ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן נו
נשאלתי מאיש אחד ירא ה' באמת. לברר לו הדבר. יען כי הוא יושב בקהלה גדולה. ובני אדם מכבדים אותו רוב פעמים להזמינו לסעודות מצוה. כמו סעודת ברית מילה ונשואין וכדומה. וחס לבו על הזמן במה שיבטל את שיעור תלמודו ועבודתו תמידין כסדרן. וגם כי מזג גופו אין עלול לזה כידוע כי במשתה ושמחה מוכרח להיות רווחא לבסימא. וחש בזה לשינוי ווסת. ולכן אולי יש למצוא לו איזה היתר שלא ילך על הסעודת מצוה. דהלא מבואר בש"ע (יו"ד סימן רס"ה) דאם מזמינים אדם לסעודת מצוה ואינו הולך הוא מנודה ח"ו. וזהו תשובתי אליו. הנה מקור הדבר בש"ם (פסחים דף קי"ג ע"ב) שבעה כמנודין לשמים וכו' ומי שאינו אוכל בחבורת מצוה ע"כ. ופירש"י כגון סעודת מילה ובת כהן לכהן והיינו דבש"ס (מו"ק כ"ב בתוס') נמי איתא חבורת מצוה כמו ברית מילה. אך יש לזה קצת סתירה מש"ס (סנהדרין דף ע' ע"א) דבבן סורר ומורה דוקא שאכל בסעודת הרשות. אבל בסעודת מצוה לא נעשה בזה בן סורר ומורה אפילו לאו סעודת ברית מילה. דגם פדיון הבן וסעודת אירוסין וכה"ג נמי הוי סעודת מצוה. וכמבואר היטב ברמ"א (או"ח סי' תקנ"א וסי' תקס"ח) עיי"ש. וצ"ל דרש"י ז"ל למד מעצמו דלהיות כמנודה לשמים צריך דוקא להיות סעודת מילה. דהוי כקרבן כדאיתא ברמ"א (שם ביו"ד סימן זה) על ענין סנדק דמעשיר כקטורת. ועיין בשו"ת נוב"י מהדו"ק (ח' יו"ד סי' פ"ו) לענין לכבד את הרב דמתא ב' פעמים סנדק באב אחד עיי"ש. ובת כהן לכהן נמי משום שהם המיוחסים שבישראל ולא אמרינן גבייהו סברת רוב וחזקה דהמה מיוחסין. וכמבואר בש"ס לכתובות סוף פ"ק) דיוחסין שאני. דבתרי רובי אז לא מיפסיל. התם דוקא הוי הסעודה סעודת מצוה בודאי. משא"כ שאר סעודת מצוה דיש מציאות דליתנהו מצוה כלל ודו"ק. הרי מבואר מכל זה דחיוב הליכה לסעודת מצוה היינו דוקא בהנך תרתי ברית מילה ובת כהן לכהן. וכן מבואר בתוס' (פסחים דף קי"ד ע"א). ובדברי התוס' מבואר שם דיש עצה כשיש שם בני אדם שאינם מהוגנים אז רשאי שלא לילך. וסייעתם מש"ס (סנהדרין כ"ג ע"א), אף דראייתם צ"ע דהא בש"ס שם מבואר דוקא אם כולם אינם מהוגנים. אבל אם רק מקצת אינם מהוגנים לא עיי"ש מ"מ לא נדחו ח"ו דברי התוס' בזה. וכן ברמ"א (סי' רס"ה). ועכ"ז כתב המהרי"ט בבאר היטב שלו דיש עצה טובה מי שרוצה שלא לילך יצוה לבעל הברית או להשמש שלא יקרא אותו ולא יזמינהו על הסעודה. ואז פטור מלילך בעצמו והסברא בזה לדעתי הוא ע"פ מה שאמרו בש"ס (סנהדרין דף י"א ע"א) אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה עיי"ש, וה"נ אין מתוועדין על הסעודה אלא המזומנין לה ובזה ניחא נמי דלא תקשה איך יעלה על הדעת דר' פינחס בן יאיר שלא נהנה מעולם מסעודת חבירו. כדאיתא בש"ס (חולין דף ח' ע"ב) ומוכח לה התם מקרא. וכי נימא שהי' ח"ו כמנודה לשמים כיון שלא אכל אפילו על סעודת ברית מילה. אלא ודאי דכיון דידעו כולם שלא יאכל שוב לא הזמינוהו. וכיון דלא הזמינוהו. לא חל עלי' חיובא כלל. וכמו כן יש ראיה מהא דיש חיובא רבה לעסוק במת ואפ"ה כשיש מתעסקים בעיר אין חל החוב רק עליהם ולא על כל בני העיר. וה"נ דכוותיה כשלא אזמניה. ובהא סליקנא דכאשר תרצה שלא תלך לעולם. תזהיר להשמש תחלה שלא יקרא אותך. וממילא לא תהא מהמזומנים על הסעודה. וגם הגאון ר"י יעב"ץ בסידור מתיר בפירוש שלא לילך אם יש שם בני אדם שאינם מהוגנים: