ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן עא
עיין ט"ז (סימן ע"ר ס"ק ב') שהביא מ"ש הב"י מדאמר רשב"ג יתר על כן אפילו אין לו מה יאכל ומכר ס"ת אין רואה סימן ברכה לעולם ש"מ שיש איסורא בדבר. והקשה הט"ז מהא דתניא פ' מקום שנהגו שפריך שם מאי איריא ערבי פסחים כולהו ערבי שבתות נמי ומשני מעיקרא לחד תירוצא מן המנחה ולמעלה הוא דאסור כל השנה כולה ומקודם המנחה דוקא ערבי פסחים אסור. ועוד מתרץ שם לחד תירוצא התם סימן ברכה הוא דליכא אבל שמותי לא משמתינן ליה והכא שמותי נמי משמתינן ליה עכ"ל הש"ס. והנה מדמשני שם הגמרא סי' ברכה הוא דליכא אבל שמותי לא משמתינן ליה משמע דהיכא דקתני אינו רואה סימן ברכה לית ביה איסור עיין ט"ז דמתרץ ועיין בכנה"ג שמתרץ דברי הב"י דראיה מפורשת מדאמר אבל שמותי לא ולא אמר אבל איסורא לא ש"מ דיש בו איסור רק שהעלה בצ"ע הא (דאו"ח סי' תקפ"ד) דאין בו סימן ברכה אבל איסורא ליכא וא"כ דבריו סותרים זה את זה אבל לדעתי נראה שלא דק דהט"ז יפה כיוון בקושיתו דהא בפ' שמונה שרצים כתבו התוס' דהיכא דקתני אסור בש"ס היינו דראוי לנדותו עיי"ש. וא"כ הא דקאמר בש"ס אבל שמותי לא ע"כ מוכח מזה דאיסורא נמי ליכא דאם היה איסור בדבר ודאי דהיה ראוי לנדותו, ולפי דברי התוס' הנ"ל יש לתרץ ג"כ קושית הט"ז דהנה ב' אופנים יש בדבר אין בו סימן ברכה. א) משום דמראית העין שולט בו וכיוצא בזה אשר חשבן הש"ס פרק מקום שנהגו עיי"ש. ב) אין בו סימן ברכה משום שהקב"ה מענישו מחמת שעשה מלאכה בזמן אשר אין רצונו בזה מש"ה מענישו שלא יראה סימן ברכה בזה דאל"כ למה אינו רואה סימן ברכה בזה וכן הוא בהדיא בגמרא בלשון בדבר שיש בו נדנוד עבירה אינה רואה סימן ברכה עיי"ש וא"כ ודאי דלא שייך לומר בשום אופן דהיכא דתני אין בו סימן ברכה לית ביה איסורא. אלא הא דקאמר הב"י ובסימן תקפ"ד) היינו דלית ביה איסורא כמו בכל הש"ס היכא דקתני אסור מנדין איתו והכא הא לא הוי כן אבל ודאי איסור פשוט יש בזה דהיינו נדנוד עבירה ומשום הכי שפיר ניחא הא דקאמר הב"י (בסימן ע"ר) דש"מ דאסור היינו להא דכתב הטור דלא ימכור אפילו לאכילה ודאי מוכח דיש קצת איסור בדבר דאם לא כן מפני מה אינו רואה סימן ברכה בזה: