ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן ט
מעשה בא לפני בקורקבן שהי' תחוב בו מסמר מבפנים לחוץ. והשביל הלך עד סמוך לחוץ ממש רק שנשאר הקרום החיצון שהוא כמראה בלאוו שלם. [והרוצה לידע איזה קרום יעיין בפ"ת (סי' פ"ב) לענין קורקבנו נקלף מה שרצה רב אחד לומר על זה] איך הדין בזה אם י"ל דהוי כנקוב כולו או כיון שנשאר מעט הוי שיור. והנה לפי המבואר בפוסקים (סי' מ"ט) לשון לחוץ משמע דדוקא אם ניקב עד לחוץ ממש אבל אם נשאר מעט מעור החיצון משמע לכאורה שאין בזה ספק דכשר לכאורה אך עכ"פ אפשר לומר כיון שלא נשאר רק מעט מזעיר א"כ מי יערב לנו לומר שלא ניקב כל הקורקבן כולו ורק אח"כ נתרפא מעט או עלה קרום מחמת מכה וא"כ מספק יש להטריף. אמנם זה נפשט לנו מדברי הט"ז (סי' ל"ג ס"ק י"ח בסופו) וז"ל ואפילו שלטה הלקותא ברובו של עור החיצון ואפילו לא נשאר רק המיעוט ממנו לפי ראות עיני המורה שבאותו מיעוט לא שלט כלל החולי עיי"ש היטב וראייתו שם ג"כ מקורקבן דהכא. וא"כ הרי כתב הט"ז בהדיא דתלוי בראיית עיני המורה. ולכן אם נראה לעין שלא שלט כלל הנקובה באותו המעט הנשאר ודאי כשר: