ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי ש"ס · סימן לו
נסתפקתי לענין תשלומי ד' וה' (ב"ק פ' מרובה) בהא דקיי"ל בש"ס (חולין דף ע"ד ע"א) ובר"מ (פ"ה מהלכות מאכלות אסורות הלכה י"ד) ובטושו"ע (יו"ד סי' י"ג) דהשוחט בהמה ומצא בה עובר בן ט' חי אפ"ה ניתר בשחיטת אמו כחכמים במשנה דשחיטת אמו מטהרתו. א"כ הרי חזינן שאנו חושבין את העובר כשחוט ממש. ואיך יהיה הדין אם גנב שור או שה בן פקועה וטבחו מי נימא שנתחייב ג"כ מן התורה לשלם תשלומי ד' וה' או לא. מי אמרינן כיון דהוי כשחוט א"כ הא לא טבחו. או דאנן לא בעינן רק שיעשה בו מעשה השחיטה ושם שחיטה יש על הטביחה דגם זה הוי שחיטה דבלא השחיטה רהיט ואזיל ורהיט ואתי כשה דעלמא. ואין לומר דהא בפשיטות הוי ודאי טביחה מעלייתא וחייב בתשלומי ד' וה' משום דהא אמרינן ד' סימנין אכשר ביה רחמנא וכמו שפסק שם הר"מ להלכה ט"ו) וכן השו"ע שם. וכרבא (שם דף ע"ה ע"א) עיי"ש. וא"כ הא חזינן דנהי דניתר בשחיטת אמו אפ"ה שחיטתו נמי שחיטה מעלייתא היא. אבל באמת זה אינו דהא לא קאי לומר רק לשיטת רש"י ז"ל (דף ע"ה ע"ב) דפירש דרב משרשיא לית לי' דרבא דד' סימנין אכשר בי' רחמנא. ומש"ה י"ל דכיון דקיי"ל דד' סימנין אב"ר ע"כ דשחיטת עצמו נמי הוי שחיטה. אבל באמת לדידן אינו דאנן פסקינן כתרווייהו היינו כרבא דד' סימנין אכשר ב"ר וגם כרב משרשיא דבן פקועה הבא על ולד דעלמא והוליד אין לו להולד שום תקנה. וע"כ דהיינו כסברת הראשונים ז"ל דרק היכא שאין לו סימנים דאמו אז יש לו סימני עצמו אבל היכא דאית ליה סימנין דאמו אז אין לו סימני עצמו. וא"כ הדרא בעיין לדוכתה היכא דיש לו סימני אמו וגנבו וטבחו אם נתחייב בתשלומי ד' וה' או לא ודו"ק. ושבתי וראיתי דדין הזה תלוי בהא דאיבעיא להו (שם דף ע"ד ע"ב) וכן (בכורות דף י"ב ע"א) מהו לפדות [פטר חמור] בבן פקועה ופליגי בזה מר זוטרא ורב אשי דמר זוטרא סובר דאין פודין. ורב אשי סבר דפודין. ופסק הר"מ (פי"ב מהלכות בכורות הלכה ט') דפודין בו כרב אשי וכן פסק הרא"ש (פ' בהמה המקשה סי' ה') דפודין אלמא דהטעם דנהי שכתבה התורה תפדה בשה. ושה סתם משמע חי דהא משום הך טעמא דשה סתם משמע חי קיי"ל במשנה ובר"מ (שם הלכה ח') דאין פודין בשה שחוט. ואפ"ה בן פקועה נמי חי הוא מיקרי וא"כ הכא נמי לענין גניבה נהי דכתיב בקרא כי יגנוב איש שור או שה דמשמע חי אפילו הכי בן פקועה נמי חי מיקרי והדר כי טבח לי' חייב בתשלומי ד' וה'. רק להר"ח המובא ברא"ש (סוף פ"ק דבכורות) דמסתברא כמר זוטרא דאין פודין וכן פסק הטור (ביו"ד סי' שכ"א) וא"כ לדידהו י"ל דגם גבי גניבה פטור מתשלומי ד' וה' ועיין במחבר לסי' שכ"א סעיף ד') שני הדעות. ולפ"ז תלוי הדבר בפלוגתא זו:
אך עדיין אני מסופק בדין אחר. איך יהי' הדין אם שחט בן פקועה ביום השבת דקיי"ל השוחט בשבת חייב כידוע. וא"כ אם שחט בן פקועה אם נימא דעכ"פ נטל נשמה. או נימא דכיון דכשחוט דמי הוי כחתך בבשר שחוט דעלמא דפטור. ופשטתי זה מהא שחקרתי זה רבות בשנים על מי שהוציא בשבת שום דבר של עיר הנדחת דקיי"ל בכל הש"ס דכתותי מיכתת שיעוריה משום דכל העומד לשרוף כשרוף דמי אם גם בשבת אמרינן כן. או שאני שבת דעכ"פ בחוש מישוש הידים הרי יש ממש באותו דבר שהוציא דעדיין לא נשרף והוי שפיר מלאכה להמוציאו. ומצאתי בדברי המגיד משנה שפסק דחייב שם. ה"נ אם שחט בן פקועה בשבת ודאי דחייב דעכ"פ מעיקרא חי היה ועתה מת א"כ הרי נטל נשמה. וגם הרי אם הורג דג או חגב בשבת דג"כ אינן טעונין שחיטה אטו לא מיחייב משום נטילת נשמה. והנה עכ"ז נראה לדעתי יותר דאם שחטו בשבת פטור בודאי. דהרי מי הוא לנו יותר חי מנפל שלא שהה שלשים יום באדם. ואפ"ה בש"ס (דף קל"ו ע"א) פרכינן ממ"נ אם חי הוא וכו' ואם לאו מחתך בבשר בעלמא הוא. ופירש"י ז"ל בבשר. שחוטה הוא ולא חבורה. הרי דכיון שאין לו חיות גמור ככל ברואים דעלמא הוי כמחתך בבשר המת ועיין בפירש"י (שם דף קל"ה ע"א). ודו"ק. עיין שו"ת חת"ס יו"ד סי' י"ד: