אור ברסלב
ברוך השם חידושי ש"ס › סימן צט

ברוך השם· רבי משה רוטמן

חידושי ש"ס · סימן צט

סימן צח

כבוד אחי הרב הגאון הגדול דקדק דקדוק גדול על ר' יהושע בן לוי דנקט (מגילה ד') חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום הלא קריאה דיממא הוה העיקר לפי דברי התוספת וכן מסברת הנוב"י דהוה ד"ק וכד"ת דמי. עד כאן דבריו. שאלה גדולה שאל והנני להשיבו. הא דקריאה דיממא יותר עיקרית מקריאה דלילה לא צריכין ללמוד רק מדברי התוספת והנוב"י. הוא נלמד מפורש מזה שבהמשניות לא נזכר כלל קריאה בלילה רק ביום דכן פשוט בריש המסכת אלא שהכפרים מקדימין "ליום הכניסה א"כ הא הם באים רק ביום ולא בלילה דהא הם באים על פי תקנת עזרא לקריאת התורה. דהוה רק ביום. וכן למשפט. דבתי דינים יושבין בב' וה' הא משפטים אסורין בלילה ורק ביום. הרי דתקנו להכפרים י"א וי"ב וי"ג הוא רק לקריאה דיממא ולא ללילה וזה פשוט וכן להעיירות והכרכים הא תראה דבמשנה מגילה כ' ע"א אין קורין את המגילה אלא משתנץ החמה. ולא זכרו רמז דרמיזא קריאה דלילה לומר דאין קורין אלא מצאת הכוכבים. והאמת דמחמת זה מתיר הגאון יעב"ץ בספרו מור וקציעה לקרותה בעוד יום מחמת צער התענית ומשיג על הפר"ח דשרי ליה מריה שהחמיר להמתין עד צאת הכוכבים. וכן בסידור רי"ע הביא עוד הפעם כן. ועוד שם ע"ב כל היום כשר לקריאת המגילה ולא זכרו רמז כלל לומר כל הלילה כשרה לקריאת המגילה הרי לעינינו דבעלי המשנה לא דברו מקריאת הלילה לבד ר' יהושע בן לוי ור' עולא ביראה. א"כ עכ"פ נהי דנימא דנרמזה בזה הכלל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה דיהיה קאי על קריאת המגילה דלילה ג"כ אבל עכ"פ רק ברמיזא נזכרה ולא במפורש ש"מ דקריאה דיממא עיקרית וא"כ השתא הרי לכאורה התחזקה עוד יותר קושית אדוני אחי:

אבל באמת לא קשה מידי. דהרי הוכרח היה ר' יהושע בן לוי להקדים לילה ליום דאם לא כן היה משמע דיקרא מתחלה פעם הראשונה ביום. ופעם השניה בלילה דבתרא. והנה תראו דבר חדש ויקר בספר המאירי על מגילה שהוא חבירו של הרמב"ן ז"ל דבני הכפרים שהיו קורין בימי הכניסה כיון שהיו באים להעיר ביום לדין ולא בלילה היו מקדימין של יום ואח"כ בלילה. וסמכו על לשון הכתוב אקרא יומם. והדר ולילה ולא דומיה עכ"ל ע"ש א"כ היה הוה אמינא דגם בני עיירות וכרכים יעשו כן לכן הוכרח ריב"ל להקדים בלשונו חייב אדם לקרות המגילה בלילה והדר ביום וללמד שתהיה קריאת הלילה בליל י"ד ולא בליל ט"ו דבתר י"ד וכן בכרכים ליל ט"ו והדר ביום ט"ו ולא בליל ט"ז:

ולהסביר באמת למה כן ומנ"ל לריב"ל זה וגם למה אנחנו כב"י נוהגין כך ולא כפשיטות הפסוקים המרמזין ליום קודם ללילה. הנה מאוד נכון זה. דהנה נשים נא אוזן קשבת הרי בפסוק כתיב אקרא יומם ולא תענה א"כ לא ענה הקב"ה חס ושלום ואיך סומכין מכאן לקריאת המגילה דשמחה וששון שהקב"ה משתעשע בישראל בזה:

אבל ניחא דיש מקום לומר דבעת צרה ח"ו מקדימין יום ללילה ואלו בעת שמחה והודאה אז לילה קודמת. דהנה קריאת המגילה למפרע אסור וכן הלל. ולומדין זה מהכתובים ככתבם וכזמנם מה זמנם למפרע לא דפירש"י דאי אפשר שיהיה ט"ו באדר קודם לי"ד וכן הלל דכתיב ממזרח שמש עד מבואו דאי אפשר שתהיה השקיעה קודם הזריחה. וכן כל סדרי העתים ע"ש בש"ס. והיינו כשהשי"ת מנהג עולמו בחסד אבל להיפך ח"ו אזי ישתנו ח"ו סדרי בראשית וזהו שאומר בתוכחה בבוקר תאמר מי יתן ערב והדר בערב תאמר מי יתן בוקר ולא כסדרן דיתהפכו ח"ו עליהם העתים ולכן כשהיו ישראל בצרתן בימי המן היו זועקים בצר להם הצורר היהודים כל היום וכל הלילה דבתרא. כדכתיב כי יומם ולילה תכבד עלי ידיך וכו'. מתחלה יומם והדר לילה. וזהו נמי דכתיב אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי שהיו שופכים לבם בתשובה שנשתנו עליהם סדרי בראשית אשר הם מהצועקים ואינם נענים חלילה אבל כשרחם הקב"ה עליהם וגאלם וחזרו ימיהם לטוב חזרו בזה ג"כ לברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא. ולכן מדוקדק עתה היטב הא דכתיב ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי מתחלה ערב והדר בוקר מחמת כי ישמע קולי וכן במש"ח כתיב בערב ילין בכי והדר ולבוקר רנה. כי זה קאי על הנס דפורים כדמסיק למען יזמרך כבוד ולא ידום וכו' כדאי' שם(דף ד'.) והן הדין דריב"ל דיקראו מתחלה בלילה והדר ביום. וזה מפורש ברש"י זכר לנס שהיו זועקים בימי המן יום ולילה. ולכן פשוט על פי דין אסור להקדים קריאה דיממא דיהיה כמו הקורא למפרע דלא יצא ודו"ק. ואדרבה זהו זכר לנס שנהפך מיגון לשמחה ומה שבעת צרה היה יום קודם ללילה הנה עתה לילה קודם כיום יאיר וערב מתחלה והדר בוקר וישמע קולי. ועוד יש להסביר עפ"י דרך אחר בהקדים קושיא גדולה איך היה הוה אמינא דבני הישיבה שם שיהיו יוצאין ידי חובת היום בלימוד המשניות דמגילה בלי קריאת המגילה כלל. הלא היעלה זה על הדעת כלל דהלא מבטלין כל התלמוד תורה בשביל קריאתה. ולעיל מזה למדנו דמכאן סמכו של בית רבי וכו' וכו כל המצות בטלין מפניה משום פרסומי ניסא עדיף פתאום יטעו לומר דיהיה רק החיוב ללמוד המשנה וסגי. הא חדא. שנית קשה מאוד למה הוצרך ריב"ל להגיד הני תיבות ולשנותה ביום כלל הלא על היום לא צריכין לדידיה דהא זה מפורש במשנה דף כ' כל היום כשר לקריאתה ואין קורין אותה אלא מנץ החמה א"כ משנתינו אתא ריב"ל להשמיענו היה לו רק לומר חייב אדם לקרות המגילה גם בלילה ולא יותר ועל מה הוסיף דין מיותר שבלעדו ויודעים זאת:

אבל יתפרש הכל על נכון. דהנה בברכות תניא חייב אדם להשלים פרשיותיו עם הצבור. והטעם משום דהרי יקראו הפרשה בשבת בציבור מחויב מקודם ללמדה שיהיה לו הבנה בהפרשה ותהיה שגורה בפיו בעת הקריאה. וכן כל תקנות משה רבינו ע"ה שיהיו שואלים ודורשים הלכות פסח והלכות עצרת והלכות החג שלשים יום כדי שידעו קודם שיבואו שכשיקראו אח"כ ידעו הפירוש היטב ויותר מזה מצינו בש"ס ר"ה דלר"ג שהש"ץ מוציא גם הבקי דכל מה שהציבור מתפללין הוא רק כדי שיסדיר הש"ץ את תפלתו מקודם שתהיה התפלה החביבה שגורה בפיו קודם שיתפללה וכן בש"ס שם סוף ר"ה אמר ר' אליעזר לעולם יסדיר אדם תפלתו ואח"כ יתפלל והיינו בשל ר"ה ושל פרקים דחביבה וה"נ כן דבא ריב"ל ואמר דכיון דקריאת המגילה דיום חביבה מאוד. לכן יסדרה מתחלה קודם שיקראה. והיה ההוה אמינא דבני הישיבה ששמעו מלשונו ולשנותה ביום דאפשר כונתו היה שילמוד משניות דידה ביממא. פירוש ביום י"ג ילמוד המסכת. כשם דלומדין הפרשה של תורה קודם קריאתה בציבור. ואמר להו ר' ירמיה לדידי מיפרשא מיניה דרחב"א. כגון דאמרי אינשי אעבור פרשתא דא ואתניי' פירוש שיקראה בלילה הקודם ולשנותה ביום פי' שבעת שיבוא לקריאה דיממא יהיה אז אצלו הפעם השניה שתהיה שנונה בפיו מחמת שהרי קראה פעם אחת בלילה הקודם. וזהו ולשנותה ביום שחידש ריב"ל שהקריאה דיממא תהיה השניה ולא הראשונה כאשר נראה לכאורה בהמשנה דרק ביום סגי ודו"ק:

ובזה דרך אגב יש סמך גדול להא דבשבת הגדול אומרים ההגדה מעבדים היינו עד ר"ג. כדי לקיים חיובא דרבנן. שתהיה מסודרת ושגורה ההגדה. מטרם יבוא אמירתה מן התורה. ודלא כהגאון יעב"ץ שהתפלא על זה. יע"ש סימן צ"ח:

וכשקבל ב"א הרה"ג הרי"צ שליט"א הדברים ענה ע"ז בהערותיו והשבתי לו כהאי לישנא:

עתה אשיב לך ב"א יקירי ע"ד שהוספת נופך מכבוד אביך כי גם הוא בעים רוחו העיר בנתיבתי הזאת. ע"ד שקוראין שמו"ת. ומשום דמגילה מסיני ניתנה לכן קוראין שתי פעמים. משום שנים מקרא. ורק תרגום לא. משום דקיי"ל קראה תרגום לא יצא. נפלאתי ע"ז דהלא רק היכא שלא קראה מקרא כלל ורק תרגום אז לא יצא. אבל כשיקראה מקרא כמצותה למה לא יקראנה תרגום. ולא אבין זה. ואדרבה באמת מצוה ללמוד תרגומה וכולם הקדישו והעריצו בתרגומה והוסיפו גם תרגום שני עליה יותר מכל הנ"ך:

ב וע"ד הערתך ב"א יקירי עלי שהשגתני איך הגדתי שריב"ל הוצרך להקדים דליליא דלא נטעה שיקראו ביממא והדר בליליא דבתריה. וכהכפרים עפ"י דברי המאירי ז"ל ולכן הקדים ריב"ל של לילה להודיע דיקראו מתחלה בלילה. והדר ביום י"ד. והשגת דהלא איך היה מקום לטעות דהרי תיקדום העשייה לזכירה למה דקיי"ל כרב. הנה אדרבה עליך יותר קשה אם איתא כן למה היו צריכין בש"ס לומר דלכן סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא משום "ימי משתה ושמחה כתיב. לימרו איפוא משום דאסור להקדים עשייה לזכירה. אלא ודאי כיון דכבר הקדימו פעם א' שוב לא איכפת לנו כלל. ובפרט כשהקדימו פ' זכור וגם פ"א המגילה ג"כ קודם הסעודה ודאי לא שייך כלל לומר דלא יקדימו הסעודה לקריאה השניה. והראיה הנה כן הדין בשו"ת מהר"י מולכו שהובאה בברכי יוסף סי' תרצ"ה דמי שאכל הסעודה כל הלילה דליל י"ד ונמשכה סעודתו עד היום ולא סילק ובירך ואכל קצת על היום יצא י"ח. אלמא דכל שאכל ביום גם טרם קריאה דיממא ודאי יוצא. וכן תראה בפשיטות המשנה כל היום כשר לקריאת המגילה עד צאת הכוכבים א"כ אם אין לו מגילה הדין לכתחלה שיאכל וישמח וכשיביאו לו המגילה יקראנה אח"כ וא"צ להמתין וז"ב:

ג על הערתך השלישית שהיה לכאורה לדעתך קשה מה שחדשתי דבשעה שיש שלום בעולם והשי"ת עושה חסד עם עם סגולתו. אזי כיון שעל פי סדרי בראשית לילה קודם ליום לכן כל המצות מתחילין בלילה. והדר נהורא. בזה באת ב"א יקירי והעירות מש"ס סוכה מ"ג דממילואים לסוכה ילפינן דמצות סוכה שאני מלולב דסוכה נוהגת בלילות כבימים. והרי במילואים הא כתיב יומם ולילה. מתחלה יום והדר לילה:

ב"א יקירי לא ראית את הירושלמי דיומא פ"א דפוס זיטאמיר הוא ד' ב' ע"א אות באות כדברינו דהתם או דהוה כקרבנות דהוי קדשים דבקדשים הא הלילה הולך אחר היום העבר או דהוה כמעשה בראשית דברישא חשוכא והדר נהורא כברייתו של עולם. והיו אז באוהל מועד ג"כ רק עד סוף יום השביעי ממש ולא יותר וכשתעיין שם בקרבן עדה וביותר בפני משה תמצא הכל על מקומו. והא דילפינן סוכה אפילו נימא כהסברא דהתם כקרבנות ג"כ לא קשה מידי דהלא עכ"פ ישבו לילה כיום ולא כלולב שאינו נוהג בלילה כלל וד"ל וז"פ. והנני להוסיף עוד דבודאי כן הוא דרק בעת שיצעקו אל ה' בצר להם אז יום קודם אבל בתשועת ה' הבאה כהרף עין ומשמח עולמו אשר ברא. אז כשם שבראה בראשיתה ויהי ערב והדר בוקר כן הוא. הנה כן דעתי. ובכל מקום שיהיה נמצא בהיפך הוא בטעם מיוחד. ונזכרתי שכן הוא בבירור. ועיין נמי בפירש"י בתהלים קפיטל פ"ח. יום צעקתי. בלילה נגדך. בהדיא כן שהצועק לישועה. צועק מעיקרא ביום וגם בלילה דבתריה ע"ש. ועל פי זה ניחא מאוד הפסוק דאקרא יומם דמשום דלא תענה לכן אחר היום גם ולילה ולא דומיה לי וז"ב. ואשר יש לי להוסיף גם עוד כונה נכונה בדברי ריב"ל דהקדים לילה ליום עד"ז. דהנה קשה למה היה לו להוסיף אות אחת מיותרת לומר לקרות המגילה היל"ל חייב אדם בקריאת מגילה בלילה ויום מהו הלשון המגילה וכן באמת גם על המשנה דפ"ב כל היום כשר לקריאת המגילה. קשה יאמרו הם ג"כ לקריאת מגילה. והלא בתחלת המסכת לא כתוב כן. רק מגילה נקראת ה"נ יהיה כן. אבל ניחא. דהנה באמת אין לנו בירור. מהיכן קורא אם מתחלתה. אם מאיש יהודי. או מאחר הדברים. או מבלילה ההוא. והנה לפי"ז ניחא דתנא המגילה פי' לכל מר כדאית ליה. וזה ברור תה"ל:

ואחרי שכן הנה יודעים אנו דמ"ד מבלילה ההוא. הוי הטעם משום תוקפו של נס. (ע"ש בש"ס י"ט). דהתחיל מבלילה הקודם שנדדה שנת המלך ונשלם הנם ביומא דבתרי' דהיינו בבוקר אחרי הלילה ההוא שהיתה משתה היין ביום השני תלו את המן ביום דוקא כדכתיב א"כ שפיר מוכרחים להקדים לילה ויום. בזה י"ל דריב"ל יסבור כרשב"י מבלילה ההוא סגי הוכרח להקדים לילה ליום. וזה ג"כ נכון בעז"ה:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה