ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן פג
נשאלתי כלי מליאה חלב הוסר מעל האש ונפל מעט חלב על כף של בשר של מתכות ואינו ידוע אם החלב נפל תחלה על הפטפוט ומשם נזחל על הכף או אם נפל מהכלי בעצמה על הכף. והשבתי להתיר הכף כיון דהוי עירוי שנפסק הקילוח ובנפסק הקילוח הוה רק מבליע ולא מבשל וא"כ בדין בב"ח דרך בישול דוקא אסרה תורה והעירוי הוה דרבנן וכדאיתא בפמ"ג סוף סי' ס"ח בדין הרביעי ובספק הוה ספק דרבנן ולהקל. וא"כ כיון שיש לומר דנפל מתחלה על הפטפוט הרי כבר כתבו הפוסקים (עיין בפמ"ג סי' צ"ב) ובש"ך ס"ק ל"ד ובסי' צ"ה בש"ך ס"ק י"ח דהיכא דנפסק הקינוח בטרם בא להכירה ומשם נזחל ונפל על הכלי אין כאן איסור כלל ומכיון שיש להסתפק שמא הי' בהפסק על הכירה והוה רק ספק, דרבנן ולהקל. אך יש לבאר נמי האיך הוה הדין אי אין כאן ספק כלל דהיינו שידוע לן דנפל מהקדירה בהפסק קילוח על הכלי בלא כירה. בזה נלפע"ד בירור הדין כן הוא הרי היכא דנפסק הקילוח בעירוי מכלי ראשון קיי"ל דזה עדיף אפילו מכלי שני שמפליט ומבליע כדי קליפה וא"כ נאסרה הכף כדי קליפה וצריכה הגעלה דוקא. ואע"ג דכתבו הט"ז והש"ך (בסי' צ"ב סעיף י"א) דבנר קרוזי"ל או בחלב מהותך בקדירה שנפל על הכלי בעירוי ונפסק הקילוח דבגרידה לחוד סגי. ובסי' צ"ו ס"ק כ"א כתב הש"ך שם דגרידה מועטת מקליפה אפ"ה לא קשה הא קיי"ל דקליפה בעינן. עיין בדברי הפרמ"ג (סי' צ"ב ס"ק ל"ח) בשפתי דעת שהביא קושיא זו עיי"ש ותירץ דשם גרידה משותפת ומתפרשא לתרי גווני כפי מקום הדין ופסק שם דאפילו בכלי בעינן קליפה ולא סגי בגרידה דלא כהמנ"י עיי"ש. וכן פסק העצי לבונה (בסי' צ"ב ס"ק י"א) עיי"ש. וזה ידוע דכל היכא דאסור כדי קליפה בהגעלה בעינן וההגעלה מותרת אפילו ע"י עירוי מכ"ר שלא ע"י הפסקה כדכתבו הפרי מגדים (סי' ס"ח) בדין השלישי עיי"ש. וזה ברור לענ"ד: