ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן נז
צ"ע להלכה למעשה איך יהיה הדין אם קוברין את המת באיסורי הנאה. מי נימא דרק כלאים שרי משום דכלאי בגדים מותרין בהנאה. רק איסור לבישה של חימום יש בהם. ובמתים דליכא חימום מותר. ומותר גם לחיים כה"ג היכא שאין הנאת חימום. וכדאיתא כל זה (בפרק ט' דכלאים) ועיין בש"ס (נדה דף ס"א ע"ב) ובתוס' וברא"ש שם. אבל איסורי הנאה ממש ודאי לא שרי. או לא שנא. ואם נאמר דאסור לקבור המת באיסורי הנאה והיינו שנפשוט הספק מש"ס (סנהדרין דף מ"ח ע"א) החוצב קבר לאביו עיי"ש דרק אם אמרינן דהזמנה לאו מילתא היא. מש"ה בעינן לסברת כבוד אביו. אבל אם הזמנה מילתא היא או אם נתן את המת בקבר ודאי דכיון דנאסר בהנאה שוב לא יקברו שם שום מת אחר וממילא על ארון ותכריכין נמי כן. ועיין בפ"ת (סימן שס"ג ס"ק ו') לענין ארון שלא היה כפי אורכו של מת זה. והוכרחו לעשות ארון אחר אם מותר ליתן לתוך הראשון מת אחר. ושם נמי משמע דאסור עיין שם. ועיין בשו"ע (סימן שמ"ט) לענין תכריכין שאסורין בהנאה. אבל עדיין נסתפקתי אם איסור זה הוא מצד הנאת החיים. דהא אם לא היו מקברים אותו בתכריכין האלו היה מוכרח ליתן לו ארון, ותכריכין אחרים ונמצאו נהנין מאיסורי הנאה או נימא דהאיסור הוא משום שהארון והתכריכין וכן הקרקע שהמת קבור בה הוא נחת רוח להמת ואסור המת ליהנות מאיסורי הנאה כמו החי. ונ"מ בין הטעמים לענין דיעבד אם עברו וקברוהו באיסורי הנאה דאם נימא דמצד איסור הנאת החיים הוא אז אפשר דמה שעשו עשוי כמו מי שאכל איסור דמה שעשה עשה רק איסור רבע עליו. אבל אם נימא דהאיסור הוא מצד הנאת המת אז צריכין אנו לפתוח הקבר ולהפשיטו וליתן לו תכריכין אחרים שאין בהם חשש איסור דאל"כ עוברין על לפני עור לא תתן מכשול. ולכאורה יש לזה ראיה מן הש"ס דתנן במשנה (פרק ט' דכלאים משנה ד') תכריכי המת אין בהם משום כלאים. ולמה נקטו דוקא דמשום כלאים אין בהם ולא נקטו דתכריכי המת מותרים מכל האיסורים. ואין לומר א דאיירי התם גם לענין לכתחלה להכי נקט רק כלאים דבכל האיסורים האחרים הרי אסור לכתחלה משום הנאת החיים. אבל לעולם בדיעבד גם בכל האיסורי הנאה מה שעשה עשה. דא"כ קשה עדיין על לשון הגמרא נדה ס"א שפירשו הטעם דלהכי שרינן בכלאים משום במתים חפשי הכי הו"ל למימר משום דכל דבר שמותר בהנאה עושין ממנו תכריכין למת וכל דבר שאסור בהנאה אסור למת. ומדנקטו טעמא דהמתים חפשי א"כ נראה דהחופש הוא רק האיסור של החיים. והיינו רק בכלאים שאין בהם אלא איסור לבישת חימום. אבל איסור אחר לא נאמר בזה במתים חפשי אמנם נראה להלכה דודאי כל האיסורים שבעולם מותרין למת אפילו איסורי הנאה דכיון דבמתים חפשי א"כ הוה חפשי מכל וכל וכאבן בעלמא הוא וכי נימא דכשנראה איסור הנאה על האבן שנהיה מחויבים להסירו. זה ודאי ליתא. רק הא דתנן דתכריכי המת אין בהן משום כלאים דוקא ולא נקטו אין בהם משום כל האיסורים משום שאין מציאות אחר בתכריכין שיהיה שכיח כמו כלאים. אבל נהי דיש מקום לומר כן דכן משמעות לשון פי' הר"ם על המשנה זו דפ"ט דכלאים. וכן פי' הרע"ב ובתויו"ט שם דנעשה חפשי ופי' דחפשי לגמרי. אפ"ה לאמיתית הדבר א"א בשום אופן לומר כן. דאם הי' המת כאבן נדמה ח"ו מאי שייך כל מה שפלפלו בכל הש"ס בסברת לועג לרש. אטו באבן יש לועג לרש. וכן מפני מה הלכה פסוקה דאין קוברין רשע אצל צדיק. אטו אצל אבן ח"ו לא ליקבור. וכ מה נחת יש להמת שיקברו אצל אביו כמו שצוה אבא שאול בפי"ב דמס' שמחות לקוברו תחת מרגלותיו של אבא. וכן בכל הש"ס מלא מזה שיכנס בן אצל אביו. וכן על מה הוי כל הספק (בסנהדרין מ"ו) אם הספידא יקרא דשכבי. אטו ח"ו לאבן ינהג כבוד. וכן כל ההלבשה של המת למה לו. אם תחשוב גם הרהור בעולם שיהי' לו דמיון כאבן. ואדרבה במגילה ל"ב אי' א"ר פרנך האוחז ס"ת ערום נקבר ערום וכו' אלמא דזה הוי עונש באין שיעור. ומה לך מעשה להלכה יותר מההיא דברכות י"ח שנקברה במחצלת דידעה בזיונה. על כן בזה אסיים דודאי יש להמתים הנאה ואסור לעשות תכריכין מאסורי הנאה בלי ספק עוד כי גם במיתתן קרויין חיים: