אור ברסלב
ברוך השם חידושי ש"ס › סימן נ

ברוך השם· רבי משה רוטמן

חידושי ש"ס · סימן נ

סימן מט

במס' פסחים (דף כ"ט ע"א) איתא. אמר רב אחא בר יעקב ר' יהודא יליף משאור דראיה לשאור דאכילה שלך אי אתה אוכל אבל אתה אוכל של אחרים ושל גבוה ופירש"י דמותר לאכול חמץ של עכו"ם בתוך הפסח מן התורה, והקשה עליו התוס' דהא אי אפשר כלל להיות שהישראל יאכל חמצו של עכו"ם ויהא של העכו"ם דאם במתנה הרי הוא שלו ואם בגזלה הרי הא חייב באחריותו. וחמץ שהוא חייב באחריותו שלו היא עיי"ש היטב. והנה בחמץ של עכו"ם אפשר לומר כדברי התוס' אחר זמנו קאמר. אבל גבי חמץ דהקדש בהדיא אמרו בש"ס (שם ע"ב) דרב אחא בר יעקב הדר בי'. דאל"כ היאך קאמר דלר"י לא מעל כיון דיליף שאור משאור והרי ע"כ בגמרא שם איירי בהא דתנן האוכל חמץ של הקדש בתוך הפסח. וא"כ קשה הכא נמי קושית התוס' היאך יצוייר שנאמר דמעל אפילו אם ילפינן שאור משאור הרי א"א שיהא קרוי ראוי לישראל. דהא אם יאכלנו במזיד חייב ג"כ לשלם קרן [ונהי דמעילה ליכא. אבל קרן איכא]. ואם בשוגג הא פשיטא דחייב לשלם קרן. דהא מוסיף חומש. וכיון דחייב לשלם חייב באחריותו הוא. והרי הוא שלו. ואיך הוא ראוי לישראל אך באמת לפענ"ד נראה לתרץ דברי רש"י ז"ל באופן נאה בעזה"י דהנה (בב"ק דף ט' ע"ב) תנן נכסים שאין בהם מעילה נכסים שהן של בני ברית. עיי"ש. פי' דבהני נכסים הוא דחייב בנזקין. אבל בנכסים שיש בהם מעילה. או נכסים של עכו"ם שהזיק פטור. ועיין בש"ס (מעילה דף י"ט ע"א) דבתרומה כתיב כי יאכל פרט למזיק. וילפינן הקדש מיני'. דמידי דבר אכילה הוא ולא נהנה ממנו. רק הזיקו. כגון שפך כוס יין של הקדש לארץ. או שרף לחם של הקדש פטור. כיון דלא נהנה. וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פ"ח מהלכות נזקי ממון הלכה א') דבנכסי הקדש אין דין נזיקין. א"כ ודאי דגם בנכסי עכו"ם הדין כן דהא המשנה בב"ק מדמה להו להדדי. וזה פשוט. והתוס' במעילה שם כתבו דמוכח מדברי הש"ס שהאוכל אכילה גסה בהקדש פטור. כיון דלא נהנה עיי"ש היטב. ולפ"ז הדין כן דגם בנכסי עכו"ם פטור אם אכל אכילה גסה. כיון דלא נהנה. ורק הזיק מיקרי. ומזיק בנכסי עכו"ם פטור. וא"כ י"ל דרש"י ז"ל סובר כהס"ד דהמשנה למלך (פ"ה מהלכות יסודי התורה) דבכל איסורין חייב באכילה גסה. דרק באוכל חלב חי פטור שלא אכלו כדרך אכילתו. אבל אם אכלו כדרכו אף אם לא נהנה חייב. ונ"ל להביא ראי' לזה משום דאל"כ מה חידש לנו ריש לקיש (יומא דף פ' ע"ב) שהאוכל אכילה גסה ביוהכ"פ פטור. משום דכתיב לא תעונה פרט למזיק. הא בכל איסורין נמי פטור. אלא ברור דבשאר איסורין חייב באכילה גסה. רק ביוהכ"פ לחוד פטור. משום דלא תעונה ממעט למזיק. וא"כ לפ"ז שפיר ניחא שיטת רש"י ז"ל בהא דקאמר דהאוכל חמץ של עכו"ם בתוך הפסח דפטור. דנוכל לצייר דין זה כגון שאכל חמץ של עכו"ם באכילה גסה. פי' אחר שהי' שבע מאכילת המצה. אפ"ה אם לא הי' של עכו"ם הי' חייב. רק כיון דשל עכו"ם הוא לכן פטור. וגם איירי בשגזלו. דהיינו שלקחו בע"כ ואכלו. ואפ"ה אינו חייב באחריותו כיון דלא נהנה רק הזיקו והא קיי"ל דהמזיק לעכו"ם פטור. וכן ה"ה בחמץ של הקדש. באוכל אכילה גסה דמותר מדין איסור חמץ. לפירש"י ז"ל. ואף שהמל"מ מסיק שם לדינא. דגם בשאר איסורין באכילה גסה פטור. וכן דעת הנוב"י. אפ"ה אפשר לומר ג"כ כמ"ש. ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה