אור ברסלב
ברוך השם חידושי ש"ס › סימן פו

ברוך השם· רבי משה רוטמן

חידושי ש"ס · סימן פו

סימן פה

עיין בתוספת (מו"ק דף כ"א ע"א) ד"ה ואסור שכתבו שם ומיהו אבל שונה במקום שאינו רגיל משמע דהא דוקא שרי ולא באיוב ובקינות ובירמי' עכ"ל. ומה מאוד נפלאתי על דברי התוספת דהא היא סתירה גמורה מהש"ס דסוף תענית דהתם חזינן בהדיא דפליגי רבנן ור' יהודא. דרבנן מתירין בט"ב גם במקום שאינו רגיל וכן בדברים הרעים שבאיוב וקינות וירמי' ור' יהודא פליג עלייהו וסובר דבמקום שאינו רגיל אסור ורק בדברים הרעים הנ"ל שרי. א"כ חזינן דבדברים הרעים יותר מסתבר להתיר מדברים שאינו רגיל דאפילו ר' יהודא דאוסר במקום שאינו רגיל גם הוא מתיר באיוב. ואיך זה יאמר התוס' היפך כזה דבמקום שאינו רגיל יהי' שרי ובדברים הרעים דוקא ששם כולי עלמא מתירין יהי' ההיפך שהתוספת יאסר. ולכאורה היא פליאה עצומה למאוד דהוי ממש דברים הפוכים. והנה כבר אמרתי בזה בעז"ה ביאור טוב. אך עתה נ"ל דבר מתקבל על דרך אחר. דהנה צריך להבין הדין למה באמת מתירין כאן בש"ם בלימוד תורה היכא שרבים צריכין לו וכן ההלכה פסוקה בטוש"ע יו"ד סי' שפ"ד ואינו מובן הטעם דהא אם התלמוד תורה אסורה לו מאי הוי דרבים צריכין לו וטעמא מאי. אבל הדבר יתבאר. דהנה בשום לב על דיוק הש"ס מה זה דכאן לא אמרו שום טעם וראיה ולמה בתענית (דף ל') סיימו בלשונם משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב. וכן גבי ר' יהודא סיימו שם עוד הפעם משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב. וכאן לא זכרו לזה כלל. אבל יתבאר הכל דהנה בש"ס (פסחים ע' ע"ב) אמרינן אבין תכלא לימא כי הא מילתא. וכן בש"ס (חולין ק"י ע"א) רבין תכלא. וקשה באמת מה הוי שייכות זה שאמר מלתא מופרכת לזה שהי' שכול בנים ר"ל. אבל בערוך ערך תכל פירש ע"ד דאמרו בש"ס (כתובות ס"ב ע"א) דמלפא תיכלא לא בהתה ופי' הערוך אינה מתביישת והכא נמי מחמת צער בנים לא הי' יכול לומר דבר ישר ודו"ק. ועל כן י"ל דהא דאבל אסור בתלמוד תורה הוא לא משום פקודי ה' ישרים משמחי לב רק פשוט דכיון דשרוי בצער לא יבין ההלכה והלימוד כראוי. ויוציא כפי דעתו דברים שלא כאמתתן. וזה הא לא דמי להא דש"ס (ברכות ל"ד) דמחינן לי' במרזפתא דנפחא עד דמכוין דהתם רק בכוונה תליא. אבל כאן לדעתא צילותא בעינן ומה מהני גם כשילמוד ויתן לב עכ"פ מחמת צערו משובש דעתו אצלו. ומה יכול להועיל לזה. ולכן שפיר יש לאסור בכל מקומות דגם התם תהי' דעתו משובשת וימציא דברים מופרכים. משא"כ ברבים צריכים לו שפיר שרי דהא הרבים לא יניחו לו ויכירו דברים המשובשין לכן שפיר שרי. ומשום הכי במקום שאינו רגיל הלא התם כיון שלא קרא בם מעולם לא ימציא לו דברים חדשים אחרי שכל עצמן לא למד עדיין. אבל באמת לאו משום פקודי ה' ישרים משמחי לב. משא"כ בט"ב דהתם הרי אין דעתו משובשת כי כמו שלבו בז' אב כן בט' אב ורק החז"ל הצריכו לו ליתן דעת להתאבל אבל ממילא אין לבו דוה עליו לכן אסור ללמוד רק מטעמא דמשמחי לב. וזה ברור לענ"ד:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה