ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן פב
עיין בב"י סי' ק"ל שמביא דברי רבינו ירוחם (בד"ה ור"י ד' מ' ע"ב) דכתב וז"ל כי עד הבדוק לה וקנתה עצמה והניחתו בקופסא במקום שאין לתלות במאכולת ונמצא עליו בין משוך בין עגול טמא זולתי כשנמצא עליו מאכולת מעוכה. וכתב הב"י ע"ז צ"ל עד שאינו בדוק לה כי הוא בעצמו כתב לקמן דעד הבדוק אף אי נמצא מעוכה עליו טמאה דאותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת עכ"ל. והנה לפע"ד צ"ע אי יכול לומר דהכא איירי בעד שאינו בדוק הא כבר כתב הו ר"י בעצמו דין עד שאינו בדוק והב"י בעצמו מביאו לקמן בסוף הדיבור המתחיל בדקה בעד שאינו בדוק עיי"ש והאיך יחזור לכתוב דבר שלא לצורך. ועוד לפי זה הא הי' צריך רבינו ירוחם לומר דביש בו כגריס ועוד איירי. אך לענ"ד נראה שפיר קאמר ר"י דהא מאי טעמא החמירו בזה מבואר בגמרא דהוי ספק דאורייתא כיון די"ל הרגישה וטעתה בהרגשת עד כדאיתא בפ' הרואה. והנה כל זה לא שייך רק היכא דבדקה עצמה דבדיקת העד מצערתה. וכן פירש"י ש פ' הרואה. אבל קינוח בעלמא ודאי לא דמי להרגשה כדאיתא באחרונים. וא"כ משום הכי כתב הר"י דהוא איירי מתחלה בקינוח בעלמא כדמבואר להדיא בדקדוק דבריו שכתב לשון וקנחה עצמה. ומכיון דבקינוח לחוד הוה רק איסור דרבנן בלא הרגשה סובר הר"י דע"כ לא אמרו בדוק הוא רק לענין איסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן ונמצא עליו מאכולת מעוכה טהורה דתלינן במאכולת. ומשום הכי כתב אח"כ תיכף בדקה עצמה בעד הבדוק לה לשון בדקה דהשתא הוה דאורייתא אף אי נמצא מאכולת רצוצה בו אפ"ה טמאה וכדלעיל. ואח"כ כתב דין עד שאינו בדוק. וזה שמביא הב"י לקמן עיי"ש. כן הנלפע"ד להוציא דין חדש מדברי הרבינו ירוחם עיי"ש: