אור ברסלב
ברוך השם שו"ת יורה דעה › סימן לז

ברוך השם· רבי משה רוטמן

שו"ת יורה דעה · סימן לז

סימן לו

לבאר בקיצור הכללים הנוגעים לדעת בעניני מליחה וכדומה. הנה לדעת המחבר אין מליחה בכחוש אוסרת רק כדי קליפה עיין (סי' ס"ט סעיף ט"ז. י"ח. וסי' ע'. סעיף ג'. ד'. וסי' צ"א סעיף ה'. וסי' ק"ה סעיף ט') והיינו דכדי קליפה עכ"פ נאסר מיד גם להמחבר וא"צ כדי שיתחיל להרתיח. אבל כבוש בציר אז אם נשתהה שם כדי שיתננו על האור ויתחיל להרתיח נאסר כולו ואע"ג דהחמימות הוי רק ע"י מלח. מ"מ מודה המחבר שנאסר כולו עד ס' ובשמן הכל מודים שאסור עד ס' במליחה. לבד הראבי"ה שמתיר גם בשמן כדי קליפה והרמ"א (סי' צ"א סעיף ה' ובסי' ק"ה ס"ק ט') פסק דלדידן כל מליחה אוסרת עד ס' גם בכחוש ועיי"ש משום שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן אך זהו במאכל ומאכל. אבל מאכל חם רק ע"י מליחה שנגע בכלי או ציר בכלים לעולם אינו אוסר את הכלי רק כדי קליפה. עיין רמ"א (סי' צ"ח סעיף ד') ופמ"ג סוף סי' ס"ט וחו"ד סי' צ"ח ס"ק יו"ד וסי' ק"ה ס"ק ז' דאפילו כבוש בציר ושהה כשילה"ר אפ"ה לא נאסר הכלי רק כדי קליפה. וכתב הת"ח סברא על זה די"ל כמו תתאה גבר. ואף דבמליחה לא אמרינן תתאה גבר מ"מ בכלי י"ל דהוי כעין זה [ואין נ"מ בין כחוש לשמן דאפי' שמן ואפילו כלי חרם נמי אין הכלי נאסרת ע"י מליחה שנמלח בה או ע"י ציר נמי אפילו איסור מ"ע רק כ"ק רק הרב בש"ע או"ח סי' תמ"ז סעי' כ"ט. למ"ד. דכבוש בציר מבליע בכלי נמי בכל הכלי ולא סגי בקליפה. אבל לא כן דעת אחרונים]. הא דטהור מליח וטמא תפל דשרי. היינו בששניהם אינם צלולים. אבל אם אחד מהן צלול לא. אלו הם כללי חום שע"י מליחה. ואלה הם כללי חום ע"י האור. הנה לדעת המחבר חם לתוך חם שלא ע"י רוטב אינן נאסרין אלא כדי נטילה ולא יותר. [ובזה הוא חלוק מחום שע"י מליחה דהתם אינו נאסר אלא כ"ק והכא כדי נטילה] אפילו איסור מחמת עצמו וכ"ז בכחוש. אבל בשמן אפילו אם ההיתר לחוד הוא שמן. כיון שנגע באיסור מחמת עצמו אמרינן דאזיל היתר ומפטם לי' לאיסור ואוסר עד ששים. ולדידן גם בלא רוטב אסור עד ס' דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן. אך כ"ז באיסור מחמת עצמו אבל כאיסור בלוע אפילו לדידן אין אמור כלל. ואפי' כדי קליפה אינו נאסר. משום דכללא הוא דאין דבר הבלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב. והיינו כשהאיסור הבלוע הוא כחוש. אז אפילו ההיתר הוא שמן. כיון שנאסרה רק ע"י בליעה אינה יכולה לאסור. בין להמחבר. ובין לדידן. שום חתיכה אחרת בלא רוטב. אפילו אם תהי' החתיכה שמינה ג"כ. כיון שהאיסור הוא, כחוש שרי. ואפילו כ"ק אין צריך דכללא הוא דבבליעה לא אמרינן דאזיל היתר ומפטם ליה להאיסור. ועיין בכל זה היטב בש"ך (סי' ק"ה ס"ק י"ט) בשם הב"ח. ובחכמת אדם לכלל ס' סימן ג' ד'. ה'. ו'.) אבל אם האיסור הוא שמן אוסר כל החתיכה אפילו העשירית עד ס'. דכיון שהאיסור בעצמו שמן הוא מפעפע לעולם ואוסר, אך כל זה הוא ממאכל למאכל. אבל מכלי למאכל אז יש חומרא וקולא, חומרא דגבי כלי אמרינן דגם בליעה הולכת בלא רוטב מכלי. דכיון דאין להכלי פליטה מגופה לכן הבליעה נפלטת בלא רוטב. וקולא דלא תימא דכיון דבליעה הולכת בלא רוטב. א"כ שוה הבליעה לאיסור מחמת עצמו בחתיכה. דלא כן הוא דאילו איסור מחמת עצמו גם להמחבר יכול לאסור ולילך עד כדי נטילה בכחוש ולדידן דאין אנו בקיאין אוסר עד ס'. ואם האיסור שמן אוסר עד ס' גם להמחבר. ואילו איסור הבלוע בכלי אף שהולך בלא רוטב. אפ"ה לא מבעיא דבאיסור כחוש אינו אוסר רק כ"ק. ולא כדי נטילה אלא אפילו אם האיסור שמן הוא שנבלע בכלי. אפ"ה אינו אוסר את המאכל שנגע בכלי אלא כדי קליפה. עיין במג"א (סי' תנ"א ס"ק ל"ז) שכן דעתו ולא כהש"ך (סי' ק"ה ס"ק כ"ג) שהעלה בצ"ע שמא יהא אסור כולו. והנוב"י והפר"ח והחוו"ד פסקו כהמג"א. וזהו באמת חידוש הוא דלפי הסברא הא יש ק"ו על זה דאם במאכל שאין הבליעה יוצאת בלא רוטב. אפ"ה אם הי' הבליעה שמינה אוסרת בלא רוטב עד ס' גם להמחבר. א"כ כ"ש בכלי שהבליעה הולכת ואוסרת בלא רוטב. פשיטא שלא יהא גרוע בשמן ויאסור עד ס'. אך אעפ"כ להלכה עיקר הדין שבכלי גם איסור שמן אינו אוסר אלא כדי קליפה. ולהיפוך ממאכל לכלי בזה יש ג"כ חידוש. שלפי הכללים ולפי משמעות הט"ז (סי' ק"ה ס"ק ט"ז) נראה ברור בפשיטות דעכ"פ דינו כמו ממאכל למאכל. וא"כ אם נבלע איסור כחוש במאכל לא יאסור את הכלי כלל. וכנ"ל גבי ממאכל למאכל. אבל אם נבלע איסור שמן במאכל. אז לכאורה הי' צריך להיות הדין דיאסור את הכלי כיון שהאיסור בעצמו שנבלע בהמאכל הוא שמן. הרי הוא אוסר במאכל אחר עד ס' לכל הפוסקים. גם להמחבר כנ"ל וא"כ ממאכל לכלי שדינו ג"כ כמו ממאכל למאכל ג"כ יש לאוסרו עד ס'. אפ"ה פסק החוו"ד (סי' ק"ה) שאינו אוסר להכלי כלל אפילו אם הי' במאכל בליעת איסור שמן. ולפענ"ד זהו תמוה מאד ובאמת הביא הס' ישועות חיים סי' ק"ה ס"ג דהט"ז והפמ"ג והח"א כ' נ"ז פליגי עליו. דאוסר להכלי. ונקטינן האי כללא בידינו דחתיכה שלא נמלחה עדיין או כבד שלא נמלח וכיוצא וכמו כן בשר שנמלח בכלי שא"מ. הנה הוה הדם שבתוכן כאיסור בלוע לבד ולא איסור מחמת עצמו. ולכן אם נגעו חתיכה שלא נמלחה וכבד חי בכלי חמה. אינה נאסרת הכלי דהא אין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב. ודם הוי איסור כחוש. דבקיאינן גם אנן בבלוע. ועיין ש"ך (סי' ק"ה ס"ק ט"ז). אמנם אם הי' חמימות ורתיחות דמליחה וצליה הן בחתיכה והן בכלי. והיינו מליחה שע"י מלח. וצלייה שאצל האש דוקא. אז אם נבלע בחתיכה דם ממקום אחר הוי רק בלוע ולא איסור מחמת עצמו אבל דם של עצמה אם אח"כ נמלחה או צלאה אצל האש. לא הוי זה איסור בלוע רק איסור מחמת עצמו בדם של עצמה בחום מליחה וצלייה וזה הוא כלל גדול. וזה מבואר למעיין היטב בש"ך (סי' ק"ה ס"ק י"ח) ובפמ"ג במשבצות זהב (סימן ק"ה ס"ק ט"ז) ובשו"ת שואל ומשיב מהדורא תנינא חלק א' (סימן ע"ה) עיין שם:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה