ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן כח
עוד נשאלתי שאפו מאכל חלב דהיינו קנישעס במחבת של בשר. והקנישעס אכלו בכלים חולבים. ואמרתי דיש לחקור בשאלה כזו כמה פרטים. א) אם המחבת היתה ב"י או אינה ב"י. ב) אם המחבת היתה נקייה בודאי או לא. ג) אם טחו מקודם בחמאה מעט והתיכו על האש את המחבת כדרך שעושין תמיד או לא. והיינו שאם היתה המחבת אינה ב"י וגם נקי' היתה אז המחבת לחוד אסורה וצריכה ליבון מחמת נבלע בה ע"י האש. [וצ"ע לע"ע לפענ"ד איך יהי' הדין אם תיכף אחר טיגון המאכל חלב טיגנו עוד בה מאכל חלב אם נאסר משום דהא המחבת נאסרה מקודם ויש דעה דגם בכלי אמרינן חנ"נ. או נימא דעכ"פ טעם החלב לחוד כשר הוא רק מצד מה שמעורב בו טעם בשר. והרי טעם הבשר הוא לפגם. וע"כ לא שייך רק לאסור הכלי לכתחלה כדין כל נטל"פ דרק לכתחלה אסור אבל בדיעבד שטיגנו בה תבשיל חלב אחר שנאסרה נימא נמי דטעם לפגם הוא ושרי. ויש סברא לזה דהא קיי"ל שאין הנאסר אוסר יותר מהאוסרו ודיו לבא מן הדין להיות כנדון. וא"כ כיון דעיקר השאלה היא משום טעם הבשר שיש במחבת מכבר. והרי הבשר כבר נפגם. ויש לעיין לע"ע בזה] אבל הקנישעס ושאר הכלים מותרין. אמנם אם היתה ב"י גם אם היתה נקי' אז המחבת והקנישעס והכלים שאכלו בהם אסורים גם בהנאה. והיינו אם הי' חמאה קל עליהם אבל יבשים הרי החו"ד סי' ק"ה ס"ק ט"ו דממאכל לכלי אין בלוע שמן ג"כ אוסרת רק הסמ"ג והח"א פליגי עליו דקשה לצרף כאן סברת המהר"ם שי"ף (סוף מסכת חולין) עיין פמ"ג בפתיחה להלכות בב"ח. ואע"ג דהכלים לא נאסרו רק כ"ק דהא הם צוננים אפ"ה אין בזה נ"מ דהא אי אפשר לקולפן ואסורים ועיין חכמת אדם (כלל נ"ז עד סוף סעיף ח') ובפמ"ג (סי' ק"ה ס"ק י') בשפ"ד. אמנם אם היתה אינה ב"י ורק שהיתה אינה נקייה יש לחקור אם טחו בחמאה מקודם אז יש להחמיר כי מסתמא אין ס' במעט חמאה הזה נגד השומן הדבוק על פני המחבת וא"כ הרי נעשה החמאה נבילה דאנן מחמירין בבב"ח לומר דגם בלא נודע חנ"נ כידוע עיין (סי' צ"ט) ברמ"א וש"ך וחכ"א וא"כ הרי לפי הערך אין ס' בהקנישעס נגד חמאה הזה. ומה גם די"ל שאין ס' מועיל נגד החמאה דהא החמאה ניתן לפטם ולמתק התבשיל והוי כמילתא דעבידא לטעמא וגם יש כאן חזותא וא"כ יש לאסור הקנישעס וגם הכלים כ"ק כנ"ל אמנם אם לא טחו בחמאה מקודם ברור הוא דאפילו אם היתה אינה נקייה אפ"ה בודאי יש ס' בכל הקנישעס נגד שומן הבעין הטוח ע"פ המחבת. אך עוד י"ל דנהי דיש ס' נגד הבעין אבל עכ"פ קליפה שהיא כדי נטילה בעינן ועיין בשו"ע (סי' צ"ד סעיף ז') בט"ז (ס"ק י"ג. ובש"ך ס"ק כ"ט) ובפמ"ג שם. ועיין עוד (בסי' ק"ה סעיף ה' ו') ובט"ז (ס"ק י"א) ובפמ"ג שם. וא"כ הרי הקנישעס נמי אסורים כ"נ. וכיון שנתנו אח"כ את הקנישעס בעודם רותחים בכלים הוי דבר גוש ויש לומר שאוסרין את הכלים עד כ"ק. ע"פ מ"ש הש"ך והט"ז (סי' צ"א סעיף ד') לענין דבר שנאסר כ"ק ובשלוהו כך ולא קלפוהו. ועיי"ש בפ"ת (ס"ק ו') ובפ"ת (סי' ק"ה ס"ק י"א). ועכ"פ בהפ"מ יש להתיר הכלים. דהא בהפ"מ אין כלי שני מבשל ובב"ח הוי סברא שאין אסור רק מדרבנן וגם דהוי שמן. וא"כ רק מחמת חומרא לחודא בעינן כ"ק אבל לא מדינא דהא יש ס'. רק בכחוש דמדינא בעינן כ"נ שם פסקו האחרונים דצריך ס' נגד הקליפה. וא"כ פשיטא דבהפ"מ כאן בהכלים דהוי שמן ויש ס' וגם י"ל דילמא בכל הכלים גם במחבת אמרינן סתם כלים נקיים הם דדוקא סכין אינו נקי ולא שאר כלים. וגם כמו שאין הקליפה אוסרת קליפה שאצלה כן אינה אוסרת כלי. ועכ"פ בהפ"מ יש להתיר הכלים אם לא טחו מקודם בחמאה ולא היתה ב"י: