ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן עו
העתק מכתב תשובת המאה"ג דק"ק ברעזן להרב החריף מו"ה פישיל נ"י. בע"ה א' נח כ"ה תשרי תרמ"ז כרעון.
תחל שנה טובה לכבוד ידיד נפשי הרב החריף ובקי וכו' מוהר"ר פישיל ועליגער נ"י.
כן הגיעני מכתבו ביום ש"ק ובליל מו"ש קראתיו וכל שומע יתר לבו לקול השמועה. ומרוב נחיצת שאלתו חשתי ולא התמהמתי. ובאתי היום להשיבו וזה החלי בסייעתא דשמיא. ע"ד שאלתו אם מותר לפרושים ליקח במדינת קיר"ה תעודת מסע בשם קראי למען הציל נפשו. ורו"מ הביא (מיו"ד קנ"ט ד' הב"י) דהויין כתינוק שנשבה בין העכו"ם (ובמל"מ הביא מר"ם פ"ג מה' ממרים) אך דהש"ך חולק. והנה מדברי הר"ם כבר הביא הש"ך בעצמו בנקה"כ שם אלא דס"ל דבזה"ז גריעי מבזמן הר"ם ויעויין עוד בש"ך (סי' רס"ו ס"ק י"ז) שהעתיק לשון תשובת ר"ב אשכנזי באורך קצת בזה. ואולם הנה באו"ח רס"י שפ"ה) כתב ג"כ הב"י ושו"ע דהוויין כדין תינוק שנשבה בין העכו"ם. והט"ז והמג"א הביאו דבריו להלכה. ומוכח דסבירא להו דגם בזה"ז דינם כן וכדאי הם לצרף דעתם. וכן נראה להדיא דעת הרב (שבשו"ת בש"ר סי' ר"כ) עיי"ש בכל התשובה ותבין שדבריו נוטים לדעת הב"י ז"ל גם בזה"ז. ואולם באמת נראה דלכ"ע אין איסור בנ"ד וכדמוכח מהא (דנדרים ס"ב) דשרי לומר עבדא דנורא אנא להבריח ממכס משום דלישנא משתמע לתרי אפי וכמ"ש רו"מ מהא דיו"ד סי' קנ"ז וה"נ י"ל דמחשבתו שקורא מקרא אבל אינו כופר ח"ו בתורה שבע"פ. אך שלא הביא רו"מ שום ראי' לדבריו. ואני אומר שדבר זה הוא ש"ס מפורש (בקדושין מ"ע ע"א) על מנת שאני קריינא כיון שקרא ג"פ בביהכ"נ וכו' אבל אמר לה קרא אנא עד דקרי תנ"ך בדיוקא וכו'. (ובטוש"ע אה"ע סי' ל"ח) נקיט ע"מ שאני קראה וכמו דביחיד יתכן לשון קרא יתכן ברבים לשון קראים כמובן. וכיון דעכ"פ יש לפרש כן הוי בכלל לישנא דמשתמע לתרי אפי דשרי בכה"ג. ואף דהש"ך הביא בשם הרא"ש ורש"ל דדוקא לת"ח שרי. הנה בר"ן שם מפורש דלרבותא נקיט צורבא מדרבנן וכ"ש שאר אדם. וכ"ה (בחידושי הרשב"א) שם. וצע"ג על הש"ך שלא הביא דעתם ובודאי כדאי הם הרשב"א והר"ן לסמוך עליהם ועיין (בפ"ת מ"ש בשם הבי"ע בזה) ובשעת הדחק כזה ובמלתא דרבנן יש להקל. וגם בלא"ה נראה דלישנא דקראים לא נשמע למעט תורה שבע"פ כיון שאינו אומר שהוא קראי בלבד וכדאיתא כה"ג (בפסחים ל"ו ע"א) רבינא אמר אפילו תימא רבנן וכו' יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ בלבד. ופריך מידי בלבד כתיב. הרי דבסתמא אינו ממעט שלא יצטרף עמו עוד דבר אחר וה"נ בזה. וע"ע כה"ג (בב"ק דף כ"ה ע"א) מי שקריו גורם לו כו' מידי ולא דבר אחר כתיב וכו' ועיין תוס' (זבחים כ"ז ע"א) בהא דקאמר יצא זה שאין פיגולו גרם לו אלא איסור ד"א גרם לו שהקשו מש"ס דב"ק הנ"ל. והוצרכו לתרץ דקרא יתירא קדריש וע"ש עוד בזה. וכעין זה מצינו בש"ס (דסוכה י"א ע"א) יתיב ר"י כו' ואמר רב וצריך לנענע. א"ל ר"ה הא שמואל אמרה אהדרינהו ר"י לאפי' וא"ל אטו קאמינא לך דלא אמרה שמואל אמרה רב ואמרה שמואל א"ל ר"ה ה"ק לך דשמואל אמרה ולא רב וכו' הרי דבסתמא לא אימעט רב או שמואל וגם בלשון ב"א מצינו לחלק בכך כמ"ש הרשב"א הובא (בב"י וש"ך חו"מ סי' נ"ו סק"ע) דאם נכתב שעל תנאי כו"כ הושלש נאמן להוסיף עוד תנאי. ודיוקא אם נכתב שעל תנאי זה בלבד הושלש א"י להוסיף ע"ש. הרי דבלא תיבת בלבד לא נתמעט תנאי אחר וה"נ בזה. ובפרט שמצינו כן בש"ס ושו"ע דקראה היינו שהוא בקי לקרות תנ"ך. אך דמ"מ יש לפקפק שהרי כאן נכתב בהתעודה שהוא מהנאציאן של הקראים או גלויבענס גענאסען או לשון אחר כזה וזהו כמו שאומר שהוא מאמונה או מאומה זו ובזה לא יתכן לפרש בע"א כלל. אבל י"ל דגם ישראל הם אומה כזו הקוראים תנ"ך כיון שאין משמעות לשון זה למעט תורה שבע"פ וכמש"ל. ודוקא לשון עדת שאין שונים ממעט בפירוש ועוד נראה דכיון דהוא אינו אומר כלום וגם אינו כותב כן בעצמו רק שמקבל את התעודה של המעטריקל ותעודת המסע מידם לידו בזה ליכא שום הודאה. וראי' מחשובת (הרשב"א שהובא בב"י חו"מ סי' רכ"א) דגם בנכתב בשטר שנתחייב הלוקח אלף זהובים וקיבל השטר לראי' ליכא הודאה בכך ע"ש. וה"נ בזה. ובעיקר דברי רש"ל וש"ך שכתבו דדוקא בת"ח יש לדין עוד דבנ"ד דצריך לבזבז ממונו וכל רכושו ופרנסתו לכ"ע יש להקל דנהי דבל"ת צריך לבזבז כל ממונו ואפילו בלאו שא"ב מעשה כמ"ש בתשובת הריב"ש (סי' שפ"ז) ודבר זה נעלם מהפרמ"ג (באו"ח סי' רמ"ו במ"ז ס"ק ו') ובכמה מקומות מ"מ היכי דאינו עובר רק נראה כעובר לכ"ע א"צ לבזבז. וכדמוכח בפ"ז דכלאים (משנה ו' ברע"ב ור"ש שם) דא"צ להוסיף רק עד שליש בשכרן אף שנראה כמקיים כלאים דהוי עכ"פ איסור לאו אף שאינו לוקה (ועיין בכ"מ פ"א מכלאים) ויש בזה אריכות דברים בדברי תוס' (ב"ק פ"א. ד"ה אין) וירושלמי בכמה מקומות (ותוס' ע"ז ס"ד ד"ה ר"ע ובמרה"פ על הירושלמי ונה"ש שם ואכמ"ל). וגם במקום מראית עין דע"ז דעת הר"ן דא"צ למסור נפש (וכן הוא באשכול הלכות ע"ז סי' מ"ג). ועכ"פ לדינא בנ"ד שאינו כותב ולא חותם בעצמו. רק שמקבל מיד הכותב לידו כבר כתבתי דליכא בזה הודאה כלל. ובפרט דהוי לישנא דמשתמעי לתרי אפי וא"כ אם יבטל בלבו. ובפרט שיאמר בפה מלא שמכוון רק שקורא תנ"ך. אבל מאמין גם בתורה שבע"פ יש להקל בפשיטות (ועיין ביו"ד סי' רל"ב סעי' י"ד בהג"ה) ובאחרונים כה"ג לענין שבועה. והשם ברחמיו יראה בעני עמו. ויחוס על שארית הפליטה. להטות לב מלכים ושרים לטובה ובימיהם ובימינו יושע יהודה וישראל. ובקרוב תחזינה עינינו בשוב ה' ציון כנפש כל הנאנחים ומחכים במר נפשם להרמת קרן ישראל. ומצפים לישועה ידידו הד"ש באהבה הק' שלום מרדכי הכהן אב"ד דק' הנ"ל.