אור ברסלב
ברוך השם חידושי ש"ס › סימן לג

ברוך השם· רבי משה רוטמן

חידושי ש"ס · סימן לג

סימן לב

במס' גיטין (דף ל"ט ע"ב. מ' ע"א) איתא. אמר אמימר המפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה. מאי טעמא גופי' לא קני לי' ואיסורא הוא דאית לי' גבי' ואיסורא לברי' לא מורית עיי"ש. ויש להקשות על זה דאיך יפרש אמימר את המשנה (יבמות דף צ"ט ע"א) כהנת שנתערבו ולדה בולד שפחתה כשיגדלו התערובות ישחררו זא"ז. עיי"ש. וכן איפסק הלכתא בר"מ (פי"ב מהלכות איסורי ביאה הלכה ט"ו) ובשו"ע (אהע"ז סי' ד') והא מיד כשנתערבו העבד עם בן האדון הלא נתיאש מיד האדון מן העבד. ולדברי אמימר הלא אין שום תקנה שוב להעבד. ואיך אמרינן דישחררו זא"ז הלא גופי' לא קני להאדון ורק איסורא הוא דאית לי' גבי' ולא מורית אינש איסורא לברי'. וא"כ איך ישחררו זא"ז. ולכאורה צע"ג ושמעתי ע"ז תירוץ מידידי הרה"ג החריף הר"ר עזריאל דוב הלוי מקארסאן ז"ל ע"פ מה שחידש הג' בנתיבות המשפט (סי' רס"ד) דנהי דיאוש הוי הפקר מ"מ חלוק הוא מהפקר דבהפקר קיי"ל דהוי הפקר אע"ג דלא אתא ליד הזוכה עדיין אבל ביאוש לא הוי הפקר עד דאתי לרשות הזוכה עיי"ש היטב וא"כ בזה ניחא נמי הכא דבשלמא בהא דאמימר שהפקיר עבדו הגדול דאית לי' יד וזכה בעצמו. שפיר אמרינן דגופי' לא קני לי' משא"כ התם בכהנת שנתערב ולדה דהי' יאוש. מ"מ הא עדיין היו קטנים וכשמת לא היו יכולים התערובות לזכות מעצמן בעצמן. משום דעדיין אין להם יד. והוי כאילו לא אתא ליד הזוכה עדיין דלא מועיל יאוש בזה. עכ"ד הרב הנ"ל. אך עדיין יש לפקפק על זה. דהא מי יימר לן דמשנה דיבמות איירי דוקא כשהתערובות היו קטנים בעת מיתת האב דילמא איירי שמת כשהגדילו וא"כ הרי כבר יש להם יד להתערובות ולמה לא יזכו בעצמם:

ולפענ"ד נראה לתרץ בדבר אמת וצדק בעזה"י. דהנה ידוע קושית המפרשים דאיך אפשר לומר דיאוש הוי הפקר הא הפקר לחודי' קני. ואילו יאוש כדי לא קנה כדפסקינן בשו"ע חו"מ (סי' שנ"ג. שס"א. שס"ו) דיאוש כדי לא קנה. וא"כ איך אמרינן בש"ס דנתייאשתי מפלוני עבדי יצא לחירות הא לא דמי יאוש להפקר. והסבר דבר זה כך הוא. דהא דאמרינן דיאוש כדי לא קנה היינו רק אם באיסורא אתא לידו קודם שנתייאש בעל החפץ כמו הגנב והגזלן שהנגנב והנגזל מתייאשין אחר שניטל מהם החפץ אבל בעת בוא החפץ ביד הגנב והגזלן עוד לא נתייאשו כלל הבעלים. ולכן כיון שבאיסורא אתא לידם שפיר נוכל לומר שביאוש כדי לא קנה משא"כ היכא שבהיתר בא לידו ודאי דגם יאוש כדי קנה. ועיין בזה בתוס' (ב"ק דף ס"ו ס"ז) מ"ש בזה באריכות בד"ה כל שלקטו עיי"ש. ועיין בס' קהלת יעקב להאלגאזי בעל ס' ארעא דרבנן (אות י' סי' קנ"ט) שהאריך בזה הרבה. וא"כ הרי לפ"ז שפיר ניחא. דבשלמא אמימר אמר בהפקיר עבדו ומת. דהעבד שפיר זכה בו בעצמו אחר ההפקר ושוב אחר מיתת האדון אין היורשים יכולים לזכות בו. אבל כהנת שנתערב ולדה א"כ הרי היאוש הי' רק מצד שנתערבו. וא"כ הא בעת שנתערבו לא הי' יאוש עדיין. הרי דבאיסורא אתא לידו של העבד. ואח"כ נתייאש הכהן מהתערובות שוב חזר הדין דיאוש כדי לא קנה. ודו"ק:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה