ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן לג
עיין ביו"ד (סי' ק"ב סעיף ב') דאינו נקרא דבר שיש לו מתירין אלא אם המתיר בודאי יבוא או אם המתיר בידו לעשותו בלא הפסד משא"כ אם אין המתיר בודאי וגם אין בידו כגון ביצה של ספק טריפה שאין בידו להכשיר את העוף דאולי לא תטיל ביצים גם בסוף כ"א יום עיי"ש. והקשה ע"ז הג' מלבוב דלמה הוצרך לספק טריפה על הביצה שאינו דשיל"מ משום שאין המתיר בודאי ואין בידו. הא בלא"ה יש סברא לחלק דלא הוי דשיל"מ. דהא דשיל"מ אינו אלא בדבר שהיום ודאי אסור הוא ואח"כ יהי' מותר. אבל הכא בביצת ספק טריפה אם תטיל ביצים אחר כ"א יום. אז הביצים שלמפרע ג"כ יהיו מותרין. א"כ אין כאן איסור ודאי גם על שעה אחת. ולפענ"ד נראה לתרץ ולהסביר הענין דאדרבה כל שיש אופן לומר שתהא מותרת למפרע גרוע יותר. ומסתבר לומר בכה"ג יותר הדין דדשיל"מ. דהנה הר"ן ז"ל (בנדרים דף נ"ב) הסביר די"ל דדשיל"מ הוא מן התורה שאינו בטל. דהנה ודאי אפילו לדידן מין במינו חמור ממין בשאינו מינו. והי' ראוי מן הסברא לומר דמב"מ לא בטל כלל. רק משום שאין מציאות לזה. דכל שזהו היתר וזהו איסור הלא משום זה לחוד ג"כ הוה אינו מינו. ומש"ה כל שאינו נותן טעם וגם אין לקרותו מין במינו משום שזה איסור וזה היתר ולכן בטל. ולפיכך כל שיש היתר לאיסורו שייך לקרות שניהם היתר והיתר. ומש"ה דשיל"מ אפילו באלף לא בטל עכ"ד הר"ן שם. וא"כ י"ל דהב"י קאי בשיטת הר"ן ומש"ה הוצרך לומר הסברא גבי ביצת ספק טרפה משום שאין המתיר בודאי ולא משום שאין האיסור בודאי דאדרבה בזה שאין האיסור בודאי כעת ויכול להיות שיתברר אחרי כן דגם מעיקרא היתה מותרת. בזה גרוע יותר. דמשום זה הרי מסתבר יותר לקרותו דשיל"מ. דאם יתברר דמעיקרא היתה מותרת א"כ ודאי דנקרא מין במינו. וכ"ש הוא. דאם דבר דאסור בודאי היום. רק שאח"כ יהא היתר. קרינן לי' מין במינו. ק"ו דבר שאפשר שיתברר דגם מעיקרא הי' היתר. ודאי דיש לקרותו מין במינו והוי שפיר דשיל"מ. וזה נכון: