ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן פה
נשאלתי פה בעירנו האראדישץ ישראל קנה שור מעבר הנהר והביא אותו לעירנו והי' צולע קצת ושחטו אותו ובדקו אותו השוחטים. שם האחד ר' פייוויל ושם השני ר' אלטר. ובאו לפני ושאלתי לר' פייוויל מה הי' והשיב לי בע"פ הנה הבוכנא זו שעלי' הי' צולע הי' תחובה בהאסיתא עם כל שארי פרטים כמו בוכנא הבריאה וכמו כל הבוכנות והמונחות בהאסיתתן. ולא הי' שום חילוק ביניהן רק שבכאן הי' הגיד שבראש הבוכנא נתעכל ושאלתיו על היתירות. והשיב היתירות ג"כ לא בדקתי כי לא אני יודע מה הם. וא"כ מה דינו של השור להכשיר אותו עפ"י ד"ת:
תשובה. הנני מבאר מקודם כל השיטות בזה. בש"ס (חולין מ"ב ע"ב. ודף נ"ד ע"ב) אמר רב מתנא בוקא דאטמא דשף מדוכתא טריפה ורבא אמר כשירה. והלכתא עד דאיתעכול איתעכולי. וכן ברי"ף פא"ט בוקא דשף ואיעכול ניביו טריפה בעי שניהן. וכן ברא"ש. וכן (בר"מ פ"י מה' שחיטה ה' ג') יצא הירך מהכף ונתעכלו ניביו הרי דבעי שניהן. וכן ברמב"ן בחידושיו לחולין דהלכה כרב מתנא דבוקא דשף וגם נתעכלו ניביו טריפה עיי"ש. וכן (הרב המגיד פ"י מה' שחיטה. ועיין בתוס' יו"ט פא"ט) שזכרו דין זה דבעינן שניהן. והמרדכי ריש פא"ט האריך בדין שמוטה וכתב שם בתוך דבריו בדרך פשוט דאם נתעכלו הניבין ולא נשמט הירך הא קיי"ל דכשירה דשניהן בעינן דייקא שמוטה ועיכול. וכן (הב"י סי' נ"ה) הביא דברי המרדכי אלו וכתב עליהם ופשוט היא. וכן הביא בעל דברי חמודות (פא"ט סי' רכ"ד). הרמ"א ביו"ד סי' נ"ה החליט בפשיטות כהמרדכי. וכן המבוא שערים בשערי דורא. וכן הרש"ל ג"כ בהמכונות בהגש"ד פשוט להיתר והפמ"ג בשפ"ד סי' נ"ה סק"ו הביא דברי הפר"ח שמחמיר מהוכחה מדברי הרשב"א שהם דברי המחבר סי' נ"ה סעי' וא"ו. והראה לו הפרמ"ג איך שטעה בפירוש דברי הרשב"א דהרשב"א סובר דכל שניטל קורט מראש הקוליות הוה שמוט. וא"כ לפי מה דפסקינן להלכה דאם יש שבירה או שריטה בראש הבוכנא טריפה באם לא בדקו אחר הניבין. הרי אנן מחליטינן דזה הוה שמוט. א"כ ע"כ מוכח דהלכה דלא כהפר"ח דאל"כ הרי הוי תרתי דסתרי ודו"ק. והכרו"פ סי' נ"ה כתב וז"ל הפר"ח מחמיר ואין כדאי בכל דבריו לדחות דברי הרמ"א בלי ראי'. והמחבר חכמת אדם הביא ג"כ בפשיטות עיכול בלי שמוטה כשר. הפ"ת הביא בשם העמודי כסף והר הכרמל ג"כ שדחאו דברי הפר"ח. והלבושי שרד שהוא מרא דשמעתתא בה' טריפות העצמות הביא ארבעה פעמים בספרו בפשיטות והחליט דעיכול בלא שמוטה כשר. א') בפתיחה סק"ב ראי' רביעית דהא איעכול בלי נשמט כשר. ב) שם בפתיחה סי' ט' כ' הקדמונים והאחרונים מתירין בעיכול בלי שמוטה. ודברי הפר"ח דחויים. ג) בפנים סי' מ אם עיכול ניבין וגם נפסקו ולא נשמט העצם כשר. ובביאוריו ס"ק י"א דין זה הוא כל הראשונים והאחרונים. והפר"ח רצה לאסור ונדחו דבריו ד) בביאוריו ס"ק כ"ב דקיי"ל עיכול בלי נשמט כשר. וכן במהדורא בתרא סק"א והרי עיכול בלא נשמט כשר. עיי"ש. הנך רואה הפשיטות של הלבש"ר בזה ממש כביעתא בכותחא ועיין ג"כ בס' עצי לבונה שהחליט להתיר דלא כהפר"ח. וכעת נראה לעיין אם יש לחלק ולומר דזה דוקא בלי צליעה אבל באם היתה הבהמה צולעת אפשר דהוה חילוק. הנה גם זה אברר. הנה ראשית כל עפ"י שכל פשוט אין ריעותא גרוע מהשבירה בעצם עצמו דהתם ודאי חיישינן לשמוטה דהא חזינן עפ"י הלכה דאם נשבר סמוך לגוף טריפה משום שמוטה אף בהפס"מ ולא מתורת שבורה רק מתורת שמוטה כידוע להמעיין בזה אפ"ה כל שנבדק דהשבירה הוי רחוק מהגוף כשר. אפילו נעכלו הציבין כדפסק הלבושי שרד סי' א' סעי' ז' סק"ט דכל שנתברר לך החשש שחששת שמא נשמט ע"י השבירה. והנך רואה שלא נשמט שוב כשר אף בעיכול ניבין. א"כ כ"ש וק"ו היכא שהריעותא הי' רק מצד שהי' צולעת דחזינן בכל הפוסקים דצליעה עדיפא משבירה. דהא בנאבד בצליעה כשר ואלו נאבד בשבירה ולא נבדק אם סמוך או לא טריפה. עאכו"כ דכל שנבדקה שלא נשמטה כשרה גם בנתעכלו הניבין. זהו מצד אמיתית הסברא. והנך רואה פשיטות הפוסקים בזה. הנה (הבינת אדם סי' י"ח) החליט בפשיטות דבהמה הצולעת בחיים אין בזה שום שם ריעותא כלל ולא יצתה מחזקתה בחיים לשום דין מצד הצליעה שנימר איתרע חזקתה קצת אלא הרי היא בחזקתה כמו כל הבהמות. הלבושי שרד סי' א' סעי' א' ס"ק כ' מפרש להדיא דבהמה הצולעת בעינן שיהא ניכר ונראה בחייה שהיא שמוטה כגון שרואין דהבוקא מתנדנת תוך האסיתא וברור הדבר שהיא שמוטה אז בעי בדיקה אחר הניבין. ולולא זאת לא הי' שום ריעותא בהניבין אף נתעכלו אלמא בהדיא דכל שרק צולעת פשוט דכל שלא נשמטה כשירה בפשיטות גם בעיכול והנך רואה שהגם שזה שהי' שמוטה והוי ודאי טריפה אם אח"כ נתרפאה ונתעכלו הניבין מכשיר הי' הלבש"ר. דהתם הרי יצתה מחזקתה מחיים בבירור בשום פעם א"כ כ"ש בזה שבדקוה ולא נשמטה דמעולם הי' כשירה פשיטא דכשירה. וזה ברור כשמש בצהרים. והרי בפתיחה אות נ"ו דהאסיתא היתה נשברת כמה דחק הלבש"ר בזה דהתם הרי זה הוי שמוטה בעצמו ע"ד הפמ"ג בשם דמש"א אפ"ה סמך על בקיאים האומרים שלא ניזוז כלל. ומה נענה בזה דהכל שלם ויפה בלי שירטוט וריעותא כלל ותחובה היטב מפני מה נאסור ונהפך דברי הראשונים והקדמונים והאחרונים שדבריהם דברי אלהים חיים. וקורא אני ע"ז ודכוותיה יאכלו ענוים וישבעו: