ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן לד
לברר היטב במידי דשכיחא שנופל זבוב לתוך כוס יין או יי"ש או מים והכוס של זכוכית באופן שרואין בעין שהזבוב מונח למטה בשולי הכוס. ויכולין לשתות המשקה ולא שיבלע הזבוב. אם מותר לשתות קודם שיסיר הזבוב או לא. והנה קיי"ל בש"ס (חולין דף ק' ע"א) דברי' אינה בטלה גם באלף והוא בין במינו בין באינו מינו. וכללא רבתי בידינו דכל דבר איסור הניכר אינו בטל לעולם ואין אופן לבטלו. אך צריך להסיר מקודם האיסור כשמכירין אותו. ועיין היטב בחכמת אדם (כלל נ"א סי' א'. ב'. ג') וכיון דברי' אינה בטלה. י"ל דאפילו אם הברי' היא מהדברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהם אפ"ה אינה בטלה. רק כשזורקה אז פליטתה אינה אוסרת ואע"ג דהרמ"א (סי' ק"ז סעיף א') ובט"ו (ס"ק ב') ובש"ך (ס"ק א') משמע דהיכא שהוא פגום מגופו בטל. הרי אעפ"כ כיון שניכר אין לו ביטול. וזה ברור. גם להרמ"א. ובפרט שאפילו היכא שאינה ניכרת דהיינו זבוב וכיוצא שפגומה מגופה בזה חולק נמי הפמ"א (ח"ב סי' ס"ז) הובא בפ"ת ליו"ד (סי' ק' ס"ק ג' וסי' ק"ג ס"ק א') ומסתייע מדברי החוות יאיר (סי' ק"ב) גבי פרעוש שנפל לתוך התבשיל. ולכן נראה לפענ"ד לדינא בנ"ד בין להרמ"א בין לכל הפוסקים כהרמ"א ומכ"ש לאינך פוסקים. שאסור לשתות מהמשקה וכדומה עד שיזרקו מקודם את הזבוב. אך אחר שזרקו בזה יש לעיין לחלק בין יי"ש לשאר משקה. דביי"ש דהוי דבר חריף הא יש סברא לומר דלא מועיל פגימת הזבוב. דחורפי' דיי"ש מחליא ליה לשבח. ועיין בחכמ"א (כלל נ"ד סי' י"ד) ומה שהביא שם בשם המנ"י (כלל נ"א ס"ק כ"ז) לחלק דלא אמרינן חורפא מחליא לי' לשבח. רק בדבר שמתחלה הי' טעמו לשבח. ואח"כ נפגם. אז החריף מחליא לי' לכמות שהי' מקודם. משא"כ בפגום מגופו מעיקרא מתחלת ברייתו לא מחליא ליה החריפות להשביח טעמו. ועיין שו"מ מהדורא רביעאה (ח"ב סימן ק"ו) שתלה זה בהשיטה בין הרשב"א להרא"ה. ועכ"פ כל ירא ה' יזהר לחלק בעצמו בין יי"ש וחומץ לשאר דברים. דביי"ש וחומץ לא ישתה רק שיהי' עכ"פ ס' נגד הזבובים שהיו בתוכו. דהא עכ"פ יש סברא דחורפא מחליא לי' ולכן צריך ס'. והיינו דוקא אחר שזרק גוף האיסור. אבל קודם הזריקה אפילו אינו שותה גוף הזבוב אסור המשקה מדינא. כמו גוף הזבוב. דכיון שלא נתבטל האיסור הרי כל הנמצא בו כגוף האיסור חשיב. וזה ברור בלא פקפוק. ולא הוצרכתי להאריך. רק מפני כי ראיתי בר אוריין א' שטעה בזה ושתה במזיד מהיי"ש קודם שזרק הזבוב. וה' יסלח לו. וזהו אומרם ז"ל בש"ס (מגילה דף י"ג ע"ב) במסירת המן שאמר לאחשורוש. דאפילו כשנופל זבוב לתוך כוסו של א' מהן "זורקו ושותהו. ואילו המלך נוגע וכו' הרי שדייק לומר "זורקו דוקא. אע"ג דמסתמא יש ס' בבירור. ואל תתמה איך הבאתי ראי' מדברי אגדה. דכן גם הר"ן פ' אין מעמידין הביא ראי' גדולה מש"ס אגדה הזה לענין דינא עיי"ש. ולענין שכתבתי דבשכר ויי"ש וחומץ יש ליזהר שיהי' ס' מצאתי כעת קולא בס' טוב החיים הנדפס מחדש שמיקל בזה. משום שכבר עמדו על המבחן שאין נותנין טעם לשבח. וכן הוא באמת שאפילו היי"ש ג"כ נפגם מדברים הללו. וא"כ חזינן דשפיר קאמר המנ"י דבדבר שפגום מעיקרו לא שייך מחליא לי':