ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי ש"ס · סימן נב
עיין בר"מ (כהמ"ק פ"ה ה"י) שכתב שלא ישא הכה"ג שתי נשים ואם נשא שתים "אינו "יכול לעבוד ביום הצום "עד "שיגרש "לאחת עכ"ל עיי"ש. והנה לכאורה סותר את דברי עצמו (פי"ז מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ג) דכאן משמע דרק ביום הצום לא יעבוד אבל בכל השנה ליכא איסורא גם לדידי'. אך כאשר נדקדק היטב נראה שאין כאן סתירה ודבריו נאמנו מאד. ולעולם דגם בכל השנה אסור הכה"ג ליקח ב' נשים וכמ"ש בהל' איס"ב אשה אחת ולא שתים. אעפ"כ גם מה שכתב הכא ניחא ג"כ. דהנה תנן (בסוף פ"ז דבכורות) כהן הנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה. ובש"ס (שם דף מ"ה ע"ב) תנא נודר ועובד יורד ומגרש. ופירש"י תיכף כשנדר מותר לו לילך לכתחלה ולעבוד גם אם אפילו עדיין לא גירש מותר לעבוד עכ"ל רש"י ז"ל והיא הלכה פסוקה. וכ"ז הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד אם עבד עבודתו כשירה גם אם לא נדר כלל כדאיתא להדיא בר"מ (פ"ו מהלכות ביאת מקדש הלכה ט') שאם עבר ועבד קודם שידיר אעפ"י שהוא נשוי בעבירה לא חילל העבודה עכ"ל ואלו בכה"ג שלא יעבוד ביום הצום בב' נשים זהו רחוק מאד בין לענין לכתחלה בין לענין דיעבד והיינו דלענין דיעבד הרי עבודתו פסולה אם עבד ביוהכ"פ ולא גירש אחת מהשתים. כמבואר בש"ם יומא דף י"ג) דמקשינן התם שמא תמות בפלגא דעבודה ונמצא עבד בפסול למפרע עיי"ש להדיא וכן הוא בתוס' שם וזה ברור. וזהו שרמז הר"ם בלשונו כאן בהלכות כלי המקדש שכתב "אינו "יכול לעבוד ולא כתב אינו רשאי. רק אינו יכול להשמיענו כדמפורש בסוגיא שעבודתו פסולה ואין שום יכולת כלל לעבוד אפילו בדיעבד. וגם לענין לכתחלה נמי חלוק הוא דין יוהכ"פ מכל ימות השנה. דבכל השנה אם הי' נשוי אלמנה אפ"ה כל שהדירה רשאי לעבוד גם קודם הגירושין. ואילו ביוהכ"פ אם הי' נשוי שתי נשים גם אם היו שתיהן בתולות אפ"ה אינו יכול לעבוד עד שיגרש דוקא לאחת. ודוקא גירושין ממש ולא יועיל כאן מה שידירנה מליהנות לו. וכמפורש כל זה בהסוגיא שם. דאל"כ למה להו לפלפל שם כ"כ הא נוכל לתרץ בפשיטות דמשכחת לה שמדירה לאחת ולא תקשה עוד כלל. וזהו שדקדק הר"מ וכתב "עד "שיגרש "לאחת פי' ולא יועיל כלל מה שמדיר לאחת. וזה פשוט וברור. וכשהרציתי כל הדברים הללו אל כ' אחי הרה"ג הר"ר ברוך כתבתי לו עוד בענין זה על מה שראיתי בכת"י הטהורה שהשיג על הג' בעל חמדת שלמה בהלכה הזאת אך לפ"ד נראה שלא נעלם כלל מהחמדת שלמה דברי הר"מ הללו. ושפיר ידע דרחוקים הדברים זה מזה. דאע"ג דבשאר ימות השנה נמי אסור הכה"ג ליקח שתי נשים אפ"ה הוי רק כמו כל אחיו הכהנים שאם נשאו נשים בעבירה אפילו מחייבי לאוין ג"כ אינו פוסל עבודתו מחמת זה. ואם בא להדיר עובד גם לכתחלה אף קודם הגירושין. משא"כ ביום הצום דאז אינו עובד כשיש לו שתי נשים גם אם הדיר לאחת ואם עבד ולא גירש אחת חילל כל עבודתו שביום הזה. ואגב ראיתי בס' חידושי מהרד"ם על ספר המצות להר"מ ז"ל (מ"ע ל"ח) שהקשה על הר"מ מסוגיא דקידושין (דף ס"ח) דלמה דחקו לאוקמי לר' ישבב לטעמא דנפשי' רק בבעולה לכה"ג, ולא תירצו בפשיטות בשתי בתולות להר"מ עיי"ש ודו"ק. ולכאורה זהו קושיא עצומה. אך לפענ"ד אין כאן קושיא דהרי בכתוב מפורש כי תהיין וגו' האחת אהובה והאחת שנואה וגו' והי' הבן הבכור לשנואה. הרי בעינן שנכיר ונדע מי היא השנואה. ואילו בשתי נשים הרי כל אחת ואחת הויא אהובה ושנואה. שהרי הר"מ כתב שיגרש "לאחת. ומשמע דלאיזה שירצה יגרש וא"כ איך נוכל לומר על אחת שהיא היא השנואה שמא חבירתה היא השנואה ודו"ק: