ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן י
עוד בא לפני תרנגולת שניקבה מבחוץ העור והבשר עד החלל וכעין פרש יוצא מהנקב ואינו ניכר אם ע"י חולי או ע"י קוץ. והנה אם הי' ניקב העור וקצת הבשר ולא הגיע עד החלל דיש הפסק בשר בריא בין הנקב עד החלל ודאי דכשרה כי זהו ש"ס מפורש זבחים ע"ד ע"ב ודו"ק. רק כשניקב עד החלל. הנה בלחם הפנים (סי' מ"ט ס"ק ה') הביא בשם הפר"ח דנהי דמקילין בספק חולי ספק קוץ היינו דוקא בניקבו איברים הפנימים מצד חוץ אבל העור והבשר שלימים אז יש לתלות שע"י חולי נעשה. אבל אם העור והבשר ניקבו יותר מצוי שע"י קוץ נעשה. ויש להחמיר. וכן פסק הפמ"ג בשפ"ד (סי' מ"ט ס"ק ה') ובמשבצות זהב (סי' נ"א ס"ק ב') דאף בהפ"מ אסור. וכן הלכה. ויותר מבואר כן בתב"ש (סי' נ"א סעיף א') ד"ה ולענין דינא וכו' דגם בספק קוץ תלינן להחמיר שבודאי ע"י קוץ נעשה. עיי"ש. ועיין גם בלבושי שרד בחי' דינים ליו"ד (סעיף כ"ג ס"ק ס"ט) שאוסר. אך מה שהחמיר שם בלבושי שרד בניקבו רק איברים הפנימים מצד חוץ גם אם העור ובשר שלימים עיי"ש. בזה יש להתיישב כי לדעתי כל האחרונים חולקים עליו דהא הוי ס"ס גמור. רק כשעור ובשר ניקבו ואין ידוע אם ע"י חולי או ע"י קוץ דאז אמרינן דיותר מצוי שע"י קוץ נעשה כן ושוב אין בזה ס"ס אז יש להחמיר: