יש קורט דם כנ"ל בקורקבן. ובפרט בהפסד מרובה דפשוט להיתר כנ"ל בקורקבן. וכן אם תחוב ואין קורט דם פשיטא נמי דכשר ולא דנחמיר פן דינו כוושט וד"ל. אמנם להחכמת אדם הנ"ל שנותן על המעי הזה גם דמיון דקין כנ"ל. הלא לכאורה יש להחמיר בזה דאם דינו כדקין הרי קיי"ל בדקין דאם יש קורט דם טריפה אף בהפסד מרובה אפילו רק מונח. ובתחוב ג"כ טריפה אפילו אין קורט דם. וא"כ לכאורה הדבר ספק אם הדין כהג"ה או כהחכמת אדם. אמנם לפי האמת הברור כאן החכמת אדם ג"כ מודה. דהנה בשלמא בדקין שפיר המחבר סובר דאסור בנמצא ג"כ רק משום דעורן דק והוא דעת הר"ן. וכמו כן יש סברא אחרת עוד משום דדקין הולכין בהקיף ושכיח שיתחוב וינקוב מפני דחקות ההיקף. אבל כאן המעי הזה הולך ביושר בשוה. עיין (ערוגת הבושם סוף סי' ל"ד) וד"ל. א"כ פשיטא דלענין זה דין הקורקבן ממש על זה המעי. ולא כתב החכמת אדם דדמי זה המעי לדקין רק לשלול דאין לו דמיון זפק כלל. רק דמיון דקין אבל לעולם חומרת דין קוץ בדקין ליתא במעי זה בשום פעם רק דין קוץ בקורקבן. ומשום הכי כיון שהי' הפסד קצת ג"כ יש להתיר בר אווזא הנ"ל. כיון שיש ג"כ ספק אם זה המראה האודם הוי כקורט דם כלל. ואפילו אם תימצא לומר דהוי כקורט דם כיון שבקורקבן כשר בהפסד כהאי גוונא הכא נמי כן דכל דין הקורקבן על המעי הזה ולא יותר וזה ברור לענ"ד ודו"ק: