אור ברסלב
ברוך השם חידושי ש"ס › סימן סה

ברוך השם· רבי משה רוטמן

חידושי ש"ס · סימן סה

סימן סד

קשיא לי על הרשב"א בחידושיו לנדרים (נדרים דף ט"ו) שנראה מדבריו להדיא דאפילו במצוה שיש בה הנאת הגוף נמי אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו כיון שא"א לעשות המצוה רק כשיהנה. והא דאמרינן הנודר ממעין טובל בו רק בימות הגשמים אבל בימות החמה לא הוא רק איסור מדרבנן גזירה שמא ישהה אחר הטבילה וכמו דאמרינן (שם דף ל"ט) גזירה שמא ישהה בעמידה. [וכן מצינו כעין גזירה זו בש"ס (פסחים דף ח' ע"ב) דילמא בתר דבדק אתי לעיוני בתרה. עיי"ש. וכן (ביבמות דף כ') שגזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שניה דאז ליכא מצוה. וה"נ דכוותה] וכמ"ש בס' שער המלך הלכות לולב עיי"ש ולכאורה מאוד תמוה דא"כ למה איצטריך קרא למישרי כלאים בציצית משום דעשה דוחה ל"ת תיפוק לי' כיון שאין נחשב להנאה כלל להרשב"א ז"ל משום דמצות לאו ליהנות ניתנו א"כ הא אין בו איסור כלאים כלל דהא קיי"ל דמוכרי כסות מוכרין כדרכן. משום דאין נהנים. וגם היכי מייתינן בש"ס (ריש יבמות דף ד' ע"א) ראי' מזה דעשה דוחה ל"ת הא אין בזה ל"ת כלל כיון דכל איסור כלאים לא נאסר רק במקום דאיכא הנאה דוקא וכמו דקיי"ל בקשין שאין בו משום כלאים משום שאין בו הנאת לבישה וכמבואר בש"ס (ביצה דף ט"ו. יומא דף ס"ט) דהני נמטא גמדא דנרש שריא וכן בבגדי כהונה שרי מהאי טעמא. אך נלפע"ד לתרץ זה בשני פנים. א) י"ל דהרשב"א ז"ל סובר כדעת הר"ת ריש יבמות דגם בטלית הפטורה מציצית כגון בלילה או כסות של נשים ג"כ אין בו משום כלאים והתם הא ליכא מצוה ואפ"ה אין בו משום כלאים וע"כ משום דילפינן מקרא דלא תלבש שעטנז וגו' גדילים תעשה לך וגו' דעשה דוחה ל"ת. והיינו כיון דלאנשים הותר גם לנשים הותר. ב) או י"ל דהרשב"א ז"ל לשיטתו אזיל בחידושיו (לביצה דף ט"ו) שהסכים לשיטת הר"ת ביומא שם דהא דקשין שרי הוא רק בהצעה שאינו אסור אלא מדרבנן אבל בלבישה או בהעלאה שהוא מה"ת גם בקשין אסור וא"כ י"ל דכיון דאיסור כלאים גם בלא הנאה אסור לדידהו לכן שפיר איצטריך קרא ע"ז והא דמוכרי כסות מוכרים כדרכם היינו משום דהתם אינם מכוונים כלל ללבישה והוי דבר שאין מתכוין ושרי אך הראשון נ"ל עיקר דבאמת משמע דלעולם כל שלא נהנה בכלאים שרי לכ"ע. והרה"ג הר"ר שלמה הכהן מווילנא השיב לי לתרץ בשני פנים אחרים. א') דהא דמצוות לאו ליהנות ניתנו הוא רק במצוה חיובית. אבל בציצית הא יכול ללבוש בגד בלי ד' כנפות וא"כ היכא שלובש בגד של ד' כנפות דחייבת בציצית התם שפיר מצות ליהנות ניתנו. א') או שי"ל דהא דמצות לאו ליהנות ניתנו הוא רק במקום שהאיסור הוי רק איסור הנאה לחוד כמו הנודר ממעין או שאומר קונם הנאת תשמישך עלי או קונם הנאת סוכה. אבל באיסור שעיקר איסורו הוא באכילה כדרך הנאה או בלבישה בדרך הנאה התם גם אם תצטרף מצוה הוי גם בהמצוה הנאה שפירתא כיון דהרי אכל כדרך הנאה ולבש בדרך הנאה. וראי' דאל"כ איך הקשו התוס' (קידושין דף ל"ח ע"א) למה לא אכלו מצה מחדש ומשום דעשה דוחה ל"ת ותירצו דעשה דלפני הדבור אינו דוחה. והרי להרשב"א למה לא אכלו גם בלי דיחוי דהרי הל"ת דחדש אם הי' שלא כדרך הנאה מותר וא"כ אם נימא מצות לאו ליהנות ניתנו הרי הי' שלא כדרך הנאה. אלא ודאי דבכה"ג אמרינן ליהנות ניתנו עכ"ל הג' הנ"ל. אבל לפענ"ד זה אינו דהרי מה שייכות מצות דאכילה לנ"ד. דהתם מי איכא למ"ד לומר מצות לאו ליהנות ניתנו. אדרבה להיפוך שאם לא נהנה הא לא קיים המצוה כלל. דהרי עיקר סדר המצוה ורצון השי"ת כך הוא. שיאכל ויהנה דוקא. ואם אכל המצה שלא כדרך הנאה הרי לא יצא כלל. וכן מבואר להדיא במל"מ (פ"ה מהלכות יסודי התורה) ד"ה יש לחקור. ובאור חדש (פסחים דף צ"ה ע"א) ד"ה אינם. וכן משמע לדעתי מדברי רש"י ז"ל (ר"ה דף כ"ח ע"א) עיי"ש בסופו. משא"כ בציצית ודאי י"ל מלל"נ. אלא הנכון כמ"ש בעזה"י:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה