ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי ש"ס · סימן עד
ב"א הרה"ג מוהר"ר יצחק הירש עסמאן כתב לי שקשה לו שני המאמרים הנראין כסתירה לכאורה מש"ס דגיטין (דף נ"ז ע"ב) דאמר ריש לקיש אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם ואלו התם בב"ק (ס"א ע"א) כל המוסר עצמו עד"ת למות א"א הלכה משמו. ורצה לתרץ דבתלמוד תורה דגופי' שלומד לעצמו הלכה ע"ז לא כתיב כי היא חייך ושפיר ממית עצמו עליה ובת"ת ללמד לאחריני שם כתיב כי היא חייך ואסור למסור עצמו למות והא דר"ע עם פפום שאני דחלקם בחיים. ואני אמרתי בזה דנקדים פשט הפשוט דהגמרא ב"ק ס' מסרו עצמן שם למות על הדברי תורה להמ"ד דנזקי טמון באש קמיבעי לי הנה הפשט הוא כך דהני שלשה הגבורים שהלכו לדרוש הדין וההלכה זאת מהסנהדרין שישבו בשער בית לחם והפלשתים חנו שם והיו השלשה האנשים ההם בסכנת מות ר"ל ולא היו רשאין לעשות כן למסור עצמם לסכנה על זה לידע דין א' וכהדין הידוע דיהרג וא"י רק על ל"ת אבל על עשה אסור ליהרג (עיין רמ"א יו"ד סי' קנ"ז סעי' א') והיינו גם על עיקר מ"ע דת"ת אינו רשאי ליהרג ומכ"ש עבור ידיעת דין א' היעלה על הדעת שימסרו למות רק הם הקדושים חבבו התורה הקדושה ביותר וחשבו חייהם כלא ממש וכאין וכאפס נגד הלכה אחת מד"ת ומסרו עליה ונהי שלא שייך לומר שחטאו בנפשותם ח"ו אדרבה ה' הי' עמם ונהג חסדו והצילם אעפ"כ מקובל מב"ד של שמואל שלא יאמרו הלכה משמן פן ח"ו יעשו אחרים ולא ינצלו ויאבדו נפשות בחנם וא"כ התם ע"כ מוכרח שלא ידעו מעצמן הדין דטמון באש דאל"כ למה הלכו לדרוש הדין מהסנהדרין אלא ע"כ לא ידעו וא"כ מסרו ללמוד לעצמן וא"כ איך זה שוב לדבריך הוי העונש אחרי שלדבריך עשו כדין כיון דאתה אומר שללמוד לעצמו ממית עצמו שפיר ולמה יענשו ואפילו אם תאמר דהרי הם למדו אח"כ גם לדוד המע"ה ואשר תרצה גם זה לכנות בשם ת"ת דאחריני מלבד מה שזה דחוק שזה נופל כשמלמדין לרבים לא ליחיד אחד כדוד. אלא עוד יותר דזה נופל רק כשהוא למד כבר אז אפשר לומר שילמד לאחריני אבל אם עדיין לא למד גם בעצמו איך יפול ע"ז שם ת"ת דאחריני כיון שנצרך לו מעיקרא ללמוד לגמרי לעצמו. ועוד איך תוכל לומר דבר חידוש כזה שת"ת דאחריני שבלתי ספק הכל יודעים שהוא יותר נכבד מת"ת דעצמו כדאמרו כ"ז למאן דתני אבל למאן דמתני ל"ל שיעורא וכהש"ס דהבאת בעצמך הא למיגמר הא לאגמורי וא"כ איך זה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא דת"ת דילי' דקיל בכל מילי ימסור וימית את עצמו ות"ת דאחריני דחמירא ויקרה יענש כשמוסר עצמו. ואדרבה להיפוך ממש מצינו דאמרו גדולה ת"ת יותר מהצלת נפשות (עיי"ש בש"ס מגילה ספ"ק) והיינו דאחריני. ועוד אמרו ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה אשר זה נחשב מי שאינו מלמד מה שיוכל ללמד כאלו הורגם ח"ו. והמלאך אמר עתה באתי על ד"ת באתי שהיא דרבים גדולה מכל התורה כולה ועוד עד שתבא לדוחק כזה על ר' עקיבא מחמת חלקם בחיים שזה קאי על חיי העולם הבא. למה לא תאמר יותר בדרך הישר והפשוט שאדרבה מחמת שהקהיל קהלות ברבים רשאי הי' למסור עצמו ע"ז כמו שמותר למסור עצמו למען להציל נפשות רבות כידוע מאסתר. ואדרבה יש חיוב עוד למס"נ בזה להצלת נפשות רבות כן וכ"ש לת"ת דרבים שגדולה מהצלת נפשות ובלא"ה לא קשה מידי דבשעת הגזירה הרי על ערקתא דמסאני רשאין וחייבין למסור נפשן ומה קשה לפ"ז שוב על ר"ע שהי' שם גזירת המלכות שהיא שעת שמד ר"ל. ואדרבה מר"ע גופא מוכח שחייבין למס"נ על לימוד תורה דרבים וד"ל. ע"כ אומר אני שזה בלתי ספק שאם על ת"ת דעצמו תאמר דממית עצמו עליה ק"ו וב"ב של ק"ו על ת"ת דרבים דאחריני ורק האמת הברור דחלילה למסור נפשו על תורה דילי' רק ליראי ה' הקדושים אנשי השם אבל שאר אדם מישראל אינו רשאי לעשות יותר מחוקי התורה. והקושיא מעיקרא לא קשה מידי הלא אטו כן הפשט שממית במיתה ח"ו רק הגמרא קורא לחיי צער ועוני ממית פי' שמסגף ומענה את גופו ומניח חיי שעה והבלי הבלים של החיים הגשמיים ועוסק בחיי עולם וזה קוראין ממית (והוא לשון הרמב"ם ז"ל פ"ג דת"ת) ועיין עוד ברמ"א ז"ל (ביו"ד סי' רמ"ו סעי' כ"א אות באות) אבל למסירת נפש בפועל ממש ברגע אחת שיהרגנו ח"ו מי קאי ע"ז דאם תאמר כן איך זה יהי' עוד באוהל התורה הלא יקברנו בארץ וריש לקיש גופי' הא אומר זה דהי' קשה לו זה אדם כי ימות באוהל אם ימות איך זה יהי' עוד באוהל ופירש משום זה דהכוונה שממית עצמו ויושב תמיד באהלי של תלמידי חכמים א"כ הרי על כרחך אין זה מיתה לגמרי ח"ו אלא חיים גמורים והרי המשנה המפורשת ידועה לן יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עולם הבא. והכתוב ג"כ אומר אשר אנכי מצוך היום לעשותם. ובמתים חפשי כיון שמת נעשה חפשי ואיך זה יעלה על הדעת שימית עצמו ולא ילמוד עוד. הירצה בזה. א"כ הרי אין שום סתירה כלל משני הגמרות דאמת כן הוא דאסור למסור עצמו למות על ד"ת ולא להשמיענו שאסור ליהרג זה א"צ לומר כלל. אלא פשוט דגם לבוא עצמו למקום סכנה כדי ללמוד עד"ת אסור קצת ולכן נענשו שם עפ"י ב"ד של שמואל הרמתי שלא יאמרו הלכה משמם בעבור שסיכנו בעצמם על לימוד תורתם לעצמם ודו"ק: