ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן נב
נשאלתי מאברך אחד מקאמינקא לפרש לו דברי הש"ך (ביו"ד סי' רל"ג ס"ק ב') שהביא שם דבן י"ג שנה ויום אחד שנדר אפילו אינו יודע לשם מי נדר. ואפילו לא הביא ב' שערות. אפ"ה נדרו נדר והקדשו הקדש עיי"ש. והלא בזה סותר דברי הש"ס (נדה דף מ"ה ע"ב. מ"ו ע"א). אי דלא אייתי ב' שערות קטן הוא עיי"ש. וזה אשר השבתי לו דבאמת דברי הש"ך הללו הם ממש דברי הרמב"ם ז"ל (בפ' י"א מהלכות נדרים הלכה ג') וז"ל שם. ואחר הזמן הזה שנמצא הבן בן י"ג שנה ויום אחד והבת בת י"ב שנה ויום אחד אע"פ שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו דבריהן קיימין והקדשן הקדש ונדריהם נדרים ואע"פ שלא הביאו ב' שערות עכ"ל הר"ם ז"ל שם. הרי בהדיא גם הר"ם כתב דאע"פ שלא הביאו ב' שערות נדרן נדר. ובאמת תמה שם המשנה למלך מש"ס הנ"ל דנדה על דברי הר"מ ז"ל. וכן תמה שם הלח"מ עיי"ש. וקושיא זו מובאת גם בתוס' חדשים על המשניות (פ"ה דנדה משנה ו'). וגם בהגהות רע"ק איגר ליו"ד כאן בדברי הש"ך הביא קושיא זו. ועיין בס' שב שמעתתא להג' בעל קצות החשן (שמעתתא ה' פ' י"א ופ' י"ב) שכתב שם שגם הבה"ג קאי נמי בשיטה זו של הר"מ ז"ל עיי"ש. ועיין עוד בס' ערוך לנר למס' נדה שהביא ג"כ קושיא זו. ומפלפל בזה בדרך נכון ואמת. ועיין גם בס' עצי לבונה כאן (בסי' רל"ג) שהביא ג"כ כל הענין. אך בתירוץ קושיא הזאת יש שני אופנים. האחד מה שתירץ הג' רע"ק איגר בהגהות לש"ך שם. משום דהר"מ ז"ל סובר דחיישינן שמא נשרו הסימנים. מש"ה נדרן נדר והקדשן הקדש. והא דלא משני הש"ס שם לעולם דלא אייתי ב' שערות רק דלאחר הזמן חיישינן שמא נשרו. אבל לא בתוך הזמן אף דהוי כלאחר זמן. היינו היכא שהביא עכ"פ בבירור. אבל לא שניחוש לשמא נשרו. תירץ שם הג' רעק"א דודאי היה יכול לשנויי כן. רק שלא תתפרש בזה המשנה דמשמע שם דלקי על זה. ואלו אם רק מצד החשש שמא נשרו לא מחויב מלקות. משום ספקא. זהו תורף דברי הג' רעק"א. אבל לפענ"ד לא יספיק בזה לתרץ דברי הר"מ ז"ל מהש"ס דנדה דהא כתב הר"מ בהדיא בלשונו אע"פ שלא הביא ב' שערות. משמע דדין שלו הוא דאע"פ שנדמה בדעתינו בהחלט באמת שלא הביא עוד שערות ג"כ הדין כן. ולדברי הג' רעק"א הוא רק משום דחשבינן שכבר הביא רק שנשרו. א"כ איך אומר אע"פ שלא הביאו. הכי הו"ל למימר אע"פ שאין אנו רואין שהביאו ב' שערות. ע"כ נראה לפענ"ד דהיטב אשר דיבר בזה הג' בשב שמעתתא (שם בפ' י"א) שהסביר בטוב טעם. דהש"ס לא פריך שם. רק למאן דסובר דתוך זמן כלאחר זמן. ע"כ פריך שפיר אי דלא אייתי לאחר זמן קטן הוא. אבל לדידן דפסקינן דתוך זמן כלפני זמן. ואפ"ה מופלא סמוך לאיש נדרו נדר ודאי דלאחר זמן לענין נדרים אע"ג שלא הביאו ב' שערות בבירור. אפ"ה נדרו נדר. עיי"ש היטב. ובסברא זאת מתורץ דברי הר"מ. ודברי הש"ס היטב. בלא שום דוחק. אך באמת לדינא הדין דין אמת. כמ"ש הג' רעק"א נמי. דודאי לכל השיטות אפילו לשיטת רש"י ותוס' המובא שם בשב שמעתתא נמי. אם רק הוא בן י"ג שנה ויום אחד חיישינן שמא. נשרו משום חזקה דרבא כיון דהוי ספק תורה. וכללא הוא דכל היכא שיש לחוש לאיסור תורה. חיישינן תמיד שמא נשרו. ועיין ברי"ף (פ' מצות חליצה וסוף פ' ב"ש) ביבמות וברא"ש (פ' ו' דנדה סימן ג') ובתוס' (ב"ב דף קנ"ו ע"א) ד"ה בודקין וברא"ש והגהת אשר"י שם ובקיצור פסקי הרא"ש להטור ז"ל שם. ועיין גם בב"י (אהע"ז סוף סי' מ"ג). וכן הוא להדיא בשו"ע (או"ח סימן נ"ה) וברמ"א שם (ובסי' תרט"ז) ברמ"א ובט"ז (שם ס"ק ג') ובמג"א (ס"ק ו') ובשו"ע הרב שם. אך יש לעיין דהא נראה שיטת התוס' בב"ב הנ"ל דכל שנעשה גדול שוב ליכא חזקה דרבא כלל. ורק יש לעיין בזה בשב שמעתתא (שם פ' י"ג) שהאריך קצת בזה. ועיין בדברי הנוב"י. ובזה השבתי להרב המאוה"ג ר' מאיר יוסף דסומא: