אור ברסלב
ברוך השם שו"ת יורה דעה › סימן צ

ברוך השם· רבי משה רוטמן

שו"ת יורה דעה · סימן צ

סימן פט

הרב הט"ז ז"ל ביו"ד סי' מ"ג סק"ב כתב דכל שנברא כך אין שייך שם נקב על זה. ולכן הכשיר בהני עגלים שבראש העב מהטחול נמצא נקב מפולש וניכר שמתחלת ברייתן כך. דאין לזה שם נקב אלא חסרון. עיי"ש. והנוב"י ז"ל בדגול מרבבה כתב צ"ע דהרי בברכת אשר יצר אומר וברא בו נקבים נקבים עיי"ש. והוא לכאורה צע"ג על הט"ז:

אמנם הראיתי בעז"ה סמוכין לד' הט"ז ממשנה מפורשת. הנה בכל הש"ס ובכמה דוכתי. ובשבת (צ"ה ע"ב) אי' דכל הכלים שניקבו נתבטלו מתורת כלי. והיינו דכלי שלימה הוה עליו שם כלי אבל כשניקבה ואינה שלימה הרי בטל לעינינו שמה ממנה. והנה הט"ז (בסי' צ"ה ביו"ד) הביא בשם הרשב"א דביצת התרנגולת קליפתה החיצונה הויא מנוקבת (עיי"ש בט"ז סק"ב). והנה לפי"ז יוקשה מאוד להרשב"א משנה מפורשת (במסכת פרה פ"ה משנה וא"ו) ביצת התרנגולת [פי' הרע"ב קליפתה החיצונה לקדש בה מי חטאת] ר"מ ור' יהודא מכשירין וחכמים פוסלין עיי"ש. דהביא התוס' יו"ט בשם המהר"ם דלכן פסלי רבנן דאין דרך לייחדה לקיבול ולעשות ממנה כלי אבל ביצת בת היענה עושין ממנה כלי קיבול עכ"ל עיי"ש. וכ"ז רק טעמא דרבנן. אבל ר"מ ור"י מכשירין בפשיטות ואם איתא כהרשב"א דביצת תרנגולת קליפתה מנוקבת בבירור. א"כ איך מכשרי ר"מ ור' יהודא. הלא הי' להם לפסול מצד דהוי כלי מנוקב. ואפילו רבנן דפסלי הלא לא פסלי משום טעם זה. וכנ"ל דרק משום דאין רגילות לייחדה ולעשות ממנה כלי. וא"א הי' להפוסקים לומר פשוט דטעמא דרבנן משום דהוי כלי מנוקב ובטלה מתורת כלי. ותו הי' להם פשוט לחלק בין זה לביצת בת היענה דביצת תרנגולת מנוקבת ובת היענה לא. א"ו דגם רבנן דפסלי לאו מחמת שנקובה פסלו. וא"כ צריכין להבין באמת טעמא דמילתא. אלא הענין כן דעד כאן לא מצינו בנקב שפוסל כלי רק כשנעשה הנקב אח"כ בטלה הנקב מתורת כלי אבל כל שנקובה בתולדה א"כ הרי חזינן שבאו שני השמות בבת אחת שם העצם של הדבר ושם הנקב. למשל אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים הרי איך שייך ששם הנקב שנברא יבטל מהאדם שם האדם אחר אשר כן נברא ונקרא אדם גם בזה הנקב. וא"כ למה השיג הדגמ"ר על הט"ז. ודאי מודה הט"ז דבנקב הנברא נמי יש שם נקב אלא כוונתו שאין בזה שייכות שיבטל הנקב שם הטחול כיון שנברא כך וראייתו ממשנה הנ"ל דהי' כשירה קליפת ביצת תרנגולת לקדש בה מי חטאת. ולא מרע כלל מה שהיא נקובה ש"מ דהא דאמרו בכל הש"ס דניקבה נתבטלה מתורת כלי הוא רק בשנתחדש בהכלי אח"כ נקב אבל נקב בתולדה אין פוסל שם העיקר של הדבר אחרי ששניהן באו בבת אחת. ורמז לדברי אלה להסבירך יותר מה שאמרו הראשונים שכל דבר שמעורב בתחלת ברייתו ותחלת ביאתו לעולם ע"י תערובות אזי לא בטל גם באלף מצד שאין בכח הדבר ההיתר לבטל אחרי שהשני כחו אלים ג"כ כמוהו שהרי בא עמו יחד. ועיי"ש ביו"ד בסי' ק"ב (ובמל"מ פ"ד מה' מטמאי מו"מ). וא"כ הרי שפיר בהני עגלים כשר. אמת ששם נקב אבל לא פסול מצד ניקב הטחול. דהא טחול הוי כמות שהיא וכמו כן ריאה שניקבה אמרו שהיא טריפה. פי' שנתבטל הריאה. אבל מתחלת ברייתו הרי לא בכח הנקב לבטל שם הריאה. כשם שאין ביכולת לאמר שהנקב שנברא באוזן האדם יבטל שם האדם וד"ל. והארכתי קצת למען להראות מכאן ספיקו של הלבש"ר (סוף סי' ל"ט ס"ק ר"ג) דריאה שמזיעה טיפי דם שחשש להנקבים ההם עיי"ש. השתא תראה שאין באפשרי כ"כ לומר כלל דאחרי שבבירור הנקבים הם מתולדה וכאשר הוא עצמו נמי מודה לזה א"כ בררנו דנקבים שמתולדה לא יכולין לבטל שם העצם לעולם כלל וכלל. וא"כ עדיין שם ריאה עליה עד עולם. ועוד ביותר ביאור ע"ד דברי רש"י (בסוכה ד' ע"ב) ד"ה הכא פחות מי"ט אין שם דופן עליו אלא השתא הוא דבעינן לשוויי' דופן הלכך במה שאינו דופן לא אגמרי' רחמנא דהא דופן עקומה אגמרי' והאי לאו דופן הוא עכ"ל. והרי כל הח"י טריפות נמי הם הלכה למשה מסיני כמו דופן עקומה וא"כ כמו שבדו"ע בעינן מתחלה שתהא שם דופן כראוי ואח"כ תחול עליה ההלכה דעקומה ה"נ בעינן שיהי' מתחלה שם טחול ואח"כ תחול עליו שם ההלכה דניקב בסומכיה טריפה אבל כשנברא הטחול ונקבו עמו הא לא הי' מעולם עליו שם טחול אחר שתחול עליו שם ההלמ"מ ניקב כמו דופן פחות מי"ט. ודו"ק בזה:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה