אור ברסלב
ברוך השם שו"ת יורה דעה › סימן עה

ברוך השם· רבי משה רוטמן

שו"ת יורה דעה · סימן עה

סימן עד

נשאלתי על דבר שמוטת גפי העופות אשר רבו כמו ] רבו בעתים הללו בעוה"ר אשר מחמת מיעוט פרנסת השוחטים נעשה להם כהיתר למרוט בידם בעצמן כל עוף ועוף תיכף בעודה בכפו יבלענה את הנוצות ומחמת זה תולין כל השמוטות לומר אשר אחר השחיטה הוא. ובעניית דעתי הוא דבר תמוה וטובים היו ימות אבותינו הקדושים אשר לא היו בימיהם מנהגים כאלו. ולא לבד על חולשת ועלפות ידי השוחט כעיו"ט של פסח שנמצא שישחוט אדם אחד בעצמו קרוב לאלף עופות ביום א' וכולן מרוטין מידי השוחט ההוא לא על זה באתי לדרוש כי ה' הטוב יכפר בעדם וישמור אותם מכל מכשול למען עמו ישראל. אבל אני תמוה מאוד על הענין תלויי השמוטות במריטתם. דנלפע"ד דע"כ לא שייך לתלות רק אם לא הי' ניכר לעינינו צרירת דם הרבה. ע"ז הרי הי' ספק השקול אימתי נעשה השמוטה ואז היינו אומרין כמו שכתב הרש"ל הובא דבריו (בט"ז סי' נ"ג ס"ק ט') דלאו דוקא דרסו או נלחץ להקיר שכתב הר"ן אלא זו וכיוצא בזו יעויי"ש. וה"נ הייתי אומר לענין המריטה שיש לתלות דהא המריטה נעשה פעולתה אחר השחיטה. ואך ע"ז ג"כ אני מסתפק דהתם בדרסה על הגף או לחצה על הקיר לא הי' כזה כלל קודם השחיטה אבל מריטה כמו שאנו רוצין לומר דמריטת הנוצות של אח"ש גרמו השמטת גפה הגם דמריטה היא בנוצות ואין שייך להגף אעפ"כ הכונה היא ע"כ דמחמת שמורט הנוצות והיא מפרכסת עדיין והוא אוחזה בין האגפיים לכן תולין שנשמטו האגפיים. ה"נ יש לומר לאיסור מחמת שמאמן מאוד את ידיו באחיזה הראשונה בשעה שנוטלה לשחטה דיודע הוא שיצריכנה למרטה אח"ש ואז מפרכסת ודאי דקו"ש היא הרי יכול להיות שנעשית השמוטה גם קודם השחיטה [עתה נדפס שו"ת שם ארי' ובחיו"ד שם צעק ג"כ ככרוכיא אבל לאסור ח"ו השמוטות אין לזה יסוד כלל. ובודאי י"ל דאח"ש נעשה]. אבל דבר שאני דן מכל מקום אם לא הי' ניכר צרירת דם כלל לא הייתי נבוך כ"כ בזה דעכ"פ יותר מסתבר דאח"ש נעשה דאגב דבידו השמאלית אוחזה ומושך האגפיים לצד גופו ובידו הימנית מורט הנוצות הרי בשעה שמורט מושכה עם הנוצות להלאה הרחק מגופו למטה ונמצא זה מושך לכאן וזה מושך לכאן. הלא כמו שתולש ושומט בידים ממש האגפיים מן הגוף משא"כ קודם השחיטה נהי דאוחזה בידו השמאלית בטוב אבל בידו הימנית אינו תולשה ומושכה להרחק מגופו שנימא אגב המשיכה נשמטה. משו"ה יותר מסתבר לתלות אחר השחיטה. משא"כ בנדון דידן שפיר יש להסתפק בזה איך לעשות היכא דנעשה צרירת דם הרבה למאוד דלרוב הפוסקים צרורת דם הוי סימן מובהק שנעשה השמוטה מחיים ולא לאח"ש דאלו אח"ש אי אפשר שיצרור הדם דפסקה לחיותה במעשה השחיטה כאשר החליט הטור (יו"ד סי' נ"ה עיי"ש בשו"ע סעי' י"ג) ועיין בלבושי שרד (סי' ט' סעי' ב' סק"א. וסי' יו"ד סק"ד) א"כ הרי אין שום היתר לזה. אך סבור הייתי לומר דנעשה עכ"פ מזה ס"ס היינו ספק שמא כהכרתי ופלתי דיכול להיות אח"ש צרורת דם כ"ש. דאל"כ קשה מאוד דבריו (שבסי' נ"ג ס"ק י"ב בכרתי) דכתב דלאח"ש ודאי אם לא נמצא שם צרירת דם. א"כ ספק היכא משכחת לה אם יש צ"ד ודאי מחיים ואם לא נמצא צ"ד ברור דלאח"ש הוא. א"כ ספק היכא הוי אלא ע"כ להכרו"פ צריך לומר דיש צ"ד גם אח"ש. א"כ נימא כן ספק שמא כהכרו"פ והוא לאח"ש ואת"ל קודם שחיטה שמא לא ניקבה הריאה ונימא עכ"פ בהפ"מ שרי דהש"ך נמי פוסק בסי' נ"ג דספק חסרון חכמה בהפס"מ הוי ספק ונימא עכ"פ בהפ"מ יהי' שרי לצורך שבת או לעני. אבל מה נעשה אשר הלבושי שרד משיג בהדיא על הכרו"פ (בסי' ט' סעי' א' סק"ד) וסיים דחלילה לסמוך בשום אופן על הכרו"פ. א"כ לענ"ד צע"ג בזה:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה