ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן צא
נשאלתי לקחו קדירה צוננת מלאה חלב צונן. ועמדוה על כבד של בהמה החם המונח על האש וגחלים לצלות כמנהג ותיכף כשהעמידו הקדירה ראו זאת. והסירה מעל הכבד החם הנ"ל. מה דינו של הקדירה והחלב ומה דינו של הכבד. ואמרתי בזה עפ"י הלכה בעזה"י. הנה (בסי' צ"א סעי' ד'. וסי' ק"ה סעי' ג') צונן לתוך חם הכל אסור. דתתאה גבר. ואין חילוק בזה דאפילו האיסור הקר למעלה אפ"ה ההיתר החם שלמטה מחמם להעליון ומפליטו ובולע ממנו ומבליע לתוכו כידוע. וכמ"כ עיין פמ"ג משב"ז סי' צ"א סק"ה בחקירה א' שפשט דת"ג הוי דמפליט ומבליע כאחת בלי ספק אפילו שניהן גושיים. עי"ש. וא"כ בנ"ד הרי פשוט דדמי לאיסור חם למטה כידוע דבב"ח הוי שניהם איסור להדדי. וא"כ מפליט ומבליע לתוך הקדירה והחלב וחוזר ובולע מהחלב לתוכו ושניהן בעי לאוסרן הן הקדירה והחלב והן הכבד משום דבלע מהקדירה. ואין לומר ע"כ ל"א דת"ג ושניהן אסורין רק בשנגע מאכל במאכל אבל בנ"ד, שנגע המאכל ע"י הכלי במאכל שמא נשתנה דינו. שנימא דרק הקדירה תהא בולעת מהכבד טעם. אבל לא דנימא שכך גבר רתיחת התחתון להרתיח גם הקדירה גם החלב שבתוכה והחלב אפשר דשרי. ולפי"ז יהי' לנו עוד סברא. דאם היתה הקדירה חולבת הזאת אב"י מבישול חלב חם בתוכה. א"כ לא בלע הכבד ממנה רק נטל"פ וקיי"ל דנטל"פ שרי בדיעבד ומותר הכבד. כן לכאורה יש לצדד. אולם הא ליתא. עיין בהגהות רמ"א (סי' צ"ב ס"ז) שכתב אם אינו אצל האש. וכתב הש"ך שם ס"ק ל"ב וז"ל דאם הנשפך אצל האש והוא חם פשיטא דהוי כ"ר ועדיף מיני' ואפילו העמידו עליו קדירה צוננת הכל אסור אפילו התבשיל עכ"ל. הרי בעינך דהיכא דאתינן עלה מטעם ת"ג אז אם התחתון חם ועמדו למעלה קדירה צוננת עם תבשיל אסור התבשיל והקדירה כאחד ולא מחלקינן כנ"ל:
אמנם הנה ראיתי בספר (חו"ד סי' צ"א סק"ה) בביאורים שהאריך בביאור החילוק בין תתאה רותח לתתאה צונן וכתב שם דאם דעכ"פ ברור הדבר דהתחתון מחמם העליון שהוא נאסר מ"מ אם לפי החוש הוא העליון עדיין קר אז ברור דאם נפל על העליון הזה היתר צונן אינו נאסר ההיתר ההוא. עיי"ש. והנה לכאורה מזה לחוד י"ל כנ"ל. דהקדירה הרי לפי החוש צוננת וא"כ החלב שבתוכה הצונן הוי ממש דינו של החו"ד דיהא שרי דלא יהא נאסר מן הקדירה הנאסרת מחמת הכבד החם שלמטה כיון דהקדירה עצמה עדיין צוננת לעינינו. אולם כ"ז עדיין יש לדחות דמשם אין ראי' דהחו"ד לא אמר שם דינו בס"ק הנ"ל רק בשני דברים נפרדים הבאים זה אחר זה כמו שני חתיכות של היתר אחת נפלה על איסור חם שלמטה מקודם. ואח"כ כשהיתה זו החתיכה מונחת על החם חזר ונפל עליה עוד למעלה ממנה עוד חתיכה של היתר דאז אין אנו יכולין למימר דכאחת נחשבו. דהא לא בבת אחת נפלו על האיסור החם אז שפיר קאמר דינו דרק הראשונה נאסרה דהרתיחה התחתון. אבל השני' שנפלה אח"כ הרי נפלה על צוננת מפני מה תהא אסורה ולכן מותרת. אבל בנ"ד שהועמד החלב והקדירה כאחת ברגע אחת על הכבד החם. מסתבר שפיר לומר דנאסר החלב והקדירה כאחת דכיון דבאו בבת אחת הויין כגוף אחד ממש. והמשל ע"ז כמו אם תפול חתיכה אחת עבה וגדולה. הכי תימא דרק חציה תהא אסורה וחציה העליונה שלצד מעלה תהי' מותר. הס מלהזכיר חלילה דבר זה דאי אפשר. דא"כ נתת דבריך לשיעורין. דחתיכה קטנה תהא אסורה וגדולה תהא חציה מותרת. וה"נ כן כיון דבאו בב"א הוי החלב והקדירה כחתיכה אחת גדולה ועבה דאסורה כולה. ועיין ראי' לזה מהש"ך סי' צ"ב ס"ק ל"ה וז"ל ולכן אפילו יש בקדירה תבשיל דשייך בי' קליפה א"צ לקלפו דהקדירה הוי כמו קליפה עכ"ל אלמא דמדמה הש"ך הקדירה לגבי מה שבתוכו כמו קליפתו של מה שבתוכו פי' כגופו וחלק ממנו. א"כ להיפך נמי כן כל שאתה צריך לאסור הקדירה שוב אתה צריך לאסור נמי התבשיל שבתוכו דכגוף אחד הן. ומהחו"ד הזה אין שום סתירה כלל. אולם עדיין יש לעיין מהא דכתב החו"ד עצמו סי' צ"ב על הש"ך שבס"ק ל"ב. והוא בס"ק כ"א שהעתיק דברי הש"ך והשיג עליו דלמה יאסר התבשיל אם לא כיסה החלב כל עובי השולי הקדירה. דהרי אפילו העובי שלמעלה מהשוליים שנגע לא נאסר. מכ"ש התבשיל עיי"ש היטב. אולם באמת נהי שמהחו"ד הזה שבסי' צ"ב נראה היפך הסברא שלי הנ"ל דלדידי הרי כיון שכגוף אחד הן הרי דמי ממש לחתיכה כמו שחתיכה עבה מאוד נאסרה כולה כן תבשיל וקדירה נאסרין כולן בב"א אפילו אי לא הגיע החלב עד עובי השוליים כולו נגד המאכל. אבל לדידי' מבואר שם להדיא להיפך דמחלק בין חתיכה לתבשיל וקדירה עיי"ש. אבל עכ"פ דבריו עצמו צריך לבאר שם מה הסברא שלו דאם הגיע החלב על כל עובי השוליים דמודה גם הוא דנאסר התבשיל עיי"ש מה טעמו בזה. הלא כיון שמחלק בין זה לחתיכה ומסביר דהוי כמו שני חתיכות א"כ יהי' גם בשנגע עד נגד המאכל מותר התבשיל. אלא לפע"ד הסבר דבריו כן דהוא סובר לעולם היפך הסברא שלי ורק דמסביר דאם נגע רק עד ערך מחצה מהשוליים א"א דיהא רותח כל השוליים אבל כל שנגע בכל עובי השוליים שוב י"ל דכל עובי השוליים נעשה רותח מחמת חום התחתון עיי"ש. א"כ שוב חזר הדין למשל כשהחתיכה הראשונה העליונה נרתחה מחמימות התחתונה הרי גם הוא מודה דאם נפל עליה עוד חתיכה היתר דהוי צונן לתוך חם דשוב נאסר מרותח זה שנרתח מרותח התחתונה וד"ל. וה"נ בשוליים שם כן וד"ל. ורק לענין אם מונח בקדירה הרבה חתיכות אין הרוטב נחשב לרותח לומר שיהא מבליע מחתיכה לחתיכה עי"ש. דרק השוליים נעשין רותח ולא הרוטב. ובאמת אם נראה בחוש שגם הרוטב נרתח ודאי דכל החתיכה נ"נ. עכ"פ נ"ל בנ"ד כיון די"ל ספק שמא נרתח הקדירה מחמת הכבד שעל האש. וא"כ הרי להחו"ד בכה"ג נמי אסור. ואע"ג דרק ספק עכ"פ ספיקא דאורייתא הוי עיי"ש בחו"ד סי' צ"א סק"ה. ופרמ"ג הנ"ל. ומכ"ש לפי סברתי דתבשיל וקדירה כחתיכה אחת הן. דאפילו אם לפי החוש הקדירה צוננת. אפ"ה אסור התבשיל מדאורייתא. כמו הקדירה. לכן נראה לי להלכה בעז"ה דהחלב והקדירה והכבד כולם אסורים מה"ת. כן נלפע"ד. והנה אחר העיון התבוננתי דבאמת אין שום סתירה לסברתי מהחו"ד שבסי' צ"ב. דודאי גם הוא מודה דקדירה ומה שבתוכו הוי כמו חתיכה אחת גדולה ועבה. דכמו דחתיכה כזאת נאסרה כולה. כן הקדירה והתבשיל נאסרו כולן. ומשו"ה לא נצרוך לדחוק להסביר הא דאם מכסה כל עובי השוליים דנאסר גם לדידי'. משום דכבר נעשה רותח כל השוליים. לאו דוקא. אלא פשוט הדבר כסברתי משום כמו החתיכה כולה שנאסרה. הגם שנגעה בהאיסור רק במקצת. ה"נ בהתבשיל שבקדירה כן. ורק הא דכתב דבעינן שיהא מכסה כל עובי השוליים הוא משום שיטה אחרת שלו דסובר דבכלי לא אמרינן שמוליך הבליעה בכולו ואזיל בשיטה זו (בסי' ק"ה בביאוריו סק"י) דסובר דהכלי שעמד על איסור רותח לא נאסרה רק מקצת הכלי שנגעה בהאיסור ולא כל הכלי. והיינו שיטת הש"ך (בסי' קכ"א ס"ק י"ז עיי"ש) אבל לדידן דאנו סוברין כהמ"א בסי' תנ"א דשפיר מוליך הבליעה בכולו ברור דלא בעינן דיכסה כל עובי השוליים. אחרי כותבי כל זה הנה ראיתי (שבבינת אדם שער או"ה אות נ"ט מ"ב) שהאריך בזה ומסיק להלכה כן שאסורה הקדירה כולה ואף התבשיל הכל עד ס' ומכ"ש בכלי חרס דכ"ע מודו דמוליך הבליעה בכולו וחזר הדין והסברא דגם החו"ד מודה לזה הסברא. ודברי אמת עד לעצמו ודו"ק היטב בזה: