ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן לב
עוד נשאלתי שנשפך מרק של דגים על פת חם. ונתערב הככר לחם הזה עם שאר ככרות שבתנור. ולא ניכר איזהו פת שנשפך עליו מרק דגים. אם מותר לאכול הפת עם חלב עכ"פ. או אפילו עם בשר. או אפשר דאסור אפילו עם חלב שמא יבוא לאוכלו עם בשר. והנה לכאורה הא בהא תליא. אם מותר לאוכלו עם בשר. ע"כ משום דנאמר דבטל ברוב. א"כ מותר לאוכלו גם עם חלב. דאם נאמר שעם בשר אסור. הרי יש לדמות דין זה להא דסי' צ"ז) אין לשין עיסה עם חלב ואם לש כל הפת כולה אסירה, ופירשו שם דגם עם חלב אסור לאוכלו. משום גזירה שמא יבוא לאוכלו עם בשר. וא"כ ה"נ כן. אבל קושטא דמילתא נ"ל לדינא דעם בשר ודאי אסור. דנהי דכאן לא שייך דין דבר שבמנין וחתיכה הר"ל. דהא כל האיסור הוי רק בלוע ובבלוע אין דין דבר שבמנין וחהר"ל. והיינו צריכין לומר דבטל ברוב כדין יבש ביבש. אך מצד אחר לא שייך לומר דהכא בטל דע"כ לא מצינו שהתורה אסרה והתורה התירה אלא באיסור. דאין בזה חילוק רק בשמא לבד. א"כ כיון שגלתה לנו התורה שבטל ברוב ונתהפך האיסור להיות היתר. א"כ אין שום נ"מ למי שיבוא לאכול התערובות. דגם כאשר יזדמן לו האיסור לפיו אין לו שום גריעותא דכבר נתהפך להיתר. וכאילו הוא היתר מעיקרא. אבל הכא דהוי דבר סכנה עכ"פ למי שיזדמן הככר הזה עם בשר יוכל לבוא לידי סכנה ח"ו דהא הכא בתר טעמא בעינן למיזל. ואין לומר דכיון דהוי בלוע א"כ כמו שבבליעת כלים אין לחוש לסכנה עיין (ט"ז סימן צ"ה ס"ק ג') כן אין לחוש כאן לסכנה. זה טעות. דכאן לא הוי כמו בלוע בכלי דהא נבלע בעין רק לענין חהר"ל ודבר שבמנין י"ל דאין על זה רק שם בלוע. ועוד דשאני כלי מאוכל בכמה דוכתי. דבכלי נקלש הטעם ובאוכל לא נקלש הטעם. וא"כ הוי דבר סכנה. ולא שייך כאן דין אין ר"ל. אך עדיין אפשר לומר כיון דכל דפריש מרובא פריש. וזהו מצד הסברא. א"כ נימא גם כאן דפריש מרובא שאין בהם סכנה. אמנם באמת ג"ז ליתא דהא הוי כעין קבוע דלא נודע. ועוד גם הא דכל דפריש מרובא קא פריש לא הוי רק מצד ספק. ולא ודאי. כידוע סברת השיטה מקובצת (ב"מ דף ט') ובסכנתא אפילו ספק ספיקא אסור. ולכן הדבר ברור דעם בשר ודאי אין היתר כלל. אך מ"מ נ"ל דעם חלב מותר לאוכלו. ולא חיישינן להך גזירה דשמא יבוא לאוכלו עם בשר. דכמו שחלוק סכנתא מאיסורא לענינים הנזכרים ועוד לכמה דברים. כן יש לחלק לענין גזירה הזאת. דבדבר סכנה לא חיישינן שמא ישכח ויאכלנו עם בשר. דמשום דסכנתא חמירא להו לאינשי מיזהר זהירי ביה טובא ודייקו שפיר וכיון דעם בשר הוי סכנה. ודאי לא חיישינן שע"י ההיתר עם חלב יבואו לאכול גם עם בשר. וקצת נ"ל לדמות זה להא דכתב הגט פשוט (סי' קי"ט ס"ק ל"ח) דאשה נכפית ר"ל שרי לגרשה. ואע"ג דהוי כמו עתים שוטה ועתים חלומה דקיי"ל משום גרירה, מ"מ בנכפית אין חשש גרירה משום דכיון דיש סכנה בדבר מיבדל בדילי מינה אינשי משא"כ באיסור. עיי"ש. ובסברא הזאת יישבתי היטב קושית השם ארי' (חלק יו"ד סימן כ"ח) שהקשה למה לא אסרו ב' שעות קודם התקופה וב' שעות אחר התקופה כמו בחמץ שגזרו על זה, ורצה להוכיח מזה כמה קילות לענין התקופה. דהוי רק משום ניחוש. אבל לפי האמור שפיר י"ל. דכיון דענין התקופה היא סכנתא. וחמירא טובא לאינשי. היא הנותנת דלהכי ידייקו שפיר. ולא יבואו לידי שכחה על רגע התקופה. ולא חיישינן קודם הזמן ואחריו. וה"נ כן הכא דבענין סכנה לא חיישינן לעולם לשמא ישכח ודו"ק: