ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן סו
שאלה. עשרה בטבת תרנ"ה לאשה א' שחטו עשרה אווזות ומכרה הדראבעם והשומן מכולם השאירה אצלה וטגנה כל השומן מהעשרה אווזות ביחד בכ"א ודרך המוכרים דראבעם שלכל דראב נמכר גם קורקבן שלו והיא אומרת שזוכרת שלכל דראב נתנה קורקבן שלו ולא החליפה לתת איזה קורקבן מאווזא אחרת לדראב אחר אבל עכ"פ הא י"ל דמדל"ר לאו אדעתי' כי להקונה וכן להמוכר אין נ"מ כי הרי נמכר במשקל וד"ל והרי המוכרת לא ראתה שום ריעותא בשום קורקבן ולא בהאוזות כלל הרי יש לחוש שמא החליפה. והנה השומן מכל העשרה אחר הטיגון בעודו הי' רותח שפכה כולו לתוך כלי א' גדול שהי' ג"כ שם הרבה שומן מארבעים וחמשה אווזות והי' כבר קרוש שפכה עליו מלמעלה ג"ז השומן הרותח ואינה יודעת אם נתחמם השומן דלמטה ונמס ונתערב או לא. ובסה"כ עתה שם שומן מחמשים וחמשה אוזות ביחד וידוע שישנן אוזות שהעורות השומן שלהם הרבה במשקל ויש אוזות שרק מעט שומן ואין סברא שיהיו כולם שוים בזה זה לא במציאות כמעט. והנה איש א' בא והביא לפני קורקבן א' מהנ"ל שבעת אכלו הרגיש בפיו שיש שם דבר חד ולקחו מפיו ומצאתי חתיכת זכוכית א' שתחוב בעובי בשר הקורקבן וניכר שמחיים הי' כי הי' נרקב סביב הזכוכית והנה בהחתיכת זכוכית יש צד א' שיש בו חוד דק מאוד כחודו של מחט וראש השני רחב כחצי רוחב אצבע ואשר אם ניקב ונתחב ברור שהי' הולך בראש החד דייקא ולא בראש השני הרחב אבל הקופא החדה הולך כלפי הכיס של הקורקבן לפנים והקופא ראש הרחב לחוץ ממש ורק קרום דק משהו כיסה אותו וקרוב לומר דאם היו מביאין הקורקבן קודם הבישול היו רואין בעין שרק הי' כקרום שעלה מחמת מכה אך מחמת שהי' כבר בפה ובין השינים אינו ניכר אבל עכ"פ זה רואין שלצד הפנים נשאר הרבה בשר בלא שום ריעותא ובלי שביל כלל ואלו הצד שלחוץ היא לגמרי עד חוץ ממש עם השביל שעשה החתיכת זכוכית וכבר נתבשלה האווזא הזאת שקנה האיש הדראב עם הקורקבן וא"כ מה דינן של כל זה היינו דין השומן ודין הכלים של זה האיש ודין הכלים של כל אלו שקנו ממנה:
הנה מקודם נברר עצם השאלה של זה הקורקבן הנה לכאורה הוי זה הדין של המחבר סי' מ"ח סעיף י"א אבל לאמת זה גרע התם הרי מפורש שהי' טמון ונבלע בעובי הקורקבן ונשאר כחצי אצבע מצד הכיס וגם מצד החוץ שלא היתה המחט אוכלת וגם אינו ניכר שום נקב לא לצד פנים ולא לצד חוץ. אז לדעת המחבר תולין להקל אחרי שע"כ א' מהנקבים נסתם ושוה הסתימה שלצד חוץ כמו לצד פנים ממש אז תולין לדידי' לתלות באורחא דמלתא דדרך הושט לבלוע ודרך שם נכנס עם האוכלים ואמרינן דיותר נכון לנו לומר שנסתם הנקב שבפנים אבל כאן שיש לנו תרתי לריעותא א' שהצד פנים נסתם לא ניכר בו שום נקב ואלו הצד שלחוץ נראה לגמרי נקוב רק אפשר על צד רחוק תאמר שנשאר משהו ולא יותר א"כ יותר עלינו לומר שניקב מחוץ והוי מחט בחלל הגוף. ב' הרי החוד שפונה לפנים מעיד שהלך מחוץ ולא בא מהכיס דאלו בא מהכיס האיך נתחב ברוחב למעלה וזה הוי סי'. דהגמרא ג"כ מחלק בש"ם בין קופא לגאו או לבר: