אור ברסלב
ברוך השם חידושי ש"ס › סימן עג

ברוך השם· רבי משה רוטמן

חידושי ש"ס · סימן עג

סימן עב

תנן התם (גיטין ס"ו ע"א ב"ב ד' קל"ג וד' קל"ו ע"א) הכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב מהיום ולאח"מ פי' רשב"ם אבל אם לא כתב מהיום לא נתן להם כלום דאין מתנה לאח"מ דבההיא שעתא אין לו חלק בהן שיוכל להקנותן. וכן בש"ם שם בשלמא גבי גט מספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי אבל הכא ה"ק גופא קני מהיום ופירי לאח"מ וכן פירשב"ם לעיל דף קל"ג ע"א ד"ה אמר רבא מגרע גרע וכו' דהא אין מתנה לאחר מיתה. וכן פירש"י ז"ל בגיטין ד' ע"ב ע"א במשנה ד"ה מהיום ולאח"מ דבשלמא גבי מתנה א"ל גופא מהיום ופירי לאח"מ וכן פירש"י שם בגמ' ד"ה כרבנן ואי לא ה"ל מתנה לאח"מ. א"כ לכולם שפה אחת דמתנה ליתא לאח"מ וקשה א"כ איך נוכל ללמוד סתם סוגית הש"ס בגיטין דף ס"ה סוף ע"ב בסוגיא דגניבא יוצא בקולר הוה ואמר הבו ארבע מאה זוזי לר' אבינא מחמרא דנהר פניא ואמר ר"ז דרא ר' אבינא לסילתי' ואזל לרב הונא רבי' דאמר גיטו כמתנתו וכן מתנתו כגיטו אע"ג דלא קני מיני' וע"ז מתקיף לה ר' אבא אי מה מתנה ישנה לאחר מיתה אף גט וכו' הכי השתא מתנה איתא לאח"מ אבל גט לאח"מ מי איכא עכ"ל אומר אני מרא דאברהם מנלי' להו כך פשוט דמתנה ישנה לאח"מ והא מסוגיא דש"ס ב"ב פשוט להיפך דאין מתנה לאח"מ וממש כהאי לישנא שאמרה רש"י ז"ל בכתובות ב' ע"ב דאין המתים מגרשים. בהאי לישנא נמי תאמר על המתנה דאין המתים מקנין וכדאמר באמת הרשב"ם כן וא"כ איך זה החלט פשוט שלהם שמתנה ישנה לאח"מ. ואין לומר דכונת הש"ס ור' אבא דהיינו על פי התקנה דרבנן הוי ודאי לא נוכל לומר דא"כ היו צריכין לומר אי מה מתנה תיקנו רבנן ולא לומר כל כך פשוט. ובפרט שאין אופן כלל לומר כן דהא אחר שתאמר תקנה א"כ לא יוקשה מידי התם תיקנו רבנן אבל בגט הא לא תיקנו ואין להתעקש ולומר דזה באמת כוונו בש"ם באמרם הכי השתא וכו' זה ודאי לא מצית אמרת הכי חדא דהא מרש"י ז"ל בגיטין לא משמע הכי עיי"ש בדף ס"ו ע"א ד"ה לאח"מ מי מגרשה וחזקת יבום בא לה ולא פי' כפשוטו דהרי בגיטין לא תיקנו רבנן. ועוד כי מעיקרא דדינא ליתא כי התקוה שתיקנו רבנן שיהיו דברי שכ"מ ככו"מ הוא דוקא לענין זה שכשימות קונה המקבל למפרע מחיים חיותו משעה שכתב לו אבל לא שתקנה לאח"מ וזה פשוט. א"כ שוב הדר אינה לאח"מ ואיך אמרינן הכי השתא בשלמא מתנה איתא לאח"מ. באופן שלכאורה דברי הש"ס הללו סתרי אהדדי. והנה באמת לדעתי כל מעיין בדברי הש"ס יראה שלכאורה דבריהם מרפסין איגרי ואין שום פירוש להם. ובאשר אני כעת מחוסר ספרי מפרשי הש"ס גם הפ"י אינו תחת ידי ואל תתמה הרי מצאנו לגאון אחד שכותב בספרו שגם גמרות לא הי' לו. ואדמה כי עלה על רוחי לאמר בזה תה"ל כונה נכונה אמנם מקודם צריך להקדים ולבאר שיש עוד בסוגיא זאת דגיטין קושיא אחת גדולה ועוד חמורה מקמייתא. דמסיימין שם אלא ר' אבא הכי קא קשיא לי' חמרא לא אמר דמי חמרא לא אמר מחמרא קאמר. ועיין בפירש"י שם ונוראות נפלאתי א"כ הרי פנים חדשות באו לכאן ואיך זה יכוונו בדברי פירוש המלות של ר' אבא שאמר בלשונו הזהב מה מתנה ישנה לאחר מיתה ילבישו בם אלה הדברים אשר ידברו עתה מחמרא קאמר. אין זה לכאורה אלא תימא. והי' לר' אבא להחליף הדברים מכל וכל ואצל הש"ס הי' נכון שזה שדיבר ר' אבא בלשונו אי מה מתנה וכו' מסכים ישר לזה שנאמר מחמרא קאמר והיא פלאי פלאות וגם להבין לאשורם דברי רש"י ז"ל שאמר וכי עושין מעות מיין. הרי למה לא עושין ובכל שעה ושעה עושין ועושין מעות מפירות ומי לא יודע ששוה כסף ככסף ומה לן יותר מפסוק מפורש כסף ישיב לבעליו ואמרינן ישיב לרבות שו"כ. ורש"י ז"ל אומר כל כך בפשיטות ותמימות וכי עושין מעות מיין. אבל הדבר יתפרש על נכון מצדי צדדים וחדא בחברתה מתרצת. דהנה זה ודאי אמת דכשם דאין המתים מגרשים כך אין המתים מקנין מתנה וכשתיקנו שיהיו דברי שכ"מ ככוכ"מ היא שיקנה למפרע מחיים ובודאי כה"ג בגט נמי הי' מועיל דהא מהיום ולאח"מ אלמלא תנאה הוי הי' שפיר מועיל דהא דגט ואינו גט הוי רק מחמת דמספקא לן אי חזרה הוי הכל ידוע היא עיי' ש"ס קדושין נ"ט ב'. א"כ הדברים כנים ודאי כמו שאמרתי לעיל אך אפה"כ הכל ניחא דהנה הא צריכין להבין אימתי באמת נעשה הקנין אחרי שאם עמד חוזר א"כ מתי קנה מחיים הא לא קנה דהא אם עמד חוזר ולאח"מ ודאי ג"כ לא קנה כנ"ל דאין מתנה לאח"מ וא"כ אימתי קונה אבל כי הא דאמרינן דגיטו וידו או גיטה וחצירה באין כא' ה"נ אמרינן דהמיתה והמתנה באין כא' וברגע אחת קנה והיינו באמת שהי' עדיין חי מיקרי כי הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו. אבל כל זה יש רק לומר כשאין ההיפוך על רגע כזאת אבל חזקת איסור יבום הזקוקה ברגע האחרונה איך תאמר שברגע האחרונה גיטה ומיתתו באין כא' אחרי שבאותו רגע ממש בא לה חזקת יבם לקראתה ועד שתאמר גיטה בא לה אמור יבם בא לה והיא סברה יקרה. וזהו שדייק רש"י ז"ל בלשונו הזהב לעיל ד"ה לאח"מ שסופר ומונה תיבותיו היקרות. לאחר שמת פי' לאח"מ ממש שכבר עבר רגע משמח הרי מי מגרשה. ואלא ובשעת מיתה. פי' שתאמר שגיטה ומיתתו באין לה כא' הוזקקה ליבם אז ברגע הלזו. ולהא מילתא פי' לומר שבשעת מיתה תבוא כא' היכא נדמינהו ודו"ק כי הוא באמת בלי ספק שזה כוונת רש"י ז"ל תה"ל. ומה יומתק לנו עתה הסיום של הש"ס שנדו מלעיל ואמרו דר' אבא הכי קא קשיא ליה חמרא לא אמר וכו' וכי עושין מעות מיין פי' אחרי שאתה מוכרח לומר שרק בשעת מיתה ממש זוכה המקבל ומיתה ומתנה באין כא' זה יש לומר רק אם הי' אומר חמרא או דמי חמרא אבל מחמרא שצריך לבוא עוד ליד שלישי למכור אז ברגע האחרונה הלזו הא אי אפשר זה כי הרי לא מכרו עדיין. ויין שוה דמי ארבע מאה זוזי. הא לא קאמר. ואלא ע"כ מחמת זה תבוא לומר על אחר מיתה ממש א"כ שוב כשם שמתנה תאמר שישנה הרי תאמר נמי על גט שישנו ודו"ק היטב:

עוד לענין הנ"ל. הנה בש"ם ב"ב ד' קל"ה ע"ב ת"ר איזו היא דייתיקי וכו' ואיזה היא מתנה וכו' ה"ק איזה היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה. פירשב"ם אבל אי לא כתב בה מהיום אינו קונה דאין מתנה לאחר מיתה שהרי אין כח באדם ליתן מקודם לכך דבר שלא יוכל להקנות באותו הזמן שהוא רוצה שתתקיים המתנה ואחר מיתה איך יכול אדם ליתן אחרי שמת ונקבר עכ"ל. הרי לך ברור ומפורש שאין אנו יכולים לומר שאחר המיתה יוכל להקנות. ולא זו בלבד אלא עוד כפל ושנה זה הלשון הרשב"ם בד' קל"ו ע"א במשנה הכותב נכסיו לבניו פירשב"ם אבל בלא מהיום לא נתן להם כלום דאין מתנה לאח"מ דבההיא שעתא אין לו חלק בהם שיוכל להקנותו. וכן בגמרא שם התם מספקא לן אי תנאה הוי הכא ה"ק לי' גופא קני מהיום וכן בש"ס גיטין ד' ע"ב ע"א במשנה ברש"י ד"ה מהיום כלשון הרשב"ם כאן וכן בגמרא שם ברש"י ד"ה כרבנן. הרי לכולם שפה אחת ודברים אחדים דכשם דאין גט לאח"מ אלמלא שיש לומר תנאה הוי כן נמי מתנה אינה לאח"מ ואך הרי לכאורה הא מצי לומר דרק במתנת בריא נאמר שאין כח ליתן לאח"מ אבל במתנת שכ"מ אפשר מחמת התקנתא דרבנן נאמר דגם המתים מקנין. אחרי שבאמת הא מתנת שכ"מ אינה קונה אלא לאח"מ. על זה הרי כתבנו בדברינו לעיל. אך מדברי הרשב"ם שבדף קל"ג ע"א ד"ה א"ל רבא מגרע גרע בתמיה השתא ירושה דאורייתא מתנה דרבנן לא כ"ש שכתב גם שם הרשב"ם דגם מתנת שכ"מ הא אין מתנה לאח"מ א"כ אחרי שגם בשכ"מ נמי כן הרי אנחנו צריכין להבין באמת אמת שרבנן תקנו דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין אבל היינו שיהי' מועיל דיבורו ואמירתו גם בלא קנין. וכדאי' מפורש זה ברשב"ם בדף קמ"ז ע"ב בביאור ב' הלשונות בין אם נאמר שעד שילכו ויבאו עדים או קנין יבוא לטירוף ח"ו בין אם נאמר שממילא יטרף מחמת שיחשוש שלא יקיימו צואתו עכ"פ הנה כ"ז לענין שיועיל דיבורו כמו קנין גמור אצל אחר. וכן אפילו למ"ד מה"ת ולא נסבור כהתוספות שבשם שלכ"ע הוי רק אסמכתא ונאמר שהוא פשוט מה"ת הרי ג"כ סגי לזה שיועיל דיבור כקנין ואמירה שלו קנין הוי אבל שיקנה בפשיטות לאחר מיתתו שהוא היפך השכל והסברא הפשוטה זה הוי דבר שאין יכולים להבין כלל דבאיך אנפין יאמרו חז"ל שגם בשעה שהוא מוטל כבר כאבן דומם יעשה חיל במקנה וקנין. וכי כל המתים דעלמא יהיו כולם צדיקים שגם במיתתם קרויין חיים ולא להאי מילתא איתשיל מליצתם הנעימה הזאת וא"כ הרי המה ראו כן תמהו על סגנון לשון הש"ס דגיטין ס"ו שהבאתי וכל כי האי מילתא הי' פשוט בדעתי שזה אינו ענין כלל להא דאמרו דמתנת שכ"מ אינה קונה אלא לאח"מ דדבר פשוט הוא שע"כ אנו מוכרחין לומר כן דהרי הא מפורסים ונודע לנו דינא דשמואל ב"ב קנ"א וד' קנ"ב דכל שכ"מ אם עמד מחוליו חוזר ממתנתו וכן אין חילוק בין אם עמד וחוזר שיהי' נשאר לעצמו שזה ודאי ברור דבידוע דלא כתב ולא נתן ולא אמר ולא דיבר אלא מחמת שסבר שימות וכלשון הש"ס שם אלא אפילו אם חזר מדיבורו לראשון ונתן לאחר. אחר שאמר או כתב לראשון. חזרתו חזרה ואם מת קנה שני כידוע מהמעשה דאימי' דרמי בר חמא ב"ב קנ"א דאחרון קנה משום דבפירוש אמר שמואל דחוזר בין לעצמו בין לאחר. וההוא דכתובות אוקמוה בבריא והא דב"ב בשכ"מ יעו"ש. א"כ אם היינו אומרין שנגמר המתנת שכ"מ באיך אנפין יחזור אם כבר קנה המקבל אבל מחמת שכל זמן שהוא חי עדיין אין המקבל יודע אם יבוא לכלל סוף בקנייתו לכן ממילא הא בהא תליא דמחמת שאם עמד חוזר נצמח מזה ע"כ שמתנתו של שכ"מ אינה קונה אלא לאח"מ אבל במתנת בריא שהדין שאינו חוזר גם אם עמד לכן קא אמרינו דקונה מחיים. והיינו נמי דינא דרב הונא בתחלת הסוגיא דגניבא שאמר ר"ה גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר. ורבה ורבא לא סבירא להו הא דרב הונא ורק מחמת גזירה כדאי' בש"ס גיטין ד' ע"ג ע"א שמא יאמרו יש גט לאח"מ הרי דאם עמד חוזר הוי מתנה שלו לאח"מ וא"כ הרי לעולם שפיר נכון לומר דלעולם ודאי אין המתים יכולין להקנות ורק הא דקני לאח"מ הוי הפירוש שנגמר הקנין כשמת אבל לעולם מאי פירושו היינו כשמת בסופו נתברר הדבר למפרע שקנה מחיים חיותו. משא"כ כשלא מת ועמד מחוליו הרי לא בא לכלל קנין וסופו הוכיח על תחלתו זהו ברירא דהך מילתא ומבואר כל זה בהסבר דברי הרשב"ם ז"ל ד' קל"ה ע"ב ד"ה הא שכ"מ כותבין ונותנין דהי' סברת המ"ד דבשטר נמי יועיל דכתב דכנכתב מחיים דמי אלמא דכל מתנת שכ"מ כשמת אמרינן דקנה למפרע מחיים. והרי פשוט כן מוסבר בפשיטות הלשון דהש"ס דאמרו בכלל כל התקנה בלשון דברי שכ"מ ככוכ"מ דמי הלא פשט הפשוט שדבריו שדיבר והלא אימתי דיבר הא דיבר כשהי' יכול לדבר והיינו מחייו וכן פשוט במה שנקטו הלשון ככוכ"מ ומהו הפירוש של כתובין ומסורין היינו שהוא כאלו כתב לו בקנין גמור דברים הצריכין כתב דייקא כגון קרקעות וכאלו מסר לו ליד המקבל דברים הנקנין במסירה וכן הוא בהדיא בסמ"ע ריש סי' ר"ן א"כ אם תרצה לומר שהתחלת הקנין יהי' רק לאח"מ על מה ולמה היו צריכין לומר הלשון הלז ככוכ"מ הא עכשיו אנו מוסרין לו ומהו הכף הדמיון. ועל כולם הלא ראינו ביותר במפורש בתוספות ב"ב ד' קע"ה ע"א בהדיא ככוכ"מ כבר עיי"ש הרי בהדיא כן. ולכן א"א כלל לומר שהתחלת הקנין יתחיל לאחר מיתה. ובפרט שהוא פשוט ומפורש בפה מלא להמעיין בלשון הטור חושן משפט ריש סי' ר"ן שכתב בהדיא דלכשימות קונה המתנה למפרע. וא"כ הא ודאי קושיתי במקומה ובתוקפה דבגט נמי נימא דלכשימות יהי' הגט חל למפרע ואלא דבגט לא תיקנו זה החיזוק שיהי' חל למפרע א"כ דקארי לה מאי קארי לה. והלא אם הי' רק במהיום ולאחר מיתה ברור לנו שהיא תנאה הא הי' הגט גט לכ"ע ורק מחמת דמספקא לן שמא חזרה הוי לזאת היא דחולצת ולא מתייבמת. ואשר בדין ע"מ שתתני לי מאתים זוז לרב הונא שאומר והיא תתן בקדושין ס' ובגיטין ע"ד הא גם כשנתקרע הגט הי' מועיל וה"נ כן ואלא דלא תיקנו א"כ לא מקשה ר' אבא מידי. ומהני שני ההלכות שבד' קל"ג וקל"ז שאנו רואין שאלמנותו נזונות ממתנת שכ"מ וכן במתנת בריא לראשון ואחריו לשני ונתן הראשון במתנת שכ"מ לאחר שבא שני וזוכה והמקבל לא יכול לזכות מכח הראשון לא הי' קשה מידי דהא נהי שאם לא היו כאן האלמנה והמקבל השני הי' ודאי זוכה המקבל המתנת שכ"מ למפרע מחיותו אעפ"כ כיון שהם זוכין בשעת מיתה ממש הלא הם קדמו והפסיקו ולא הניחו המתנה לבוא לידי גמר שתוכל כלל לחול למפרע והוא דבר פשוט. ולכן ליישב הקושייא כתבנו אז בדברינו לעיל שבביאור דיוק הלשון של רש"י ז"ל גיטין ס"ו משמע שבמתנה חלה בשעת מיתה פי' בשעה שהוא חי עדיין רק בשעת האחרונה ואלו בגט ליכא למימר כן משום דאיסור יבום בא לה ויהי' עתה ביאורו שהיינו למפרע חלה המתנה ובגט לא:

אמנם מעצמי הדרני בי מטעם אחר דהא נשכח אז מלבי ששיטת רש"י ז"ל הוא להיפוך מכל רוב הראשונים וכאשר הובא בר"ן פ' מי שאחזו דגוסס לרש"י ז"ל אין יכול ליתן מתנה יעוי"ש היטב וכן הוא בטור אה"ע סי' קכ"א ובב"י בביאור השיטות הללו. וא"כ איך זה אוכל לפרש שעל שעת מיתה תחול דאז עכ"פ הוי גוסס ואדרבה עוד גרע מניה ואיך זה נוכל לכוון זה בכונת רש"י ז"ל ששיטתו הוא להיפוך. לכן עתה עיינתי קצת ביותר ונ"ל לומר דרך פשוט ונכון בביאור פי' הש"ס הלז ויהי' הכל על נכון בעזה"י וכלל גדול אצלינו שדרך הפשוט הוא חביב תמיד ביותר מדרך הבא לפלפל ולחדד. והוא כמו שאגיד. דהנה תנן התם במשנה (גיטין י"ג ע"א). האומר תנו גט זה לאשתי ומת לא יתנו לאח"מ תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאח"מ. ובש"ס דאם בשכ"מ גם בלא ציבורין יתנו דדברי שכ"מ ככוכ"מ דמי. א"כ הא זהו דפריך ר' אבא כאן בדף ס"ו אי מה מתנה ישנה לאח"מ פי' כדתנן כאן דאפילו לא מטי לידי' דמקבל עד אחר שמת הנותן אפ"ה תני דיתנו לאח"מ. אף גט ישנו לאח"מ פי' ולמה זה תנא ברישא דהאומר תנו גט זה לאשתי לא יתנו לאח"מ. וע"ז שפיר ניחא השתא התירוץ דהגמרא דאמרה הכי השתא בשלמא מתנה ישנה לאח"מ פירושה היא דחידשה גמרא באמת דבר שלא הי' נשמע לר' אבא בעת שהקשה דהלא בגט יש ענין אחד שהוא יוצא מן הכלל מה שיש במתנה דבשלמא במתנה הא בעינן רק שהמקבל יזכה במתנה כדרך שזוכה הלוקח במכירה ודרך מקח וממכר סגי. וגם האומר לחבירו הנני נותן לך מתנה זו וטלי אותה מעל גבי קרקע ודאי דזוכה ואלו בגט הא קיי"ל בגיטין ע"ח האומר טלי גיטך מעל גבי קרקע אינו כלום אע"ג דהיו כל פרטי הגט כדת וכהלכה אפ"ה משום הא לחודא שלא נתן לה מידו ממש לידה או לרשותה לא נתקיים הפסוק ונתן בידה ועכ"פ עד דעריק לה חרציה יעו"ש. והוא רק בגט מגזה"כ ונתן בידה ולא מהני קנין בלבד דלכן חליפין לא מועיל בגט. והלכך שפיר כשמת הבעל טרם מסר לידה השליח דנתינת השליח חשבינן ממש כאלו הבעל כידוע ששא"כ וחשבינן עריקת חרציה של השליח כאלו הבעל עצמו עריק לה חרציה א"כ כל זה כשהבעל חי ומנענע באיבריו אבל כשמת ומושכב לארץ א"כ הרי הוי אז כאלו היא המתגרשת נוטלת הגט מעל גבי הקרקע שהמת הוא כקרקע לאחר מותו. וזהו תהלי"ת ברירא דהך מילתא שזהו שאומרים כאן הכי השתא בשלמא מתנה איתא לאח"מ פי' כיון שהנותן הוציאה מרשותו שלו בחייו סגי דבשעה שנתן הי' חי ועכשיו נמי עצם המתנה איתא לאח"מ כסף או המטלטלין הא ישנן לפנינו ורק הקונה קונה אותה לאח"מ זה לא איכפת לן דחשבינן קניית הקונה עם נתינת הנותן למפרע. אבל גט לאח"מ מי איכא פי' כיון דלא הגיע לידה לשם גט אלא לאח"מ הו"ל טלי גיטך מעל גבי קרקע וזהו שפירש"י ז"ל לאחר שמת מי מגרשה כיון שאנן מוכרחין שבעת גמר הגט לא יהי' קנין בלבד אלא גם נתינה מיד המגרש ולאחר שמת הא אין לו חיות ליתן ורק היא נוטלת את הגט והוא אינו נותן. עד כאן ותו לא מידי. ואחר כל האמור נזכרתי מאמר הגמרא דב"ב גנובי גנבא למה לך ואיך זה לא נעיין בדברי האחרונים ומצאתי כי תה"ל על הדרך שדרכתי היא מסילה העולה בית אל שהקצ"ח ריש סי' ר"נ הביא שיטת התוספות והרא"ש דגיטין ג"כ שזוכה למפרע והיינו מחיים שאין מתנה לאח"מ ורק לא זכר דברי התוס' דב"ב קע"ה שהבאתי לעיל. אחר כותבי זה ראיתי להנתיבות המשפט שהראה מקום לעיין במהרי"ט וראיתי כי תה"ל הכל אמת ויציב דהרי המהרי"ט ח' חו"מ סי' ע"ד הסביר בדרך אריכות רק כאמור שזוכה למפרע מחיים יעו"ש. וא"כ ודאי הדרא קושיתי לדוכתה אלא ע"כ כמ"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה