ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן נה
נשאלתי מאיש אחד בעיר קיוב בשנת תרל"ט. כי הוא הי' פ"א בעת צרה ר"ל. אשר אנה ה' לידו. ואז אמר שכשירתם ה' עליו הוא נודר תשעה רו"כ על ר"מ בעל נס. ואיננו זוכר אם אמר בלשון הנזכר דוקא. ולא יותר. או שאמר על הצדקה של ר"מ בעל הנס. בעבור שכן הוא מורגל כעת בין ישראל לומר בלשון זה על ר"מ בעל נס צדקה. והמעות עדיין בידו ולא נתנם עוד ליד הגבאי. וכעת בא בן אחיו איש עני ואביון וטפלי תלויין בו. והוא מחוסר לחם ממש. ורוצה ומבקש ליתן התשעה רו"כ לבן אחיו. באמרו כי יקיים בזה ומבשרך אל תתעלם. ויותר יש לרחם עליו מעל עניי א"י. ומי יודע אם הם ראויים יותר ממנו. ועתה נפשו בשאלתו. אם רשאי ליתן לו התשעה רו"כ. ואם יש סברא להצדיק את העני ולב נשבר הזה. וזה אשר השבתי לו. הנה מקור הדבר מצדקה של ר"מ בעל נס. הוא בש"ס (ע"ז דף י"ח ע"א). אשר הרשה ר"מ לומר בלשון הזה אלהא דמאיר ענני עיי"ש. ובחידושי אגדות שם הקשה איך ייחד ר' מאיר שמו של הקב"ה על עצמו בחייו הא אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם כמו שכתוב אלהי אברהם ופחד יצחק. ותירץ דזהו רק לרמז וסימן בעלמא אבל עיקר הכונה הוא על הקב"ה עצמו אלהא דמאיר לארץ ולדרים עיי"ש. וא"כ יש לנו לפרש ע"ד הזה דברי העולם ר' מאיר בעל נס ג"כ רק לסימנא בעלמא ועיקר הכונה על הקב"ה שהוא עיקר בעל הנס שעשה נסים לאבותינו. וגם עושה נפלאות בכל עת ולעולם חסדו. וא"כ אין שום יתרון לעניי א"י מלעניי חו"ל. בזה שמנדבים צדקה על ר"מ בעל נס אחר שקאי על הקב"ה ומלא כל הארץ כבודו. אך לכאורה יש לדון בזה. כיון שכן נהגו העולם שלוקחים זה הצדקה שנודבים על ר"מ בעל נס לעניי א"י. והוי כמו שקיי"ל (בב"מ דף פ"ג) דאם יש מנהג ידוע אצל הפועלים הוי כמו שהתנו הפועלים על פי המנהג וה"נ הוי כמו שהתנה בפירוש לעניי א"י ואז אפשר לומר דאסור לשנות ולחלק לעניי חו"ל. אמנם אי משום הא לא איריא. חדא דעד כאן לא מצינו לומר כן רק אם הי' ברור שאמר על הצדקה של ר"מ בעל הנס. כיון דאמר בלשון ה' הידוע "הצדקה שנוהגים בה כל העולם משמע. אבל אם הוא לא אמר רק על ר"מ בעל נס. הוי כוונתו לנשמת ר"מ בעל נס שיגן זכותו עליו אשר הצווחין אף עקתין יהיו בטלין ושביתין. א"כ זכותו של ר"מ יכול להגין עליו גם כשיתן הצדקה לעניי חו"ל כמו שיתן לעניי א"י. ועוד אפילו אם היה ברור שאמר על הצדקה של ר"מ בעל נס ג"כ לא שייך לומר רק היכא שהי' בא המעות ליד הגבאי דאז י"ל דהגבאי הוי יד עניים, וזכו בהן עניי א"י. וכדאמר רב יוסף אנן יד עניים אנן. אבל כל שלא בא עדיין ליד הגבאי הנה ודאי נלפע"ד שיכול ליתן ליד העני הקרוב לו. דבאמת יש לפרש טעם מה שנהגו ליתן לעניי א"י הוא משום די"ל דכיון דקיי"ל דעניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין. ועניים שבא"י נקראים עניי עירך לענין זה. דשם ארצנו וגבולנו באמת. ועיין בש"ך (יו"ד סי' רנ"א ס"ק ו') בשם הב"ח א"כ משום הא גופא הא קיי"ל דענייך ועניי עירך ענייך קודמין משום דכתיב את העני עמך וכמבואר בש"ס (ב"מ דף ע"א ע"א) וא"כ העני הזה שהוא בן אחיו הוא ודאי קודם לעניי העיר. וכדכתיב אפס כי לא יהיה בך אביון. ואדרבה אומדן דעתו של האיש שאם הי' יודע שהיה נדרש לזה עני קרוב שלו ודאי הי' נודר בשבילו. ובעזה"י מצאתי כעת בשו"ת חתם סופר (חלק ו' סי' כ"ז) שהאריך בדומה לזה אשר הנודבים לנשמת ר"מ בעל הנס אין חילוק בין עניים לעניים איזו שיהיו אם מא"י או מחו"ל ואפילו הנודבים להדלקת נר ר"מ בעל הנס ג"כ האריך שם דהדלקת נר ולמעלה כוונתם. וא"כ הא עניים יותר מצוה מהדלקת הנר. אך החתם סופר סובר שם כהש"ך בשם הב"ח דעניי עירך מחו"ל ג"כ קודמין לעניי א"י. א"כ כ"ש וק"ו אשר עניי קרוביך ודאי לכ"ע קודמין לעניי א"י מטעמא דהחתם סופר גופא דעיקר הוא כל שעמך קודם. אך מ"מ הוריתי לו כמו שפסק החת"ס שם לעשות לחלק את המעות מחצה לעניי העיר ומחצה לעניי א"י וה"נ נהי דהוי עניי קרוביך. מ"מ אולי עניי א"י המה ת"ח ולומדי תורה. ולכן יעשה ככה יתן מחצה לעני הזה שהוא קרובו. ומחצה השני ימסור ליד הגבאי המקבץ את הצדקה בשביל עניי א"י. וזה נכון בעזה"י וזה מקרוב נדפס החיבור היקר שדי חמד וראיתי שם בחלק ראשון אס"ד אות א' מ' ארץ ישראל סי' ז' שדיבר כעין זה אבל מה שנלענ"ד כתבתי דכה"ג מצוה לחלוק: